החוויה שלי - פורמולה ישראל

[misterb]

ביום בו התפרסמה בעיתון ידיעה על כך שיש כוונה להפיק מירוץ פורמולה באילת וכל אחד יכול להיות אחד מהנהגים שייתחרו שם, התחלתי להתרגש.

עשרות שנים שאני סביב התחביב/שיגעון הזה שנקרא ספורט מוטורי, החל ממשחק במכוניות צעצוע כילד, מכונות וידאו של נהיגה ב-5 ש"ח בקניון

(פעם בחודש הייתי נוסע במיוחד מהצפון ברכבת לדיזנגוף סנטר עם כל דמי הכיס שלי רק כדי לנהוג בSEGA RALLY במשך כמה שעות ולחזור הביתה, בגיל 14-15),

נהיגה בחטא בשטח, רשיון הנהיגה המיוחל, הטוטל לוס הראשון ברכב של ההורים, הרכב הראשון שלי, קורס נהיגה מתקדמת ראשון שאחריו באו עוד כמה -

ככל שיכולתי להרשות לעצמי, חלק בארץ וחלק בחו"ל. תחרויות עממיות כאלה ואחרות (ג'ימקנות למיניהן), עמדת פלייסטיישן עם הגה הכי טוב שיש בסלון,

כל מה שרק אפשר לעשות כדי ללמוד ולשפר את הנהיגה שלי ולזכות לעוד כמה רגעים של אדרנלין מזוקק מאחרי ההגה.

אין הרבה רגעים כאלה, ביום יום אני סתם איש הייטק שנוסע על טויוטה קורולה רובוטית בליסינג

ואז המודעה הזאת בתחילת אפריל 2011 - מיד אמרתי לעצמי 'אין מצב שיהיה דבר כזה בארץ, עוד כתבה חסרת בסיס כמו שהעיתונות יודעת לייצר'.

לא התאפקתי ואחרי מחקר קצר בגוגל מצאתי את הטלפון של האחראי לעניין - בועז מאירי.

התקשרתי ושאלתי האם יש אמת בפרסום, ולהפתעתי קיבלתי תשובה שאכן זה עומד לקרות ופרטים יפורסמו בהמשך (בסביבות אוגוסט).

ואכן הפרטים הגיעו ונהיה באזז מאד גדול בפורומים. סוף סוף יש הזדמנות לכל אחד להבחן באופן מקצועי ולראות אם אכן הוא 'נהג'. הסקפטיות עדיין שלטה, אבל גם התקווה התחילה להתעורר.

כמובן שנרשמתי מיד עם פרסום ההודעה על ההרשמה, הגעתי למיונים יחד עם עוד 3000 איש, ולשמחתי הרבה עברתי.

בשלב זה עדיין לא הייתי ממש מופתע שעברתי, נכנסתי ל-300 הטובים, וציפיתי מעצמי להיות ביניהם.

יום מיונים שני בשדה תימן - זה כבר לא צחוק, מבחן נהיגה ברכב על זמנים נגד טובי הנהגים בארץ, ויש לא מעט כאלה, רק 24 ייכנסו לנבחרת.

עשיתי כמיטב יכולתי - לא היה לי מושג כמה זה שווה ביחס לאחרים. כשקיבלתי את הטלפון מההפקה ב-11 בלילה כל השכונה שמעה את שאגות השמחה, עברתי !!

הבנתי שאני בנבחרת וטסים לצרפת לקורס. גדול ! מה אפשר לבקש יותר מזה ?

לפני הנסיעה הודיעו לנו שרק 10 מתוך 24 הבנים יהוו את הנבחרת שתתחרה באילת במירוץ עצמו, והם ייבחרו לפי רמת הנהיגה בצרפת.

זה כבר באמת אתגר מטורף - להיות בין ה-10 הטובים מתוך 24 כשכולם נהגים בעלי נסיון, תותחים אחד אחד, זה ממש לא טריוויאלי.

הכנתי את עצמי לא להיות מאוכזב מדי ולהסתפק בחויה מדהימה של נהיגה על רכב מירוץ במסלול בחו"ל.

אבל הרצון הזה להוכיח שאתה טוב לא עוזב אותך, אי אפשר לכבות את זה באמת.

ביום הראשון לפני שעלינו על הרכבים הזהירו אותנו שמי שעושה ספין לא יעלה לנבחרת. שלא מחפשים לראות מהירות אלא טכניקה וגרף שיפור.

החלטתי לנהוג שקול ולהעלות את הקצב מאד בהדרגה, למזלי הייתי בקבוצה הראשונה שזכתה לנהוג על מסלול יבש.

 

התחושה ברכב מדהימה. אתה ספק יושב ספק שוכב בתא שחובק אותך צמוד צמוד, רק הראש מציץ החוצה. את ההגה צריך לפרק כדי להתיישב.

