אוי הבושה, אוי הבושה - איך להתמודד עם הידיעה שאתה חריג בחברה

[Benor]

^אולי בארה"ב.

בארץ, אע"פ שלאחרונה הטוראט קיבל לא מעט אייטמים בתקשורת, עדיין יש לא מעט בורות בנושא.

[Night Driver]

אני נוהג לעשות הליכה בשדות. יום אחד ראיתי זוג כשהאשה צועקת (לא על הבן זוג) וחשבתי על המחלה הזאת.

האם יתכן שאם "משתחררים" באופן יזום, נניח פעם ביום, אזי חופשיים מהתופעה במשך זמן מסויים ?

 

זו לא מחלה אלא תסמונת.

 

בנאור, אין ספק שיש עדיין בורות (נרחבת או לא נרחבת זה לא משנה. עדיין ישנה) אבל אתה יכול לבחור להסתגר בגלל הבורות ולתת לה לחגוג או להסביר ולחסל את הבורות. אין שום סיבה שבעולם שאנשים לא יראו את בנאור האדם כפי שאנחנו כאן בפורום מכירים כאדם נבון, אדיב וטוב לב רק בגלל שהוא נכנע לבורות.

 

הרי כל אחד מאיתנו ביום יום מסתובב באותו האיזור פחות או יותר ונתקל באותה הסביבה. אז בפעמים הראשונות אנשים באוטובוס יסתובבו ואתה תצטרף להגיד "מתנצל אבל יש לי טוראט", בהמשך הם יתרגלו וזה ייראה להם טבעי בדיוק כו זה עם הכרס או ההוא הצולע ואחר כך אולי חלקם אפילו יאזור אומץ וישאל מה התסמונת ובמה היא מתבטאת. אותם אנשים אולי ישבו גם באוטובוס אחר שיעלה אליו אדם אחר עם אותה התיסמונת וכשמישהו יסתכל בפליאה עליו כשהוא ישמיע קולות הם יהיו אלה שיסבירו וכך הבורות לאט לאט תצטמצם.

[SlowRide]

אני בחיים לא שמעתי על זה בטלויזיה או בסרטים. תמיד חשבתי שזה שם של עוגה.

תבין גם שיש בארץ לא מעט אנשים שצורחים ועושים תנועות משונות במודע ומתוך בחירה וזה לא עוצר בזה. תחשוב כמה מטומטם זה וכמה "רגיל" אתה לעומתם.

[bagira]

שמע, ניהלנו כבר בשרשור אחר שיחה בנושא, עד שאתה לא משלים, מקבל ומחבק את ההפרעה שלך, לא תוכל לחיות בשלום לא איתה ולא עם עצמך.

 

כמו שבטח ידוע לך, אין פתרונות קסם ואין תשובות קסם.

 

תחזור לקבוצות התמיכה, תחזור לתרופות, וחזור לטיפול תומך.

 

בלי זה, אתה משול לסכיזופרן/מניה דיפרסיה שמפסיק לקחת תרופות, אתה תמשיך לחיות, אין פה סכנת חיים, אבל אתה מדרדר את עצמך לשולי החברה או להתבודדות כפויה.

 

אפרופו "לאט לאט הסביבה מכירה את החולה", היה בתל אביב אוהד הפועל תל אביב מושבע שהיה מסתובב על אופניים ועושה קולות של חיות, כל תל אביב הכירה אותו.

שכחתי את שמו.

[Night Driver]

הפעם הראשונה שנפגשתי עם התסמונת היתה כשהייתי בן 13 או 14 בטיול שנתי (לפני כ 35 שנים. הרבה לפני עידן האינטרנט). היה בית ספר נוסף שהיה איתנו באותו המתחם ואחד הילדים שם היה עם טוראט (טיקים, קללות וקולות). מיד קלטנו שאף אחד מהחברים שלו לא מתייחס לזה והבנו שמשהו שונה בו אבל לא ידענו מה זה עד שבערב המורה שלהם באה אלינו והסבירה לנו במה מדובר. באותה השנייה הוא הפך מילד מוזר לילד רגיל וזה עוד בעיניים של ילדים בני 13-14 אז על אחת כמה וכמה בעיניים של מבוגרים שידעו במה מדובר.

