Erel

שוב, תודה לכולם. המאזדה 3 נראית כמו אופציה ראויה. לצערי ל6 אשתי מתנגדת באופן נחרץ כיוון שארוכה לה מדי לטענתה. הגראנד שירוקי אכן אופציה מתאימה בכל הפרמטרים, פרט באחזקה של המפלצת. יש לי היכרות טובה עם הרכב- נהגתי עליו המון כנהג חדש. חוויה ממש בשטח ובכביש, אבל יקר מדי לאחזקה בשבילי כרגע. @PASHUT הרצועה בפוקוס שטבולה היא הרצועת אביזרים ולא הטיימינג מהעדכון שהחל בשנת 2020. ככה שאכן הסיכון קיים אבל לפחות זול משמעותית להקדים תרופה למכה ולהקדים את ההחלפה של הרצועה. לגבי האלנטרה, אישית לא מת על הרכבים של יונדאי. אבל אפשרות ראויה בהחלט כנראה. כנראה אבל שכבר אעדיף את האוריס על פני האלנטרה. הסיוויק ממה שאני רואה יותר יקרה מהשאר, מה שכנראה ישאיר אותה לא רלוונטית

שוב, תודה לכולם. כרגע מהקריאה והסרטונים שראיתי: מהאוריס אני חושב שארד, ההיברידית פחות קורצת- בעיקר שתדרוש התפשרות על השנתון או הקמ לגרסה ההיברידית והגרסא הרגילה בעלת גיר רציף. מעדיף להימנע מהחוויה בשנית למרות שמדובר על טויוטה. על המאזדות אני באמת אבדוק את המחירי ביטוחים, אם באמת הם התיישרו חזרה יכול להיות שיהיה רלוונטי מאזדה 3 (ה6 פשוט ארוכה מדי לאשתי שמתנגדת). יודע שהמאזדות בנוסף להיותן משפחתיות גם מתנהגות נחמד מאוד (לא ספורטיבי אבל גם משהו). מישהו שאולי יודע להעיד האם הגרסה של ההאצבק סבירה כמשפחתית או ללכת ישירות לסדאן למרות ההטענה שתהיה קצת יותר קשה לעגלה? הפורד פוקוס, מקריאה אני רואה שזה רכב עם לא מעט VFM. מצד אחד מוניטין מורכב, בעיקר בגלל הגיר הרובוטי והמנוע עם הרצועה הטבולה עד ששניהם הוחלפו במתיחה שיצאה ב2020. מצד שני אני רואה רכב שדיי משבחים במבחני דרכים מבחינת ההתנהגות, האבזור והבטיחות לעומת המחיר. ככה שיהיה אפשרי למצוא פוקוס דיי חדשה- סביב 2020 במחירים שאוכל להגיע אליהם. מישהו שחיי עם אחת כזאת כמשפחתית? האם הST LINE מספיק שימושית (כן אני משתעשע במחשבה בשימושיות גם כספורטיבית לייט). ובהתייחסות ישירה לשאלה של איציק ושאולי באמת כדאי לתחיל משם, מה אני כן מתחבר? זאת שאלה קשה. עד הצורך ברכב משפחתי הייתי בעיקר עם רכבים שיש בהם טוויסט וחוויה מסויימת- וגם מאוד נהניתי מהם. מהמיטו, ה208GTI, הגימני ועד שהגעתי לסובארו- שהייתה מלכתחילה ברעיון של פשרה שפשוט מסתמנת כלא מתאימה לי. לצערי הפשרה בין השטח, לבין רכב כביש- "גיפון" בשפת העם פשוט לא נכונה בעיניי. מקבלים רכב שלא כ"כ טוב בשטח וכל ירידה מעבר לשביל נהיית מאתגרת ורכב שעל הכביש הוא לא "יושב" כמו רכב כביש אמיתי. נוסיף לזה את הגיר הרציף שלא מגיב כ"כ טוב (כנראה שיש לי רגל דיי כבדה), והבגא'ז שמתקשה להכיל את הציוד של הרכב שטח וציוד נוסף ביומיום. אם כי הרכב מאוד מאוד נוח וחמותי אהבה ;). לכן אני חושב שהפעם אני מחפש רכב משפחתי אבל רכב כביש מלא. ומצד שני אחד עם טוויסט קטן שיהיה לי נחמד לנסוע עליו. ואחרי שבאמת אני עונה על השאלה הזאת, אני חושב שהכיוונים שמסתמנים לא בראש הם: 1. מאזדה 3. בעיקר אם הביטוחים התאזנו חזרה למחירים סבירים. רכב שאמור להיות שימושי בגרסת הסדאן, ואשמח לפידבק אם מישהו מכיר גם הנושא בגרסת ההאצבק. 2. פורד פוקוס בין 2020-2022. שאני מאוד אשמח אם מישהו שהחזיק או מחזיק את הרכב, ידע לתת פידבק אמיתי על נושא האמינות, השימושיות, ההתנהגות ועלויות האחזקה. כמובן שבעיקר בגרסת הST-LINE, אך אם אראה שהשימושיות לא מספקת אז בגרסת הסטיישן- הActive Tourer. תודה לכולם, לא מובן מאליו

