Jump to content
  • הצטרפו למשפחה

    היי, היי אתה (או את) שם!

    אנחנו יודעים, נחמד להיות אנונימי, ולמי בכלל יש כוח להירשם או להיות עכשיו "החדשים האלה".

    אבל בתור חברי פורום רשומים תוכלו להנות ממערכת הודעות פרטיות, לנהל מעקב אחרי כל הנושאים בהם הייתם פעילים, ובכלל, להיות חלק מקהילת הרכב הכי גדולה, הכי מגניבה, וכן - גם הכי שרוטה, באינטרנט הישראלי. 

    אז קדימה, למה אתם מחכים? בואו והצטרפו ותהיו חלק מהמשפחה הקצת דפוקה שלנו.
     

מסע.


Talgaz
dir="rtl" style="text-align:right;"> שימו לב! השרשור הזה בן 4647 ימים, שזה ממש ממש הרבה ולכן הוא ננעל.

אם אתם פותחי השרשור ו/או יש לכם עדכון רלוונטי לנושא - פנו לאחד המנהלים ונפתח את השרשור חזרה לתגובות.

פוסטים מומלצים

  • תגובות 107
  • פורסם
  • תגובה אחרונה

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

תמונות שפורסמו בשרשור

פורסם

שעועית כדי להרים יחס דחיסה ולקבל תוספת מומנט בלחיצות.

תמונות יהיו, למרות ששתי עדשות ישארו מאחורה.

הסטאז' לא יצא לפועל, כי עד שמצאתי מצלמת פילם (רחוקה מסבירה, אבל תקינה), הבחור יצא לסיבוב הופעות בעמקים. והחלטתי לצאת לטחון לעצמי את התחת.

התכנית היא לחזור לפה עוד שבועיים, ואולי אז.

מה חתימה? תתפשטי!

פורסם

יום 1

נרגשים וקצת לחוצים יצאנו לדרך. היום אמור להיות קל, קצר וחימום לקראת הימים הבאים.

עשינו עיקוף קטן, בשביל לא לנשום עשן משאיות.

איזה יופי של מקום. עמק האינדוס. כמה מנזרים בדרך, הרבה מים, הרבה ירוק. מפתיע בתוך כל המדבר הזה.

קרוב ל45 ק"מ נעימים. קצת עליות קצת ירידות, קצת שמש. כל מה שאפשר לבקש. את הלילה הראשון עשינו בהאמיס (Hemis) . המנזר העשיר ביותר בצפון הודו.

4 ק"מ של טיפוס תלול ושובר רגליים אל תוך מה שנראה ככלום הסתיימו בהפתעה כשאחרי העיקול נגלה עמק ירוק, מנוקד עצים ופרחים, סטופות קדושות וכמה מבנים.

בתזמון מושלם התחיל לרדת גשם ברגע שהגענו.

אחלה התחלה. אפילו מצאנו כוחות, אחרי ארוחת צהריים, לסיבוב במנזר ובמוזיאון.

ארוחת ערב, קצת קלפים, ויאללה לישון. סיכום? 50 ק"מ, ירידה של 100 מטר ואז טיפוס של 300.

היום השני התחיל קקה.

הגשם, שלא הפסיק כל הלילה, התגבר.

אבל אמרנו הרפתקה, לא?

את הארבעה ק"מ של אתמול, ירדנו בגשם שוטף ורוחות מטורפות. חשבתי שאני מאבד אצבע או שתיים.

מזל שלשותפה שלי היו שני שקים עמידים במים. אז כל הציוד נכנס לתוכם ואל תוך תיקי הצד. עוד יריעת ניילון מאולתרת לשמור על השק"ש שלמעלה, והכל היה בסדר.

הנעליים לא. אבל שטויות.

אחרי הירידה מהמנזר עלינו על הכביש הראשי ודיוושנו עצמנו לדעת לאורך 16 ק"מ של עליות וירידות לאופשי (Upshi), שם עצרנו לבראנץ'. המנה הקבועה של צ'פאטי וחביתה.

