בן 40, לא מצליח לצאת מבית ההורים

[Night Driver]

לפני 10 שעות, shai82 כתב:

הבעיה שכל פעולה הכי קטנה שמקדמת את המעבר מכניסה אותי ללחץ גדול, יש בי חלק נורא גדול שרוצה להישאר באזור הנוחות, למרות ההבנה שזה תוקע אותי נפשית.

 

יש לך דירה ריקה שמחכה לך.

כנס עם מה שיש. אחרי העבודה אתה יכול ללכת להורים לכמה שעות וללכת לישון בדירה שלך, אחרי שבוע ללכת להורים כל יום שני ואתה תתרגל לבית שלך.

עם לבשל תתחיל מחביתה ולאט לאט תתפתח דרך האינטרנט. היום החיים פשוטים יותר.

הנקודה הכי רגישה היא הנושא החברתי. אתה יכול לפתור את זה על ידי הצטרפות למסגרת התנדבותית, חוגים בתחומים שמעניינים אותך או תחביבים. ככה תיחשף לאנשים רבים ותתחיל לבנות מעגל חברתי.

 

והכי חשוב זה להפנים שכל צעד שאתה עושה הוא קודם כל הפיך ושנית אם ניסית ליצור זוגיות עם מישהי ונכשלת (לא משנה אם דחייה כבר בניסיון או בשלב יותר מאוחר) במקרה הכי גרוע אתה איפה שאתה נמצא היום ככה שאין מה להפסיד ולכן אין מה לפחד.

[חולה רכב#1]

תקנה עציץ

 

זו העצה הכי שימושית שתהיה לך. 

מכיוון שעציץ מחייב אחריות להשקות אותו, כך תמצא את עצמך נוסע לדירה לעיתים תכופות יותר וכך תוכל לקחת אומדן של כמה זה מפריע לי. 

 

לאחר מכן תקנה תמונה

התמונה משלימה את ההרגשה שלך בנוגע לדירה, אם התמונה רגועה, אז אתה מרגיש בנוח עם המקום.

 

לאחר מכן, תקנה 5 דגי זהב

דג אחד או שניים, אם ימותו זה לא יפריע כל כך, אבל תאר לך למצוא הרבה דגים צפים. 

 

אני מנסה לייצר לך אחריות ושייכות לדירה החדשה, כאשר יש לך יצורים אחרים התלויים בך בלבד, אתה תתחיל להרגיש שהנסיעה של 30 דקות לעבודה שווה את זה. 

 

אני לא ממליץ על כלב בשלב זה, אלא כאשר תהיה מקובע בדירה. 

 

 

בנוגע לטיפול הפסיכולוגי

לפעמים הבעיה היא במטפל, ולפעמים במטופל. 

תנסה להבין איפה הבעיה. 

 

אני לא ממליץ שהמקום יהיה man cave נטו, ז"א ללא מגורים. 

קודם תגור שם ואז קח לך חדר ועשה אותו man cave. 

אחרת בית הוריך יהיה מקום המגורים והדירה שלך תהיה רק לניתוק מהעולם. 

 

חופש

הדבר הכי קשה לגבר זה שהוא לא מרגיש חופשי בביתו שלו. 

אולם החופש פה הוא לא רק שלך אלא גם של הוריך, הרי אם אתה תעבור לדירה שלך, אז לכולם יהיה חופש לעשות מה שהם רוצים. 

יכול להיות שגם אבא שלך רוצה man cave משלו ולא רק אתה. 

 

דבר אחרון

האם אתה בן יחיד או שיש עוד אחים ואחיות ? 

אם כן, אז אני מבין את חופש הפעולה שלך והרגשת הנוחות. 

אם לא, אז יש פה עוד אנשים להתחשב בהם, שגם הם רוצים לדון עם הוריהם בסוגיות בפרטיות מוחלטת, שאין להם בגלל שאתה שם כל הזמן.  

