ניתוח שרוול.

[maphisto]

טוב, אז למרות שירדתי מעט מאד במשקל, ואחרי שבועות של טירוף מחשבתי, החלטתי ללכת על הצעד ולהקטין את מימדי בצורה ניתוחית.

אז משיחות עם אנשים שעברו את ההליך הזה, רובם ככולם ממליצים על הכלי האדיר הזה לשמירה על אורח חיים בריא ואפשרות טובה מאד לסגל דיאטה טובה ואחידה, בלי יותר מידי שינויים.

אני חושב שהגעתי למצב בחיים שאני צריך את השינוי הזה גם תפיסתית. כל החיים שלי אני שמן, ומצד אחד, זה מה שעשה אותי למי שאני. מצד שני אני זה שנתתי לשומן להגדיר אותי, שזו טעות.

יש פה מישהו שעבר את הניתוח הזה? שיכול לשפוך לי עוד קצת אור על מה עוברים ואיך עוברים וכמה כסף כל הסיפור הזה יעלה?

 

בברכה, שביט.

כל הכבוד , אני בדעה שצריך לעשות זאת למי שזה מתאים .

אני גם רוצה לעשות אך משום דוחה זאת .

אני מכיר מישהי שעשתה זאת אצל אנדרי קידר

ורזתה המון והיה מוצלח ביותר .

[BigMak]

חבר יקר יש חדש ?

אני דואג לגביך.

[ArikC]

יקח זמן עד שהוא יענה אני מאמין, זה ניתוח לא פשוט בכלל.

[מה רע בשביט?]

48 שעות אחרי אני עדיין קצת מבולבל אבל התחלתי כלכלת נוזל

פה ושם כמה מחושים אבל מתגמדים לעומת היומיים האחרונים שכל יציאת גזים לוותה ברפלקס הקאה זוועתי!!

 

מה שחיובי, 2 כפיות תה ואני מלא!!

תודה לכולם על התמיכה והדאגה!!

 

קבלו קטע. רק עוד שבוע אוכל לנהוג!

[חולגי]

טוב לשמוע ממך !

תרגיש טוב !

[YossiGo]

שמחים לשמוע שהכל עבר בהצלחה.

החלמה מהירה!

[itaysamurai]

שמח לשמוע שהכל תקין.

מאחל לך הסתגלות מהירה, רק בריאות!

[fixxxer]

תמשיך לעדכן מדי פעם ותהיה בריא!

[דני יונגר]

מזל טוב וברוך הבא לחייך החדשים !

אני אחרי ששה חודשים , את הניתוח שלי עשיתי ב09/12/2012 ומאז קרו המון דברים חלקם טובים וחלקם לא , ת'כלס נעלמו להם כ50 ק"ג (גובה 1.9 מ' משקל 148 ק"ג) מידת מכנסים הייתה 50 עכשיו 44 , מידת חולצה הייתה XXL עכשיו L , מה שכן - הגובה לא השתנה , היום שוקל בסביבות 98-100 ק"ג .

תחושת הרעב נעלמה - הבנתי שאין חיישני רעב (ירדו עם הקיבה) .

כמות האוכל ירדה בצורה היסטרית ואיתה ההוצאות המשפחתיות .

נעלמה לה תחושת הכובד (אפשר לקום מהסלון) .

אפשר לגזור ציפורניים ברגליים !

והכי מצחיק בשבילי זה שניתן לשבת על כסא ולשלב רגליים .....

 

המחמאות זה חלק שלא ניתן להתעלם ממנו ובסך הכל ההרגשה הכללית היא של וואו אחד גדול !

 

החלק הלא טוב :

כנראה שבמהלך הניתוח נשאר משהו קטן בחלל הבטן שגרם לזיהום , העניין גדל למימדים של כדור בייסבול וכך מצאתי את עצמי מאושפז בבית חולים קנדי עם חום גבוה ונקז בבטן , הסיפור נגמר ואני כבר חודש אחרי ונקי לגמרי .

יש מצב אחרי ארוחה ללא גבולות (כן , שמנים אוכלים עם העיניים) של לחץ איום בקיבה - הכנסת אצבע ושחרור רפלקס הקאה עוזרים - לא מומלץ להשתמש באופן קבוע !

 

היום כבר אני מצליח לסיים מעדן חלב לארוחת בוקר , קערת מרק שלמה לצהריים או חתיכת בשר/דג וירקות לצהריים ועוד איזה נישנוש לארוחת ערב .

