תשמעו סיפור

[Benni Haspel]

היה צריך להיות סופ"ש עמוס לי ולמוסטנג.

גם החלפת צמיגים, גם טסט, גם מפגששי ת"א, גם מפגשישי שרון, גם קפה של שבת בבוקר ברחובות, שלא לדבר על בעל המוסטנג שקפץ לביקור מירושלים (ערן, הנכד שלי) שבכל פעם מביע רצון להפיק כמה אוקטבות מהסוס שנמצא במרכז ההגה (עד שצריכים לנתק את המצבר...).

 

אז התחיל בסדר, נמשך בשיבוש מטריד והסתיים דווקא בכייף.

 

ששי בבוקר, אני נוסע ברכבת למקום האיחסון של הרכב, מניע ובכל רינה של המנוע נוסע לאנטון, הצמיגאי בחולון, שם כבר חיכו לי ארבעה צמיגים טריים. צ'יק צ'ק ואנחנו בדרך לרעננה למוסך "עד" (מוסמך פורד...) לבדיקה, הנפקת אישור וטסט. עד כאן הלו"ז דופק, בשעה 09:30 אחרי הרכבת ואנטון הגעתי למוסך ברעננה והפקדתי את האוצר בידיו האמונות של חיים, בעל המוסך.

אחרי שעתיים מבקשים ממני לבוא, הרכב עבר טסט, אבל...ואז התחיל הסיפור..

במוסך יש כמה מכונאים (עולים מחבר העמים בעיקר..) שחוץ מלהסתכל על הצגים והאלקטרוניקה הם גם שמים את האוזן במנוע. לשמוע אם המוצרט לא מזייף.

בקיצור, הבוריס התורן שם את הראש במנוע ומחוויר, "משהו בשסתומים לא בסדר". הוא דוחף את האוזן שלי ואת האוזן של חיים למנוע ואכן, יש שם נקישה לא מוסברת ולא סדירה...אוי ווי (זה טוב גם ברוסית...) ולמה אוי ווי? כי בעשרים שנות בעלותי על הרכב לא היתה בעיה במנוע עצמו. הרכב בכלל כמעט ולא נוסע, מד לחץ שמן תמיד במקום הרצוי, אין התחממות, יש טיפולים מונעים שנתיים (כל שנה "טיפול גדול", רק שהמכונאי ימצא את כל פיות הגירוז..), יש נוזל יעודי ברדיאטור, מה עוד צריך?

חיים אומר שצריך לפתוח את מכסה השסתומים ולבדוק בפנוכו, אז נראה מה קורה ואם לא מוצאים "נמשיך הלאה". ה"נמשיך הלאה" יכול להגמר באתם יודעים מה..(כמו שיפוץ אמבטיה שמתחיל משיחרור סתימה בכיור). ולמי יש כח להתעסק עם המוסטנג אחרי השיפוץ הגדול? ומה עם הפלקון שמחכה בתור? דמיינתי כבר את עצמי משכנע את נורית שבפעם הבאה שהיא באה מיוסטון תביא פיסטונים, טבעות, שסתומים ו"אויש אבא, אתה והאוטו הישן שלך"...

חיים אמר לי לנסוע רק עד החניון ברעננה ולא לאמץ את המנוע ועל הבוקר ביום ראשון ישר למוסך. שום מטר מיותר, אפילו לא למפגששי שרון.

על רחובות אין מה לדבר (הקורדובה הרגילה שלי הופקעה על ידי הדור הצעיר לסופ"ש). בסוף הגעתי למפגש השרון בטרמפ עם הנכד ואמא שלו וכולם השתתפו בצערי על הבעיה במנוע ועשו קוצ'י מוצ'י לתינוק..

סוס הערבות ("מוסטנג" למי שלא יודע) נסע בזהירות לחניון, פרסותיו נוקשות מהמנוע ויהי ערב, בוקר, עוד ערב ועוד בוקר ויום ראשון הגיע.

