מסע.

[Talgaz]

הערס ההודי.

 

כמו בכל מקום, גם פה, יש ערסים.

וכמו לכל מקום אחר, יש להם את המאפיינים שלהם, ההתנהגויות שלהם והגישה הנכונה להתמודדות מולם.

הערס ההודי, ידוע כמסוכן במיוחד. עד כדי כך שיש שילוט אזהרה כנגדו ברחבות.

להלן, שילוט אזהרה:

 

(מקווה שאפשר לראות את התמונה, IMAGESHACK נכנסו למצב בטא ונאלצתי להעלות מFLICKER ואין לי מושג איך!)

הערס ההודי, הקרוי "מונקי", או ברבים "מונקאייס", מתחלק לשלוש קבוצות עיקריות, הנבדלות אחת מהשניה בלבוש ובגודל.

בחיים, כמו בחיים, ככל שהוא קטן יותר הוא עושה יותר רוח.

 

למזלנו, ניתן להבדיל בין המונקאייס לפי הצבע שלהם.

יש את האפורים עם המסכה השחורה, גדולים ורגועים. משמשים כענ"ע - ערס נגד ערסים, מכיוון והם זוכים להרבה כבוד בקהילה, אף אחד לא מתעסק איתם. איתם אפשר לדבר בגובה העיניים ואפילו לשבת למשחק שח זריז.

יש את החומים עם הפרצוף החום, שאיתם יש צורך לגלות עירנות, ולדעת לעמוד על שלך.

הסוג האחרון הוא המונקי האדום. אלו, שמנודים בתוך הקהילה שלהם עצמם, מחפשים חיזוקים חיוביים ולהעלות את מעמדם בעיני עצמם דרך בריונות, תוקפנות וגניבה. עם המונקי האדום אין נתיב בטוח, אין שביל לבנים צהובות ואין מפלט. אם הוא רודף אחריך - אתה בורח, אם הוא רוצה משהו - הוא לוקח. בין אם זה השקית של הקניות שהרגע עשית, הסוכרייה שהבת שלך אוכלת בהנאה או המשקפיים שלך. הוא אמנם קטן ולא נראה כמו מומחה לאומניות לחימה, אבל יש לו שיניים גדולות מרוחות ברעל מסוג "כלבת" שברוב הודו אין נגדו חיסון. החיסון היחיד נגדם הוא מקל.

 

כמעט ואין מאפיינים משותפים לערס הארצישראלי המצוי ולמונקי האפור. הוא הדון קורליאונה, הכריש הגדול, וכאלו אין בארץ.

החומים, לעומת זאת, חולקים מאפיינים משותפים עם הערס הנפוץ, הלא הוא הערס צעצוע הגמדי.

את האדום ניתן להקביל לאלו שאיתם אתה לא מתעסק. שרק אפשר לקוות שלא ישימו לב אליך, ולא תכנס להם למסלול של הRPG בטעות.

 

 

עד כאן הרצאת המבוא בנושא הערס ההודי - "מונקאייס וואן אוו וואן".

[Talgaz]

הייתי פה, הייתי שם, אספתי חוויות, מפגשים, ריחות, צבעים.

מה שחסר לי זו ההתעוררות. פקיחת העיניים המיוחסת ל"טיול הגדול" ובפרט בהודו. מחשבות יש. תסכולים יש. אבל להפוך לבודהה בלי מאמץ? לא ולא. אולי את השינויים שבי אראה רק בחלוף הזמן, ואולי בכלל לא. הרבה דברים בי שאני רוצה שישתפרו, שישופרו, אבל איך מתחילים בכלל?

אז אחרי שימלה הגיעה מנאלי. הנוף הכי יפה שראיתי עד עכשיו. האזור מחולק לשלושה כפרים מרכזיים, ניו מנאלי, אולד מנאלי ו-ואשישט. מתוייר מדי לטעמי, ישראלי מדי לטעמי, יקר מדי לטעמי. אבל הטבע מפצה בגדול. יש כמה יאקים (בהמה טיבטית, שתי אותיות?) באיזור, בעיקר לצורכי תיירות שכן המקום אמנם קר, אך לא כל השנה. בסביבה גם כמה כפרים מקומיים פחות נגועים, נעימים מאוד ואותנטיים משהו, על אף שגם פה הבניה היא בטון ברובה. (אנקדוטה מעניינת, בגלל שהאזור מועד לרעידות אדמה, עיקר הבניה היא שילוב של בטון/לבנים ועץ, כדי להקנות גמישות למבנים).

