מתי יודעים שהגיע הזמן להתגרש?

[G. P. Magnus]

פות"ש - כל הכבוד לך על האומץ להעלות את הבעיה בפורום וגם לומר דברים ברורים לגבי ההעדפות שלך שהילד לא היה נולד.

 

האמת, גם אם היא כואבת, היא נקודת הפתיחה הבלעדית וההכרחית של כל תהליך שבסופו של דבר יקדם אותך לתובנות ולעבודה עצמית (ואולי עם זוגתך) ויוציא אותך, בשאיפה, מהמצב הנוכחי.

 

אני מבין שהאישה שאיתה חשבת שאתה מתחתן היא לא בדיוק האישה שאתה נשוי לה כעת, אבל זה טבעי - החיים והלחצים (ילדים, פרנסה, הורים, קריירה, מאוויים עצמיים שלא מתממשים כי נדחקו לסוף התור ואצל נשים גם שינויים פיזיים והורמונליים אחרי לידה) משנים אותנו ועיקר העבודה היא להשתנות יחד או לפחות מתוך מודעות האחד לשניה. רוב האנשים לא מגיעים לעשות את העבודה כי תמיד יש משהו דחוף או על פניו חשוב יותר ומכיוון שגם ככה זה לא נעים ולא ברור ברוב המקרים שיש "תמורה לאגרה", זה נדחק לפינה.

 

לגבי הילד - אני האחרון שחושב שצריך להישאר בזוגיות או נישואין "בשביל הילדים" כי הילדים מבינים היטב מה המצב בבית ואם אמא ואבא הם זוג או רק מנהלים משק בית משותף - יש להם חושים חדים מאוד ואי אפשר לבלף אותם. הם אולי לא יאמרו כלום אבל זה משפיע עליהם ישירות ועל ההתנהגות שלהם כשיש מתחים בין ההורים. מכייון שאני בטוח שכמו כל אב אתה רוצה את הכי טוב עבור ילדך, אני חושב שאחת הדרכים שלך לתמרוץ עצמי ולהפחתת הכעסים שיש לך מדי פעם כלפי אשתך זה תמיד לחשוב על זה שאשתך היא זאת שהביאה לעולם את הילד שלך, ושרק בגלל זה אתה אסיר תודה לה לנצח. זה גם יגרום לך להבין שבכדי שהוא יגדל בצורה הטובה ביותר הוא צריך "זוג הורים" ולא "אמא" ו-"אבא" ואז יש לך אינטרס גדול מאוד לעבוד על הזוגיות שלכם.

 

אני מאחל לך אושר וזוגיות טובה מכל הלב ושתצליח לעבוד על מה שמפריע לך!

 

 

 

 

[Mr.Hybrid]

כשאתה בטוח שתוכל למצוא מישהי טובה יותר.

עריכה אחרונה ב-25 לפברואר, 2022 על ידי Mr.Hybrid

[roeibf]

ברשותכם, אתן את השקל שלי.

 

אפתח בשאלה בסיסית שיכולה לענות על כל דבר ולשמש נקודת בסיס לכל דבר אחר: מהי אהבה?

 

לדעת חוקרי נפש מסויימים אהבה היא מעין ״קומקום״ מבעבע, שהחתונה או מיסוד הקשר בצורה כזו או אחרת היא השיא, ומשם העניינים מתקררים עד קיפאון עמוק.

 

דעות אחרות מציעות, שהזוגיות היא כמו יין, שככל שהשנים עוברות והוא נשמר בתנאים טובים הוא הולך ומשתבח.

 

לשיטה הראשונה - אין סיכוי לזוגיות להמשיך לאורך זמן, או אפילו עד המוות, כי היי, אני רוצה נקודת רתיחה ועניין. מי שלידי כבר לא נראית/נשמעת/מרגישה כמו שהיתה, הסקס כבר לא משהו והאריזה כבר בלויה ולכן בא לי משהו אחר, טרי ורענן.

 

לשיטה השנייה - יש סיכוי גדול יותר להתקדם הלאה ולהתחזק. אז נכון, יש בקבוקי יין עם תוויות יפות יותר, מושכות יותר, אולי היין בבקבוקים האחרים עם צבע יפה יותר, אבל היי - שלי טעים יותר ולכן אני ממש מרוצה ושמח כל פעם מחדש. לא צריך משהו אחר, כי טוב לי.

 

הכל שאלה של איפה זה התחיל ואיך זה התחיל. האם היא היתה יפה ומושכת ולכן רציתי בה? האם היא פעם היתה ״ממושמעת״ יותר והיום היא יותר דעתנית וזה לא מתאים לי?

