גיבוב טקסני

[DareDevil]

לפני 6 שעות, Morningstar כתב:

לפני כמה חודשים ביקרתי בישראל לצורכי עבודה לכמה שבועות וזה פשוט היה בלתי נסבל.

כן, הייתי בישראל כל החיים שלי, אבל מעולם לא הערכתי כמה הסגנון הזה לא מתאים לי.

הגעתי הביתה בחזרה לקליפורניה והייתי בהיי פשוט. ממש ככה.

שמח בשבילך, גם לך @oryo שמח בשבילך על המעבר. 

 

[Derish]

לפני 7 שעות, Morningstar כתב:

כל ישראלי שיעשה רילוקיישן דרך המעסיק שלו יקבל ביטוח רפואי שטוב בעשרות מונים מכל מה שתקבל בישראל.

 

לפני כמה חודשים ביקרתי בישראל לצורכי עבודה לכמה שבועות וזה פשוט היה בלתי נסבל. כן, הייתי בישראל כל החיים שלי, אבל מעולם לא הערכתי כמה הסגנון הזה לא מתאים לי.

 

שמח לשמוע שבסביבת העבודה שלך מקבלים ביטוח איכותי, אבל אני מכיר כמה אנשים מקומיים עם עבודות לא מלוכלכות בכלל שמספרים על חווייה שונה בתכלית ממה שאשתך עברה. למשל, ידידה שהיא עורכת דין מכובדת בניו-מקסיקו, אבל לא יכולה לצאת מגבולות הסטייט לקבלת חו"ד שניה בנושא אונקולוגי מבלי לשלם על כך באופן פרטי. יש הרבה גוונים לקשת האמריקאית, במיוחד כשיוצאים מסטטוס המהגר ונטמעים יותר בחברה המקומית. 

 

למרות דעותינו החלוקות על ציטוט הודעות וביטוח רפואי, נראה שעל הדברים החשובים אנחנו עדיין מסכימים. זה מכבר הגבלתי את החשיפה שלי לישראל ותושביה למקסימום של עד עשרה ימים פר ביקור, כי אחרי יותר מזה אני יודע שאתמודד עם פוסט-טראומה כשאחזור הביתה ל(אירופה או) ספרד. בספטמבר הקרוב יש לי נסיעת עבודה של חודש לקליינט בירושלים, והתקפי החרדה מתחילים כבר עכשיו. קשה להסביר את זה למי שמעולם לא הרגיש לא שייך מבלי להבין מדוע או לדעת שאפשר אחרת. 

 

[SlowRide]

פוסט טראומה זה ההפך, שאתה מבקר יותר מ10 ימים במדינה אחרת ואז חוזר לפה.

 

[לירון .ה.]

פעם פגשתי יפנית בחווה קטנה בשוודיה, כבר משהוא חשוד.. 

קיצור שאלה אותי מאיפה אני, אמרתי ישראל, אמרה שהיא מעולם לא הייתה שם.

שאלה איך זה בישראל

עניתי לה, תחשבתי כל מה שאת יודעת על יפן רק ההפך.

היא חשבה לכמה שניות ואמרה, אבל זה יהיה כאוס

אמרתי, בדיוק

לפני שעה, Derish כתב:

נראה שעל הדברים החשובים אנחנו עדיין מסכימים. זה מכבר הגבלתי את החשיפה שלי לישראל ותושביה למקסימום של עד עשרה ימים פר ביקור, כי אחרי יותר מזה אני יודע שאתמודד עם פוסט-טראומה כשאחזור הביתה ל(אירופה או) ספרד. בספטמבר הקרוב יש לי נסיעת עבודה של חודש לקליינט בירושלים, והתקפי החרדה מתחילים כבר עכשיו. קשה להסביר את זה למי שמעולם לא הרגיש לא שייך מבלי להבין מדוע או לדעת שאפשר אחרת. 

 

נראה לי שאני פה על תקן המאזן.

גם בגלל שגרתי 5 שנים בנורווגיה, המדינה הכי שלווה שיש, וכל ביקור בישראל( ביקרתי פעם בשנה ל 3 שבועות), שמחתי לחזור לשקט, לירוק, לאנשים שמכבדים את המרחב שלך, לניקיון. ואני עוד קיבוצניק.

