מסע.

[elibaba]

פששש.. יש מטרו? לפני 13 שנה צחקתי שהוא יסע עוד 50 שנה. גם התייקר נורא, בזמנו 400 דולר חודשי הספיקו לזוג לתייר בכיף ולהתפנק.

[Talgaz]

ליל סדר בבית חב"ד. מי היה מאמין שאפיקורס שכמוני יוכל ליהנות מהחוויה?

זה היה כמו פורפליי של חמש שעות, כהכנה לארוחה לא מוצלחת.

הרב שחט שלושים עופות. היה שולחן-שולחן. סדר כהלכתו. טבלנו את הביצים במי מלח, תיבלנו את תפוח האדמה באותם מים בדיוק, המרק חמצמץ, הפירה דלוח והעוף כבוס.

כל אלו והצפיפות של 150 מסובין היוו תפאורה מפוקפקת לשיחה עם האוסטרלית המהממת שישבה לידי.

ובכל זאת, המשקעים שנותרו מהביקור הראשון שלי בבית חב"ד, בהחלט מכילים חיוך.

 

אפילו אבטיח היה, לצורך השיתוף, אבל הצילום הרי אסור. עמכם הסליחה.

[locomotive]

ערבי חג בבתי חב" ד אכן טמונים בהם אוירה קסומה,

ביליתי את ערב ראש השנה 2001 בתאילנד והחויה מאותו הערב עדיין חרוטה בזכרוני.

[אומי5]

מודה שעברתי על השירשור בריפרוף ולא יותר מזה.

אם אתה באמת רוצה מסע, לפגוש ולראות, ולא למצוא את עצמך עם חוויות שמסתכמות ב " שם היה גסט האוס עם בורקס ושם היה הגסט האוס עם סרטים ישראלים" לנסות להתרחק מהמקומות המאוד מתוירים, ובעיקר להרחק ממרכזי הישראלים.

תנסה להימנע מרכבות ואוטובוסים של יממות שלמות, קח לוקלים ותדלג בין הערים שבדרך, בכולן יש מלונות, רובם הזויים, בכולן יש מקדשים, רובם כמו שנחשת הזויים, יש שווקים, ויש הרבה הפתעות.

אם תמשיך רכבות וסליפ בס, תזכור רק כמה סמים עישנת ואיפה היה בורקס הכי טוב, בשביל זה אפשר לנסוע לעפולה וטבריה.

והנה כמה הפתעות שמצאתי בדרך :

http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=148953&highlight=%D7%94%D7%95%D7%93%D7%95

[Talgaz]

אני משתדל להמנע ככל האפשר מריכוז ישראלים, למרות שאיכשהו מצאתי עצמי בליל הסדר בבית חב"ד. הייתה חוויה נחמדה, אבל מיותרת.

כל העברית, כל האנרגיה, הכל מרגיש כאילו אני בבית. ולא בשביל זה הרחקתי עד הודו..

מדהים, אבל את רוב הישראלים אני מזהה לפי הבעת הפנים. הם ממש מרירים.

כרגע אני ברישיקש, אמנם יש הרבה תיירים, אבל זה מקום ממש מיוחד. החלטתי להעביר פה יותר משלושה לילות לשם שינוי.

בתור אסמטי, צריכת הסמים שלי זעומה, וגם כשאני מחליט שכן, עוד לא פגשתי את הג'ויינט שיעשה לי יותר מכבד בעפעפיים.

להגיד שנסיעה של 24 שעות ברכבת זה להתנתק מהודו זה לא נכון. זו הייתה החוויה הכי הודית שהייתה לי עד עכשיו. מחלקת סליפרס (הכי נמוך, עם כל המקומיים), 8 מקומות ישיבה ו14 איש שמאיישים אותם.

ניסיתם פעם לישון בכפיות עם ההודי הקרוב לאיזור מגוריכם? היה משעשע. אפילו ערב חביב.

אהה! ואג' בריאני. יאללה ביי.

[liro]

לגבי הבעות הפנים של המטיילים הישראלים, אני ממש מסכים איתך וזה מה שגם אני נוהג לומר אחרי ביקורים בחו"ל.

גם אני העדפתי לעשן פחות אז שתיתי space tea . נסה ותהנה.

אפרופו תה, לי היה קצת קשה לישון ברכבות בגלל מחלק התה שעבר כל רבע שעה וצעק "צ'אי גראם".

[אומי5]

אני שמח לשמוע שאתה מטייל כמטייל , ואכן לנסוע ברכבת במחלקה הכי נמוכה זו בהחלט חוויה.

ממשיך להמליץ לך לנוע גם בדרכים עוקפות ולעצור סתם כך בכפרים בדרך, אתה תאהב את זה.

תהנה מכל רגע .

[locomotive]

מדהים, אבל את רוב הישראלים אני מזהה לפי הבעת הפנים. הם ממש מרירים.

.

תמיד מחפשים 'איפה הקומבינה' ? , 'איפה דפקו אותי' ?

 

 

ניסיתם פעם לישון בכפיות עם ההודי הקרוב לאיזור מגוריכם? היה משעשע. אפילו ערב חביב.

.

 

אני יוצא החוצה לחפש הודי .

 

[Talgaz]

בוקר שמשי. ערפל כבד.

חום קיצי. גשמי ברכה.

יוגה וטהרה פנימית. חרא של פרות.

פרפרים וגחליליות. ריקשות מצפצפות.

ההתמדה שבנהר. ההפכפכות של הרוח.

 

הודו. דיכוטומיה במלוא הדרה.

[Talgaz]

קסר דווי, אלמורה, אוטרקנד.