 

[Platinum]

לפני 21 שעות, shai82 כתב:

 

 

מצד אחד לא כ״כ שמח ונהנה בחיים, אין זוגיות, כמעט ואין לי חברים אך יש לי סוג של נוחות והרגל למצב הקיים.

מצד שני מפחד להרגיש את הבדידות, מרגיש שאני לא מספיק עצמאי ומוכן לחיים הבוגרים.

כל זה מוביל ללחץ בלתי נסבל, לייאוש, לדיכאון ולהתבייש מהתקיעות וחוסר קבלת החלטה.

 

ממש קשה לי לטפל בדברים שקשורים בסידור הדירה, היא ראויה למגורים אך רציתי לשפץ קצת, להחליף מטבח וריצוף אך בגלל חוסר הבטחון במעבר לא עושה, הדרך היחידה היא להכריח את עצמי ולקחת איתי מזרון וריהוט ממש בסיסי שיש לי ולעבור באותו יום.

 

נ.ב

נמצא בטיפול כבר 5 שנים, מייאש שזה לא מספיק עוזר.

 

אשמח לכל תובנה, עצה, חיזוק או כל תגובה אחרת.

 

תודה חברים.

 

הי,

 

מאוד מבין אותך ואת מצבך.

לא משנה ולא חשוב מה היה בעבר והביא אותך עד הלום למצב הזה. גם אני מצאתי את עצמי מס. פעמים בחיים חושש משינויים מסויימים משום שהם היו שינוי ביחס למצב שהייתי בו והתרגלתי אליו. ממש כמו שאתה מפליא לדייק בדבריך.

 

אנחנו מתרגלים בקלות יחסית למצבים קיימים שנמשכים לאורך זמן. ולעיתים מאבדים את הדרך חזרה (כמו אנשים אחרי גירושים ששוכחים איך הצליחו לחיות לבד עם עצמם כרווקים טרם הנישואים).

המח שלנו מאמץ את המצב הקיים וכל המחשבות שלנו מסתגלות ומתאימות את עצמן אליו.

 

אני ממליץ בחום לחפש סרטונים של ד"ר ג'ו דיספנזה ברשת. בדגש על הסרטונים בהם הוא מסביר על האופן בו אנו חושבים והמח מתנהל ועל הדרך הפשוטה לשינוי המחשבה.

הטיפול שלך לא עוזר ולא יעזור אם אתה לא משנה את המחשבה שלך ויוצא מדפוסי המחשבה הקיימים בכדי להוסיף חדשים.

מומלץ מאוד לחפש את סדרת הסרטונים שנקראת rewired של דיספנזה - סרטונים מאלפים.
יש גם ספר שלו בעברית (בקרוב יצאו עוד) "כיצד לשנות את המחשבה שלך), יש לי את הספר והוא מרתק.

יש קבוצה של דיספנזה בפייסבוק שמנהל בחור נחמד בשם נדב (הוא גם המתרגם של ספרי דיספנזה), אני ממליץ לך להצטרף ולעיין בתכנים.

 

חפש ברשת את הסרט yes man עם ג'ים קארי - קומדיה רומנטית שממחישה איך חיי אדם משתנים כשהוא מפסיק לומר "לא" - רעיון מעורר לדעתי.

 

אין לי ספק שתצליח למצוא את הדרך לשבור את ההרגל להיות עצמך הנוכחי ותתחיל להתרגל בהדרגה להיות הגירסה החדשה של עצמך.

 

אל תפחד משינוי, זו דרך נהדרת להכניס הזדמנויות חדשות לחייך.

 

בהצלחה

[איציק נ.]

לפני 7 שעות, tzahico כתב:

אני מניח שאני בדעת מיעוט - אבל נניח ועברת לדירה, השגת ריהוט מטבח והכל טוב ויפה. 

עכשיו אתה מגיע הביתה מהעבודה בשעה שש וחצי-שבע בערב, כל ערב - ואז מה?  זו מודיעין אחרי הכל...  אני אישית הייתי מתחרפן.

 

לכן - אם אתה שואל אותי - משכיר את הדירה במודיעין, לוקח את הכסף מהשכירות מדי חודש בחודשו - וקדימה לתל-אביב.