אני מקפיד לשתות הרבה (לא מוגז) , יש לי ברכב באופן קבוע ארגז של מים מינרלים .

בתחילת הדרך לא יכולתי לשתות קפה או מים אבל אחרי ה"תיקון" בבית החולים אני יכול .

 

הבונוסים :

הפסקתי לעשן לגמרי - אחרי שתי קופסאות ביום , היום הריח דוחה אותי והטעם גורם לי להקיא.

לחץ הדם שלי תקין לחלוטין .

הסוכר שהחל להתפתח לי בגוף - נעלם !

 

תוספת של פעילות גופנית היא דבר נפלא , אני אישית חובב רכיבה על אופניים ומשתדל ליישם את העניין .

 

לסיכום , יש כאלו בעד ויש כנגד בשורה התחתונה איש איש לעצמו , מאחל לך החלמה מהירה ואושר עד אין קץ ...

ופתאום רואים את החבר הקטן שם למטה (או שהוא נהייה יותר גדול ?)

[מה רע בשביט?]

אךךך מעורר קנאה.

מבטיח לעדכן.

[TheHunter88]

שביט יקר,

 

אני מאוד שמח בשבילך שהחלטת לעשות את הצעד. כמו נוספים כאן, אני מבין אותך מאוד. בשבעת החודשים האחרונים ירדתי ממשקל שיא של 124.8 קילו, למשקל של 81.5 קילו. הורדתי מעצמי 43.3 קילוגרמים שעשו לי רע בכל מובן אפשרי (ועוד לא סיימתי, נשארו 10 קילו אחרונים בערך). מאז אני יכול לדווח שהחיים שלי פשוט השתנו לגמרי. ההוצאות על בגדים החליפו את ההוצאות על אוכל, ואין מאושר ממני. אני יכול להתלבש איך שאני רוצה, איך שתמיד רציתי.

 

אני את התהליך שלי עשיתי דרך "חלי ממן", ואני מאמין שאם גם זה לא היה עוזר לי, הייתי בוחר באפשרות הניתוח כמוך. מהתובנות שלי לגבי התהליך של ירידה במשקל (לא משנה באיזה דרך) - רוב העבודה, היא בפן בפסיכולוגי. "להחליף ראש" זאת העבודה הקשה ביותר. לצאת מהראש השמן, להתחיל להסתכל על הדברים בצורה אחרת. לשים את האוכל בצד, ולמצוא תחליפים אחרים, חדשים, שגורמים הנאה רבה. להגיע למשקל שאתה מרוצה ממנו, למצב שבו אתה מאושר עם הגוף שלך, ולהחליט החלטה - אני לא חוזר למה שהייתי פעם לעולם.

אני מאחל לך כמובן את כל ההצלחה בעולם, ומקווה שאתה תקבל בבית ומהסביבה הקרובה את כל התמיכה האפשרית, אין דבר חשוב מכך. בפורום אתה יודע שתקבל. אני לא יכול לחכות כבר שתעלה תמונות לפני/אחרי! אתה לא תאמין איזה אושר זה יביא לך בעצמך גם.

 

אני אישית, מרגיש כרגע כמו תינוק שמגלה עולם. עולם שתמיד הסתכלתי עליו מרחוק, וקינאתי בו. אני בפעם הראשונה יכול לדווח שאני אוהב להצטלם, אני אוהב להסתכל על תמונות שלי, להסתכל במראה. זרקתי את כל הארון השמן. חולצות של XXL ומעלה עפו להם, והחליפו אותם חולצות L. מכנסיים במידות הזויות של 50+ (והרי, כולנו יודעים שזה בולשיט, כל תופר סיני סופר איך שבא לו) הוחלפו במידה 32 של קסטרו (42 של כל השאר לפי הבנתי). בפעם הראשונה בחיי אני יכול לממש חלום וללבוש Waistcoat! וכל האושר הזה מגיע רק מדברים חומריים. לא דיברתי עדיין על ההצלחה עם בחורות שמצטרפת לחיי.

[דני יונגר]

הכי חשוב - תמונות של לפני ואחרי !

[sronis]

עם אבטיח כמובן, ובמקרה הזה, זה באמת חשוב

 

קרובת המשפחה שלי עשתה את הניתוח גם לפני כחצי שנה אם אני זוכר נכון, ירדה עד עכשיו 41 קילו.

[Tair]

ירידה כזאת גדולה ומהירה משאירה עודפי עור לא? גם זה מצריך ניתוח ?

