משהו רציני

[loty]

כפי שכתבת [פנדוב יקר, אני בהחלט מבין אותך ומכיוון ש"נעלמתי" בשרשור ה300 הריני מחויב למענה מכובד בשרשור ה כמעט 700:

 

ברור שהיא הרצינית יותר. הרי זה מן המפורסמות שילדינו, עד שנופלים לידינו ה"חינוכיות", הם חכמים יותר משמע "רציניים" יותר.

כפי שאמר הסופר של "עליסה בארץ הפלאות"- לואיס קרול: שיעור באנגלית נכתב כך: lesson משורש less: הילדים נולדים עם דמיון מפותח ורחב שאין לו גבול ומתפתח ככול שהם גדלים ומכאן חכמתם הרבה, ואילו כאשר אנחנו "המבוגרים" (כנראה שאתה למזלך לא עונה בדיוק על ההגדרה הזו) "מחנכים" אותם, אנחנו מחליטים בשבילם על ה less הנחוץ, על המינימום שלדעתנו הם צריכים לדעת ומשכיחים מהם ובולמים להם כל דמיון שהוא מחוץ ל"קוביית" הידע הנחוץ.

וכך מדמיון מופלג וחכמה שרק לילדים יש, אנחנו משייפים אותם ומרבעים אותם והופכים אותם ל"חכמים-טיפשים" ל...אנחנו.

 

מכאן "עליסה" (במקרה הזה, בת משפחתך) היא החכמה מכול מי שסובב אותה.

לואיס קרול- לא התבגר לעולם, חכם.

[[פנדוב]

היי שי, אהבתי את התגובה המקורית באי מקוריותה. רעיון נחמד.

ברווז, תודה. מתפלא שדווקא אתה לא תמיד מבין, מוזמן לשאול בשמחה. נעשה שרשור דודו מספר לגולו ולהיפך.

באבא, תודה- אני מניח. האיש שפגשת היה איש קש ששלחתי. הוא עובד אצלי על בסיס מזדמן. [ומזדקן]

כידוע לך לא דרסתי במכונית שכורה. חברת השכרה ניסתה לדרוס אותי.

ספארי, אכן יתכן שכתבתי כאן בשם שארל פורייה. אתה מוזמן לגגל. מעבר לזה לא ממש הבנתי, ברצינות.

לוטי, מזמן לא השתמענו. תודה שניסית לתת תשובה נאה לשאלתי. הסברך מוכר לי כעקרון ומעניין. קראתי אתמול את שכתבת על מה שאתה מלמד והסתקרנתי האם זו תוכנית ייחודית לתיכון שלך או מעבר לזה. אשמח לשמוע על קצה המזלג רשימת הוגים , רעיונות וקוים כלליים. אני מקווה שאתה מתייחס גם להומניזם האיטלקי, לקשר שלו לערי מדינה שהתפתחו שם והתחזקות החילוניות[לא כולל סבונרולה].

כאן במרכז לא טועמים אפילו על קצה המזלג מה שאתם מקבלים בדרום באופן קבוע, גם כשזה לא מוזכר כלל בחדשות. עדיין לא נעים.

מקווה שהשקט יחזור אליכם במהרה.

אולי נקבע בשש אחרי המלחמה בניצחון[באשקלון] או אף דרומית יותר.

שתהיה שבת שקטה.

[loty]

קבענו!

שיחה פילוסופית-מוטורית על כוס בירה, סטייק, קבבים ופאפנש לקינוח.

 

אולי בכלל אפשר לצרף למפגש עוד כמה חברי "קארספורום" מהאזור ובכלל, והנה לנו מפגש "פנים מול פנים" פתוח לכל נושא ודיון (בחירות בפתח...) וסתם להכיר את הפרצופים מאחורי המקלדת.

 

ד"א את המגמה פתחתי לפני 4 וחצי שנים ויש עוד מספר מגמות כאלו בארץ. את מבחני הבגרות ביחידות המתקדמות, אני בונה לפי חומרים שבחרתי ואספתי ואותם אני מלמד.

במגמה אנו בעיקר דנים לצלילי מוסיקה קלאסית, על מהות הרוע האנושי אך גם על אהבה וזוגיות, משפט עברי, משבר האמונה בעת החדשה, "צדק חברתי". סה"כ 5 יח"ל.

