השמרטפות - סיפור לסוף שבוע

[honda cx500]

שלום חברים,

 

הסיפור הזה יהיה מעט שונה. הוא לא יעסוק בשיפוץ אופנוע, אלא בשמרטפות.....

 

לפני זמן מה פנה אלי ידידי ורעי כאח לי - ישי – בבקשה מוזרה, האם תסכים לשמש כשמרטף לתקופה לא מוגדרת לאחד מהילדים שלי?

 

מאחר ולישי ולי יש תחרות ידידותית על עומק השריטה האישית של כל אחד, וגםתחרות על הבקשה הביזארית ביותר שניתן לבקש מחבר, לא היססתי כלל ומיד עניתי בנימוס שאשמח לסייע.

 

שאלתי היחידה אל ישי היתה בן כמה הילד, וישי ענה בן 29. לא חשתי צורך מיוחד להעמיק ולחקור את נושא הגיל אם כי די ברור לי שאדם שפוי היה מיד נזעק כיצד ילד יכול להיות בן 29. מבחינתי, אם ישי הגדיר אותו כילד הרי שמדובר בילד ובזה הסתיימה הפרשייה.

 

מובן מאליו שלא טרחתי להוסיף ולשאול בכמה זמן שמרטפות מדובר, מי הילד, מה הם תחביביו, כיצד יגיע ללימודים, היכן יישן, מה הוא אוכל ושותה או האם חלילה הוא אלרגי למשהו. מבחינתי, ישי ביקש ואני מבצע.

 

ישי גם ציין שהוא יביא אלי את הילד עם טסט כחוק. אני חייב להודות שכאן קצת חשדתי שהחבר שלי אינו בקו הבריאות כי אפילו אני שידוע בחינוך הקפדני של ילדי לא מעביר אותם טסט, אבל מיד זנחתי את קו המחשבה הזה מתוך הבנה שכל הורה רשאי לחנך את ילדיו על פי מיטב הבנתו. אם ישי רוצה להעביר את הילד שלו טסט כנראה שכך צריך וזו זכותו המלאה כהורה.

 

חלפו מספר ימים ובבוקרו של בוקר צח עת שכבתי גוסס במיטה עם צינון קל, בטוח שבעוד רגע אוציא את נשמתי, גונח ומילל בחדווה אל רעייתי הענוגה שתציל אותי ממוות וודאי ותזמין שח"ל או טיפול נמרץ כי האף סתום לי ואני לא יכול לנשום מהפה ועדיין לא השכלתי לטפח זימים, והיא בתורה עונה שנמאס לה מההצגות שלי וכדאי שאקום מיד לקפל כביסה או לשטוף את הסלון או להוריד את הכלבה הארורה לטיול, והנה הנייד מטרטר בעליצות ומצידו השני של הקו נמצא ישי.

 

"מה שלומך" הוא מתעניין ואני עונה בגניחות "אני עומד למות מצינון", ואז ישי מציע בשמחה שאם אני כבר גוסס בבית אולי יש טעם להביא את הילד עליו שוחחנו בעניין השמרטפות.

 

"אין בעיה הכלל" השבתי לו, "אני מחכה ואפילו הכנתי לילד חדר עם מזגן וטלוויזיה"....בכל זאת, לילד בן 29 יש כבר ציפיות מסויימות מהשמרטף שלו.

 

חשוב לציין שבשלב הזה בריאותי השתפרה פלאים, כהרף עיין השלכתי את השמיכה והתלבשתי להפתעתה הרבה של רעייתי שהיתה משוכנעת שבקרוב היא תזכה בירושה שלי, וירדתי לחניון על מנת לפגוש את בן השמרטפות החדש שלי.

 

תארו לעצמכם מה היתה שמחתי כאשר ישי הציג בפני את הילד, ואיזה בן לתפארת יש לו, פשוט כיף להיות השמרטף שלו. ישי נתן לי הסבר קצר על הרגלי השתייה של הילד (בכל זאת, בן 29 עם קצת קילומטראז' בחיים), נפרד ממנו בנשיקה והפליג לדרכו. אני כיוונתי את הילד למעלית, העליתי אותו לביתו החדש, הכנסתי אותו אחר כבוד אל הסלון, הצגתי לפניו את שאר בני המשפחה (כולל זוגתי שכמעט חטפה התקף לב והד צעקותיה מצלצל באוזני עד עכשיו), ואת האוצר הקטן בן ה-11 שהתמוגג מאושר על המתנה שאבא קנה לו ליום-הולדת......

