קומנדקר WC56 יומן שיפוץ

[lulisa]

פטון היה אישיות שנויה במחלוקת. אחד ממעלליו קשור בתולדות ישראל, בצורה כמעט הזויה.

בן-אחיו של פטון נפל בשבי הגרמני. כשהכח של פטון התקרב לגבולות גרמניה הוא החליט לשחרר אותו. הוא אירגן טור משוריין, אמר לו לנסוע בכל המהירות מרחק של 130 ק"מ מעבר לקווים, כשהם יורים כל הזמן לכל הצדדים כמו משוגעים, לפרוץ למחנה השבויים, לקחת משם את בן האח ולחזור באותה דרך. וכך היה. עשרות אנשים נהרגו במהלך המבצע הפרטי הזה.

כשפרצה מלחמת השחרור הגיעו ארצה מתנדבים מחו"ל. ביניהם היה קולונל יהודי מצבא ארה"ב בשם מרכוס (לימים - האלוף דוד). הוא התמנה לתפקיד בכיר בחזית ירושליים, אך בטרם הספיק לעשות משהו יצא ערב אחד מחוץ לגדר להשתין. כשחזר לא ידע את הססמה או ביטא אותה במבטא אמריקאי לא-מובן, והש"ג ירה בו והרג אותו. המנוח הועלה לדרגת אלוף והוחלט לשלחו לקבורה בארה"ב במטוס תובלה של חיל האויר, דקוטה כנראה. כמלווה נבחר סגן-אלוף משה דיין, אז מג"ד גדוד פשיטה ממוכן.

הטיסה נמשכה שלשה ימים עם חניות ביניים מרובות. האגדה מספרת כי לא היו מקומות ישיבה במטוס ודיין ישב על הארון.

אחרי הלוויה נערכה אסיפה גדולה של המגבית בניו-יורק ואורח הכבוד היה דיין. לידו על הבמה ישב ראש איגוד ה"היטלמאכער" (הכובענים) היהודים שהשתתף כחייל אמריקאי באותה פשיטה של פטון, וסיפר עליה בהתלהבות לדיין.

המטוס חזר ארצה כשבארון הפעם מיליון לירות ישראליות - הכסף הישראלי הראשון שהודפס בינתיים בניו-יורק. הוא נשא גם מטען גדול של כובעים שתרמו ההיטלמאכערים לצה"ל (בהרבה תמונות נראה דיין חובש את הכובע הזה).

הגדוד של דיין חנה אז בבן-שמן. המטוס נחת בלוד השכם בבוקר ודיין יצא ישר לגדוד. הוא נתן הוראה לא להעיר את הסמג"ד שמילא את מקומו, להסתדר בטור ולנסוע בכל המהירות ללוד ומשם לרמלה, כשהם יורים כמו משוגעים לכל הכיוונים - וכך היה. הסמג"ד נשאר לבד בשטח. "לוד ורמלה בידינו" הודיע דיין כמה שעות אחרי לפיקוד, אבל זה לא היה מדוייק כי הכוח שלו לא נשאר בערים הללו (שאמנם ניתקפו בהלם), והיה צורך לכבשן שנית.

זו היתה ראשית תהילתו של דיין כמפקד נועז ועשוי ללא חת. כעבור כחמש שנים כבר היה הרמטכ"ל.

אתה בטוח שאתה רוצה להקדיש את הקומנדקר לפטון דווקא?

[אריוס]

"אף אחד לא ניצח קרב ע" שמסר את נפשו עבור המולדת, אבל לעומת זאת, ניצח גם ניצח ע" כך שגרם לחילי האויב למות למען ארצם" זו אמירה של פאטון.

וכן...כמובן נישאר בדעתי

אריה

[אריוס]

"זו היתה ראשית תהילתו של דיין כמפקד נועז ועשוי ללא חת. כעבור כחמש שנים כבר היה הרמטכ"ל"

 

דווקא אישותו של דין היא זו שבעניי שנויה במחלוקת. אמנם היה הרמטכ"ל במיבצע סיני, אבל לא היה לו כל חלק ונחלה במילחמת ששת הימים.