 

יש עוד המון שאלות שאפשר לשאול על הדרך הזו והתשובה תהיה די ברורה לגבי ההמשך.

 

כמו שכבר נאמר כאן - האם יש סיכוי? זה תלוי בשניכם. אם אתם רוצים לנסות ולהתניע מחדש. כרגע המנוע בלי דלק מסיבה כזו או אחרת, ואת זה רק אתם יכולים לברר, ואולי לא ואז תזדקקו לעזרה חיצונית, שזה לא בושה. אבל! לא כל חמור עם תעודת יועץ זוגי קיקיונית כלשהי יכול לעזור, יש כאלה שיגרמו ליותר נזק מתועלת.

 

להרוס - זה קל. לבנות זה קצת יותר מורכב.

 

בגמרא מסופר על רבי עקיבא, שמדבר בעניין גירושין - מתי ניתן לגרש:

 

מצא טובה הימנה: יש מישהי שעונה על הצרכים שלי טוב יותר

 

מצא יפה הימנה: יש מישהי יפה יותר לטעמי

 

אפילו הקדיחה תבשילו: היא שרפה לי את האוכל! אני מגרש אותה!

 

שימו לב שהמשותף הוא אחד: אני. כשאדם מסתכל רק על עצמו השני (במקרה הזה השניה) לא יעניינו והוא יחפש למלא את צרכיו האישיים בלבד.

 

ביהדות, נישואין משולים למזבח: הזוג מקריב כל אחד משל עצמו עבור השני. כל הזמן, כל החיים. מזבח החיצון בבית המקדש לא נח לרגע במהלך שעות היום (מהקרבת תמיד של שחר ועד להקרבת תמיד של בין הערביים, שאלה היו קורבנות שתמיד היו מקריבים, 365 יום בשנה. כולל כיפור ושבת וחגים והכל). בנישואין אין רגע של נחת מלהקריב ולתת - הכי חשוב זה לא לצפות לקבל חזרה. אבל מקבלים, בעצם ההקרבה של השני.

 

אסיים בשני דברים ששלמה המלך ע״ה אומר בספר משלי, לכאורה שני דברים סותרים אבל מדהימים:

 

״מצא אישה מצא טוב ויפק רצון מה׳״

 

״מוצא אני את האישה מר ממוות״

 

שימו לב למילים מצא ומוצא - 

 

מצא: מצאתי את שאהבה נפשי, לא מחפש יותר.

 

מוצא: מחפש תמיד, אולי אמצא טובה יותר?

[98civic]

אפשר לשאול בני כמה אתם?

[roeibf]

30

[rev-Match]

לי נשמע שפותח השרשור מרגיש חנוק, הלבידו שלו ירוד. 

תקרא על לבידו ירוד ומה הסיבות ואולי תזדהה עם חלק מהדברים, הסיבה לא בהכרח בבת/בן הזוג.

 

בעניין גירושים,

יש גישה לבחון אם זה מה שבאמת רוצים,

 

מפרידים כוחות לשלושה חודשים, לא חיים ביחד , למי שיש ילדים מתנהלים רק סביב הילד ושומרים על החוקים:

1. אין סקס - לא בין בני הזוג ולא עם אף אחד אחר.

2. אין שיחות על הזוגיות (אני ככה אתה ככה וכו') , ממש כלום.

זה אמור לעזור להבין מה מצב האהבה ביניכם.

 

[falou]

לפני 15 שעות, SuperBamba כתב:

אם הייתה לי האפשרות היום לחזור אחורה בזמן ולא להביא את הילד, לא הייתי מביא.

 

כאבא, זו בעיני אמירה מאוד מאוד קשה. קצת הופך את הבטן לשמוע משהו כזה.

אני חושב שדיון בפורום קטן על התחושה הזו שלך ואתה צריך ללכת לייעוץ אישי, קודם כל, ולברר עם מישהו אחר מה הולך שם אצלך.

 

נ.ב. שלא ייצא, חלילה, כאילו אני מגנה או שופט את התחושה שלך. הורות מורכבת מכל מיני תחושות מעורבות, גם שליליות. זה קשה להיות הורה ולא רק חיובי וילדים זה לא רק פוצימוצי וכיף. זה בסדר גמור וטוב שאתה מציף את זה. אבל זה בהחלט משהו לברר אותו.

[avargel]

+1

 

אני "מחזיק" בתוכי את 2 הגישות שעלו כאן בהקשר הילד, ולא חושב שה סותר

 

מצד אחד קשה וצובט לשמוע את זה. מצד שני כל הכבוד על האומץ וכל הכנות.