[Spire]

1. קנה חולצה שכתוב עליה "יש לי טורט וכולכם על הז** שלי!"

2. תתחיל לשחק Call of Duty באינטרנט או ללכת למשחקי כדורגל

3. תשקול הסבה למקצוע שדורש נהיגה מרובה, למשל נהג מונית

 

טורט זה באסה, אבל זה מה יש, אין מה לעשות. זה כמו אלא שמתעטשים ממש חזק. זה קורה, זה שם, אין לך שליטה על זה, וככל שאתה תייחס לזה פחות חשיבות, ככה גם הסביבה תתחיל להעביר את זה לידה. אם אתה בסביבה של אנשים שלא מכירים אותך, הפתרון (אם לא חולצה מצחיקה) הוא פשוט שאם מישהו מסתובב או ממשיך להסתכל עליך - למשוך בכתפיים ולהגיד "טורט". אני מאמין ש90% מהאוכלוסיה פשוט ימשכו לך בכתפיים בתשובה וימשיכו בחייהם, יש להם צרות גדולות יותר.

[ליין מן]

טוב שרשמתה והעלתה לדיון ולמודעות.

החינוך במדינה שלנו הוא חינוך אפסי לחברה רגישה ומקבלת, הרואה ומתייחסת לחריגים.

האנשים סביב פשוט מגיבים בהפתעה.

אם הייתה מודעת, בתחילה היו מגיבים בהפתעה, ואח"כ במבט נחמד והבנה.

 

אני מבין אותך כי גם אני במצב דומה.. וקצת שונה.

אני נכה צה"ל הפצוע ברגליים בגב ובצוואר.

קצת גורר רגליים, וקשה לי לקום מהכיסא ולצאת מהרכב.

בד"כ אני יוצא מהבית עם בת-הזוג חבר או מלווה, אבל גם נהנה לברוח לבד החוצה.

ומבחינתי זה השג - שאני מפתיע בביקור חברים בעבודה או את ההורים שלי.

 

כאשר אני יוצא לבד מהבית, קבלתי הערות - אם שותים לא נוהגים.. כן הייתה גברת אשר נזפה בי.

ומבטים של אנשים.

 

לכן - אני מעדיף להסתובב במקומות קבועים אשר מכירים אותי.

ולקחת בחשבון, כי במקום חדש יהיה קשה לאנשים בתחילה להבין.. שוב, מאחר ויש חוסר מודעות.

 

חבל שרשויות המדינה לא מבצעת ימי מודעות לאנשים בחברה.

מדברים בכלליות - אבל לא מראים את ההתמודדות, ואיך אפשר לקבל ולעזור.

אני מאוד בעד להיפגש בקבוצות תמיכה וגם תרופות אם הן עוזרות.

כך לומדים מחברי הקבוצה, על מצבים שהם עוברים - וכיצד הם מתמודדים.

 

כדוגמה - אם מעירים לי, אני מגיב בהומור, כי ברור לי שהצד השני לא מבין.

ולגברת שאמרה לי על השתייה אמרתי בחיוך - צודקת.. שתיתי סודה וזה הקפיץ אותי.

אח"כ בעלה ראה את הסמל על-הרכב והיא נגשה והתנצלה, ושוב חייכתי וזה בסדר.

אולי האופי שלנו כישראלים, קודם להגיב ואחר-כך .. לבדוק.

 

קבוצת המפגש לא אמורה להיות החברה היחידה שלך - אפשר להכיר ולהתערבב עם כולם.

אבל מידי פעם להיפגש בקבוצה נותן מידע, איך אחרים מתמודדים וקצת בדיחות.

 

ובפעם הבאה.. סתם, כאשר אתה צועק קצת.