עכשיו זה מתחיל באמת.

30 ק"מ של טיפוס הדרגתי ומייאש לרומצה (Romtse). לפעמים נראה כאילו יש ירידה לפניך, אבל כשאתה מגיע אתה מבין שזו פשוט עלייה פחות תלולה. הנופים מדהימים, אבל קשה למצוא את האנרגיות להנות מהם.

בשש בערב הגענו, קרועי ישבן ורגליים.אחלה ארוחת ערב, אורז קר, דאל (נזיד עדשים) וירקות מבושלים.

סיכום? 300 מטר ירידה ו800 מטר טיפוס.

ביום השלישי המזג אוויר נפלא. אבל בגובה 4.2 ק"מ מרגישים חוסר בחמצן. והיום האתגר האמיתי. 1100 מטר.

יצאנו לדרך, 6 ק"מ ראשונים תענוג קריר ומרענן. זו עליה, אין ספק, אבל מי סופר אותה אחרי אתמול? חוץ מזה, אם אני אתבכיין עכשיו מה אני אעשה עוד שעה?

הגענו לתחילת ההר. Tagang La. הפסקה של עשרים דקות, קצת ביסקוויטים ויאללה. 24 ק"מ של היירפינים וזיגזגים במעלה ההר. היעד? 5230 מטר. הכביש השני הכי גבוה בעולם.

שבע שעות על שלושת ההילוכים הנמוכים ביותר. 10 ק"ג ציוד (בתוכם ארבעה ליטר מים שנעלמו ברובם עד הפסגה).

אי אפשר לתאר את המאמץ.

הגעתי לעיקול האחרון. ההתרגשות חוגגת. מצפה לקבלת פנים חמה עם שמפניה ומגבות לחות, אולי איזו רקדנית נוצות לחמם את הלב.

אני באמת צריך להגיד שהיו לפני עוד שמונה ק"מ של ישורת, כמעט מישור אבל לא, ובאופק עוד היירפין אחד תלול?

הייאוש אופף.

סעמק, אני מוציא את החביתה.

מתיישב לארוחת צהריים וזין על העולם.

אכלנו, שתינו, נחנו.

שני הדברים שהכי כואב לעשות זה לרדת מהאופניים, ולעלות עליהם חזרה.

עליתי.

דיוושתי.

הגעתי. שום מחיאות כפיים, אפילו כוס תה לא. שלט. You have reached 17582 ft

תודה רבה, לא ידעתי.

עד עכשיו הייתי עם חולצה קצרה. אפילו כשרכבתי בדרך מפונה משלג, לא הבנתי כמה קר.

כשהגעתי למעלה שמתי לב לשני דברים. הידיים שלי מעולם לא היו כלכך שרופות (למרות קרם הגנה 50ספפ...) ואני קופא.

תיק תק. הורדתי חולצת רכיבה, זרקתי תרמית במקומה, שוב חולצת רכיבה, חמצוואר, פליז, מעיל רוח, כובע וקסדה. המסיבה האמיתית היא ההמשך. 20 ק"מ של ירידה! הפרש גובה של 600 מטר. בדרך לא סלולה, אפילו לא דרך אפר. בשבילי? תענוג צרוף.

אם עד עכשיו כל טריק שאני מכיר מרכיבת כביש קיבל ביטוי, הגיע הזמן לשלוף קצת קרוס קאנטרי מהשרוול.

כיסא למטה, תחת למעלה. סוף סוף קצת מנוחה.

חרא של דרך. אבל החיוך...

תרכב מספיק מהר והגלים מאבדים משמעות. מהאבנים והבורות מתחמקים בהעברות משקל קלות לצדדים. המשקל העודף מאחורה מאפשר לבלום חזק, למרות שכל האיזון של האופניים נפגע.

קול קטן אומר להזהר מסנייק בייטס, אבל אני מרגיש בבית פה. הכל אינטואיטיבי, הגוף עובד עם האופניים.

נגמר לי מהר מדי.