תודה רבה על הדעות. האוריס סטיישן ממש נראית לי, רק חושש שוב ליפול עם הגיר הרציף. מישהו עם הרכב שיודע להעיד איך הגיר? מאזדה 3 ו6 ההוצאות ביטוח קצת גבוהות כזכור לי. את הסיוויק סטיישן אני לא מכיר, אבחן את העניין. עוד רכב שעלה לי בשיטוטי ביד2 הוא הפורד פוקוס בין 2020-2022. מפורסמות במחירים בין 50 ל70K, ועל פניו נשמעות כמו עסקה מעניינית ואולי אפילו קצת מהנה לנהיגה (במיוחד הST-LINE). מישהו אולי מכיר את הדגם ויודע להעיד על רמת האמינות?

שלום לחברי הפורום, אחרי תקופה של שנה עם הסובארו XV 2015 2,000, פשוט מגיע למסקנה שאני לא מתחבר. קניתי מלכתחילה את הרכב כאיזושהי פשרה, ככה שמצד אוכל כן אוכל להמשיך לטייל מעט בשטח בדומה לגימני אבל יוכל לשמש כרכב משפחתי. לצערי אין חיבור ביני לבין האוטו (בעיקר בגזרת הגיר הרציף שלא מתחבר) והשימושיות שלו קצת בעייתית לי, מוצא את עצמי יותר מדי מתעסק בלהנדס את הבגא'ז ומקפל מושבים וזה עוד לפני שבעז"ה בקרוב נולד לי ילד. לכן מחפש רעיון לרכב משפחתי, יסעו ברכב 2 נוסעים +תינוק, ככה שאין צורך ברכב ענק. כמובן שגם יתאים לגדילה עתידית. נוסעים עד כ15K קמ בשנה, ככה שלא חייב להיות סופר חסכוני. *תקציב סביב ה50K עם אפשרות למתיחה קלה במקרה הצורך * בטיחותי עד כמה שניתן בתקציב * עדיפות לתוצרת יפנית כמובן * בגא'ז בעל מבנה טוב לעגלה + * לא גיפון * אוטומטי- לא רובוטי * מתאים כרכב משפחתי ראשי בבית עד אשר יהיה תקציב גם לרכב פאן. * אם כמובן יש רעיון לרכב שמתנהג טוב כמובן שיעלה לי חיוך. תודה לכולם ואשמח לרעיונות, אראל.