מצד שני יצא לי לפגוש בקיבוץ המון מתנדבים מכל העולם שבחרו לכרוך את החיים שלהם עם ישראל, ובחרו להקים פה בית ומשפחה 

השווצרית שכבר 40 שנה פה, וכל פעם שהיא נוסעת לבקר בשוויץ, רק מתגעגעת לחזור למדבר. שכל הילדים שלה עם הדרכון האירופאי, בחרו להתחתן ולהשאר בארץ.

במתנדבת השוודית שהתחתנה עם הבן משק ממרקו, ומתה על הארץ, וההורים שלה שבאים לבקר בקיבוץ,מתים עלינו, לך תבין?

על המתנדבת מגרמניה שהחליטה להשאר ולהתחתן פה, והיא כיום מדריכת טיולים בארץ,מרביצה ציונות בישראלים ותיירים מהעולם.

על המתנדב ההולנדי שהחליט להשאר, והפך למנל הרפת כבר 30 שנה.

על הבריטית ובעלה הנורווגי שגרו 16 שנה בקיבוץ בארץ, עזבו מזמן, וכל שנה חוזרים לקטוף זייתים בהתנדבות, ומתים על השוק ברמלה, ותמיד אומרים לי כמה הרכבת פה טובה, לך תבין?

ויש ויש

אז באמת

ואני חצוי בדיוק באמצע, הייתי שם, אני פה, הכרתי מלא שעברו משם לפה, ומפה לשם

כל החיים גרתי בקהילות

שבת שלום

עריכה אחרונה ב-1 ליולי, 2022 על ידי לירון .ה.

[Rשף]

גם אני פוגש שוודים שביקרו או שהו תקופה ארוכה יותר בישראל ונהנו, כנראה לגדול במקום שקט ורגוע מדי גורם לך לאהוב מעט אקזוטיות וחום. הנורווגי שהתחתן עם ישראלית עזב את ישראל ואשתו אחרי כמה עשרות שנים- כנראה נמאס לו מהמזרח תיכוניות מצד שני עוד לא הצלחתי לשכנע את הילדים לבוא לביקור בישראל והידיים שלי רועדות מהצורך לנהוג, למזלי המשפחה עדיין באה לבקר אותנו מדי פעם

[לירון .ה.]

איפה אתה גר בשוודיה?

[Morningstar]

לפני 6 שעות, Derish כתב:

 

שמח לשמוע שבסביבת העבודה שלך מקבלים ביטוח איכותי, אבל אני מכיר כמה אנשים מקומיים עם עבודות לא מלוכלכות בכלל שמספרים על חווייה שונה בתכלית ממה שאשתך עברה. למשל, ידידה שהיא עורכת דין מכובדת בניו-מקסיקו, אבל לא יכולה לצאת מגבולות הסטייט לקבלת חו"ד שניה בנושא אונקולוגי מבלי לשלם על כך באופן פרטי. יש הרבה גוונים לקשת האמריקאית, במיוחד כשיוצאים מסטטוס המהגר ונטמעים יותר בחברה המקומית. 

אנחנו לא חלוקים בכלל, המערכת הרפואית בארה"ב בזויה בצורה שאני לא יכול לתאר, אבל רוב הסיכויים הם שרוב האנשים שמשתתפים בדיון הזה וביקשו לשמוע סיפורים יעברו על ויזת H\L\O למעסיק בתחום ה tech שככל הנראה נותן את הביטוחים הכי טובים בשוק, ובסיטואציה הספציפית הזו (שלא רלוונטית ל 90% מהאמריקאים) המערכת הרפואית בארה"ב מדהימה.

[קורן בן אשר]

לפני 5 שעות, לירון .ה. כתב:

נראה לי שאני פה על תקן המאזן.

גם בגלל שגרתי 5 שנים בנורווגיה, המדינה הכי שלווה שיש, וכל ביקור בישראל( ביקרתי פעם בשנה ל 3 שבועות), שמחתי לחזור לשקט, לירוק, לאנשים שמכבדים את המרחב שלך, לניקיון. ואני עוד קיבוצניק.