לא עזרו ההסברים שהילד החדש הגיע רק לתקופה קצובה לצרכי בייביסיטר, האוצר הקטן בשלו, מלטף את האורח בחדווה וקובע בנחרצות ששמו יהיה "הרבי", ומיד צירף הסבר שזה כמו בסרט החיפושית השובבה וגם מתחבר לאותיות ה – RV שמקועקעות לאורח על גופו.

 

 

ביום שישי הגיעו לביקור האבא של השמרטף ואמו (כלומר הסבא של האוצר הקטן, אצלנו המשפחה היא סוג של תשבץ היגיון), וגם הוא שמח להכיר את האורח הזמני החדש ומיד הפליג בסיפורים על ימי השמרטפות שלו על ילדים אנגליים אי שם בשנות ה-60. דווקא הסבתא לא ממש התלהבה מהעניין שבעלה עושה מהילד החדש ומיד התחברה אל הנשמה שחיה איתי ושתיהן נהנו ליילל על מר גורלן ועל נישואיהן ההרוסים לחובבי הברזלים החלודים.

 

בשבת, הורדתי את האוצר הקטן ואת האורח החדש לשחק בשדה הסמוך ואני חייב לומר שאין לי שום ספק שזו תחילתה של ידידות מופלאה.

 

מה יהיה הלאה? לא יודע. מאוד נקשרתי אל הילד החדש ואני מקווה שהשמרטפות תימשך עוד הרבה זמן. אני לא ממהר. באמת מדובר בילד למופת, עם תחביב שתייה קל, שמתחבר מיד לסובבים אותו ומעלה על פניהם חיוך מהסוג הדבילי. אי אפשר לשנוא אותו, הוא פשוט חמוד מדי.

 

אז זהו לבינתיים. אני מבטיח לעדכן אם יחולו בילד שיפורים או שינויים, ועד אז תהנו מהתמונות כולל זו הממחישה את החיבור בין האוצר הקטן לילד החדש וכן את הקשר של האורח עם שאר ילדי הבית.

 

שבת שלום.

 

שלומי

[דרור]

סיפור מקסים לשבת

[דני יונגר]

דיי , תמשיך ....

[לירוי1]

אין עליך .חשבת פעם ליכתוב ספר?

[דורון סגל]

סיפור חמוד להפליא...

[השושנים]

ישי, אני מוכן לעשות ביביסיטר גם רק מעל 400 סמ"ק וחובבי טיולים בשטח בבקשה...

[DUKE2]

איזה סיפור מגניב!

 

כייף לקרוא על הבוקר

[Yishay]

שלומי

 

ראשית בחנתי איך אתה מתייחס לילדים שלך , מבלי שתדע כמובן , זה לא נעים להתערב בנושאים משפחתיים רגישים.

כשראיתי את הדרבי האדום עומד בסלון עדיין לא הייתי רגוע. משונה אבל אילו העובדות.

כשראיתי שהגוון של השטיח האדום בסלון , עליו הוא עומד , זהה במדוייק לצבע שלו - רק אז נרגעתי.

זה יכול להיות מקום איכותי להפקיר בו את אהובי , או לפחות אחד מהם.

.

אני ממש רגוע ובטוח שהילד יחזור מחונך יותר לאחר סדרת החינוך אצלך.

אם הוא יכול לשמח שלושה דורות שלמים ולגרום לכולם לחייך זה כבר שווה את המאמץ.

אני מרוצה שבאופן זמני (בלבד) הוא מצא בית חם ושמרטף הולם.

.

רק נקודה אחת יש לי להזכיר לגביו : הוא כבר ילד גדול , ראה דרכים רבות וגרם לחיוכים רבים.

סע. סע ותהנה , לשם כך הוא נועד.

 

ישי

[honda cx500]

ישי אחי,

 

אני שמח לקרוא שתנאי המגורים שסיפקתי לילד, ולו גם באופן זמני, הולמים את הסטנדרטים שלך.

 

חכה לסוף השבוע, בעצם, חכו כולכם חברים., בסוף השבוע אפרסם את חלקו השני של הסיפר, והפעם - המקלחת!!!!!

 

להשתמע.