 

 

מודיעין היא עיר ענקית שם שפע מקומות לצאת אליהם וחיי קהילה מגוונים. תל אביב רק תלחיץ אותו יותר.

[Be roo]

לפני 10 שעות, tzahico כתב:

משכיר את הדירה במודיעין, לוקח את הכסף מהשכירות מדי חודש בחודשו - וקדימה לתל-אביב

פות״ש מתקשה להניע את עצמו לעשות צעד, ואתה מציע לסבך אותו בעוד צעדים נוספים בדרך.

קודם שיצליח לצאת, להתמודד. בשלבים הראשונים יהיה עסוק בלתקן, לשפץ, לאבזר. אחרי זה יתעניין בקהילה מסביב (מודיעין עיר גדולה, אני בספק שבשש בערב הכל מת, וגם אם כן, לעבור אחר כך זו תמיד אופציה, אבל קודם צריך לעשות צעד עם מה שיש).

לא לקפוץ מעל הפופיק.

עריכה אחרונה ב-14 למאי, 2023 על ידי Be roo

[dorsht]

זה מעבר שקשה לעשות, אני עזבתי את הבית של ההורים מבחירה, עדיין בהתחלה היה קשה ומוזר.

בסופו של דבר זה עשה לי טוב, הפך אותי לבן אדם עצמאי (שכרתי יחידת דיור והתנהלתי שם לבד לחלוטין - אוכל (למרות שהייתי לוקח לחלק מהשבוע מההורים), קניות, ניקיון, כביסות, תיקונים וכו'), למדתי לבשל, למדתי לעשות את הפעולות השוטפות בבית, בערבים הייתי נפגש עם חברים מהלימודים או הצבא שגרים במרכז, אצלי, אצלהם או בכל מיני מקומות, הייתי יוצא לצלם, יוצא להליכות כמעט כל יום וככה מעביר את הזמן.

גם הדירה עצמה דורשת את הזמן שלה וזה יעסיק אותך לא מעט.

 

עבורי ועבור עוד אנשים שעברו לגור מחוץ לבית ההורים (בין אם זה היה לבד או בין עם שותפים) זה היה קטליזטור לחפש זוגיות וגם אצלי ואצל ארוסתי זה סיפור כזה. (ולמעשה לפי בעלי היחידה ששכרתי, כולם עזבו בגלל זוגיות)

אז הערבים שלך גם ינוצלו לטובת דייטים, שזה עוד דרך להעביר את הזמן.

 

בסופ"שים הייתי נוסע להורים לרוב, כי לא היה מה לעשות בסופ"ש בדירה לבד רוב הזמן, רק אם הייתי יוצא עם חברים בסופ"ש או קובע דייט אז הייתי נשאר.

[avizaz]

כלב, מנסיון, כלב.

מכריח אותך לצאת מהבית ולהכיר אנשים חדשים, הכרתי ככה מלא שכנים בין אם יש להם כלב בעצמם ובין אם לא.

 

ספורט? לא יודע, כשהלכתי לפני חצי שנה לשחייה הכרתי רק אנשים בגילאי 50-60

 

 

[shai82]

בתאריך 14.5.2023 בשעה 10:48, חולה רכב#1 כתב:

תקנה עציץ

 

זו העצה הכי שימושית שתהיה לך. 

מכיוון שעציץ מחייב אחריות להשקות אותו, כך תמצא את עצמך נוסע לדירה לעיתים תכופות יותר וכך תוכל לקחת אומדן של כמה זה מפריע לי. 

 

לאחר מכן תקנה תמונה

התמונה משלימה את ההרגשה שלך בנוגע לדירה, אם התמונה רגועה, אז אתה מרגיש בנוח עם המקום.

 

לאחר מכן, תקנה 5 דגי זהב

דג אחד או שניים, אם ימותו זה לא יפריע כל כך, אבל תאר לך למצוא הרבה דגים צפים. 