הוא צורף לממשלה כשבועים לפני פרוץ הקרבות. בין היתר כי היו מי שחשבו שירים כך את מורל העם. אבל היה לו חושים טובים, והוא ידע למצב את עצמו. כך למשל, התמונה המפורסמת שלו צועד במדים חבוש קסדה ברושלים העתיקה כאילו הוא עצמו שיחרר את העיר. התמונה הזו בוימה לאחר שוך הקרבות, ודין היה אזרח שלא מור ללבוש מדים ומימילא ובוודאי שלא היה צורך כבר בקסדה, אבל כאמור היה לו חוש למצב את עצמו.

גם היתנהלותו במיחמת יום הכיפורים לא כל כך עומדת עם הכבוד והתהילה לה זכה, שלא לדבר על וועדת אגרנט ממנה הצליח לצאת בשלום.

ואחרי כל זאת, עוד נהיה לשר חוץ.

אריה

[lulisa]

"זו היתה ראשית תהילתו של דיין כמפקד נועז ועשוי ללא חת. כעבור כחמש שנים כבר היה הרמטכ"ל"

 

דווקא אישיותו של דיין היא זו שבעניי שנויה במחלוקת.

אריה

כן. ודיין העריץ את פטון וניסה לחקות אותו ואת מעשיו. ועל זה אמרו חז"ל (בפארפרזה): אמור לי מי חבריו ואומר לך מי הוא...

[שביט]

דווקא אישותו של דין היא זו שבעניי שנויה במחלוקת.

מספרים על דיין שהיה נהג בעל רגל כבדה. יום אחד עצר אותו שוטר על מהירות. תשובתו הייתה- יש לי רק עין אחת. אני מעדיף לשים אותה על הכביש ולא על מד המהירות

 

ועוד בדיחה ששמעתי, שבוקר אחד הוא הגיע לישיבת ממשלה באיחור. כששאלו אותו לפשר האיחור ענה "הייתי בדיונים"

"מה, כל הדמן?"

[אריוס]

ןעוד לא אמרנו מילה אחת על שוד העתיקות.

אריה

[מצא]

ןעוד לא אמרנו מילה אחת על שוד העתיקות.

אריה

במקרה הזה לא תספיק מילה אחת, באם יכתב, זה יהיה מספיק ארוך.

[Tsafrir]

"זו היתה ראשית תהילתו של דיין כמפקד נועז ועשוי ללא חת. כעבור כחמש שנים כבר היה הרמטכ"ל"

 

דווקא אישותו של דין היא זו שבעניי שנויה במחלוקת. אמנם היה הרמטכ"ל במיבצע סיני, אבל לא היה לו כל חלק ונחלה במילחמת ששת הימים.

הוא צורף לממשלה כשבועים לפני פרוץ הקרבות. בין היתר כי היו מי שחשבו שירים כך את מורל העם. אבל היה לו חושים טובים, והוא ידע למצב את עצמו. כך למשל, התמונה המפורסמת שלו צועד במדים חבוש קסדה ברושלים העתיקה כאילו הוא עצמו שיחרר את העיר. התמונה הזו בוימה לאחר שוך הקרבות, ודין היה אזרח שלא מור ללבוש מדים ומימילא ובוודאי שלא היה צורך כבר בקסדה, אבל כאמור היה לו חוש למצב את עצמו.

גם היתנהלותו במיחמת יום הכיפורים לא כל כך עומדת עם הכבוד והתהילה לה זכה, שלא לדבר על וועדת אגרנט ממנה הצליח לצאת בשלום.

ואחרי כל זאת, עוד נהיה לשר חוץ.

אריה

 

תיקון קטן:

משה דיין צורף לממשלת האיחוד הלאומי בלחץ של גח"ל בראשות מנחם בגין פחות משבוע לפני פרוץ המלחמה (אינני בטוח אם 5 או 4 ימים). לוי אשכול שהיה ראש הממשלה ועד אז שר הבטחון הוא האחראי להכנות למלחמה בכל התחומים: מדיני, בנין הכח ועוד ועוד.

מעבר לכך כל מילה בסלע!