התעוררתי בזריחה, כשבזרועותיי ארגנטינאית נפלאה, יצאנו החוצה להכין מסאלה אל מול הרי ההימלאיה הנחשפים. הטענה היא שאפשר לראות מכאן את האוורסט ביום טוב.

לכל הכיוונים, עד האופק, כל שהעין רואה הוא הרים וגבעות ירוקים יותר ופחות. חלקם מנקודים בכפרים צבעוניים, חלקם פראיים וקוראי תיגר. רק חסר פטרודקטיל שידאה מעליהם, והסצנה מושלמת.

רבע שעה הליכה מהדירה (יוקר מחיה? אנחנו משלמים 400 רופי ללילה , שזה בערך 27

ש"ח, על דירה עם מטבח מאובזר, שירותים ומקלחת ומרפסת שמשקיפה להימלאיה) יש בית קפה עם נוף מדהים, אוכל מזעזע ומוזיקה ספרדית נעימה במערכת איכותית להפתיע.

 

אבל זהו, כמה אפשר??

עכשיו עולה השאלה, מי הבא בתור? דרמסאלה? או רג'אסטאן? או אולי בכלל נפאל?

 

 

הודו מפתיעה אותי.

הציפייה שלי הייתה למקום מלא רוחניות, כמו שאני תופס אותה (רוגע, תפילות, שירה, פעמונים, סבלנות וחיוך מתמיד). בפועל, הבאזז ברובה של הודו הוא תמידי, למעט כמה שעות חסד לפני הזריחה, הרוח מסתכמת ב-באבא ששם לך טביעת אצבע אדומה על המצח ומצפה לכסף, הסבלנות ניכרת בין צפצוף לצפצוף, ולרוב החיוך הוא כלי מסחרי.

 

נמאס לי להזיע קארי.

נמאס לי שהבתים נקיים כמו רחוב ממוצע בחיפה.

נמאס לי להתקלח בדלי.

נמאס לי שאי אפשר לשקוע בהגיגי - קקי כי אתה עומד.

נמאס לי להרתיח מים לבישול.

בא לי שווארמה!

אבל כיף פה, ובהחלט חוויתי.

 

הלכתי לראות מה כתוב בפרק הבא של הלונלי פלאנט.

[Talgaz]

I think it's time for some pictures.

They are from Mumbai, Delhi, Palolem (goa), Hamppi, Rishikesh and Kasar Devi.

Taken with canon 400d,

tamron 17-50 2.8

canon 50 1.8

sigma 70-300 4-5.6

[Nuker]

תמונות מדהימות,

המשך טיול מהנה, מחכים לעוד

[Talgaz]

תודה

אני אשמח לקבל ביקורות (נוקבות ככל שיהיו, ובלי להטריח אתכם). אחרי הכל אחת המטרות של הטיול היא ללמוד קצת לצלם.

[Alon_A]

ביקורת קצרה ברשותך,

 

אתה כותב יפה ויש לך עין טובה - הצילומים עניינו אותי. היה לי כיף לקרוא, תמשיך להנות ולכתוב, שגם אנחנו נהנה

[Talgaz]

שימלה!

על פניו, נשמע כמו עוד כפר הודי, מלא אנשים בכתום, הומלסים ברחובות ומוכטות מעופפות.

בפועל? מסתבר שזו עיירת הנופש של ההיי - סוסייטי של צפון הודו.

האוכלוסייה פה משכילה (פורמלית, לא פורמלית, אל תתחילו!), חלקם אפילו מקשקשים באנגלית בינם לבין עצמם. פעם ראשונה שאני יכול לנהל שיחה ולא לבקש מהם לחזור על כל משפט שלוש פעמים.

הרחובות רצופי חנויות, כולל מותגי בגדים בין לאומיים.

ההגעה לפה, לעומת זאת, הייתה הודית פרקסלנס. שני לוקאל באס, של 12 שעות כל אחד, בכבישים המלחיצים ביותר שיכולים להיות, בעיצומה של סופת ברקים מטורפת. למזלי רק באחד האוטובוסים ישב עלי הודי, ובשני הצלחתי לנמנם.

נפלתי למיטה במלון, ומרוב רעב וצורך בעוגן מערבי שיחזיר אותי להכרה, הזמנתי דומינוס. הארוחה היקרה ביותר שאכלתי בחודש וחצי האלו, והיא עלתה 25 שקלים. איזו הסתכלות שונה על כסף.

יותר מכל, העיר הזו עוטה על עצמה שכבה חיצונית עם יומרה אירופאית. עיר של 150 אלף איש, פרוסה על צלע הר, צבעונית ויפה עם נוף מדהים לסאב-הימלאיין כשיש ראות טובה.

מאוד מתויירת, אבל כמעט ורק תיירות פנים. מעטים הזרים שיש פה.

אסור לירוק ברחובות.

אסור לעשן ברחובות.

אסור לזרוק זבל ברחוב.

אסור להבעיר פחי אשפה.

שום קשר בין המקום הזה להודו. ובאותה נשימה, שום קשר בינו לביני. ממילה יש לי בירושלים, למה לטרוח?

חוויה נחמדת, וסוף סוף מצאתי בית קפה שמזמין להשאר בו אחרי החלק הפרקטי.

 

השלב הבא? עמק קינור או ספיטי.

 

שמועה מעניינת שדורשת העמקה -

בחור שישבתי איתו אתמול טוען שקנה עדשה של קנון, 50 מ"מ L 1.2 ב14000 רופי (850 שקל...), וזה למרות שהמחיר הרשמי הוא מחיר לתייר, ודומה למחירים בארץ. אם כן, יש לי סיבה טובה לחזור לדלהי (בנוסף לטיסה לארץ).

 

 

טוב, אני מריח את הפיצה בייקון ופטריות שלי מגיעה, אז ביוש.