תגיד שאתה נשוי.. ומפחד לצעוק בבית - כי בבית היא צועקת עלייך.

ורעיון החולצה עם כיתוב גדול ומצחיק.

אבל אני מבין אם לא תאמץ אותו, כי אולי לא יהיה לך התקף היום.

 

אני הייתי מכין סתם חולצה או שתיים, וכאשר הולך לפגישות בקבוצה או במקום שמכירים אותי.

לובש את החולצה בשביל ההומור.

 

 

אייל.

[natco]

כאשר אני יוצא לבד מהבית, קבלתי הערות - אם שותים לא נוהגים.. כן הייתה גברת אשר נזפה בי.

ומבטים של אנשים.

 

:shock:לא יאמן. אנשים פשוט הזויים. (גם אם היית שיכור, אין להערה כזו מקום)

אתה כנראה אדם מאד סובלני ומכיל.

אני כנראה היתי עונה "אם סתומים, לא מדברים".

[davemustaine87]

אמנם זה הרבה יותר קל לכתוב מאשר לבצע,

 

אבל כמו שאמרו לפני, לקבל את זה שיש אנשים עם חוסר מודעות לתסמונת הנ"ל או סתם אנשים דבילים, וללמוד איך להתעלם מהם.

 

כמו שאין מה לכעוס על כלב שנובח כי הוא לא מבין מה הוא עושה, ככה אין מה לכעוס והתעצבן על אנשים כאלה עם נכות מוחית.

[Tsachi89]

למי שרוצה להבין טוב יותר עם מה בנאור מתמודד:

 

[video=youtube;KtCG0wG-5E0]

עריכה אחרונה ב-12 לנובמבר, 2017 על ידי Tsachi89

[agent_amos]

כל אחד יש לו את הדפיקה שלו בין אם פיזית בין אם נפשית אין אדם מושלם. קח את המגבלה שלך תטפל בה, ותבין שזה עוד כלום לעומת אחרים, יש עיוורים ואילמים ונכים. אתה בנאדם שלם עם בעיה קטנה, לא קרה כלום. מבין שזה מתסכל וקשה, מבין שלא תמיד נעים. מאמין שגם קשה לך למצוא בת זוג בגלל זה. אבל קח את הדברים בפרספקטיבה הנכונה, תעזור לעצמך להתרפא, רק אתה יודע מה באמת הדרך לטפל בבעיה שלך. מאחל לך בהצלחה, ושמבצך ישתפר כמה שיותר עד כדי כך שתשכח שקיימת בתוכך התסמונת הזאת.

[discoTD5]

אני חייב להוציא אישור שיש לי טורט!

 

בנאור - תהיה אתה, תקבל איזה טיפול שיש, תמצא מה שעושה לך טוב ואל תסתגר בשום מחיר!

[ליין מן]

:shock:לא יאמן. אנשים פשוט הזויים. (גם אם היית שיכור, אין להערה כזו מקום)

אתה כנראה אדם מאד סובלני ומכיל.

אני כנראה היתי עונה "אם סתומים, לא מדברים".

החישובים שלי שונים משל אחרים.

מבחינתי לעבור את הרגע בלי כאבים ולהצליח לעשות דבר אחד.. אומר הצלחתי.

אני לא מתעכב על-רעשים.. אין לי כוח.

 

הגעתי לקנות דבר .. גם אם המחיר יקר - אני קונה.

גם אם במרחק 50 מטר אפשר ויש את המוצר זול יותר - קשה לי ללכת את המרחק,

וכאן יש חניה, אני לא יודע אם ליד החנות השניה, תהיה לי חניה.

 

כנ"ל אם רכב אחר חוסם חניית נכה והאדם ברכב, לצאת מהרכב קשה לי, אני נותן צפצוף קל.

אם אין תגובה, אני עושה חשבון האם לצאת ולבקש או לא - ולפעמים אני מוותר וממשיך.

 

אני הולך לאט, וכאשר אני לבד, אנשים מסוגלים לדחוף ולהידחף - לכן אני לא מגיע למקומות צפופים.