מצד שני יצא לי לפגוש בקיבוץ המון מתנדבים מכל העולם שבחרו לכרוך את החיים שלהם עם ישראל, ובחרו להקים פה בית ומשפחה 

השווצרית שכבר 40 שנה פה, וכל פעם שהיא נוסעת לבקר בשוויץ, רק מתגעגעת לחזור למדבר. שכל הילדים שלה עם הדרכון האירופאי, בחרו להתחתן ולהשאר בארץ.

במתנדבת השוודית שהתחתנה עם הבן משק ממרקו, ומתה על הארץ, וההורים שלה שבאים לבקר בקיבוץ,מתים עלינו, לך תבין?

על המתנדבת מגרמניה שהחליטה להשאר ולהתחתן פה, והיא כיום מדריכת טיולים בארץ,מרביצה ציונות בישראלים ותיירים מהעולם.

על המתנדב ההולנדי שהחליט להשאר, והפך למנל הרפת כבר 30 שנה.

על הבריטית ובעלה הנורווגי שגרו 16 שנה בקיבוץ בארץ, עזבו מזמן, וכל שנה חוזרים לקטוף זייתים בהתנדבות, ומתים על השוק ברמלה, ותמיד אומרים לי כמה הרכבת פה טובה, לך תבין?

ויש ויש

אז באמת

ואני חצוי בדיוק באמצע, הייתי שם, אני פה, הכרתי מלא שעברו משם לפה, ומפה לשם

כל החיים גרתי בקהילות

שבת שלום

מזדהה עם הרבה ממה שכתבת. בין השאר כי גם אני הייתי שם והייתי פה וכו'.

שים לב למילת המפתח:  ק י ב ו ץ.  כיום שמורת טבע כמעט יחידה של נורמליות יחסית, מקום בו מתקיימים שרידים אחרונים של האתוס הישראלי של פעם. (לו תוכניתי הייתה מתגשמת והייתי חי בקיבוץ בגליל העליון או ברמה"ג, סביר להניח שמחשבות על הגירה לא היו חולפות כלל בראשי.)
 

[Mech Morphix]

לפני כשעה, Morningstar כתב:

שלא רלוונטית ל 90% מהאמריקאים

מה עלות של ביטוח ברמה הזו בשוק הפרטי?

[Morningstar]

לפני 3 שעות, Mech Morphix כתב:

מה עלות של ביטוח ברמה הזו בשוק הפרטי?

סדר גודל של 800 דולר בחודש, אבל זה בתאוריה, אין לי באמת ניסיון עם זה.

אין לי מושג מה קורה כאשר אתה רוצה לעשות ביטוח עצמאית ולא דרך ארגון שמבטח 10,000 אנשים בשנה (אני בארגון קטן יחסית).

מניח ש @oryo מבטח את עצמו כרגע וידע להרחיב על זה.

[לירון .ה.]

לפני 10 שעות, קורן בן אשר כתב:

שים לב למילת המפתח:  ק י ב ו ץ.  כיום שמורת טבע כמעט יחידה של נורמליות יחסית, מקום בו מתקיימים שרידים אחרונים של האתוס הישראלי של פעם. (לו תוכניתי הייתה מתגשמת והייתי חי בקיבוץ בגליל העליון או ברמה"ג, סביר להניח שמחשבות על הגירה לא היו חולפות כלל בראשי.)
 

שמע שגדלתי בקיבוץ, זה היה מאוד שונה מהיום. אני כבר הרבה שנים לא גר שם, בגיל צעיר כבר התחלתי לשוטט בעולם. אני עדיין מאוד נהנה לבוא לבקר שם, ללכת לבריכה, להסתובב ביער/שדות. להיכנס לכולבו ולרשום לעצמי על המחשב, לראות מה חדש בסככה של הגד"ש. אבל, בכל קהילה הבעיות מתחילות עם הדורות הבאים, לא מי שהקים את המקום. והקיבוץ שלי השנה בן 100!!

גם אצלנו יש כבר בעיות בין דוריות, בין השכונה הקהילתית, שהיא חלק מהקיבוץ. הדור הותיק שמפנה מקום לחדש, בנייה שכבר לא תואמת למה שהיה פעם, והדגשת הפערים 

יצא לי לעשות שנת שירות בקיבוץ יחסית צעיר ברמת הגולן, ואכן מקום מדהים, אין על הרמה. אבל ב 15 שנה המקום הפך את פניו, שכונה חדשה גדולה, הרבה אנשים שנכנסים עם רעיונות חדשים, הדרדרות של מוסדות, רובם צריכים לעבוד בחוץ.