 

כאמור

טיפול רגשי מקצועי יעשה לך רק טוב ויסייע לך לעשות סדר בין עובדות / פרשנויות / רגשות / אמונות ותפיסות.

 

בהצלחה!

[Renaultrap]

אני מנסה לנחש כאן, אבל אני מפרש את ההערה בעניין הילד בלי קשר לאיכות הקשר ההורי. כל הורה שנמצא בקשר זוגי לא מספק ירגיש באופן טבעי שללא ילדים במשוואה ההחלטה היתה קלה יותר, ולו משום שהיא לא היתה משפיעה על איש מלבד שני בני הזוג. הרבה מאד אנשים מתגרשים אחרי שחירבו שנים יפות מחייהם ונשארו במסגרת הנישואין "בשביל הילדים".

[Muzic4Ever]

ממליץ לפות"ש וגם לכל אחד אחר להשקיע 45 דקות מחייו ולצפות בהרצאה הבאה של הרב אהרון לוי. (מפרסם את הוידאו כאן, אבל אישית הייתי בהרצאה באחת הפעמים שהרב הגיע אלינו לעיר).

כן, הוא חרדי. שחור. פאנט, וגר בבני ברק. לצורך העניין - תדמיינו שהוא עם כאפייה במקום כיפה שחורה. שימו את כל זה רגע בצד. בזבזנו הרבה יותר מזה על סדרות טלויזיה גם בלי שום תכלית.

בהחלט נותן תובנות לחיים:

 

[ezuf]

לפני 4 שעות, roeibf כתב:

 

 

ביהדות, נישואין משולים למזבח: הזוג מקריב כל אחד משל עצמו עבור השני. כל הזמן, כל החיים. מזבח החיצון בבית המקדש לא נח לרגע במהלך שעות היום (מהקרבת תמיד של שחר ועד להקרבת תמיד של בין הערביים, שאלה היו קורבנות שתמיד היו מקריבים, 365 יום בשנה. כולל כיפור ושבת וחגים והכל). בנישואין אין רגע של נחת מלהקריב ולתת - הכי חשוב זה לא לצפות לקבל חזרה. אבל מקבלים, בעצם ההקרבה של השני.

 

אסיים בשני דברים ששלמה המלך ע״ה אומר בספר משלי, לכאורה שני דברים סותרים אבל מדהימים:

 

״מצא אישה מצא טוב ויפק רצון מה׳״

 

״מוצא אני את האישה מר ממוות״

 

שימו לב למילים מצא ומוצא - 

 

מצא: מצאתי את שאהבה נפשי, לא מחפש יותר.

 

מוצא: מחפש תמיד, אולי אמצא טובה יותר?

משפט בעייתי בעיניי

צד אחד נותן,הצד השני מתרגל ולוקח כמובן מאליו,בעוד שהצד הראשון מתעייף עם הזמן.

לא "רוצה תמורה" על כל פיפס ודבר,אבל כן טיפת הערכה\כבוד\הכרה

[yd b-4]

אתה צודק-חלקית, אדם נורמטיבי ונורמלי, במצב נפשי תקין לא פועל ככה. מי שמקבל אהבה חום ויחס בד"כ גם מעריך מחזיר. וכך מתקיימים יחסי גומלין הדדיים  שמפרים ומעצימים את הקשר.

 

נצא מנקודת הנחה שבמרבית המקרים בני זוג התחתנו עם מי שהם ראו כנכון "כבחיר ליבם"

 

היכן יכולה להיות תקלה. היחס המוגזם ל"ערפל קרב" שמכונה אהבה. וכאן בדיוק מגיע משל הקומקום. יש רתיחה שהולכת ונחסרת כל הזמן.

 

זוג חכם יודע ש"לרתך" בין שני אנשים שונים, זו משימה קשה. ומשתמש בפרפרים שבתחילת הקשר כסיכוך והגנה לבניית קשר אמיתי. וזה נותן כח לגשר על הבדלי אופי מין שאיפות ורצונות. שהכל תחת מטריה נעימה.

 

אבל הוא יודע במקביל שה- "וואו" הזה יתפוגג וכנראה מהר מהצפוי. ולכן כל הזמן משקיע בקשר. חיי נישואין זקוקים לתחזוקה כל הזמן בכל גיל ובכל זמן.

 

לצאת ביחד, לבלות ,להקשיב, להתעניין. ולעשות כיף מעניין ובסטייל. ואת כל זה צריך ליזום! לא לחכות לפעם באף פעם שהכוכבים מסתדרים - כי בדרך כלל זה לא קורה.

