מחוזי-שאלת תוקפן של הוראות פנימיות בקשר לבדיקת ינשוף ובדיקת דם

[kompy]

ההכרעה בעניין דנן תיגזר מהתשובה לשאלות שלהלן: משמעות הנוהל המשטרתי בקשר לבדיקת דם במקום בדיקת נשיפה. האם היתה חובה על המשטרה לבצע בדיקת דם נוכח דרישתו של המערער לעבור בדיקה כאמור ושאלת הקשר בין הסרוב לעבור בדיקת נשיפה, חזקת השכרות והקביעה שבדיקת המאפיינים לא הצביעה על שיכרות.

 

הנוהל המשטרתי, ככל הנחיה מינהלית, הוא סידרה של כללים גמישים שבאמצעותם ראש מחלקת התנועה במשטרה, מדריך את שוטרי התנועה במילוי תפקידם. הנוהל המשטרתי מתווה כללי התנהגות כיצד על השוטר לנהוג כאשר הוא בא לאכוף את חוקי התנועה בכל הקשור להפעלת מכשיר הינשוף. אין מדובר בכללים נוקשים כמו חוק או תקנה שאסור לסטות מהם. המדובר בהנחיה מסוג הנחיית ממונה (לעניין סוגי ההנחיות המנהליות ר' פרופ' יצחק זמיר "הסמכות המינהלית"[כרך ב] תשנ"ו פרק 31 בעמ' 773 ואילך). המאפיין את ההנחיה של ר' מחלקת התנועה היא כפיפות פיקודית ומנהלית בין המנחה – ראש המחלקה, למונחה – שוטר התנועה. יחס זה מקנה משקל מיוחד להנחיה, לא רק מן הבחינה המעשית אלא גם מן הבחינה המשפטית. ההלכה קובעת, כי רשות מינהלית, שהחוק העניק לה סמכות, רשאית להתחשב בהנחיית ממונה, לאמץ אותה ולפעול על פיה.

לדעתו של פרופ' זמיר רשות כזאת חייבת להתחשב בהנחיית הממונה. החובה נובעת מן המציאות המנהלית, הבנויה על עקרון ההיררכיה, ומן החובה הכללית המוטלת על עובדי הציבור לציית להוראות הממונים. משמעות החובה היא שהרשות המינהלית חייבת, כאשר היא עומדת לקבל החלטה במקרה מסוים, לקחת בחשבון גם את הנחיית הממונה. הדברים מתחזקים כאשר מדובר בממונה שהוא מפקד בגוף היררכי כמו משטרת ישראל.

 

לשון אחרת, הנחיית ראש מחלקת התנועה במקרה זה היא, מבחינת השוטר, שיקול ענייני אין השוטר חייב לפעול לפי ההנחיה. ההנחיה עצמה, בהיותה הנחיה ולא הוראה, אינה דורשת זאת. מכאן שעל השוטר להפעיל את שיקול דעתו בכל מקרה ומקרה.

למערער הייתה אפוא צפיה מוצדקת, שהשוטר יפעל בהתאם להנחיות ר' מחלקת התנועה. לפיהן הכלל הוא שיש לעשות שימוש במכשיר הינשוף אך יחד עם זאת השוטר המפעיל רשאי לדרוש מנהג נטילת דם לבדיקה. כאשר הנהג מבקש שיעשו לו בדיקת דם

לגילוי ריכוז האלכוהול בדמו, היה על השוטר המפעיל לשקול ביצוע בדיקה כאמור.

 

ההנחיות המשטרתיות, כמו פקודת התעבורה ותקנותיה, נותנים עדיפות לבדיקת הנשיפה, ויש ממש בקביעת בית משפט קמא באשר להלכה לפיה אין למערער זכות בחירה בין בדיקת דם לבדיקת הנשיפה.

יחד עם זאת, לאור הנוהל המשטרתי, למערער יש צפייה, שכאשר הוא מבקש לעבור בדיקת דם ינהגו לפי רצונו או שבקשתו תישקל ותידחה מנימוקים עניניים באופן שלמערער יהיה ברור מדוע סרב השוטר לבצע בדיקת דם.