במהלכן אני מלמד משנות ותיאוריות של אפלטון ואריסטו, רמב"ם ושפינוזה, קאנט, פרויד, פרום, ויקטור פרנקל, דקארט, הובס, מקיוולי, ליבוביץ, לוינס וסארטר, איין ראנד, אלי ויזל, ניטשה, מנדלסון, הגל, ברל כצנלסון, אינשטיין, פוסקי הלכה (לרוב רבנים עם אג'נדה פילוסופית) נחשבים לאורך הדורות, מפגש קל עם אבני יסוד של דתות אחרות, עם מיסטיקה יהודית (בעיקר בהקשר למהות הרוע האנושי) וקלאסיקה ספרותית פילוסופית כגון פו הדוב, עליסה בארץ הפלאות, הנסיך הקטן, רובינזון קרוזו, האלכימאי, מרד הנפילים, מבחר מסיפורי אוסקר ווילד. במהלך השנה משולבים סרטים רלוונטיים לחומרים הנלמדים מעת לעת כאשר כל נקודת ציון נחגגת בארוחה מעשי ידי התלמידים.

 

כפי שאתה בטח מבין אני אוהב את המגמה שלי ואת תלמידי אהבה גדולה ותודה לך על שהוצאת ממני את ההתרפקות הזו.

[shayy]

[פנדוב היקר,

 

לא יכולתי להשאר אדיש לכותרת "משהו רציני";

 

לא חלף הרבה זמן מאז שיחסת חשיבות להודעה ה 300 והנה אתה מגלה התרגשות מחודשת או מידה של טקסיות ל700 הקרבה ובאה;

 

התאור המקסים של חווית היצירה עם בת המשפחה, חייב אותי לעצור ולחשוב, לחזור עליו שוב ולהחליט שבעבור הכשרון המופגן שלך, אני חייב לנסות ולאתגר אותך. כפי שבקשת לקראת ה 300.

נזכרתי באינשטיין.

אותו אחד שהתפרסם בזכות התאוריות של תורת היחסות.

אחת התופעות בהן טיפל בתאוריה הראשונה (הפרטית) עסק ביחסיות הבו זמניות: לא ניתן לקבוע סימולטניות של שני אירועים רחוקים זה מזה במרחב. ייתכן כי שני אירועים יראו סימולטניים לצופה א', בעוד צופה ב' יראה אותם מתרחשים בזמנים שונים.

אני ראיתי לראשונה את השרשור, רק היום, כך שאני "צופה א'".

 

מכאן, אני בטוח כי תוכל לחשוב על משהו מעניין..."משהו רציני"...ל700 וגם הלאה.

[[פנדוב]

היי שי, עניינים רציניים יש מספיק. פה ושם , אם לענות לך ברצינות- אני מעדיף את הלא רציניים.

אל לך להציב לי אתגרים: אני גאה בעצלותי. עד כדי כך שפתחתי בעבר שרשור בנושא, אך התעצלתי להגיב שם.

בו זמניות בולטת כיום בגלל תודעה משותפת בימים כאלו של עימות מזויין וחשיפה רבה למדיה.

גם כאן יש יחסיות:

בדיוק כשקראתי את דבריו של לוטי הייתה אזעקה באזורי, לא נעים.

בו זמנית לוטי[מבארי] ואחרים באיזורו נמצאים תחת מיתקפה מזה ימים רבים, לעיתים זה כלל לא מדווח בתקשורת, עבור התושבים שם- גם תקיפות צהל שהן רצויות כמובן, הן מטרידות ומפחידות- לפחות את הילדים.

כמה אסוציאציות:

האם המדינה מקדישה מספיק לדרום? אולי זה לא מתפקידה? שוק חופשי- מי שרוצה ילך.[למרכז]

מסיבוב אחד למשנהו האיום גובר. מצפון ומדרום. האם המדינה עושה כמיטב יכולתה או שוק חופשי -מי שירצה ילך[רחוק]

העיר לונדון החזיקה בבליץ כבד לאין שעור. האם כאן ישנה הלכידות לכך? כמובן, אנו רחוקים מכך.

העמות הישן עוד מימי בן גוריון ושרת. תמיד תגובה צבאית? או שצריך "לגוון"?

גם לספרטנים המיומנים צבאית הייתה דיעה על כמות העימותים הרצוייה עם האויבים. הם חששו לאמן את האויב.

כמובן, המערכה הנוכחית מוצדקת.

 

לוטי, דיבורים על מהות הרוע יחד עם מוסיקה קלאסית- זה התפוז המיכני.