על הבוקר מניע (יש!!!), נוסע (יש!!!) ומגיע (יש!!!) למוסך. כל בעלי הפוקוסים והמזדות מתאספים סביב הרכב. משאיר את המפתחות אצל חיים ("אתה עוד תשמע ממני במשך היום") ונוסע לבית הספר לשוטרים בשפרעם, שם מחכה לי חברנו גידרון ועוד כמה קציני משטרה בקשר לענתיקות המוזנחות שלהם.

באמצע הבוקר שיחה ממוסך. "נו, כמה תעלי לי השיחה" אני חושב.

וכמה היא עלתה לי? 300 שקל בלבד...

לפני 16 שנה נתקעתי עם המוסטנג על משאבת דלק גמורה וממול היתה חנות לאבזרי רכב. משאבה חשמלית של לנסר 1992 פתרה את הבעיה (והיא פותרת את הבעיה עד היום). המשאבה המיכנית נשארה במקומה, תקועה לתוך הבלוק ופועלת על ריק באמצעות זרוע שמופעלת מגל ההינע או משהו כזה.

במשך השנים קרה משהו לזרוע והיא זזה או נשברה או נסדקה (כשבוריס הסביר לי את זה הבנתי שרוסית עם יידיש זה לא בדיוק השטח שלי) והתחילה לנקוש.

וזה סוף הסיפור. הוצאת המשאבה, הסרת הזרוע, חיזוק פה ושם, איטום והמוסטנג חוזרת לדהור בכביש, שקטה חלקה ו..עם טסט וארבעה צמיגים ובני אחד שנרגע.

בתמונה, המוסטנג משקיפה מגבוה על הענתיקות של המחר במוסך ברעננה.

[רפי לין]

תענוג לקרוא סיפור עם הומור, אהבת המכונית ו"הפי אנד" אמריקאי בסוף.

חיים בעצמו הוא מקצוען שמכבד את מקצועו, לקוחותיו ומכוניותיהם וזאת רואים גם ממראה המוסך וסביבתו.

יש דרישה גדולה בשוק לסיפורים מעניינים כאלו, נא המשך, כתוב וספר.

בברכה - רפי לין

[ירחמיאל]

סיפור טוב וסוף טוב.

[Aditi]

דמיינתי כבר את עצמי משכנע את נורית שבפעם הבאה שהיא באה מיוסטון תביא פיסטונים, טבעות, שסתומים ו"אויש אבא, אתה והאוטו הישן שלך"...

 

 

בסוף הגעתי למפגש השרון בטרמפ עם הנכד ואמא שלו וכולם השתתפו בצערי על הבעיה במנוע ועשו קוצ'י מוצ'י לתינוק..

 

:lol:

 

 

אהבתי את אופן ההתבטאות והכתיבה.

סוף טוב הכל טוב

[Benni Haspel]

תודה על הפירגונים.

רק כדי להבהיר, נורית ("אויש אבא") שוהה כעת ביוסטון ומנהלת את מל"י (מרכז לוגיסטי יוסטון) שנמצא בארון הבגדים שלה ושל אלעד בעלה ומכיל מכל טוב הארץ של חלקי פלקון ומוסטנג (ולפעמים גם המרצדס של אבי נוף) ואם להביא עוד ציטוט שלה: "אבא, אם אתה חושב שעוד פעם יסתובבו לך שני דוקטורים ברחוב הראשי של יוסטון עם טמבון של פלקון על הכתפיים, שכח מזה".

ערן, בעל המוסטנג הוא של רוני (ורועי) ושלושתם גרים בירושלים.

אה, כן, החתולות המפורסמות שנמצאות גם באלבום של המוסטנג הן של נורית ביוסטון.

[דב קרדו]

אוך, בני, בני, איזה חיוך העלית על פני! נהניתי לקרא, רווח לי עם ה"האפי אנד" מהאגדות, שמחתי לשמוע שיש מכונאים שיודעים, להעריך לקוח טוב ולהסתפק בטיפול זניח במשאבת דלק ולא לפרק מנוע בגלל נקישות מדאיגות מתוכו...

 

עשית לי ת'יום!

 

ידידך הדב