רובר חוזר מהמתים.

[אסף22]

:-D:-D תענוג לעיניים כל הכבוד :-D:-D

[lulisa]

בין הפנל למנוע ולגיר מקשרים שלשה כבלי בקרה, והנה הגיע תורם (יש גם שני צינורות - וגם תורם יגיע):

 

http://wp.me/pXLKy-ZG

[lulisa]

yhuda-k כתב:

"מענין מאוד.

חבל שמנהלי רובר לא השכילו לראות שעדיף להם להשתיל ברובר מנוע מתקדם ואמין של יצרן אחר (למשל מוריס) במקום המנוע שלהם. כמובן שהם לא המנהלים היחידים שניהלו גרוע את החברה (יצרנית הרכב) שלהם. נראה כי זן המנהלים הזה היה נפוץ במיוחד בתעשית הרכב האנגלית.”

 

מנהלי רובר, ובעיקר מוריס וילקס, נפטרו מזמן (1963) ולא משנה להם מה שנכתב כאן, אפילו לא האשמות חמורות כנגדם. אבל, למען הדיוק ההיסטורי כדאי להעיר את ההערות הבאות:

הבעיה העיקרית של רובר בשנת 1939 היתה היכולת לעמוד בקצב ההזמנות. הביקוש למכונית היה יותר גבוה מכושר הייצור של החברה ולכן לא הטרידו את ההנהלה שיפורים וחידושים אלא רק איך להגביר את הייצור.

תשאל אולי מדוע היה ביקוש גבוה כל כך למוצר שחלק ממפרטיו נפלו ממפרטי המתחרים?

התשובה היא כי מכונית נקנית לא רק לפי המפרט על הנייר אלא לפי התרשמות כוללת, שלעיתים קרובות עוברת מפה לאוזן – ולרובר P2 יצא שם של מכונית אמינה נוחה ואלגנטית.

בספטמבר 39 פרצה מלחמת העולם. חברת רובר פסקה מלייצר או לפתח מכוניות, ועברה ליצור מוצרים מלחמתיים. החברה גדלה מאד בזמן המלחמה ומספר עובדיה הגיע ל 21000. בסוף המלחמה נמצאה החברה במצב שיש לה כושר יצור גדול, אך אין לה לא מוצרים חדשים ולא חמרי גלם בכמות מספקת. רק אז החלה לפתח מוצרים חדשים.

לאחר שנתיים היא התחילה להציג את מוצריה החדשים לציבור.

מנוע הבנזין החדשני שלה (ioe) קפץ בבת אחת דור שלם מעל מתחרים כמוריס (והם לא היו ממש מתחרים המשחקים על אותו מגרש). הג’יפ שפיתחו נהפך ללהיט ולמותג המחזיק מעמד עד היום.

שני מוצרים אחרים, שפותחו מיד אחרי המלחמה - מכונית זעירה עם מנוע 700 סמ"ק ומכונית אדירת כוח עם מנוע טורבינה – לא זכו להגיע לייצור סידרתי.

בשנות הששים הוציאה רובר את רובר 2000 החדשנית שזכתה להיות מכונית השנה בגלל ביצועיה, נוחיותה ואחיזת הכביש המופלאה.

בקיצור, מנהלי רובר לא היו ממש טיפשים, ו"בזן המנהלים הזה" היתה מתברכת כל חברה.

[השושנים]

מסכים לחלוטין עם ישראל, בכדי להבין את צורת "קבלת ההחלטות" חייבים להתחבר לקונטקסט הכללי.

לא ניתן לשפוט החלטות על סמך ראייה לאחור כיוון שזו תהיה חוכמה לאחר מעשה.

 

בשנתונים האמורים תרום המלחמה היתה תעשייה אחרת שדגלה ביצור מכונית לכל החיים, היתה גם

חלוקה ל"מעמדות" מכוניות יוקרה, מכוניות עממיות, ומכניות "ספורט" וכו.

 

רובר התיחסה דווקא לתחרות מול המכונית היקרות יותר RR ובנטלי, אני מניח שישראל יוכל לפרט יותר.

 

המלחמה הארורה עצרה למעשה את תעשיית הרכב באירופה וארה"ב והדגמים שלפני המלחמה היו

בדיוק אותם דגמים ראשונים שיוצרו מיד לאחריה למרות שחלפו כמה שנים בינהם.