כיף לשמוע על אדם שנהנה באמת מעיסוקו. נשמע מרתק ואני שמח שגם את התלמידים. חלק מההוגים שהזכרת מוכרים לי יותר, חלקם פחות. בשנים האחרונות עברתי יותר בקריאה להיסטוריה[אגב, נפתח כאן לא מזמן שרשור- ספרים , רבותיי]

כרגע אני קורא את" הפילוסופים הארציים", חביב. כמובן הוא בהוצאה של מכון שלם כמו מרבית ספרי ההגות לאחרונה, בעבר הרחוק הייתה זו ספריית פועלים שפירסמה כותרים רבים. הבדל הגישה ברור.

יצא לי הפעם ארוך, מבולבל ואפילו מייבש. קורה. צטערת.

[shayy]

אין ספק, אתה עצלן חרוץ מאוד.

עצלנותך אומנותך.

חזק ואמץ!

[יוסי פרנקוס]

פנדוב, אתה המאיר אריאל של קארזפורום.

חייב להודות שלא האמנתי שאתה בשר ודם עד שראיתי במו עיניי. האם יש לך במקרה מכונית שכורה? אולי הרסת לה את הצורה?

 

אנשים גם לא מאמינים שאני קיים עד שהם פוגשים אותי (והכי הזוי לפגוש מישהו מהפורום ברכבת התחתית של סנטיאגו).

יש לזה כמה אזכורים בשרשור תיאוריות קונספירציה.

 

פרנקוס, אם הודעות בעוף היו נספרות, הייתי עוקף את SRONIS בסיבוב יחד עם האדמו"ר שמר, נראה לי. אני מעריך שמאז 2005 עברתי 20K פלוס בקלות, בעוף לבדו...

 

חופשי 20K.

[locomotive]

אין ספק, אתה עצלן חרוץ מאוד.

עצלנותך אומנותך.

חזק ואמץ!

עצל והצלח!

[רוכב בודד]

שני אורות

פעם, מזמן, בארץ רחוקה, גרה אשה קשת יום ולמודת סבל. גמלה בלבה החלטה ללכת ולדרוש בעצתו של חכם ידוע, ולברר אתו כיצד תוכל לשפר את חייה. נודע לה כי אותו חכם מתבודד בהרים, מרחק של יום הליכה מביתה.

השכם בבוקר יצאה לדרך ושמה פעמיה אל מקום הימצאו של החכם. בטרם הספיקה להגיע ליעד, בא הערב וירדה החשיכה. האשה החליטה כי לא תיתן לחושך לעצור בעדה, והמשיכה לטפס במעלה ההר. במרחק לא רב ממנה, ניצנץ אור, והיא התקדמה לעברו. כשהגיעה אל מקור האור, ראתה שזו מנורת שמן זוהרת המפיצה אור חזק, ומסביבה חגים עשרות פרפרים וחרקים קטנים. החכם הנודע שציפתה לראות שם - לא היה בנמצא.

החליטה האשה לחכות לו. התרחקה מעט ממנורת השמן הדולקת, והתיישבה על האדמה. כשהתרגלו עיניה לחשיכה, נדמה היה לה שהיא רואה, לא הרחק ממנה , ניצנוץ עמום וחיוור של אור נוסף. קמה ממקומה והלכה אל האור החלש, וכשהגיעה – ראתה שם את החכם יושב וקורא בספר לאורו של נר דקיק.

בירכה אותו האשה לשלום, ושאלה: "מדוע אתה יושב כאן, בחצי-חשיכה ומאמץ את עיניך, כשהיית יכול לשבת ליד המנורה הזוהרת בשפע של אור?"

ענה לה החכם: "עינייך הרואות, את האור החזק הדלקתי בשביל הפרפרים והעש. ככה הם עוזבים אותי לנפשי לקרוא במנוחה לאור הנר"..

המסר של מי שכתב: זהו, לפעמים כדאי להשאיר את אור הזרקורים לדברים השוליים, כדי שאפשר יהיה בנחת לעשות את הדברים המשמעותיים מבלי שתוסח הדעת.

*

במסלול הנהיגה של החיים - עדיף להביט דרך השמשה הקידמית מאשר דרך המראה האחורית

*

שיהיה לכם כבר שקט ורגוע אנשי הדרום

[[פנדוב]

שלום אנשים, הפעם אני זקוק לקולכם.