אבל כן זה עדיין מרגיש אי בתוך ישראל, הרגשה שם עדיין שונה. אבל מי שרוצה לגור בקהילה(בעייני בניין בעיר זו גם סוג של קהילה). צריך לקחת בחשבון שמה שיש, זה משתנה דרמטית כל דור, והילדים שלו כבר יהיו במקום שונה לחלוטין.

[ניקו פ.]

בתאריך 1.7.2022 בשעה 01:10, oryo כתב:

 

 

אני לא חושב שצריך הר של כוכבים בשביל לעשות את זה, ובפרט אני מכיר כבר כל כך הרבה אנשים שעברו בלי שום מקצוע והצליחו, מהדברים האלו שכששמעתי מהצד בעבר חשבתי שאלו סתם סיפורים וקשקושים אבל אחרי כ״כ הרבה דוגמאות אני כבר לא מתייחס בביטול. מנגד, יש כאן את הנחת השורדים ולכן המדגם לאו דווקא איכותי.

אני גם לא חושב שצריך הר, אבל גם לא חושב שצריך מעט. בתור אחד שיש לו במעגל המשפחתי שלושה מהגרים לארה"ב, כאשר שניים חזרו לארץ אחרי אי-אילו שנים, הדברים שציינתי היו ההבדלים העיקריים ביניהם. אני כמובן יכול לכתוב בצורה יותר מדויקת ולומר ש"רצוי" שיהיו כמה כוכבים שיסתדרו בשורה, למען מעבר מוצלח יותר, אבל כמובן שתמיד יש את המנעולן שהגיע בלי כלום לארה"ב והיום חוגג בוילות עם דרייק. אבל בממוצע, לדעתי צריך כמה דברים חיוניים כדי שהסיכוי להגירה מוצלחת יהיה נניח מעל 50%. 

[oryo]

לפני 13 שעות, Morningstar כתב:

סדר גודל של 800 דולר בחודש, אבל זה בתאוריה, אין לי באמת ניסיון עם זה.

אין לי מושג מה קורה כאשר אתה רוצה לעשות ביטוח עצמאית ולא דרך ארגון שמבטח 10,000 אנשים בשנה (אני בארגון קטן יחסית).

מניח ש @oryo מבטח את עצמו כרגע וידע להרחיב על זה.

אני משלם בין 300 ל600 דולר לחודש, כתלות בפרמטרים הביטוחיים.

בתור בעל עסק, אפשר לסדר את זה כהוצאה מוכרת, אז זה יורד מהברוטו.

כשמשווים את זה ל5% מס בריאות, ומנרמלים לאיכות השירות והזמינות - זה עדיין יקר יותר, אבל לא נורא ואיום. 

בנוגע לביטוח היותר סטנדרטי (בתור שכיר) - כתבתי על זה פוסט השוואתי בעבר, בין ארה״ב וישראל. השורה התחתונה היתה מפתיעה.

 

מבחינתי אין שאלה בכלל שהסיטואציה הרפואית בארה״ב היא אחד החסרונות המשמעותיים של ארה״ב כשמשווים בין מדינות ברמה המערכתית, אבל ברמת הפרט באופן קצת מוזר הרפואה כאן היא ביתרון כלפי ישראל כל עוד אתה בעשירונים העליונים. בישראל לא הייתי משתמש בשירותי רפואה כי כל ביקור בקופ״ח היה לוקח לי זמן רב, ולקבל הפניות היה סיוט. 

 

אקנח בסיפור קצר:

כשיצאתי מעולם הטק ועברתי להיות עצמאי במשרה מלאה, זה היה חודש נובמבר.

הביטוחים בארה״ב נקבעים (ומתאפסים) בחודש ינואר, אנסה להסביר בקצרה למה אני מתכוון כשאני אומר מתאפסים: יש מונח שנקרא dedcutible (״השתתפות עצמית״) כשלוקחים ביטוח רפואי בארה״ב, אתה משלם את הx דולרים הראשונים, ואז הביטוח kicks in ומכסה את השאר. אם ההשתתפות העצמית שלי היא 4,000 דולר, והיה לי ביקור לא כיפי במיון שעלה 30,000 דולר, אז אני אשלם על כל התענוג גבוה במקצת מאותם 4,000 (יש איזה שלב בו הביטוח מכסה חלק מההוצאות, ואז הוא מכסה את כל ההוצאות).