[haimy]

אריוס כנראה נולד אחרי התקופה שכל המנהיגים,מאשכול ובן גוריון ועד גלילי ויגאל אלון לבשו חקי כשביקרו בצבא, בן גוריון אהב את הבטלדרס העוקץ שהיה מדי חורף.

[lulisa]

זהו. אחרי שקרענו את משה דיין לגזרים ולא השארנו ממנו אפילו בדל אוזן שלם, כדאי לציין כי בלעדיו לא היה צה"ל מה שהוא היום - לטוב ולרע.

כשהתמנה דיין לראש אג"ם ואחר-כך לרמטכ"ל מצא צבא בהתפוררות ולא נכון לקרב. בהתמודדות ברמה גדודית עם הסורים באל-חמה (לפני מינויו) נסוג צה"ל בבהלה, וכמו-כן לא הצליח להשתלט על המסתננים.

הוא הקים את יחידה 101 ואחר-כך את הצנחנים. בהמשך, עם פרס, שם את היסודות לחיל השריון המודרני ולחיל האויר (ההסכמים עם צרפת). הוא הנחיל להם את התנהגותו משולחת הרסן והבועטת בחוק ובמוסכמות (קראו את זכרונותיו של מאיר הר-ציון כדי לדעת במה מדובר) ובעיקר את התעוזה וחוסר הפחד. כך הביא לנורמות שונות בצה"ל שהפך לצבא שש לקרב ונכון לקורבנות עצומים.

כמי שהיה חייל בששת הימים אני עדיין זוכר את התרוממות הרוח וזריקת המרץ שהביאה הידיעה על מינויו כשר בטחון. כל העבודה שעשה אשכול (לא לבדו! את הרוב כבר עשה שמעון פרס לפניו) באפסנאות לא היתה שווה ללא עצם הידיעה כי דיין עומד בראש הצבא. מי שלא היה שם אולי לא יבין.

לא תוכלו לקחת את זה ממנו.

כן, דווקא כל אותן מגרעות שצוינו כאן היו מקור כוחו - בנוסף לקסם אישי בלתי רגיל.

ואלו בדיוק אותן התכונות שהיו משותפות לו ולפטון: זלזול במוסכמות, כולל בחוק, אומץ שגובל בטירוף וקסם אישי בלתי רגיל. אי אפשר לתעב את דיין ולהעריץ את פטון.

ואני שב לשאלה שהציתה את הדיון הזה: למה להקדיש את הפרויקט הזה דווקא לפטון, ולא לעומר ברדלי, למשל?

[דורון סגל]

אריה,

השועל ואני מאחוריך. תרצה להשמיט רתק, רק תגיד...

לדעתי הדיון הפך לעקר מאחר ואין צורך להסביר את הרושם על הצבאות שהותירו בזמנם ואחריהם פטון, דיין ומונטגומרי, למרות מעלליהם האישיים. ישנם הרבה גנרלים שבמחשבה לאחר מעשה, ספגו הרבה ביקורת על התנהלותם אך במעשיהם גרמו למפנה במלחמה.

תמשיך בשיפוץ הנהדר, לפי הבנתך.

[אריוס]

העובדות אודות הצבא החלש שנסוג בצפון, וכן ה101, והצנחנים הן נכונות. זה קרה בתקופתו.

לגבי השריון...כמו בהרבה מיקרים, ויש מי שטוען כי ברובם (אורי מילשטיין למשל) גם כאן לא היו אלה קדקודים שתכננו או היו בעלי חזון אלא החפשי"ם למטה.

הטנקים במיבצע סיני תוכננו להיות מובלים ע"ג מובילים כשהצוותים באוטובוסים. מה שקרא בפעל ולא היה מתוכנן מראש היה הקרב שהיתפתח בסכר הרואיפה בסיני בפיקודו של משה בריל שהיה אז מ"פ. קרב זה היה מעשה זה שביסס את תורת השריון שאימץ הצבא.

ושוב, איש מהמפקדים לא תכנן זאת כך.

ובאשר לשאלה של לולי,-" למה להקדיש את הפרויקט הזה דווקא לפטון, ולא לעומר ברדלי, למשל?"