 

שלומי

[cb750]

ישי אחי,

 

אני שמח לקרוא שתנאי המגורים שסיפקתי לילד, ולו גם באופן זמני, הולמים את הסטנדרטים שלך.

 

חכה לסוף השבוע, בעצם, חכו כולכם חברים., בסוף השבוע אפרסם את חלקו השני של הסיפר, והפעם - המקלחת!!!!!

 

להשתמע.

 

שלומי

 

חפיפה ופן, אל תשכח, הוא מהאייטיס:evil:

[honda cx500]

וכך חלף שבוע.....(שימו לב, אני מדווח באיחור של שבוע כלומר למעשה אני מתאר כעת את קורותי בסוף השבוע שעבר).

במהלך כל השבוע שמתי לב לכך שתושבי הבית השונים, אלו על 2 רגליים ואלו על 2 גלגלים, מתרחקים מהילד החדש ומעט מעקמים את האף. לא ממש הבנתי את היחס המעליב הזה אל האורח בן חסותי, ומיד שאלתי את האוצר הקטן לפשר התנהגותו הנלוזה.

 

האוצר כלל לא התבלבל והשיב בנחרצות "הוא נורא מלוכלך, בכלל לא כמו ההונדה המבריקה או כמו הדרבי החדש שעומד בסלון. אבא, אף פעם לא ידעתי שעל אופנוע יכול להיות אבק או שיהיו לו גלגלים מלוכלכים בבוץ!!!!! אמא תזרוק אותך ואותו מהבית".

 

חמוש בתובנה המעניינת של האוצר הקטן, וספוג בתחושה של סכנה ברורה ומיידית להמשך שהותו של האורח בצל קורתנו, ולמען האמת גם חשש ממשי לבריאותי כי מי שלא ראה את הנשמה מעוצבנת לא ראה פוגרום של ממש, גמרתי אומר לעשות מעשה.

 

חיש קל הוצאתי את האורח ממקום מנוחתו בסדנא, והובלתיו אחר כבוד לעמדת השטיפה. בשלב הזה הוא עוד היה משועשע משהו מהיוזמה שאני מגלה, וכלל לא הבין מה עומד לנחות עליו. רק לאחר שראה את הדלי שמתמלא בכל מיני נוזלים מוזרים מבחינתו, ונוצר הקוקטייל המפורסם של ליאור ברוך שלדעתי מסוגל למרק גם את מצפונו של אשמדאי (אקונומיקה + סבון כלים + מסיר שומנים קר + מים, הכל לפי העין ואיך שמתחשק, מקסימום הצבע יורד.....), האורח החל להבין שאני רציני ונחוש, וחשש כבד התגנב אל ליבו שאולי בכל זאת לאחר כל שנותיו אצל ישי, הוא יצטרך להתרחץ.

הוא מיד פתח בתחנונים שאניח לו, שהוא עשוי להתקרר (היתה שמש מדהימה), שמקלחת זה לנשים ולא לגברים מסוקסים כמוהו, שאסור לפגוע בעכבישים השוכנים מתחת לכסא מאחר והן חיות מוגנות וגם דיירים מוגנים על פי חוק לאחר כל השנים שהם גרים שם, ועוד טענות ומענות. אני מצידי אטמתי את אוזני לקול תחנוניו והקשחתי את ליבי לקול הבכי. בצר לו, פנה האורח לנסות את הנשק האולטימטיבי מבחינתו והצהיר מפורשות כי יספר לישי על ההתעללות שהוא עובר. התשובה שהוא קיבל היתה שפריץ חביב מהצינור ולאחריו החל מסע הקירצופים עם הקוקטייל המפורסם.

השעות חלפו ביעף, כמו שאומרים – הזמן טס כאשר נהנים - כל פינה קורצפה וכל שפיץ מורק, ואפילו שאריות דבק של מדבקות וגם מדבקות ישנות הוסרו אחר כבוד. על הדרך ירד לי העור מהידיים. לא תאמינו מה מסיר שומנים בשילוב עם אקונומיקה וסבון מסוגלים לעולל לעור ידיים, וכן, בהחלט היו לי כפפות אבל זה לא ממש עובד במקרה של הקוקטייל הזדוני הזה.