מנהרה צרה להכניס בקושי את שתי הרגליים, דוושות צפופות בלי שום מקום להניח את רגל שמאל.

חגורות בטיחות הדוקות שמאיימות לשבור לך את הצלעות, פשוט לא זזים בפנים, רק הראש זז, הידיים יכולות לזוז רק עם ההגה, והרגליים רק על הדוושות.

מניע בלחיצה על הכפתור. המנוע נוהם, אחחח איזה צליל!

כמובן שגם אני עברתי את ייסורי הקלאץ' הבלתי אפשרי (בפעם הרביעית בערך הצלחתי...), זינוק מהוסס, יוצא לאט מהפיטס, כמו שביקשו.

לחיצה על הגז - מתחיל להרגיש את הכוח דוחף, פנייה ראשונה בזהירות יתרה, להרגיש את ההגה, את הגיר, את התגובה לגז.

לאט לאט הקצב עולה, פניה רודפת פניה, עדיין לא קרוב למגבלות האחיזה המטורפות שיש לרכב הזה. מנסה כל הזמן לחשוב על הפניה הבאה.

לעשות סדר פעולות נכון, בלימה, הורדת הילוך, הפניית הגה, השקה לאייפקס, חזרה לגז הדרגתי עם פתיחה של ההגה. זה נשמע מאד מסודר אבל בפועל זה קשה מאד ליישום,

חלק מהפניות דורשות דווקא לשמור על גז בתוך הפנייה כדי לייצב את הרכב. מתחיל להתחבר לרכב, לדחוק עוד קצת ועוד קצת כדי לגלות את המגבלות שלא מגיעות.

ואז פתאום - דגל שחמט. יורדים לפיטס. מה, כבר נגמר ?

הרגשתי מאוכזב שלא מיציתי את היכולת שלי, היה לי עוד הרבה לתת, אבל לפחות לא עשיתי ספין ונהגתי בטכניקה הנכונה רוב הזמן. תכננתי להגביר את הקצב למחרת, ולמצות את הרכב ואת עצמי קצת יותר.

אמרו לנו שבישורת הארוכה הגענו ל-200 קמ"ש בממוצע, רק שזו לא ממש ישורת אחת, אלא שתיים עם פניה קהה ביניהן שדורשת 'ביצים' כדי לעבור אותה נכון.

מפחיד ומאד מספק בדיעבד. אין מדידת זמנים, כל ההערכה של הנהיגה שלנו נעשית ע"י שמיעה וראייה של המדריכים הצרפתים שמפוזרים בעמדות מפתח סביב המסלול.

אין שום דרך לדעת ממש אם היית טוב או לא, חוץ מהתחושה האישית שלך שאותה אי אפשר להשוות לאחרים.

בצהריים מתחיל לרדת גשם, הקבוצה השנייה סובלת מהעניין, הרבה ספינים, אחד מהם נגמר בגדר עם נזק לרכוש בלבד..

המדריכים לא מוכנים שננהג למחרת בתנאים כאלה - מביאים 3 רכבי רנו ספורט כתוכנית גיבוי אם מזג האויר לא ישתפר למחרת.

הבוקר שלמחרת מתחיל לא רע, אין גשם, המסלול יחסית יבש. מחליטים לצאת עם רכבי הפורמולה.

החמישיה הראשונה נכנסת לרכבים, וכמובן שבדיוק אז נפתחות ארובות השמיים והמסלול מוצף תוך דקות. מרפי מכה שנית. נפלנו על שני ימי גשם יחידים בששת החודשים האחרונים.

גם המדריכים מאוכזבים.

אין ברירה - חוזרים לתוכנית הגיבוי - עוברים לנהוג ברכבי הרנו ספורט.

אני מתבאס ברמות קשות - הלכה התוכנית שלי להעלות את הקצב ביום השני, מה שבאמת ייחשב לי זה היום הראשון שבו נסעתי יחסית לאט, וזה די מבאס.

עכשיו צריך להפגין יכולת על רכבים רגילים בכביש רטוב, ולקוות לטוב.

מה גם שפספסנו חצי מזמן המסלול המתוכנן שלנו על רכבי הפורמולה. שזה ממש מבאס. הספקנו רק לטעום על קצה המזלג וזה ממש לא מספק.

אז עשינו כמה הקפות על כל אחד מהרכבים, כשמדריך צרפתי יושב במושב לידך, לא אומר מילה ורק רושם הערות במחברת. מלחיץץץץ. זה טוב ? זה רע ? מה ?

נהגתי טוב כמיטב יכולתי, לא עשיתי טעויות קשות, אבל שוב אין לי מושג אם זה מספיק טוב מול השאר. בדיוק ההרגשה שיש לכולם..