 

בלי זה יש 2 אופציות-

 

1- פיצוצים ושיעמום - תסכול- מריבות וכ'ו

2- צמד שחיים זה לצד זה ללא קשר בינהם רק כי הם מבינים שהפירוק יכאב יותר /נטולי אומץ לשנות מצבים.

 

לעניין פות"ש או הזוג שמשמש דוגמא כאן בשרשור.

 

כל בנאדם שתפגוש ישתנה ומשתנה במהלך חייו, גם אתה. 

כל זוג בעולם מאבד בשלב מסוים את האהבה המדומה והרגעית.

בדיוק כמו שכל זוג יכול לפתח ולבנות אהבה עמוקה שמבוססת על השקעה.

 

עכשיו תחליט אתה-

לפרק (עם כל מה שכרוך בכך) ולהגיע לאותה הנקודה או גרוע מכך. או להמר שתיפול על בת זוג אחרת שתשקיע את נשמתה בקשר ויהיה מעולה. אבל זה נטו הימור.

 

או להשקיע באופן יזום בקשר שלך עם אשתך. וכנראהבסבירות גבוהה מאוד לראות תוצאות.

 

והשקעה זה אומר לקחת  פסק זמן לרגע ולהפסיק להסתכל מה אתה מקבל. אלא מה אתה נותן והכי טוב שאתה יכול.

 

אם אין תאונה אמיתית בינכם (מה שמתואר כאן עד עכשיו) ולא נישאת למפלצת (גם נשמע כך מדבריך). הגלגל יסתובב שוב. ותגיע למצב שתהנה שהיא נהנית וכן הפוך. מכאן כבר לא תצטרך עצות

 

תעשה ניסוי- קח שבוע ותנסה כל יום לעשות את המיטב כדי שלצד השני יהיה נעים וכיף. אבל תשקיע! תן את עצמך את כל מה שאתה יכול.  בלי לנהל פנקסים פשוט תעוף על זה.

 

אם זה יעבוד (וכנראה שכן) תלכו לייעוץ זוגי. עד שתתאמנו בזה.

 

*נכון לאנשים נורמטיביים

*במצב נפשי נורמלי (מצב פיזי ירוד לא עושה טוב לנפש)

* בהרבה מקרים נשים לפני/אחרי לידה. זקוקות לתמיכה מוגברת הגוף  והנפש מתפקדים קצת אחרת. ובדיוק בשביל זה אתה שם, אדם קרוב שאכפת לו ממנה, ונותן לה אתה מה שהיא זקוקה כדי לחזור למסלול. אתה לא מסכן זהו תפקידך כבעל. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[שביט]

לפני שעתיים, falou כתב:

כאבא, זו בעיני אמירה מאוד מאוד קשה. קצת הופך את הבטן לשמוע משהו כזה

 

אני יכול להבין מאיפה בא המשפט הזה.

עושה רושם שהילד הגיע בתקופה לא מי יודע מה טובה בזוגיות של פות"ש וזוגתו.

כשילד מגיע ממקום טוב וחיובי, אז ההתייחסות אליו שונה, וגם ההתייחסות לשינויים שעוברים על האם, האב והזוגיות תהיה הרבה יותר סבלנית ומכילה.

 

כרגע, פות"ש נמצא במצב רוח של "היחסים בינינו לא היו טובים לפני הילד, אז למה הבאנו אותו?"

 

אני מאחל ומאמין שככל שהזמן יעבור, הוא לא יצליח לדמיין את חייו בלי הילד, אבל שוב, אפשר להבין כרגע מדוע הוא קצת "מתחרט" על זה שהביא ילד בנקודה זו במע' היחסית.

 

נשוי כעשור, בזוגיות טובה (ups and downs), עם שני ילדים.

[boy23]

לפני 17 שעות, DareDevil כתב:

לפני עשור ככה הייתי בצבא, יצא לי לשאול ככה במקרה את אחד הנגדים שעבדתי איתם, לגבי זוגיות. הוא טען ממה שאני זוכר שבזוגיות צריך סוג של הדדיות מסוימת. הייתי אומר אפילו חיבה.

מה זה אומר לגביך, אני לא יודע. סתם בא לי לשתף.

 

אחלה מקור לקחת ממנו עצות - נגד בצבא

[Mr.Hybrid]

לפני 3 שעות, falou כתב:

 

כאבא, זו בעיני אמירה מאוד מאוד קשה. קצת הופך את הבטן לשמוע משהו כזה.

אני חושב שדיון בפורום קטן על התחושה הזו שלך ואתה צריך ללכת לייעוץ אישי, קודם כל, ולברר עם מישהו אחר מה הולך שם אצלך.

 

+1

והיית עדין בדבריך.