שבוע הייתי בעיקר בחברת אנשים מקומיים (בעיקר משפחה אחת שמנהלת קפה מצויין בסגנון איטלקי) ואיכשהו קבלתי הזמנה לנגן בגסטהאוס בתמורה לתפריט פתוח (חוויה מאתגרת, איך לעזאזל אני אמור לנגן על דג'מבה מוזיקה הודית?? הם סופרים 6, 6 וחצי ו-7, וזזים על הטאבלה כמו נחשים).

השלב הבא היה דרמסאלה. אם מנאלי הייתה ישראליאדה, פה אפילו השילוט היה בעברית. הפואנטה של המקום הייתה לפגוש שוב את סילבאנה (הארגנטינאית הנפלאה מלפני כמה שבועות?). לא אוכל לתאר את הפתעתי כשמצאתי את עצמי מתגעגע אליה. איכשהו מצאנו עצמנו בתוך וורסיה סוערת ומדהימה של מערכת יחסים על זמן קצוב, וכשזה מגיע אחרי שלוש שנים שלא נקשרתי למישהי, נתפסתי עם המכנסיים למטה.

דרמסאלה? עיר מזעזעת. עשרה ק"מ מעליה יש שלושה כפרים, מקלוד גאנג', הסואן כמעט באותה מידה, יחסית הודי באופיו אך עדיין מתוייר, באגסו, שגיחה אחת קצרה מיצתה אותו, ודרמקוט, שהיה נחמד ובסיס לכמה טיולים טובים, אך מתוייר להחליא. הדאלי לאמה? נופש לו בארה"ב. בקשתי שימסרו לו ד"ש.

ואז נהיה חם. באמריצר 47 מעלות זה מצב שבשגרה. מבחנתי? מוות. פעם ראשונה שאני טורח לקחת חדר ממוזג, וזו ההחלטה הטובה ביותר שלקחתי בטיול. באמריצר יש שלושה דברים לעשות. המקדש הזהוב (באמת מדהים, מקווה שבקרוב אוכל להעלות תמונות), טקס חילופי המשמר בגבול הודו פקיסטן (לא ראיתי, חבל) ולברוח משם כמה שיותר מהר.

איזה מזל שהמודיעין בתחנת האוטובוס יודע על מה הוא מדבר! כן, בטח sir, שבע שעות נסיעה, יוצאים בשתיים בצהריים. כוס אמא שלו. אחרי שחיכינו שעתיים לאוטובוס שיוצא בארבע, עמדה לפנינו נסיעה של 17 שעות באוטובוס שבו אם על כל שלושה מושבים היו רק ארבעה אנשים אתה במצב טוב. וכמובן, כלכך חם שאתה לא יכול לדעת בכלום. לישון? אמן בכותל. אבל אין מצב.

 

הודו מעניינת. מתסכלת. מרהיבה. כל כך שונה מכל מה שראיתי. מכניסה את החיים לפרופורציות. חיפה-ירושלים באוטובוס? אפילו לא נחשב לנסיעה. פקקים באיילון? תנסו לצאת מדלהי בהזדמנות. האוכל לא מוצלח? היי, לפחות אתה לא צריך לאכול בידיים. אין גז? להכין מג'דרה בקומקום חשמלי זה דבר שבשגרה. אין מים חמים? לפחות לא צריך להתקלח בדלי.

 

משיג את המטרה? עומד בציפיות מעצמי? לא יודע. סביר להניח שעצם קיומן של ציפיות מטיול כזה הוא טעות, אבל החלב נשפך.

כיף חיים, גועל נפש, חוויה מדהימה, תסכול שמדרדר אותך לרצח עם. אני אוהב את הודו. אבל בדיוק באותה מידה שאני שונא אותה.