פשוט משום שברדלי לא הישתמש בקומנדקאר, או שאולי כן, אבל אין תיעוד על כך.

אריה

[Tsafrir]

כל העבודה שעשה אשכול (לא לבדו! את הרוב כבר עשה שמעון פרס לפניו) באפסנאות לא היתה שווה ללא עצם הידיעה כי דיין עומד בראש הצבא. מי שלא היה שם אולי לא יבין.

 

היית חייל באותה תקופה אבל מדבריך אין ספק שאתה לא מכיר את פועלו של אשכול ב-5 השנים מאז מונה כראש ממשלה ושר בטחון (ככה זה כשיושבים בחזית וניזונים מטרנזיסטור מסכן). לוי אשכול ז"ל עשה הרבה יותר מ"אפסנאות"...

מדינת ישראל לא היתה יכולה לחלום לצאת למלחמה ללא הסכמה (ולו בשתיקה) של ארה"ב ושל הנשיא ג'ונסון בפרט, כולל הבטחה להספקת נשק התקפי (לראשונה) שהחל להגיע מיד לאחר המלחמה כתחליף לזה הצרפתי. כל אלו ועוד, ניתנו ונעשו כתוצאה ממאמציו. כדאי קצת להציץ במסמכים חסויים מהתקופה ההיא שמתפרסמים (בארה"ב, בארץ מסמכי רלוונטיים עדיין חסויים ויהיו כך כנראה עוד הרבה זמן) שבהם מתואר בין השאר פועלו.

דיין, עם כל ההילה שלו, בתקופה הנ"ל היה לא רלוונטי והיה לא יותר מקישוט ליד שולחן הממשלה. כל התכניות המבצעיות, הרכש, האור הירוק המדיני, ההסכמות בשטח הגרעיני, כולם נעשו לפני חזרתו לשולחן הממשלה וע"י לוי אשכול.

מה שכן, היה לו לדיין כישרון מלידה לפירסום עצמי.

לגבי שמעון פרס: עם פרישת בן גוריון ב-63 והקמת רפ"י, הוא הלך איתו למדבר הפוליטי והיה רחוק מהעשיה הבטחונית.

 

להגיד את האמת אין פירושו "לקרוע למישהו את הצורה".... אם לקרוע אותו, זה על ההתנהלות של דיין לפני ובמהלך מלחמת יום הכיפורים.

[lulisa]

היית חייל באותה תקופה אבל מדבריך אין ספק שאתה לא מכיר את פועלו של אשכול ב-5 השנים מאז מונה כראש ממשלה ושר בטחון

דיין, עם כל ההילה שלו, בתקופה הנ"ל היה לא רלוונטי והיה לא יותר מקישוט ליד שולחן הממשלה.

מכיר הרבה יותר ממה שאתה מתאר לעצמך... ולא אכנס לפרטים מדוע ואיך.

לא לשוא כתבתי שמי שלא היה שם לא יבין. יש משהו שנקרא "רוח לחימה" וזה מה שקרה לצבא (ולעם) כשנודע שדיין עומד בראשו. זה קסמה המתעתע של הכריזמה. אין לזה שום קשר לעבודה הדיפלומטית והארגונית, ואולי אפילו לא למציאות. כבודה של זו במקומה מונח - אבל היא לא מספיקה כדי שצבא יסתער. אולי להיפך.

[Tsafrir]

מכיר הרבה יותר ממה שאתה מתאר לעצמך... ולא אכנס לפרטים מדוע ואיך.

לא לשוא כתבתי שמי שלא היה שם לא יבין. יש משהו שנקרא "רוח לחימה" וזה מה שקרה לצבא (ולעם) כשנודע שדיין עומד בראשו. זה קסמה המתעתע של הכריזמה. אין לזה שום קשר לעבודה הדיפלומטית והארגונית, ואולי אפילו לא למציאות. כבודה של זו במקומה מונח - אבל היא לא מספיקה כדי שצבא יסתער. אולי להיפך.

לא אכנס איתך לויכוח.

מסתבר שיש דברים שאתה לא יודע.