היי חברים, כבר הרבה זמן שאני "חולם" על התיישנות ברכב יפני מתיישן שישמש אותי כדיילי. כיום אני סטודנט להנדסה (מקווה להיכנס למשרת סטודנט בקרוב). מאוד מאוד שוקל להתיישן על חשבון הג'ימני ברכב בסגנון של יאריס TS, איגניס ספורט, או סיוויק האצב'ק / קופה (ידניים בלבד כמובן) ולהשתמש בהם כרכבים יומימיים שלי. אני לא נוסע יותר מדי, למכללה הולך ברגל ברוב השבוע (כ20 דק הליכה), ואת רוב הסידורים עושה ברגל. כך שבפועל הרכב יונע ויצא מהחנייה סביב הפעמיים- שלוש בשבוע. להשוואה, היום על הגימני אני עושה סביב ה9K ק"מ שנתי (ואף פחות בחלק מן השנים). יש גם חשיבה על רכב בסטטוס אספנות, אך המגבלה של הנסיעה באמצע שבוע בין 7-9 לא אפשרית מאוד מגבילה מבחינת תעסוקה. החשש העיקרי שלי הוא שמן הסתם רוב הרכבים האלה בעלי ק"מ של 250K++ והקושי להחזיק אותם כמעט תמידית במצב תקין ובטיחותי לנסיעה, בנוסף לעלות אחזקה שעלולה להיות גבוהה מן הרגיל. כמובן שמוכן ללמוד לעבוד בידיים, גם בגי'מני כל דבר אני לאט לאט לומד לסדר ולשפץ לבד. מה דעתכם, אפשרי או חלום בלהות? אשמח אם מישהו במקרה אכן כך נוהג תודה רבה, אראל.

אם הדילמה היא בין האלפות ל208GTI, אחרי שהחזקתי גם מיטו וגם 208GTI יכול להגיד ככה: המיטו מצד אחד מרגישה ספרטנית, לא נוחה, ויש לה את התקלה במוט הגה שצריך להכיר ולכבד. מנגד היא אחד הרכבים העממיים היותר כיפיים שנהגתי עליהם בחיי. השילוב של הסאונד, הישיבה הסופר נמוכה, המראה החיצוני המגניב (בעיניי), הסמל הנכון והתחושה שאתה נוהג מהר למרות שאתה לא (איכות חומרים מישהו), פשוט יוצרים חבילה שאישית ממש ממש נהניתי ממנה. בהקשר של עלויות אחזקה, אצלי טיפלתי כל 10,000 ק"מ במוסך שמטפל רק באטלקיות ומעבר לטיפולים והחלפות בלמים תכופות (ימי מסלול) לא ראתה מוסך כלל. ה208GTI לעומת זאת איכותית פי מאות מונים, חזקה יותר, מהירה יותר ונוחה יותר. גם ממנה נהנתי מאוד, אם כי לא כמו מהמיטו. אבל! העלויות אחזקה במקרה שלי שברו אותי. 3 גרירות למוסך בשנה, תקלות לא שגרתיות, חלקים יקרים מאוד. כנראה נפלתי על לימון, ובכל זאת אחרי כל התיקונים אישית לא יכולתי כבר להכנס לאוטו בתחושה של "מה ידפק היום", אז כבר מכרתי אותה בהפסד בכיס. מאוד מקווה שהבעלים הבאים לפחות נהנו מההשקעה.

מהחוויה שלי, לנהגים חדשים רק יפני. למה בעצם? כי כשאני הייתי נהג חדש החזקתי קודם כל אלפא מיטו (תכלס פונטו ) ולאחר מכן פיגו 208GTI. כמות הכאפות שאכלתי מהפיגו, וממש מעט מהאלפא היו שוברים אותי אם לא הייתי חובב רכב (ולמען הסר ספק 2 הרכבים היו מתחת ל100,000 ק"מ ומטופלים כמו שעון). ובשבילה, לי ישר עלה לראש ההונדה S-Cross\קרוסאובר (תלוי בשנתון לא זוכר מי איפה). בעיניי חבילה דיי מוצלחת. גם גיפון, דיי גדול, גם סוזוקי, וגם רכב יחסית מוצלח בעיניי. ההונדה ג'אז אחלה אוטו, לי קצת קשה עם התמחור שלו בישראל שממש נושק למחירים של הסיוויק בחלק מהשנתונים.

השאלה היא למה אלפא רומיאו. אם מדובר על הסמל וקצת טעם ספורטיבי (פיאט בתחפושת של אלפא), אפשרי לגמרי למצוא מיטו (פונטו) או גולייטה (בראבו) בתקציב במצב סביר מהשנתונים הנמוכים יותר- אם כי ידרוש עבודת חיפוש ויש מס' נק' שכדאי לשים לב לפני שקונים אותן (במיטו מוט הגה ובגולייטה הכרית אוויר המתנפחת בצד נוסע). אם רוצים קצת יותר "אלפא", בתקציב הזה רק ה159 עונה על כך, אבל מדובר על רכב ישן יותר.