בקרוב יתקיימו הבחירות לועד הבית ואני מקווה להיבחר שוב. המתמודדים מולי הם די פטטיים:השכנה שמאכילה חתולים אמנם מעוררת סימפטיה, אך היא מאכילה בעיקר את החתולים השמנים, שנושכים את כולם. השכן שמשויץ עם הרקע שלו באבטחה, כל כך הזניח את החתול שלו עם הפרעושים, שאף אחד לא ראה אותו כבר זמן רב, לא ברור אם הוא חי. השכן השלישי לא טיפל בחתול מעולם אבל הוא טוען שכמו שחתול שמתנקה ומטפח עצמו כל הזמן, כך גם הוא ולכן הוא מבין עניין. יש לו גם ג'ל מיוחד לפרוות חתול. זה יתרון.

יש גם שכן וירטואלי שמתרחק מחתולים בגלל עיין הרע, לקראת הבחירות לועד הוא יחלק קמיעות מזנב ארנב והוא סוגד לינשופים. מימנו אני לא פוחד. הוא בן ברית שלי.אני נותן לו חצי מכספי ועד הבית.

 

מצבי די טוב אך לאחרונה נוצרה בעייה. כולם רואים אצלי יותר ויותר שריטות מהחתול שלי ומתלחשים:איש שלא משתלט על חתולו, כיצד ינהיג את הועד וישמור עלינו מהנמר בחוץ? איפה הכבוד? איפה המנהיגות?

עשיתי מעשה: בחצות הלילה, כשהחתול ישן, באתי אליו בהפתעה עם הקוצץ החדש והמיוחד שלי והצלחתי לגזור לו כמה ציפורניים.

הוא ניסה להתנגד ולשרוט, אך כאן נכנסה לפעולה כפפת קסמים- זו כפפה מיוחדת במינה שרכשתי בכסף רב. היא עבה וחסינה לשריטות. הלך בסדר.

מה שלא לקחתי בחשבון, זה שגם החתול גדל והתחזק. הציפורניים שנותרו התארכו וחותכות יותר עמוק. אבל לא נורא, יש כפפת קסמים. הסתערתי עם גוזז הציפורניים החדיש וגזזתי לו עוד שתי ציפורניים. הוא יילל ואיים אבל השכנים עודדו אותי.

מה שלא לקחתי בחשבון זה השיניים, אלו התחלפו משיני חלב מציקות לניבים מפחידים. החתול גם מפר את הכללים ובמקום להיאבק בי בסלון כמו שסוכם בעבר, מגיע לחדר השינה בשעות לא שעות ונושך. זרקתי עליו כפפה- החטאתי.

 

בינתיים זה המצב. הזעקתי חברים והם רק מחכים לשריקה ממני כדי לקפוץ על החתול.

השכן עם המיבטא האנגלו סכסי תומך בי כרגע, אבל מאיים שילשין לתנו לחיות לחיות. חתולי השכונה נבהלו מהבומים והם מנסים לתווך. אני חושד שהם נוטים לעזור לחתול. לא יודע למה, תחושת בטן. אנחנו מנסים להגיע להסכם: בינתיים דרשתי מהחתול שיפסיק להתנהג כמו חתול. לבקש עוד משהו? גם לו יש דרישות, אבל אני כבר אנפנף אותו, כפי שאני עושה לכולם. מבטיח באויר...אל תגלו.

עכשיו השאלה רק איך אני נבחר שוב: בנוסף לשריטות על הידיים יש לי נשיכות באוזן.

רק תבחרו בי ואטפל בנמר בחוץ. יש לי כפפת קסמים וגם נסיון, באמת.

[locomotive]

ועד בית זו לא משימה לעצלנים ! במיוחד אם יש מעלית בביניין (תוספת אחריות) .

בקשר לחתול - פיתרון אכזרי אך יעיל : וטרינר-הרדמה-עקירת ציפורניים-התאוששות-פנדוב חופשי ולא מוכה.

בביניין עם כל כך הרבה חתולים הועד הוא החתולים ואתם פשוטי העם משרתם הנאמנים.

[Talgaz]

זיק ההכרות עם הרטוריקה, ניצת סוף סוף. ידעתי ששמעתי אותך מתישהו.

אבל באמת, כבוד ראש הממשלה, בלי פלקאט עם סכמה של נמר קצוץ ציפורניים, מי יקח אותך ברצינות?

[sperial]

שלום אנשים, הפעם אני זקוק לקולכם.