אנשים רואים שאני מחפש את המעקה להיאחז, ולפעמים כמו בוקים הם נתקעים שם עם מבטים.

ואני צריך לבקש סליחה בחיוך.

 

זה שונה כאשר אני עם מלווים, בד"כ הם יטפלו בדברים ועצם זה שיש אנשים העוזרים לי לצאת מהרכב

ולעלות למדרכה - מוסר מידע לאנשים סביב, והם יפנו לי מקום לעבור ויגיבו נכון.

 

ובדיוק כמו שכתבתה, המלווים שלי מסוגלים לכעוס על אנשים שעומדים לנגוע או להיתקל בי.

באזורים צפופים, מאחר ואני פצוע באזור הצוואר והגב, וכל מכה או נגיעה אני יכול לאבד שיווי משקל.

ולקרוס לרצפה.

ואני תמיד מעיר להם, רק תעמדו ביני לבין תנועת האנשים, לעולם אל תכעסו או תזיזו בגסות..

האנשים ממול לא יודעים, אבל זו הבעיה, בישראל אנשים מרשים לעצמם לדחוף ולהידחף.(כמו בכביש)

 

כאדם בודד קשה להתמודד, וגם לא תמיד אתה יכול לבקש להסביר, בעוד שעם מלווים.

הם מנווטים ומפנים דרך.

לכן אני ממליץ לאושריקו ולכולם, ללכת עם חברים טובים.. זה עוזר.

 

כנ"ל לבנאור, כאשר אתה מגיע למקומות חדשים עשה זאת עם חברים.

ואחרי שיכירו אותך אפשר להגיע לבד, מאחר וכבר הכירו אותך, ולא יתרגשו מכמה צעקות.

 

 

אייל.

עריכה אחרונה ב-12 לנובמבר, 2017 על ידי ליין מן

[Night Driver]

אייל, חשבת להיעזר במקל הליכה? מניסיון כשאנשים רואים אביזר אורטופדי כלשהו היחס והמודעות משתנים פלאים.

 

זו עיצה שקיבלתי מהפיזיותרפיסטית שטיפלה בי אחרי הפציעה. היא הזהירה אותי לא לויתר על הקביים עד שאוכל להתמודד עם צפיפות ודחיפות.

[adir10]

וואו, סליחה אם זה קצת אנוכי אבל אני חייב לציין שהשרשור הזה תורם לי המון.

אני באמת משתדל כמה שיותר לא לשפוט אחרים בלי לדעת מה הרקע שלהם וסביר להניח שלא הייתי נותן לאדם שנותן צעקה באמצע מקום כאינטינקט צעקה/קללה, אבל השרשור הזה גורם להבין לכמה דברים אנחנו לא שמים לב.

כמה דברים מסביב אולי מתורגמים לנו בראש כ"מה עובר על ההוא/ההיא" בלי באמת להכיר את המצב של האדם שמולך.

 

אני לא רואה סיבה למה לא לשלב מידי פעם שיעורי מודעות כחלק משנות הלימוד שכל ילד צריך לעבור לדברים הנ"ל(ולתת במה לעוד נושאים שכאלה).

זה אכן משהו שיכול ליצור חברה קצת יותר טובה.

במידה ויש לחברי הפורום הנכבדים רעיון איך אפשר לנסות לקדם רעיון כזה זה יהיה מעולה-ובטוח שהמון ירתמו לכך.

אני סמוך ובטוח שכל תגובה מגעילה שאתם מקבלים נובעת מבורות והסקת מסקנות לא נכונה לגבי מי שמולם(ויש כמובן את הבבונים עם הIQ האפסי).

יותר מידי עצות מועילות מעבר למה שהחברים פה רשמו אין לי מה לתת, אכן רעיונות כמו עניין החולצה והסברה זה משהו שיכול לשפר את הנושא.

רק אומר לכם תודה רבה בנאור ואייל על הפתיחות והשיתוף.