בנוסף, כשאתה עוזב מקום עבודה יש לך זמן מסוים במסגרתו אתה יכול לשלם עצמאית על הביטוח שהיה לך בשביל לשמור על רצף ביטוחי, קוראים לזה קוברה - ואפשר להפעיל את זה גם בדיעבד (להחליט חודשיים אחרי העזיבה, אם חלילה קרה משהו ואתה צריך ביטוח, לשלם על זה בדיעבד בשביל שיהיה ביטוח).

 

אז כאמור אני בנובמבר לא שכיר יותר, ויודע שבינואר ארשם לביטוח חדש משלי. אנחנו לא משתמשים יותר מדי בשירותי רפואה, ובכל מקרה גם אם כן אין משהו דחוף לדצמבר, אז הסברתי לאשתי את הסיפור עם קוברה ואחרי כמה שכנועים היא הסכימה לאופטימיזציה שהצעתי: נהיה חודש בלי ביטוח עד ינואר, ואז יהיה לנו ביטוח חדש בלאו הכי. אם חלילה יקרה משהו, נוכל להפעיל את קוברה בדיעבד בכל מקרה, אבל אין טעם לשלם על זה כמה אלפי דולרים (זה היה יקררר) אם לא ברור שצריך את זה, ואם אפשר להפעיל בדיעבד בלאו הכי.

 

מגניב? מגניב.

 

שבועיים אח״כ אני שומע קריאות מהמטבח: ״אור, בוא לפה עכשיו, אנחנו צריכים ללכת למיון״.

😳ֿ

 

מסתבר שאשתי היקרה החליטה להפריד בשר קפוא עם סכין חדשה שקיבלה במתנה מחברה, ואיכשהו היא לא לקחה בחשבון שלשים את היד מאחורי הבשר בזמן שעושים את זה יכול לגרור bad time. במילים שלה: היא עשתה פילה לשתי אצבעות.

 

היא מחזיקה את היד בלחץ עם מגבוני נייר, רוויים בדם. אני מיד לוקח את הרכב ונוסעים לטיפול נמרץ.

 

מגיעים לטיפול נמרץ, היא לגמרי taking it like a champ (מאוד רגועה, all things considered). אני עושה לה מסאג׳ ניחומים כזה בזמן שהרופא מזיז את הנייר שמחזיק את הכל במקום, ואז ראיתי את האצבעות שלה. 

 

מכאן חוויתי משהו שמעולם לא חוויתי קודם לכן: מעין תחושת high כזו, סחרחורת. זיהיתי שמשהו דפוק אצלי במערכת אז מיד התיישבתי על הכסא מאחורי, כשאני בבת אחת מרגיש שתוי לגמרי, ואז התחלתי לראות שחור(!) לול wtf

הסברתי לעצמי שהכל בראש, אני בשוק וזה הולך לעבור עוד רגע. נשמתי עמוק, ולאט חזרתי לעצמי. אשתי בינתיים במיטה מקדימה מסתלבטת עלי.

לא מאשים אותה.

 

בזמן שאני בסטלה הרופא בינתיים אומר שהוא לא נוגע בשיט הזה גם עם לייזר, ושאנחנו צריכים ללכת למיון מיד. התקשרתי לאחי שיבוא לאסוף אותנו כי אני לא נוהג ברכב ככה, אבל תוך כמה דקות חזרתי לעשתונותיי. אמרתי לו שייקח אותה ואני אסיע את עצמי. נסענו למיון שנמצא כמה דקות מטיפול נמרץ.

 

במיון היה תור פסיכי ושם לראשונה גיליתי את הדבר המוזר הבא: בזמן שאנחנו לא יודעים אם כן או לא ללכת למיון כשהאצבעות תלויות מהעצם, יש אנשים שהגיעו לשם כי יש להם אווי בבטן, וכל מיני דברים הזויים אחרים שמטפלים בהם עם תה ונטפליקס. גם היום אני סקרן להבין איך הם מרשים לעצמם ביקור במיון, ואני מאמין שהתשובה היא: הם לא משלמים על זה כלום (גם לא ביטוח). מערכת הבריאות האמריקאית דפוקה, אבל יש קטע כזה שבתכלס מסתמכים על אמון, ואם אתה לא נותן פרטים מזהים אין *באמת* אין לאתר אותך, ובכל מקרה במיון הם לא יסרבו לטפל באף אחד.