בקרוב יתקיימו הבחירות לועד הבית ואני מקווה להיבחר שוב. המתמודדים מולי הם די פטטיים:השכנה שמאכילה חתולים אמנם מעוררת סימפטיה, אך היא מאכילה בעיקר את החתולים השמנים, שנושכים את כולם. השכן שמשויץ עם הרקע שלו באבטחה, כל כך הזניח את החתול שלו עם הפרעושים, שאף אחד לא ראה אותו כבר זמן רב, לא ברור אם הוא חי. השכן השלישי לא טיפל בחתול מעולם אבל הוא טוען שכמו שחתול שמתנקה ומטפח עצמו כל הזמן, כך גם הוא ולכן הוא מבין עניין. יש לו גם ג'ל מיוחד לפרוות חתול. זה יתרון.

יש גם שכן וירטואלי שמתרחק מחתולים בגלל עיין הרע, לקראת הבחירות לועד הוא יחלק קמיעות מזנב ארנב והוא סוגד לינשופים. מימנו אני לא פוחד. הוא בן ברית שלי.אני נותן לו חצי מכספי ועד הבית.

 

מצבי די טוב אך לאחרונה נוצרה בעייה. כולם רואים אצלי יותר ויותר שריטות מהחתול שלי ומתלחשים:איש שלא משתלט על חתולו, כיצד ינהיג את הועד וישמור עלינו מהנמר בחוץ? איפה הכבוד? איפה המנהיגות?

עשיתי מעשה: בחצות הלילה, כשהחתול ישן, באתי אליו בהפתעה עם הקוצץ החדש והמיוחד שלי והצלחתי לגזור לו כמה ציפורניים.

הוא ניסה להתנגד ולשרוט, אך כאן נכנסה לפעולה כפפת קסמים- זו כפפה מיוחדת במינה שרכשתי בכסף רב. היא עבה וחסינה לשריטות. הלך בסדר.

מה שלא לקחתי בחשבון, זה שגם החתול גדל והתחזק. הציפורניים שנותרו התארכו וחותכות יותר עמוק. אבל לא נורא, יש כפפת קסמים. הסתערתי עם גוזז הציפורניים החדיש וגזזתי לו עוד שתי ציפורניים. הוא יילל ואיים אבל השכנים עודדו אותי.

מה שלא לקחתי בחשבון זה השיניים, אלו התחלפו משיני חלב מציקות לניבים מפחידים. החתול גם מפר את הכללים ובמקום להיאבק בי בסלון כמו שסוכם בעבר, מגיע לחדר השינה בשעות לא שעות ונושך. זרקתי עליו כפפה- החטאתי.

 

בינתיים זה המצב. הזעקתי חברים והם רק מחכים לשריקה ממני כדי לקפוץ על החתול.

השכן עם המיבטא האנגלו סכסי תומך בי כרגע, אבל מאיים שילשין לתנו לחיות לחיות. חתולי השכונה נבהלו מהבומים והם מנסים לתווך. אני חושד שהם נוטים לעזור לחתול. לא יודע למה, תחושת בטן. אנחנו מנסים להגיע להסכם: בינתיים דרשתי מהחתול שיפסיק להתנהג כמו חתול. לבקש עוד משהו? גם לו יש דרישות, אבל אני כבר אנפנף אותו, כפי שאני עושה לכולם. מבטיח באויר...אל תגלו.

עכשיו השאלה רק איך אני נבחר שוב: בנוסף לשריטות על הידיים יש לי נשיכות באוזן.

רק תבחרו בי ואטפל בנמר בחוץ. יש לי כפפת קסמים וגם נסיון, באמת.

 

להעביר לשרשור על עזה!

[dny]

שלום אנשים, הפעם אני זקוק לקולכם.

בקרוב יתקיימו הבחירות לועד הבית ואני מקווה להיבחר שוב... רק תבחרו בי ואטפל בנמר בחוץ. יש לי כפפת קסמים וגם נסיון, באמת.

 

התשובות בשיטת המבחן האמריקאי:

 

1. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.

2. אם זה לא היה מצחיק זה היה עצוב.

3. לא הבנתי כלום. איזה חתול?

4. כל התשובות נכונות.

5. למה לפתור בעיות אם אפשר לסחוב אותן שנים, עד שמתרגלים.

 

דני

 

נ.ב. בסקר שנערך לאחרונה בקרב מדגם מייצג של מדינות יהודיות ודמקרטיות במזרח התיכון, התשובה הנבחרת ביותר היא 5.

[[פנדוב]

דני שלום, מדובר בחתול בית.