 

הלכתי לטפס על הרים.

[Talgaz]

tonight on the menu -

Manali, Dharamsala and Amritsar.

 

 

מסר חינוכי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[Talgaz]

תקפה אותי עצלות.

תופעה שמוכרת לי, ושנואה עלי יותר מכל.

 

בהתחלה חשבתי שזה נובע מפחד. פחד להכשל, פחד מהעולם.

אבל לא. זה משהו אחר.

זה פיגור. זו תקלה. זה קצר במוח.

העולם יושב על סף הדלת, מועיל בטובו לדפוק ולצלצל. ואני? מעמיד פני ישן. רק עזוב אותי בשקט.

תן לי סכין מנתחים, קרא לו סקלפל מצדי, ותצביע לי על הנקודה המדוייקת. חותך. עכשיו! תן לי להוציא מעצמי את הדבר החולה הזה.

אני חושב שזו המטרה הגדולה ביותר שלי. פה, ובכלל. עם השאר אני יכול לחיות. אפילו עם עצמי. לא עם זה.

 

כמה תיעוב. ולא מספיק כדי לשנות. כי אני מתעצל.

שום דבר לא כואב יותר מלדעת שאתה אפס.

[b-or]

קשה לי להבין את התגובה האחרונה שלך, אבל חייב לציין שהתמונות נהדרות, ואשמח אם תמשיך לשתף אותנו.

[locomotive]

אתה אדם חזק, למען השם, ישנת כפיות עם הודי זר .קטן עלייך.

מה שברחת ממנו מצא אותך, הגיע הזמן להתמודד.

[Nuker]

"עצלנות אמיתית היא לעשות משהו רק כי אתה עצלן מדי כדי להסביר למה אין לך כוח לעשות אותו"

 

טל, אני מאמין שאתה חושב הרבה על הבית ועל מה יהיה כשתחזור

לחזור למרוץ העכברים, לחשבונות, לשגרה היומיומית

דעתי האישית לך בעקבות החלומות שלך גם אם צריך לעבור מכשולים קשים כדי להגיע אליהם

כמו שאומרים בלי עמל לא נקצור את הפירות

 

כרגיל תמונות מדהימות,

תמשיך לעדכן!

[b-or]

הרשה לי להעסיק אותך עם כמה שאלות..

 

איך אתה מתנהל שם עם המצלמה?

כמה נפח זיכרון לקחת איתך?

איך אתה מעביר למחשב / מגבה?

מצלם ב raw או JPEG?

 

שקלת לשכור / לרכוש אופנוע?

ואם בא לך, עם מה אתה מסתובב על הגב? (מה אתה סוחב בתיק)

[בנצי]

כייף לקרוא ולראות את התמונות, להתעצל זה קל, לפחות אתה מודע לזה ולא מכחיש, אל תדאג, זה כל הרעיון של "חופשה"

[Shay_u]

"עצלנות אמיתית היא לעשות משהו רק כי אתה עצלן מדי כדי להסביר למה אין לך כוח לעשות אותו"

 

תורתו של סוגר מרובע פנדוב. מישהו ראה אותו לאחרונה?

[Talgaz]

שברחת ממנו מצא אותך, הגיע הזמן להתמודד.

 

 

 

 

אני חושב שסיכמת את זה יפה.

 

 

 

 

הרשה לי להעסיק אותך עם כמה שאלות..

 

איך אתה מתנהל שם עם המצלמה?

כמה נפח זיכרון לקחת איתך?

איך אתה מעביר למחשב / מגבה?

מצלם ב raw או JPEG?

 

שקלת לשכור / לרכוש אופנוע?

ואם בא לך, עם מה אתה מסתובב על הגב? (מה אתה סוחב בתיק)

 

 

 

 

עם המצלמה מתנהל בעדינות. הדבר היחיד שיהרוס לי את הטיול זה אם יקרה לה או להארדיסק משהו. תיק אף ובתוכו שתי עדשות (אחת מורכבת והשניה ממתינה).

הולכת איתי לכל מקום.

