חדשות מביהמ"ש(שכ"ט עו"ד, ובד' אלכוהול)

[kompy]

(1)עו"ד-כיצד יקבע הסכום שממנו ראשי עורך-הדין "לגזור" שכ"ט בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

 

תא (ת''א) 165145/02 אופירה אלונה מוגרבי נ' ליאור ליפא (שלום; ורדי; 8.6.03)

 

מיני-רציו:

הנתבע יצג את התובעים בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בפסק הדין נפסק לתובעים סכום פיצוי שממנו נוכו גמלאות המל''ל ותשלומים תכופים, ובנוסף לסכומים אלו נפסקו הוצאות משפט ונפסק שכ''ט בסך 13% מסכום הפיצוי בניכוי גמלאות המל''ל בלבד. על-מנת לחשב את שכר הטרחה הוסיף הנתבע לסכום שנפסק בניכוי גמלאות המל''ל, את ההוצאות שנפסקו ואת שכר הטרחה שנפסק ומהם גזר 13% ומע''מ.

 

ביהמ''ש נדרש לשאלה האם את שכר הטרחה רשאי עוה''ד לגזור מהסכום הכולל שנפסק לתובעים, לרבות הוצאות ושכ''ט עו''ד (גביה ''מלמעלה''), או שמא עליו לגזור את שכר הטרחה מסכום הפיצוי שנפסק לתובעים, ללא הוצאות ושכ''ט עו''ד (גביה ''מלמטה'').

 

ביהמ''ש קבע כי הגבייה צריך שתעשה ''מלמטה''. נקבע שעיון בסעיף 16 לחוק פיצויים, שקובע שכ''ט מקסימלי בטיפול בתביעות לפי החוק, ובמטרות ותכלית החוק, מביאים למסקנה שהסכום שממנו רשאי עוה''ד לגזור שכ''ט הוא הפיצוי שנפסק לנפגע, ללא שכ''ט ומע''מ שנפסקו בגוף פסה''ד, וללא הוצאות שנפסקו, משום שאחרת תהא זו גביה כפולה. מסכום הפיצוי יש לנקות את תשלומי המל''ל אך לא את התשלומים התכופים, שיש לראות בהם תשלומים על חשבון הפיצוי הסופי.

לפסק הדין:

http://www.nevo.co.il/Psika_word/shalom/s02165145.doc

 

(2)ראיות-איזה משמעות ראייתית יש לסרוב של מי שנחשד בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, לבצע בדיקת דם לבחינת רמת האלכוהול בדם.

 

תד (נת') 10453/99 מדינת ישראל נ' יפים מנדיוק (תעבורה; בן יששכר שורץ; 2.6.03)

 

מיני-רציו:

הנאשם סטה ממסלול נסיעתו ונכנס בעמוד. כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקי גוף לנאשם ולנוסע שהיה עמו ברכב. מאחר ומפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול הוא נחשד שנהג תחת השפעת אלכוהול. כאשר הוצע לו על ידי השוטר לגשת לבית החולים הקרוב לצורך ביצוע בדיקת דם הנאשם סרב. לטענת התביעה יש לראות בסירוב זה משום חיזוק לראיות התביעה המעידות כי הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול.

 

ביהמ''ש דחה את טענת התביעה וקבע כי לאור הפגמים שנפלו בהליך הדרישה למסור בדיקת דם, לא ניתן לראות באי מתן דגימת דם במקרה דנן חיזוק לראיות התביעה לצורך הכרעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול. ביהמ''ש קבע כי בזמן שעושה המשטרה שימוש בסמכותה לדרוש בדיקת שכרות לפי פקודת התעבורה ותקנות התעבורה, עליה לפעול בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד).

 

נקבע כי הליך החיפוש הקבוע בחוק החיפוש הוא בבחינת נורמה מהותית, המחייבת את רשויות האכיפה בבואן לדרוש מאדם לעבור בדיקה חודרנית, אף אם הדרישה היא מכח דבר חקיקה אחר. לפיכך, על המשטרה להסביר לחשוד בלשון מובנת את מטרת החיפוש הפנימי, סוגו, דרכי עריכתו, זכותו שלא להסכים לחיפוש, האפשרות לקבל היתר לחיפוש מבית המשפט ואת המשמעות המשפטית של סירובו. במקרה דנן כל אלו לא נעשו וישנו אף ספק האם הנאשם הבין כי הוא מתבקש להתלוות לשוטר לבית החולים לצורך עריכת הבדיקה.

 

עוד נקבע כי לאור חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולאור דרישת המידתיות בפגיעה בזכויות המוגנות, כאשר קיימות מספר אפשרויות לבצע בדיקת שכרות, יש להעדיף במידת האפשר את הבדיקה שפגיעתה מינימלית, ובלבד שיש בבדיקה זו כדי להשיג את התכלית לשמה נועדה התקנה. במקרה דנן הבוחן לא הציע לנאשם להבדק בבדיקת נשיפה, אלא הציע כחלופה ראשונה את בדיקת הדם שפגיעתה גדולה יותר.

לפסק הדין:

http://www.nevo.co.il/Psika_word/taabura/st9910453.doc

 

עמית

[redroze]

מעניין מאוד ...

תודה רבה על המידע קומפי ...