מסע.

[edan82]

אחלה מסע טל, תהנה מכל רגע ואל תיתן להודים חביבים לשחק לך בתחת.....

 

[Talgaz]

שלושה חודשים. סוג של חצי.

מומבאי, גואה, האמפי, שוב מומבאי. דלהי, רישיקיש, קסר דווי, אלמורה, שימלה, מנאלי, דרמסאלה, אמריצר, שוב מנאלי. ג'אמו, סריניגר, ועכשיו לה. בירת לדאק.

נחתתי, חטפתי שוק. אכלתי בזהירות וגיליתי שאין צורך. ישנתי בתוך ציפה וגיליתי שלרוב אין צורך.

למדתי מה זו הודו. אנשים טובים ורעים, יפים ומכוערים, מקומות מעניינים ומשעממים, אוכל טוב ואוכל מעפן. חיוכים, דמעות, צחוק של ילדים. כמו בכל מקום, חיים. ולכל כוס יש חלק מלא ואת ההוא שלא.

למדתי ללחוץ ידיים להודים.

למדתי לאכול הכל עם כף.

למדתי שיש חשיש ויש חשיש. ושבירה הודית זה קקה.

למדתי שדורקס באמת עושים קונדומים קטנים במיוחד להודו. זו לא אגדה.

לא למדתי הודית. עזבו אותי באמאשכם.

למדתי לאכול חריף. ממש חריף. רק עוד לא הבנתי איך אפשר לשתות דברים חמים אחרי זה.

למדתי שהודו יקרה בהרבה ממה שצפיתי. אני חי בצניעות מ650$ לחודש, בעוד רוב מי שפגשתי צריך כ800.

למדתי שפרנקוס באמת יודע ספרדית! ובתמורה יקבל הזמנה לחתונה.

ועכשיו אני בנקודה מעניינת. מצד אחד, הודו יצאה מכל החורים. האנשים שחושבים שאני כספומט, ואלה שחושבים שאני פסל בלובר (רבאק, לעצור באמצע הכביש, לרדת ולהתחנן לתמונה איתי? מה אני אוליביה ויילד?), הילדים שישנים על הכביש, האוכל שמסתובב על הכביש בחופשיות, הריחות, הזיהום והזוהמה, התיירים, הכל. חלאס. מצד שני, הגעתי לכאן עם מטרה. משימה, אפילו. התאכזבתי לגלות שעצם ההגעה להודו לא תהפוך אותי לבנאדם טוב יותר, שלם יותר או בוגר יותר. והתאכזבתי מעצמי שציפיתי לקסמים וקיצורי דרך. אולי דווקא עכשיו, כשקשה, זה הזמן לדחיפה אחרונה, שתפתח את הדלת? אולי מתוך הקושי, מתוך המיאוס, אמצא את הנתיב?

הכסף מתחיל לאזול גם הוא, שזה תירוץ טוב לחזור. אבל אנסה למצוא פתרון.

צילמתי. כמה? ימבא. ועדיין לא הרגשתי איזה שיפור ביכולות שלי, שזה קצת מאכזב. המצלמה גם עשתה את שלה, וכבר לא מספקת אותי (שששש.... לא באמת יפה שלי. זה רק בשביל לעשות רושם על החבר'ה. אוהב אותך). והתחילו לרוץ בראש שמות של מחליפה פוטנציאלית. אם כבר קנון, ויש שלוש עדשות, למה לא 60D? מצד שני, העדשות זולות, ואפשר למכור. וכל פעם שצילמתי בניקון הרגשתי שהתוצר טוב בהרבה. אפילו עם הD70 שסיימה להזדקן מזמן, האיכות הייתה גבוהה יותר. הכל חד! אז אולי D7000? או 90?

אבל כל זה כשיהיה כסף...

 

האתגר האמיתי הוא החזרה לארץ. אם אני חוזר במועד המתוכנן, אי שם בספטמבר, נשארים לי שבועות ספורים לתחילת האתגר האמיתי שלי. האוניברסיטה העברית. איזה פחד.אף פעם לא הייתי טוב בלשבת על התחת וללמוד.

 

 

תקופה של לבטים.

[b-or]

לייק.

לגבי החדות, נסה להקטין את זמן החשיפה ולהעלות איזו כפיצוי, וכמובן לפתוח צמצם בהתאם לנושא הצילום. וחוץ מזה, אמרת שאתה מצלם raw, מחכה לך lightroom 5 בארץ

 

מה אתה הולך ללמוד?