הבעיה היא שאנחנו עם בעיה אמיתית, ויש תור של איזה גזיליון אנשים לפנינו...

 

מהר מאוד היעילות האמריקאית עשתה את שלה, לא יודע איזה מן פריוריטי קיו הן מימשו שם מאחורי הקלעים, אבל למרות שאמרו לנו שיש איזה שעתיים המתנה תוך עשר דקות הגיעה אחות להסתכל, ומשם הכניסו אותנו למיון והביאו מישהו שיתפור את הסיטואציה. למדתי מהנסיון הקודם והפעם פחות הסתכלתי על החוויה הצבעונית.

 

ולמה כל החפירה?

 

כאמור אנחנו בלי ביטוח, ידעתי שבמקרה הגרוע ביותר אני אפעיל אותו בדיעבד אבל קוברה זה יקר לאללה ולכן בשביל משהו כזה לא ברור שזה ישנה יותר מדי. חברים ישראלים יותר ופחות הסבירו לי שביקור במיון אמריקאי אומר שאנחנו במקרה הטוב נצא עם נזק של 5,000 דולר, במקרה הרע למעלה מ10. בבית החולים לא מדברים על כסף, רק לוקחים פרטים ויוצרים קשר אח״כ.

בערך חודש לאחר המקרה קיבלנו חשבון סופי של קצת פחות מ800 דולר עבור כל ההרפתקאה. הופתענו לטובה, ושילמנו מיד. את הביטוח לא היה טעם להפעיל, מן הסתם.

 

(אציין כי היד נתפרה היטב, התפרים ירדו, תפקוד מלא חזר והצלקות לא נוראיות בכלל - בסה״כ הכל בסדר, יצאנו בזול)

[ניקו פ.]

מה שחווית נקרא vaso-vagal syncope או המקרה שלך יותר נכון פרה-סינקופה. נפוץ מאוד וטוב שהתיישבת כי הנפילה יכולה להיות לא נעימה.

לגבי מערכות הבריאות, בהחלט מאוד משתלם להיות בעשירון עליון, גם בארץ, אפשר פשוט ללכת לאבחון מהיר באסותר במקום לציבורי (וכמה כבר עולה ביטוח פרטי משלים שב"ן עם כל הכיסויים, 100 שקלים לחודש למי שצעיר ובריא). בארה"ב זה מאוד חשוב גם באיזה בית חולים נפלת. אם אתה בוויומינג אז כל הביטוחים שבעולם לא יעזרו לך כנראה. אם אתה גר ליד מאיו קליניק אז כנראה שתהיה בסדר. 

הפערים האלו הם מה שהופך את ארה"ב לארה"ב. אני חושב שהשיטה שלהם מאוד קפיטליסטית: היא מאוד טובה לעשירים שגרים בסביבה עירונית ומאוד לא טובים לעניים ולמי שגרים בחורים. 

עם כל החיבה שלי לקפיטליזם אני לא הייתי רוצה כזו שיטת בריאות, אבל זו כבר דעה אישית. 

[oryo]

מסכים לגבי שיטת הבריאות, חושב שזה טוב שיש מעטפת לכלל הציבור והגיוני לסבסד את זה מכספי המסים כי זה האינטרס החברתי.

מנגד, אני חושב שיש הרבה דברים מאוד עקומים בשיטת הבריאות הישראלית - אפס אחריות זה לא איזון טוב. הייתי מעדיף שיקחו קצת פחות מסים וישימו קצת יותר אחריות, ויתנו לשוק לאזן קצת את השימוש בסיפור הזה בשביל לייצר וויסות ואיכות טובים יותר.

 

מה לעשות, אין מקום מושלם, וגם המקום המושלם (יפן) אינו באמת מושלם (להיות יפני זה די מזעזע מכל מיני בחינות). 

עריכה אחרונה ב-2 ליולי, 2022 על ידי oryo