בתום החגיגה, עמד לו האורח נקי ומצוחצח כפי שלא היה מימיו או לפחות מאז עזב את בית ילדותו ביפן שם שמעתי גרים אנשים מנומסים ונקיים עם חיבה עזה להתאבדויות טקסיות עם חרבות. מובן שניגבתי אותו במיטב המגבות הרכות שמצאתי (מזל שהנשמה הלכה לבקר את אמא שלה), ולדרישתו של האוצר הקטן ניסיתי מיד להניעו לא לפני שניצלתי את ההזדמנות להשלים לו נוזלים חסרים. היו מעט עיטושים קלילים ואז גרגור של אושר, והאורח הניע כמו גדול, מפרפר בגלגליו בעליצות וכולו קורן יופי ובריאות.

האוצר הקטן זינק על גבי ויחדיו הפלגנו שלושתנו לשוטט ברחבי המרפסת לקול צהלותיו של האוצר, טירטור מנועו של האורח וזעקותיה של הנשמה שלצערי בדיוק חזרה הביתה והשביתה את השמחה.

מאחר ואדי הקוקטייל עדיין השפיעו על שיקול דעתי, ניצבתי בגאווה מול הנשמה והכרזתי בנחרצות שכעת, לאחר הניקיון והקרצוף, אין לי שום ספק כי האורח ראוי לשכון בסלון, בסמיכות לדודנו הדרבי האדום והיפה שלי.

כאמור, חוסר צלילות הדעת שלי באותו רגע נתון השפיע על ככל הנראה גם על ראייתי, ולכן לא שמתי לב לעובדה שהאוצר הקטן התפוגג בבעתה אל מתחת למיטתו, או לווריד שהחל לתפוח בצאוורה הענוג של הנשמה, וגם לא לנצנוצים המפחידים באישוני עיניה היפות, סימנים שבימים כתיקונם אני משתדל להימנע מהם ככל יכולתי, והמשכתי במרץ במלאכת השכנוע ואומנות המשא ומתן מתוך כוונה אמיתית לשכן את האורח בסלון.

שמעתם פעם לחישה של נחש, שנייה לפני שהוא מכיש? שמתם לב להיעלמות הדגים בשונית אלמוגים כאשר כריש מתקרב? זוכרים את השקט בין הברק לרעם? הייתם פעם ליד ביבי נתניהו כאשר הוא אומר לשרה'לה שהוא לא רוצה לקחת אותה לחו"ל?

זהו, שאני שכחתי את זה......טעות איומה. הנשמה פצחה בסירנה איכותית במיטב המסורת של ילידות אור-יהודה האורגנליות, וכאשר אני אומר אורגינליות אני מתכוון לרמת מקוריות של 100% ואל תתבלבלו עם האשכנזיות המזוייפות שגרות בנווה סביון, אצל הנשמה שלי מדובר בדבר האמיתי, שמתחיל ביללה שגורמת לכלבה הארורה להצטרף אליה ביללות שמחה משלה, ואז זה מתגבר לרמה של צופר אוויר בנושאת מטוסים, ומסתיים במעין סולו לתופים וכינור עצבני.

עם תום האזעקה ולאחר שהצלצולים באוזני שכחו מעט, הראייה הצטללה והדמעות נמחו בגניבה, ולאחר שהצלחתי להוציא את האוצר הקטן מתחת למיטה שם הוא ייצב קו מגננה בטוח, ניסחתי את עצמי מחדש ובדיפלומטיות זהירה הודעתי לנשמה שטיעוניה מקובלים עלי לחלוטין ואף הגיוניים בעליל ואין ספק שהסבריה המדוייקים שפכו אור חדש על הנושא, וכעת לאחר שאני מודע לדאגתה לאופנועים שלי, אין לי שום ספק שמקומם הטבעי הוא בסדנא ולא בסלון ואין טעם שהיא תנסה לשכנע אותי אחרת כי אני ממש איתן ונחרץ בדעתי, ודמעות לא יעזרו לה הפעם, ההחלטה שלי היא סופית לחלוטין בתנאי שהיא מקובלת עליה.

הנשמה רק חייכה והסמיקה קלות, ושאלה בחינניות למה מגיע לה כל הטוב הזה של החיים במחיצתי......אין על אשתי, איך שהיא יודעת את מקומה כאשר אני קצת מתעצבן.........

מצורפות מספר תמונות של האורח לפני ואחרי, כולל ממצאים מרשיעים לעניין הלכלוך. תהנו.

שבת שלום.

 

שלומי