 

יש לי 44 ג'יגה בכרטיסים, ועוד חצי טרה בכונן חיצוני 2.5",שעליו אני מגבה הכל לפחות פעם בשבוע.

בכל חור יש כאן עמדות מחשב, באיכות משתנה, במחירים של 20-60 רופי לשעה.

בהתחלה צילמתי בjpeg, גם כי פחות נפח וגם כי אני לא יודע כלום על עריכת תמונות. לאחרונה עברתי לraw+jpeg כי יש לי מספיק מקום ואולי מתישהו אלמד לערוך.

שכרתי "אופנוע" לכמה ימים, בהאמפי, היה נחמד מאוד, זול מאוד. הבעיה היא שההתנהלות בכבישים שאינם שכוחי אל לחלוטין מלחיצה מאוד. בהודו אתה צריך לנהוג כמו הודי. חוץ מזה, אין לי רישיון לדו"ג כך שמידת הניסיון שלי מוגבלת מאוד. אבל גם ברכב לא הייתי נוהג כאן.

 

בתיק?

שני תיקים - מוצ'ילה 60 ליטר (מרוצה מהגודל, בהתחלה פחדתי שיהיה קטן) משמשת לנסיעות וטיולים של מעל יום.

ותיק יום, אם אני זוכר נכון 25 ליטר, שבתוכו יש ספר, מצלמה, עדשה שלישית לרוב, מים, אולר עלום שם (יש בו מזלג!), ופליז קל כי המז"א פה הפכפך. בטיולים באזורים קרים, יש גם חמצוואר, כפפות קלות וסט תרמי פשוט.

וכמובן, דרכון, כרטיס אשראי, חצי מהמזומן, מיתר טוב לטיולים ארוכים, ושתי קוקיות.

 

 

 

אולי קצת יוגה תמלא אותי באנרגיות.

[Talgaz]

תורת הזמבורה, עשרת הדברות.

 

לקח לי שלושה חודשים להבין מתי הודי יצפצף, ולהלן הממצאים:

1. ההודי יצפצף כשרכב עובר מולו.

2. ההודי יצפצף כאשר הוא עוקף.

3. ההודי יצפצף כאשר הוא נעקף.

4. ההודי יצפצף כדי להגיד שלום.

5. ההודי יצפצף כאשר יש פרה על הכביש.

6. ההודי יצפצף שוב, כדי להגיד להתראות.

7. ההודי יצפצף כשהוא רואה הולכי רגל. גם אם הם בצד שני של היבשת.

8. ההודי יצפצף באופטימיות כאשר יש עדר כבשים על הכביש.

9. ההודי יצפצף כדי שתדע באמצעות הסונאר שלך את המרחק המדויק.

10. ההודי יצפצף כשמשעמם לו.

 

לכן, בערים, הגדילו ההודים לעשות וחלקם נוהגים להפוך את המגעים, כך שאתה מצפצף תמיד. כל עוד אתה לא לוחץ על הצפצפה.

 

יש שיאמרו שהממצאים רועשים.

קחו איתכם אטמי אוזניים.

[Nightstalker]

הודים וצופרים זה תופעה מדהימה...

 

זה בערך מה שיקרה פה עוד כמה שנים...

 

קראתי איפהשהוא שאוודי היו צריכים להחליף את כל הצופרים במכוניות שהם משווקים בהודו.

כי הצופרים האירופאים פשוט לא עמדו בעומס.

[Talgaz]

לא רק תדירות השימוש מפתיעה, אלא גם שוק האפטרמרקט. צפצפות שבכל פעם משמיעות שיר אחר (זוכרים שפעם היו רינגטונים?), או סתם צפצפות גודשות עם צנרת 3".

[אנלוגי]

אני שכרתי בהודו ימאהה 125, מהר מאוד גיליתי שהצופר שלו עושה קולות של סוס גוסס. בגלל שהמקום ממנו שכרתי היה מרוחק מאיפה שישנתי כל יום אמרתי לעצמי שאלך לתקן את הצופר (מרוחק=בערך רבע שעה נסיעה, כן?). אחרי חודש החזרתי את האופנוע כמו שהוא. האמת - פלא שאני עדיין בחיים.