 

אני מנסה לייצר לך אחריות ושייכות לדירה החדשה, כאשר יש לך יצורים אחרים התלויים בך בלבד, אתה תתחיל להרגיש שהנסיעה של 30 דקות לעבודה שווה את זה. 

 

אני לא ממליץ על כלב בשלב זה, אלא כאשר תהיה מקובע בדירה. 

 

 

בנוגע לטיפול הפסיכולוגי

לפעמים הבעיה היא במטפל, ולפעמים במטופל. 

תנסה להבין איפה הבעיה. 

 

אני לא ממליץ שהמקום יהיה man cave נטו, ז"א ללא מגורים. 

קודם תגור שם ואז קח לך חדר ועשה אותו man cave. 

אחרת בית הוריך יהיה מקום המגורים והדירה שלך תהיה רק לניתוק מהעולם. 

 

חופש

הדבר הכי קשה לגבר זה שהוא לא מרגיש חופשי בביתו שלו. 

אולם החופש פה הוא לא רק שלך אלא גם של הוריך, הרי אם אתה תעבור לדירה שלך, אז לכולם יהיה חופש לעשות מה שהם רוצים. 

יכול להיות שגם אבא שלך רוצה man cave משלו ולא רק אתה. 

 

דבר אחרון

האם אתה בן יחיד או שיש עוד אחים ואחיות ? 

אם כן, אז אני מבין את חופש הפעולה שלך והרגשת הנוחות. 

אם לא, אז יש פה עוד אנשים להתחשב בהם, שגם הם רוצים לדון עם הוריהם בסוגיות בפרטיות מוחלטת, שאין להם בגלל שאתה שם כל הזמן.  

 

יש עוד שני אחים גדולים ממני שעדיין גרים בבית עם ההורים.

[BoazB11]

לפני 29 דקות, shai82 כתב:

יש עוד שני אחים גדולים ממני שעדיין גרים בבית עם ההורים.

אם כך נראה שאתה צריך ריסטארט יותר משמעותי מלעבור לקרבת מקום.

משפחה תומכת ומחבקת זה חשוב וחיובי, אבל לפעמים החיבוק גם כובל וחונק.

 

אולי שנה במזרח הרחוק או בדרום אמריקה, עם תרמיל ושיחה לבית רק פעם בשבוע?

 

משהו שירחיק אותך פיזית לתקופה ארוכה מאיזור הנוחות הזה ששואב אותך כל כך חזק ועמוק אליו...

לא אל הדוד באמריקה עם כל הנוחות והתקשורת והבידוד,

אלא ממש אל מקומות נידחים בהם גם תפגוש הרבה אנשים חדשים כל הזמן.

 

איך הסתדרת בצבא אגב?

[avizaz]

תראה, אמא שלי חונקת את אח שלי ולא נותנת לו לזוז, בגיל 31 הוא עוד בבית, סיפור ארוך, ניסה לעזוב פעמיים אבל אמא שלי כפתה את עצמה עליו וכאילו הוא לא עזב בכלל.

 

עכשיו מה הפתרון?

במקרה שלך, מכיוון שחשפת כי אחים מבוגרים יותר באותו מצב ולאור הכרות שלי עם מצב דומה, אפשר "להאשים" את ההורים בכך.

 

עזוב את הפסיכולוג זה שטויות, גם אח שלי הלך לפסיכולוג וקיבל כדורים במקום להבין שמה שפוגע בו זה שהוא לא נוסע לגור באילת, הכי רחוק שאפשר כדי לבנות חיים בעצמו.

 

אז תסע, תמכור את הבית, תקנה אחד באילת ותתחיל להיות עצמאי.

[phpclub]

לפני 54 דקות, shai82 כתב:

 

יש עוד שני אחים גדולים ממני שעדיין גרים בבית עם ההורים.

וואו

3 אחים מעל גיל 40 באותו הבית ביחד עם ההורים ?

משהו כאן לא בריא בכלל, הבעיה שלך היא לא פסיכולוג ...