 

כמו שנאמר כל תעשיית הרכב הוסבה לתעשייה המלחמתית. ובשנים שלאחר המחלמה השיקולים כבר

היו אחרים. - רן

[yehuda-k]

מנהלי רובר, ובעיקר מוריס וילקס, נפטרו מזמן (1963) ולא משנה להם מה שנכתב כאן, אפילו לא האשמות חמורות כנגדם. אבל, למען הדיוק ההיסטורי כדאי להעיר את ההערות הבאות:

הבעיה העיקרית של רובר בשנת 1939 היתה היכולת לעמוד בקצב ההזמנות. הביקוש למכונית היה יותר גבוה מכושר הייצור של החברה ולכן לא הטרידו את ההנהלה שיפורים וחידושים אלא רק איך להגביר את הייצור.

תשאל אולי מדוע היה ביקוש גבוה כל כך למוצר שחלק ממפרטיו נפלו ממפרטי המתחרים?

התשובה היא כי מכונית נקנית לא רק לפי המפרט על הנייר אלא לפי התרשמות כוללת, שלעיתים קרובות עוברת מפה לאוזן – ולרובר P2 יצא שם של מכונית אמינה נוחה ואלגנטית.

מכיון שלא לעולם חוסן (לפי הויקיפדיה רובר הפסידה כמה שנים קודם לכן,בראשית שנות ה30) גם כאשר הביקוש למכוניות גבוה, צריך להתקדם ולשפר את נקודות התורפה. המנהל צריך להיות ער לעובדה שרכבים אחרים (וזולים יותר כמו מוריס) מתקדמים יותר בחלק מהנושאים (נאמר מנועים) ולטפל בבעיה.

יותר מזה, כשהחברה רווחית, קל יותר להשקיע בפיתוח מאשר כשהחברה מפסידה.

בספטמבר 39 פרצה מלחמת העולם. חברת רובר פסקה מלייצר או לפתח מכוניות, ועברה ליצור מוצרים מלחמתיים. החברה גדלה מאד בזמן המלחמה ומספר עובדיה הגיע ל 21000. בסוף המלחמה נמצאה החברה במצב שיש לה כושר יצור גדול, אך אין לה לא מוצרים חדשים ולא חמרי גלם בכמות מספקת. רק אז החלה לפתח מוצרים חדשים.

כפי שמאוחר יותר, חברת רובר קנתה את הזכויות ליצור מנוע V8, גם בנקודת זמן זו מנהלי רובר יכלו לפעול כך.

לאחר שנתיים היא התחילה להציג את מוצריה החדשים לציבור.

מנוע הבנזין החדשני שלה (ioe) קפץ בבת אחת דור שלם מעל מתחרים כמוריס (והם לא היו ממש מתחרים המשחקים על אותו מגרש). הג’יפ שפיתחו נהפך ללהיט ולמותג המחזיק מעמד עד היום.

שני מוצרים אחרים, שפותחו מיד אחרי המלחמה - מכונית זעירה עם מנוע 700 סמ"ק ומכונית אדירת כוח עם מנוע טורבינה – לא זכו להגיע לייצור סידרתי.

בשנות הששים הוציאה רובר את רובר 2000 החדשנית שזכתה להיות מכונית השנה בגלל ביצועיה, נוחיותה ואחיזת הכביש המופלאה.

יפה מאוד.

בקיצור, מנהלי רובר לא היו ממש טיפשים, ו"בזן המנהלים הזה" היתה מתברכת כל חברה.

לפי רשימת ההשגים הזו, הגזמתי בשיפוט לרעתם בפוסט הקודם, ולזכותם של מנהלי רובר יש הרבה אורות אך ביחד עם כמה צללים.

 

יהודה

[lulisa]

נכון, בראשית שנות השלושים סבלה רובר הפסדים כבדים ואובדן מוניטין. מוצריה לא נמכרו – מכוניות ללא דורש הצטברו במחסנים. כתוצאה מכך התפטר המנכ"ל ובמקומו בא מוריס וילקס, שבתפקידו הקודם ניהל את חברת הילמן. הוא הצטרף לאחיו ספנסר שהיה הרוח החיה במועצת המנהלים.

הם ערכו ריאורגניזציה מקיפה בחברה: החל משיטות הניהול והארגון וכלה בתכנון של סדרת מוצרים חדשים: סידרת P2.