מאוד מאוד ממליץ על רכבת. יכול להגיד לך שבתור תל אביבי, לא מוציא את האוטו לנסיעות פנימיות. הנסיעה בתחב"צ תיקח זמן דומה, החיפוש חניה קשוח- ולך גם תהיה יקרה.

ממה שאני מכיר, לא היו שינויים דרמטיים בחלק המכני של המתיחת פנים (המעבר ל208 כ"ס). בהחלט הממיר לא הדאגה הראשונה, כי ברגע שקורה אפשר או לאפס תקלה ולחיות עם זה לזמן מה, לבנות כבר מערכת פליטה עם דודים והכל 😈, או פשוט להעביר בקומבינה. לגבי המיטו, דווקא המולטיאייר שאני מכיר שטופלו טוב, לא עשו שום בעיות (והכרתי כמה וכמה וגם משופרות עם מעל 200K קילומטר). המערכת הזו אכן רגישה להזנחה, אבל אם יש טיפולים מאז שהרכב נקנה וטופל לפחות כל 15K ובידייך יעבור לכל 10K, לא חושב שצפויה לך משם תקלה (כמובן שיש לימונים בכל מקום). כן הייתי יותר דואג מהחיישן מוט הגה שעלול להתפגר בנסיעה ולהוות סכנה.

לשאלתך, החזקתי ב200 כ"ס (העדפתי בגלל הממיר הבעייתי ב208 כ"ס). במקרה החזקתי גם מיטו (אמנם לא TJET אבל בכל זאת). בעיניי הרכב יותר כיף מהפיגו, משהו באופי הרועש שלו כבש אותי. אבל האיכות חיים בו הרבה פחות טובה מאשר בפיגו. הרכב יותר חלש, פחות נוח וללא קרוז וכל הפינוקים של הפיגו ובנוסף המושבים משמעותית פחות נוחים ופחות עוטפים מהמושבים בפיגו. בעיניי, אין ספק שלחיות עם הפיגו יהיה הרבה יותר נוח, בטח בנסיעות מנהלתיות כאלה ארוכות על בסיס שבועי.

חבר טוב עם גולף GTI שעשה תוכנה, ובנה מערכת פליטה עם דודים והכל יותר רועשים ובאסיים ועדיין עובר חוקי טסטים כבר סביב ה4 שנים ברציפות ללא בעיות. אם מדובר על רכבים "ספורטיביים", לדעתי מקבלים את זה שהרכבים מעט רועשים יותר כל זמן שאין פיצוצים ודברים באמת מעליי גבה.

לבקשתך בפוסט השני, מעלה פה את החוויה שלי מה208GTI. הייתה בבעלותי עד לפני כמעט שנתיים פיגו 208GTI, 2015, אני יד2, שהגיעה לידיי עם 60 אלף ק"מ. הרכב כמובן טופל במוסך היבואן כל חייו לפני שהגיע לידיי והיה תיעוד טיפולים מלא ואף מקדים למה שצריך by the book. כמובן שגם לאחר הקנייה, הרכב נכנס למוסך גבע ליישור קו מלא, טיפול והחלפה של כל דבר שרק יכלו והעלה סימן שאלה (מכסה שסתומים, פלאגים, טיפול כמובן, רפידות וצלחות חדשות, נוזל קירור, נוזל בלמים, וצמיגים חדשים). הרכב היה כיף גדול! השילוב של המשקל הקל, המנוע החזק והאבזור המצויין היה ממש כיף. אבל לצערי, הראה אמינות ממש ממש לא טובה בשנה שהחזקתי בה, מצאתי את עצמי 3 פעמים בשנה גורר את הרכב למוסך גבע בת"א. פעם ראשונה על קויל שנשרף בזמן נסיעה עירונית (אז לא ידעתי לאבחן את התקלה, בדיעבד הייתי מסדר בעצמי). פעם שנייה הרכב החל לעלות מעט טמפרטורות (היה בחורף וללא שום סיבה). למזלי אני תמיד פוזל לכיוון המד מעלות, ותפסתי אותו עוד לפני הקו האדום, מה שהציל את הראש מנוע. הוחלף טרמוסטט. דבר זה קרה למרות שאני פעם בשבוע הייתי בודק שמן, ואת כל הנוזלים. פעם שלישית, הלכה לי המשאבת דלק האחורית, והרכב עלה שוב על הגרר, מה שהיווה מבחינתי את הקש ששבר את גב הגמל. לצערי אני מסכם את החוויה עם הרכב מאוד ברגשות מעורבים, בעיקר בגלל האמינות שלה, שאני אכלתי אותה חזק. מצד שני, רכב ספורטיבי עם חבילה כזו אני לא חושב שקיים עוד היום. מקווה מאוד שהבעלים הבאים נהנה מהיישור קו האגרסיבי שנכפה עליי