הרכבים נחמדים, החזק שבהם עם כ-250 כ"ס (מגאן RS CUP), אבל בהשוואה לפורמולה זה מרגיש לי קצת צעצוע..הכל יחסי מסתבר.

יש גם בקרת אחיזה ששומרת עלינו משטויות, והכל מרגיש 'קל' מדי.

כולם מסיימים את ההקפות שלהם, המדריכים מתכנסים יחד עם בועז לחרוץ גורלות...מתכנסים בכיתה, בועז מתחיל להקריא את השמות.

ברגעים האלה הרגשתי את הלב יוצא לי מהחזה. העולם כאילו עמד מלכת. לא שמעתי כלום חוץ מהקול של בועז, וכשהשם שלי יצא לו מהפה חשבתי שאני מתעלף.

איזה כיףףףףף ! חיבוקים וכפכופים עם האחרים, וזהו - אנחנו בפנים !

12 נבחרו שמתוכם 10 יהיו הנהגים במירוץ, 2 יהוו גיבוי. כולם יעברו יומיים של אימונים על המסלול באילת לפני המירוץ.

אז כל השנים האלה שלמדתי והתאמנתי והשקעתי אלפים רבים של שקלים בתחביב הזה הוכיחו את עצמם באיזשהי צורה -

אני בנבחרת של 12 איש מתוך 3000 שניגשו למיונים, וזה מבחינתי הישג עצום ומקור לגאווה.

 

מאחר ונשאר קצת זמן עד החשיכה ומזג האויר השתפר בינתיים, בועז מצ'פר אותנו ומעלה את ה-12 הנבחרים לעוד כמה הקפות על הפורמולה, ישששש !

כולם מתרגשים בטירוף, עכשיו צריך להוכיח שאנחנו באמת טובים.

מזנק (נסיון שני הפעם, אני משתפר..) פעם ראשונה שלי על מסלול רטוב עם הפורמולה, זה פשוט עולם אחר.

בפנייה החדה הראשונה בהילוך שני הזנב מכשכש קצת ביציאה. שיט, יותר מדי גז.

מחסיר פעימה, מתקן מיד, מתיישר וממשיך. אוקיי - הבנתי, זה ממש חלקלק.

מגביר את הקצב, מרגיש טוב, מחובר לרכב, מבין את מגבלות האחיזה שהשתנו בעשרות אחוזים לעומת מסלול יבש.

לאט לאט אני סוגר על הרכב שנוסע לפניי, קצת עודף מוטיבציה להשיג אותו ביציאה לישורת הארוכה, ותוך אלפית שניה אני בספין על המסלול, 360, מייד ברקס/קלאצ', מוריד לראשון וממשיך לנסוע כאילו לא קרה כלום.

כועס על עצמי, הברכיים רועדות קצת, אבל זה עובר די מהר ואני חוזר לקצב. שמח שלפחות פעלתי נכון ונשארתי על המסלול.

עוד כמה הקפות שעוברות בשלום בקצב טוב - אני מרוצה מעצמי, יורד לפיטס מסופק, זהו, נגמר...ניפגש שוב עם הרכבים המדהימים האלה באילת עוד חודש.

 

מעבר לתחושת הגאווה האישית - אני נרגש להיות חלק ממיזם כזה שמהווה פריצת דרך בכל נושא הספורט המוטורי החוקי בארץ,

שבתקווה יהיה הראשון מבין רבים שיבואו אחריו ויהפכו אותנו למדינה מתוקנת שיש בה תרבות מוטורית בחסות החוק, עם כל היתרונות שבאים יחד עם זה, ורבות כבר נכתב על העניין.

עכשיו מצפים לחלק הבא - האימונים באילת שיהיו חוויה בפני עצמה, וכמובן המירוץ עצמו (בתקווה להיות בין ה-10 שיתחרו בפועל).

נשתדל לעשות כמיטב יכולתנו לתת לכם, הקהל את ה'שואו' שאתם מצפים לו כשתבואו לשבת ביציע הקהל באילת.

תודה לבועז ולכל צוות ההפקה של פורמולה ישראל שהאמינו במיזם הזה, הלכו איתו עד הסוף והצליחו לעשות מה שרבים אחרים ניסו לעשות ולא הצליחו, זה הישג לא פחות ממדהים במדינה שלנו. שאפו !

נתתם לנו הזדמנות פז להגשים חלום, לנהוג ולהתחרות ברכבים שהם החלום הרטוב של כל חובב נהיגה באשר הוא, על אחת כמה וכמה בישראל. אז שוב תודה !

 

נתראה באילת..רק שלא יהיה גשם

[ישה]

כתיבה יפה

 

תודה על השיתוף בחוויה

 

בהצלחה באילת

 

יש מצב לרשימה של שאר הנבחרת?