אתה חייב לצאת לעצמאות, אתה עדיין הילד של אמא, אני במקום ההורים הייתי בועט אותך החוצה ברגע שרכשת דירה

 

[גור אדם]

לפני 21 דקות, avizaz כתב:

עזוב את הפסיכולוג זה שטויות, גם אח שלי הלך לפסיכולוג וקיבל כדורים

פסיכולוג לא נותן כדורים. אסור לו.

אולי הוא הלך לפסיכיאטר - שנותנים כדורים, לעתים מבלי לשלב את זה עם טיפול נפשי.

[DareDevil]

וואי וואי וואי, העלילה מתעבה (באנגלית זה נשמע יותר טוב), אני רק אומר שגם לי במשפחה הקרובה, יש אותה סיטואציה. גם קרוב משפחה וגם אצלי. זה משהו דפוק שגיליתי שלא רק אצלי קורה במשפחה אלא בעוד משפחות (עוד לפני שבכלל אתה סיפרת פה..) אחרות. משהו בתקופת הזמן הזו של אנשים שבגילאי 60-50-40-30. משהו הזוי קרה במדינה בשביל שמצבים כאלו יווצרו. אני לא מאשים אותך או אותי או את המשפחה. זה סה"כ מצב שצריך להתמודד איתו ולצמוח ממנו.

 

המצב לא בריא להיות עם ההורים, עד כמה שהם "מפנטזים" על כך שהם חיים טוב עם הילדים שלהם ויהיה מי שיטפל בהם בעת זיקנה. זה ממש לא בריא לך להיות שם. 

יכול להיות שיש לך מלחמה פנימית בינך לבין עצמך, מלחמה אבל עדיין אפשר לנצח אותה. קשה אבל אפשרי.

איך אני רואה את זה, אתה צריך להתחיל להרגיל את המשפחה שאתה לא נמצא כל הזמן בבית, גם אם זה אומר לתת סיבות שלא באמת קורות, "אני הולך לתלות תמונה, אני יוצא להתאוור, לרוץ" (גם אם אתה הולך לשבת בעיר אחרת ולהסתכל בסמארטפון בסירטונים מצחיקים ביוטיוב או סתם להתכתב בקארספורום).

רק מה הבעיה, יכול להיות שהם ינסו לכפות אותם על עצמך ואתה צריך להיות זהיר שהם לא יפלשו לבית שלך, אז שים לב שהם לא "קופצים" לראות את הדירה שלך.

 

בסיטואציה רגישה כזו, הייתי עובר לדירה אבל קודם מנסה כמה שיותר להרגיל אותם לעובדה שאתה לא נמצא 24/7 בבית שלהם 

 

בשביל להיות מחוץ לבית כמה שיותר אני ממליץ ללכת על סדנאות של לנדמרק או סדנאות של מ.ל.א (זו בחירתי) - שדרך אגב הצילה אותי בתחילת הקורונה ונתנה לי כוחות גם להתחיל תהליך שאני עדיין נמצא בו. נראה לי שנתנו לך עוד סדנאות בנושא הזה של מהות (?). 

 

שווה גם אולי לחשוב על חופשה של האחים, חופשה של רק אחים בלי ההורים לגיבוש. ככה תוכל להרוויח זמן איכות עם האחים (גם מבלי להעלות את נושא היציאה מהבית) וגם תוכל להתרחק מההורים.

[Night Driver]

לפני 48 דקות, avizaz כתב:

תראה, אמא שלי חונקת את אח שלי ולא נותנת לו לזוז, בגיל 31 הוא עוד בבית, סיפור ארוך, ניסה לעזוב פעמיים אבל אמא שלי כפתה את עצמה עליו וכאילו הוא לא עזב בכלל.

אם זה מנחם אותך יש לי עובד בן 71 שעוד גר עם אימא שלו.

[pl7410]

לפני 4 דקות, Night Driver כתב:

אם זה מנחם אותך יש לי עובד בן 71 שעוד גר עם אימא שלו.

 

כל המשפט הזה עצוב (מלבד האמא שתיבדל לחיים ארוכים).