 

המשך לעדכן כמובן.

[Talgaz]

זמן החשיפה לא מספיק ארוך לטשטוש. מרגיש כמו בעיה בחיישן פיקוס או איך שלא קוראים לו. והמצלמה הזו מתבלבלת כשמעלים איזו למעל 400.

מדמ"ח ומנהל עסקים, עם אופציה לעשות גם את השני במנה"ע באותה תקופה.

[ARKODrama]

זמן החשיפה לא מספיק ארוך לטשטוש. מרגיש כמו בעיה בחיישן פיקוס או איך שלא קוראים לו. והמצלמה הזו מתבלבלת כשמעלים איזו למעל 400.

מדמ"ח ומנהל עסקים, עם אופציה לעשות גם את השני במנה"ע באותה תקופה.

 

אתה מתכוון לתוכנית המצויינים שמשלבת תואר ראשון במדמ"ח ותואר שני במנ"ע ב4 שנים?

[אנלוגי]

זמן החשיפה לא מספיק ארוך לטשטוש. מרגיש כמו בעיה בחיישן פיקוס או איך שלא קוראים לו

 

נשמע כמו תיאור מעניין, אתה בטוח שאתה מדבר על המצלמה?

[b-or]

תוצרת תאילנד עם פרונט טלסקופי

[Talgaz]

אממ, פסחתי על תאילנד, ואיתה על החוויות הטלסקופיות.

יש הטוענים שזה דבר שאסור לפספס. משהו על ערמונים, כוחות ג'י ושות'.

אבל בחיאת. פרה פרה.

נועם, כן. מדבר על המצלמה. לא יודע איך להסביר את התופעה, אבל אני פשוט לא מרוצה. בהגדלה רואים שהתמונה מטושטשת הרבה לפני שהיא מתפקסלת. נדיר שלא זה המצב, בכל תאורה, כל חשיפה, כל צמצם וכל עדשה שברשותי.

מתסכל תחת.

אולי היא צריכה איזה טלסקופ.

[b-or]

חח התכוונתי למצלמה תוצרת תאילנד עם עדשת זום, לאן לקחת את זה? אפשר לקבל את התמימות שלי בחזרה?

[Talgaz]

אתה מתכוון לתוכנית המצויינים שמשלבת תואר ראשון במדמ"ח ותואר שני במנ"ע ב4 שנים?

 

They call it "Ofakim". And if I'm not mistaken, it's bba+mba in four years.

 

 

Well, it's been a while since I've posted some photos.

From Manali I went up to Srinigar in Kashmir. The place is amazingly pretty. Looks nothing like India, and has a European vibe to it. all is green, wet and full of mountains. I ran away after five days. The people were not my cup of chai... You could easily say that indians are pushy, annoying, and nagy. but kashmirees took it to a whole new level.

From there I went to Leh, capital of Ladakh.

now here you have breathtaking views, and a really nice mixture of chineese, tibetian and indian. lovely folks.

 

 

So:

 

 

Srinigar:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

the road between Srinigar and Leh. 15 hours -that I practically couldn't take my eyes of the window:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Leh:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[שביט]

רק עכשיו קראתי את כל השרשור. נשמע מוכר- בהתחלה אתה עדיין בשוק ומחכה שיקרה לך "הדבר" הזה שקורה לאנשים תוך כדי טיול, ובשלב מסויים, בלי לשים לב, אתה תופס שהראש שלך עבר שינוי פאזה.

אתה כבר רגוע יותר, בטוח יותר, מכיר את התרבות, את האנשים, לקוח דברים בכיף ונהנה מכל דבר, גם מדברים שנדמה בהתחלה שאי אפשר להנות מהם.

קסר דווי, אלמורה... אל מול הרי ההימלאיה הנחשפים. איזה יופי של כפר, המקום הראשון שבו הייתי בהודו (אחרי יומיים וחצי של נסיעה מפוקרה). לצערי הייתי שם חולה (גם לי שלחו חבילת אקספרס תוך 24 שעות ) אבל זה לא מחק את הזכרונות הטובים משם.

נמאס לי להתקלח בדלי. מה??? המקלחות הכי טובות, שאתה מעריך הכי הרבה, הן מקלחות "Hot backet".

שימלה עיר נחמדה בדיוק מה שחשבתי- סוף סוף עיר מתורבתת וגדולה אחרי חודשיים של כפרים קטנים ומצחיקים. בהחלט שינוי מרענן.