מבין, אבל דיי מפחיד. כל הקונצרן הזה מתחיל להשמע לי כזול לקנייה, אבל בעל תקלות מאוד יקרות. האמת שממש חשבתי בעבר על וולוו V40 או S60. החשש העיקרי מהן הוא העלויות טיפולים וחלפים, כיוון שמדובר ברכבי "יוקרה" בישראל. על הגולייטה אוותר לצערי (אם כי יש לי פינה חמה בלב לאלפא), הנושא של הבעייתיות של הכריות אוויר באוטו לא יורד לי בגרון. אם היה לי תקציב לגוליה, 100% שהייתי הולך לקנות אחת. הסיוויק גם כן הייתה רעיון, אך מבין שמעבר למראה נחמד (בעיניי) מדובר על רכב שהוא דיי עגלה ולא מתנהג קשה לי חשיבתית עם ה1.0 טורבו של כל החברות. בנוסף לכך מכיר שהקליאו לא הייתה "מצטיינת" באמינות מעולם (התקציב של לא מגיע לרכבים חדשים) ומהחוויה שלי (ה208GTI) הצרפתיות החדשות לא מזדקנות יפה כ"כ בשמש הישראלית והחלפים יקרים. בשמחה, אגיב לך בפוסט על מנת לא להסיט את הדיון שפה

היי חברים, אחרי הרעיונות שעלו פה, לקחתי קצת זמן לתת למוח וללב לנוח (יש זמנים שצריך לעשות את הקנייה מהראש ולא מהלב- אהמממ 208GTI). את הפולו פסלתי, פשוט מכיוון שהיא קטנה, והמחיר סחירות שלה כבר מאוד מאוד קרוב לגולף. הסוויפט נפסלה כיוון שקטנה מדי בעיניי, והשילוב של המנוע החלש עם הגיר הרציף לא יורד לי בגרון (למרות המשקל). המאזדה 2, קטנה ומבחינת VFM בעיניי יקרה מדי, כנראה עניין של היצע-ביקוש של מאזדה בארצנו. חשבתי מאוד מאוד ללכת לכיוון של הגולף טרנדליין (או קומפורטליין אם בטעות אצליח למצוא) 2016 ומעלה, שאני רואה שנסחרות סביב ה55 אלף ש"ח לפני מיקוח. השיקול שבראש אצלי הוא ההאצב'ק הלא חלשה, האיכותית והפרקטית, והפוטנציאל להוציא כמה חיוכים במחלף הקרוב. החשש של הוא פחות מהמצמדים (אחרי קצת בדיקה סביב ה3K החלפה) והמשאבה (סביב ה2.5K להבנתי), אלא יותר המכטרוניק שעדיין לא הצלחתי להבחין עד כמה התקלה שכיחה בגולף באמת- בעיקר בדגמים של 2016 ומעלה, כיוון שהוצאה פתאומית של כ8K בהחלט עלולה להוות עבורי בעיה. אשמח מאוד אם מישהו יכול לשפוך קצת אור על נושא המכטרוניק בגולף מהשנים האחרונות. בנוסף, כמובן שאשמח מאוד לרעיונות נוספים במקרה בקטגוריית המשפחתיות הקומפקטיות שלדעתכם עלול לענות על הצרכים שלי. תודה רבה, אראל.