הגענו לתחתית. דברינג (debring) מפתיע שיש לצ'יקמוק הזה שם. שלושה מבנים, שלושה אוהלים. מאוייש רק ארבעה חודשים בשנה. קילומטרים של כלום. רק הרים. וימבא שמש.

הרגליים קצת כואבות, אבל האנרגיות בשמיים. החלק הקשה ביותר מאחורי.

בלילה הירח היה מלא וגדול במיוחד. איזה יופי.

לפני שהלכתי לישון הרגשתי שמר אכילס כואב יותר מבדרך כלל. אבל זו זכותו. עבד כמו חמור המניאק.

ישנתי מלא! ישנתי נפלא.

התעוררתי לשני גידים כואבים. נפוחים. מסרבים לזוז. כושילירבאק. מה דלקת מה?

טוב, היום בעיקר מישור, נקווה להשתקם קצת לפני העליות של מחר. משכח כאבים אנטי דלקתי ויאללה. אחרי שעתיים הבנתי שזה חרא רעיון.

בבושת פנים, תסכול קורע לב, העברתי את החלק שלי בציוד המשותף לפרנצ'סקה. הנמכתי את הכסא ודיוושתי לאיטי חזרה לכפר האחרון.

חשבתי שזה יקח לפחות יום שלם. אבל שעה אחרי שהגעתי מצאתי משאית שנוסעת ללה.

זרקתי את האופניים מאחורה, קשרתי טוב טוב, ושבתי כלעומת שבאתי.

איזו החמצה. ועדיין, יש קצת גאווה. לא חשבתי שאחזיק יותר מיום אחד.

מה חתימה? תתפשטי!

פורסם
קומפרסים קרים, מקלחות חמות, נשים יפות בסארי ואורז טעים בקארי.

 

אל תשכח צ'ילום

9.5 שעות דייט ? בערך המערכת יחסים הכי ארוכה שלי
  • חודש מאוחר יותר...
פורסם

בקרוב.

בקרוב זה מתחיל להגמר.

מתחיל להגמר, אך גם מתחיל להתחיל.

הכל מתהפך.

אודה להודו, אקפל מטלטלי

אטלטל עצמי אלי מטוס.

חזרה אל הארץ, וההבטחה הטמונה בה.

כמה שינויים.

עברו ועוד צפויים.

כמה הפתעות.

 

 

מסע מתחיל.

 

מסע נגמר.

 

ומסע מתחיל.

 

 

 

 

 

 

P. S

כן.

יותר מדי תמונות.

אני אצטרך לברור לכם.

ובאותה נשימה, איך מדפיסים?

אם אני לא מבין דבר וחצי דבר בעריכה, ובא לי איכות גבוהה בגודל מקסימלי, ובמחיר נמוך?

מה חתימה? תתפשטי!

  • שבועיים מאוחר יותר ...
פורסם

אחרונת ההצקות.

סופו של שרשור.

כיף לחזור לארץ, ולראות את הפרספקטיבה החדשה. לראות שינויים. ובכלל כיף לחזור.

לא בא לי לסכם. היה כיף מדי, עמוס מדי ומורכב מדי. חצי שנה של חיים. איך היה? אחלה.

13 תמונות.

ביקורת תתקבל בהערכה ותשומת לב.

(פאלאועופר, בהתייחס לביקורת שלך לגבי כמות תמונות גבוהה מדי להתייחסות מעמיקה, השתדלתי לצמצם. לא פשוט)

 

km85.jpg[/img]

 

rfr8.jpg[/img]

 

7zlt.jpg[/img]

 

k6j8.jpg[/img]

 

1bed.jpg[/img]

 

a0gc.jpg[/img]

 

jqy3.jpg[/img]

 

ugwu.jpg[/img]

 

07uv.jpg[/img]

 

93u4.jpg[/img]

 

5qxs.jpg[/img]

 

mxop.jpg[/img]

 

zy2b.jpg[/img]

מה חתימה? תתפשטי!


×
×
  • תוכן חדש...