הדגש היה על איכות ללא פשרות, ולאו דווקא על חדשנות או ביצועים.

מוריס וילקס היה דווקא חסיד של טכנולוגיה אמריקאית וממנה הביא את ה Free Wheel, את מערכת השימון האוטומטית ואת ה underslung.

הסדרה התקבלה בהתלהבות על ידי העיתונות הבריטית והמכירות התחילו לטפס בהדרגה. החברה עברה מאדום לשחור והחלה לצבור רווחים. הביקוש היה כה גדול עד כי חלק לא מבוטל מהרווחים הושקעו בבניית מפעל ייצור חדש ומודרני.

מה היו התקוות התכניות והחלומות של מנהלי רובר בשנת 1939 קשה כיום לדעת – המלחמה מחקה את כולם. אחריה היה העולם שונה ותוך שנתיים הם הסתגלו אליו לא רע.

מוריס וילקס עצמו נפטר בשנת 63 – ממש אחרי ההצלחה הגדולה של רובר 2000. היה בן 59 בסך הכל. אלו שבאו אחריו אחראים לרכישת הזכויות על מנוע ה V8 של ביואיק. מנוע זה אולי התאים לרנג’ רובר אבל הרס את רובר 2000.

ואז הגיעה עונת ההפרטות והתאגידים הגדולים של תאצ’ר בלעו הכל ותעשיית הרכב הבריטית שקעה והגיעה למכירת חיסול.

אני מצרף תמונה של הרכב הזעיר שרובר פיתחה בעיקבות המלחמה, תמונה של הרובר המונע בטורבינת גאז, ואת תמונת הלנד-רובר הראשון.

[yehuda-k]

. אלו שבאו אחריו אחראים לרכישת הזכויות על מנוע ה V8 של ביואיק. מנוע זה אולי התאים לרנג’ רובר אבל הרס את רובר 2000.

האם תוכל להרחיב מדוע המנוע הרס את הרובר 2000 ?

 

יהודה

[lulisa]

נעזוב לרגע את הדיון ההיסטורי ונחזור להווה החם והמיוזע. בעוד הצביעה מתקדמת בקצבה היא, ניתן לקחת על עצמנו במקביל משימות נוספות. למשל: ריפוד.

http://wp.me/pXLKy-10m

[אריוס]

איגור ואנדרי, בעלי מיקצוע תותחים.

בהצלחה

אריה

[lulisa]

הכנת כבל ההתנעה מקר (ואביזריו החשמליים) הסתיימה - ובריפוד אנו מתוודעים לכוכב עבר:

http://wp.me/pXLKy-11k

[lulisa]

עוד כמה צעדים בדרך הארוכה:

http://wp.me/pXLKy-11P

[raven1222]

שיפוץ ברמה ,מדהים לראות איך חלקי הפח נראו בעבר ואיך הם נראים היום .ממש תענוג לעיניים.בהצלחה בהמשך השיפוץ.

אריק

[lulisa]

עד שתסתיים הצביעה אני פנוי למשימות אחרות. למשל לשדך את צמת החיווט עם לוח המכשירים. אבל אפילו במשימה פשוטה זו ממתינות לי הפתעות.

http://wp.me/pXLKy-12p

[nfoffman]

כל צעד ולו הקטן ביותר בפרויקט הזה הוא בשבילי שמחה מהולה בעצב.

מצד אחד, בכל פעם אני נפעם מההתקדמות, הפדנטיות, והירידה לפרטים ולו הקטנים ביותר.

מצד שני, אני לא כל כך רוצה להיפרד מהשרשור הזה, הכתיבה הרהוטה והזורמת, ההקדמות והציפיה לפרקים הבאים. ומההכרה שבסוף הפרויקט הנפלא הזה יגיע לסיומו מוהל את השמחה בעצב.

[yonico]

כל צעד ולו הקטן ביותר בפרויקט הזה הוא בשבילי שמחה מהולה בעצב.

מצד אחד, בכל פעם אני נפעם מההתקדמות, הפדנטיות, והירידה לפרטים ולו הקטנים ביותר.

מצד שני, אני לא כל כך רוצה להיפרד מהשרשור הזה, הכתיבה הרהוטה והזורמת, ההקדמות והציפיה לפרקים הבאים. ומההכרה שבסוף הפרויקט הנפלא הזה יגיע לסיומו מוהל את השמחה בעצב.

 

לקחת לי את המילים מהמקלדת