השלב הבא? עמק קינור או ספיטי. מומלץ. אנחנו שילבנו- שכרנו ג'יפ ונהג, 7(!!) חבר'ה, והסתובבנו במשך 12 יום. יצאנו ממנאלי צפונה ללאהול, מזרחה לאזור ספיטי וקינור, עמק סנגלה וחזרנו למנאלי דרך שימלה.

בירה הודית זה קקה אכן. עשתה לי פריחה למשך שלושה ימים

סלח לי על החפירה... זרקת אותי בכיף כמעט 10 שנים אחורה. תנצור כל רגע, לא שוכחים דבר כזה אף פעם!!

תמונות מדהימות אחת אחת.

[b-or]

שוב, תמונות נהדרות!

איזה כיף שאתה משתף אותנו.

[Nuker]

כבר שלולשה וחצי חודשים שאתה בגולה,

תמיד נדהמתי מהפרק זמן הארוך הזה שאנשים מבלים בהודו,איך זה להתנתק מכל מה שאתה מכיר ולחוות משהו שונה לגמריי לתקופה יחסית לא קצרה?

[Talgaz]

מגוון. לטוב ולרע. קל וסוחף, ומייאש ומחליא. זה כמו כל דבר אחר בחיים. אין מטבעות עם צד אחד.

מלא געגועים. וכמיהה לתרבות שאני מבין ומכיר. יחד עם ידיעה ששבוע מהרגע שאנחת, ארצה לטוס שוב, וסקרנות אין סופית.

 

 

 

הפתעות קופצות משום מקום,

הבנות, מסקנות, תהיות ורצונות.

יחד עם נסיבות, אילוצים וקארמה.

 

מזג האוויר בהודו בלתי אפשרי. חוץ מאשר כאן. נפאל טובה עכשיו אך ורק לרביצה ואוכל. לא טיולים, לא הליכות, לא טרקים ולא צילום.

וכל הדברים האלה דחפו אותי לפינה של חוסר אונים וחוסר מושג מה הלאה.

ופתאום,

משום מקום,

נפל עלי צרפתי.

איזה צרפתי? Sebran אחד.

צלם אופנת עלית, שגר בהודו עשרים שנה ועדיין מקבל קמפיינים של כל השמות הגדולים באמת.

והוא מוכן ללמד אותי.

בחינם.

אבל, רק על מצלמה אנלוגית.

אז מחר אני הולך לחפש מצלמה. מקציב לה מאה דולר. איך אני יכול להרשות לעצמי? כי זה חשוב לי מספיק כדי לחתוך בשומנים המיותרים . אז מצאתי לעצמי ארון עם מיטה ב2 דולר ליום. ומקום שאפשר לאכול בו ולשבוע במחירים שנעים בין 3 ל5 שקלים.

זה מה שנקרא להתכלב, אבל כששווה אז שווה.

וחוץ מזה? מצאתי את המורה יוגה הכי טוב שהיה לי. אולי לא נשמע מרשים, אבל כבר עברתי שישה פה...

אז מסתמן שינוי קל בתכניות. לוותר על שאר הודו. להשאר פה כמעט עד הסוף, לתת גיחה של שבוע לוורנאסי, יום אחד לאגרה, והביתה.

 

הכל כמובן, טפו טפו, בעזרת השם יתברך שמו שיזכה למצוות.

 

 

המקום הזה הוא בהחלט ההיי לייט של הטיול.

ואני לא קרוב ללמצות את הסביבה כאן, מבחינת נופים וטיולים.

והזדמנות כזו, אני לא מתכוון לזרוק.

אז תפסתי אותה בשבע ידיים, שלוש רגליים ו32 שיניים. פחות שן בינה אחת.

 

קצת רוטט מהתרגשות.

ומפחד להתאכזב.

אבל הרבה זמן לא הרגשתי כזו וודאות לגבי מה נכון לעשות. אז אני קשוב.

 

 

 

ששששש!

תקשיבו טוב.

[Talgaz]

טוב, אנחנו מתכננים והמציאות מצחקקת לנו בפנים.

ביום שבת אני יוצא למסע אופניים מלדאק למנאלי. עשרה ימים, 470 ק"מ. בגבהים שבין 3.5-5.35 ק"מ. הכביש השני הכי גבוה בעולם. ואחד היפים שבהם.

מלחיץ תחת.

מרגש בטירוף. והזדמנות לדחוף את הגוף קצת מעבר לקצה.

מתחיל לפמפם שעועית מעכשיו. לפחות אני אוכל לגדוש חלק מהעליה.