[מה רע בשביט?]

הבטחתי ולכן אקיים.

התהליך החל לפני כ9 חודשים אצל הרופאת משפחה שלי שנתנה לי הפניה למרפאת השמנת יתר לכל בית חולים בו אבחר לעבור את הפרוצדורה.

החלטתי לנסות את איכילוב.

אחרי סשן טלפונים הוסבר לי שצריך להגיע לבדיקת כירורג שעולה: 295 ש"ח. אין טופס 17 לשיט הזה.

אז החלטתי לנסות להתקשר לבי"ח וולפסון שם הגעתי לנשמה טהורה בשם רחל שהסבירה לי שהתהליך כולל תשלום אחד ויחיד וזה לעזוב את השמן מאחורה וללכת קדימה.

אז נפגשתי איתה באותו היום ממש, במרפאת סכרת והשמנת יתר בבי"ח וולפסון, היא הסבירה לי הכל.

נתנה לי סוללת בדיקות שלא תבייש בדיקות לשייטת.

שיקופים וצילומים ופוטושופ ועלינה, ואחרי כל זה. וועדה.

אי שם בנובמבר.

בוועדה בעצם מחליטים, בלי שום אפשרות לערער, אחרי הכל זה רפואה ציבורית, אם אני עובר את הניתוח או לא.

אחרי ראיון קצר אצל המנתח שהסביר לי את הפרוצדורה (ולווה בעווית פנים).

הוחלט על ניתוח בתאריך של החצי שנה מאותו הרגע.

טוב אז מה עושה פציינט ניתוח בריאטרי חצי שנה לפני הניתוח? מתכרע על כל מה שזז. עליתי 10 קילו ככה בקטנה. נהנתי מכל גרם אבל הגיע רגע הניתוח.

 

הגעתי לבי"ח, התקבלתי למחלקה כירורגית א' בוולפסון. ביקור במרפאת סוכרת. איחולי הצלחה ממי ומי ויאללה, לישון, מחר 7 בבוקר חותכים לך את הצורה!

התעוררתי בבוקר הניתוח. מקלחת בת אלף במים רותחים! ללא דיאודורנט וללא בישום כמו שהתבקשתי ע"י הצוות. לתוך חלוק הפרוצדורה, מתחת לשמיכה ולהמתין לתובלה.

המתנתי כמה דקות עד שהובלתי אחר כבוד למינוס 1.

אמאל'ה!

הגעתי לקומת המינוס, וידוא פרטים על ידי האחות האחראית. שוב ושוב.

חצי שעה עוברת, מגיעה אחות, וואי וואי כל יום הייתי נכנס לניתוח איתה.

מוודאת שוב שאין לי שיניים תותבות ואני לא רגיש לתרופות,

"אני צריכה לגלח לך את הבטן" - בכבוד מתוקה. אוטוטו הוא זיכרון מר-מתוק.

טוב גלח"צ זריז, מעבר למיטת פרוצדורה והנני בתוך החדר ניתוח.

אמאל'ה, אבאל'ה, סבתאל'ה, סבאל'ה ודנהל'ה!

טוב הנה המרדים עושה ונפלון, מכין חומרים למינהם, מטשטש אותי קלות עם חמצן שבא בריח טחב תוך בלוני, ואז מכין את החומר הלבן. כן הוא לבן והיא מפיל אותך בשנייה וחצי.

להלן התסריט:

"רגע מה אתה כבר מרדים??"

הרופא "כן, בהצלחה, תתעורר כמו חדש"

"לא, רג..."

 

בקיצור קצתי עם תחושת צריבה וכיווץ כמו אטבי כביסה בבטן.

טוב, השיניים והעיניים במקום, אני מצליח לשאול את אמא שלי מה השעה והופ, נרדם שוב.

אינטרוולים של דקה עירות וכמה שעות שינה, ככה זה אחרי פרוצדורה.

בקיצור, הלילה האחרון, סיוט! כבר מת ללכת הביתה.

 

עכשיו אני שותה כוס בשעתיים.

מיום שלישי מרקים ומעדנים מאד קלים.

 

טוב, חפרתי.

היום, 125.3 קילו. ואפילו מצאתי אבטיח.

 

זה המקום להודות לפרופסור פנחס שכטר האחד והיחיד!

מנתח ואדם משכמו ומעלה!

וכמובן לחצי השני שלי שנסעה כל יום מבאר שבע לוולפסון כדי להיות איתי. אני מודה כל בוקר לאל שיש לי אותה.