האם יש פה פסיכולוגים בפורום?

[davemustaine87]

טוב, אז מהנדסים, מתכנתים, רופאי שיניים , ובכלל בעלי נסיון בהרבה תחומים יש לנו כאן, מה לגבי פסיכולוגים?

 

אני לא מאמין שאני פותח את זה פה, אבל אני צריך לפתוח את זה איפשהו.

 

אני בנאדם שתמיד אוהב את הלבד שלי. יש לי חברים טובים,חברי נפש ואוהב לצאת איתם, לבלות, וגם אני בשבילם והם בשבילי מעבר , אבל ככול הניראה אם ביום רגיל(לא באיזה טיול טראקים) הם יהיו צמודים לי לתחת יותר מכמה שעות, אני כניראה אתחיל להתעצבן מזה. עד כאן הכול טוב ויפה, אבל הבעיה האמיתית מתחילה כשיש לי חברה.

 

בגלל שאני וחברה שלי לא גרים באותה עיר, אנחנו נפגשים רק בסופ"שים, ושאר הזמן בטלפון. בעבר היא הייתה מגיעה אליי כול סופ"ש(לא הייתי נוסע אליה כי עדיין גרה עם ההורים), ו-3 ימים ביחד עם החברה שלך תקועים אחד בתחת של השני בלי הפסקה, פשוט גמר אותי אחרי לא ממש הרבה זמן.

אז שטחתי את זה בפניה, היא הייתה בשוק מוחלט כי מבחינתה לא רוצה להפגש איתה 3 ימים כשגם ככה אני לא רואה אותה במהלך השבוע=לא מעוניין בה. אחרי כמה ריבים, סיכמנו שסופ"ש היא תבוא אלי וסופ"ש שני אני אסע אליה ליום אחד. זה עבד חודש בערך עד שעכשיו זה שוב התחיל לצוף ואתמול היה עוד ריב בקשר לזה. אנחנו יוצאים כבר כמעט 5 חודשים.

 

ועכשיו שלב השאלות:

הגישה הזאת, אני מודע לזה שזה מאוד בעייתי בקשר לזוגיות- אני לא רואה בחורה שתקבל דבר כזה, ואני מצד שני לא רואה מצב שאני אצילח לשרוד שבועיים במצב שאני גר עם מישהי, וזה לא משהו שאני שולט בו לצערי. ואני חושב שאני רוצה מתישהו זוגיות נורמלית.

 

איך אני פותר את המצב הזה?

האם אפשרי בכלל לפתור את המצב הזה?

האם יש סיבות אחרות שאולי המצב הזה נגזר מהן?

 

יש לציין שבחיים לא הייתי מאוהב, כולל עכשיו. שזו בעיה בפני עצמה, שאולי קשורה לתכונה שציינתי לעיל.

 

תודה רבה לעוזרים

[MadCat_LE]

בזוגיות, שלא כמו עם חברים, אתה לא יכול ללחוץ על מתג OFF וללכת לעניינך.

חשוב מאוד שתזכור את זה. כל עוד לא תשנה את הגישה בראש - זוגיות זו מלחמה משני הצדדים לשמר מערכת, גם אחרי חודש וגם אחרי 10 שנים - לבנות תהיה בעיה מהר מאוד.

[vadim6385]

איך אני פותר את המצב הזה?

האם אפשרי בכלל לפתור את המצב הזה? לא צריך, תהנה מזה

האם יש סיבות אחרות שאולי המצב הזה נגזר מהן? כנראה שבאיזשהו שלב הבנת שאתה לא ממש נהנה מחבורת אנשים

 

ברוך הבא למועדון!

 

זה מה שנקרא אינטרוורט - אדם שמרגיש יותר טוב לבד או בחוג מאוד מצומצם של אנשים קרובים (בניגוד לאקסטראוורט - מישהו שנהנה מחבורת אנשים ומקומות הומי אדם). אין בזה שום דבר פסול, יש מלא אנשים כאלה (אני בטוח שפורומים ורשתות חברתיות פורחים בזכות אנשים שיותר נוח להם לתקשר בכתב מאשר פנים מול פנים), זה פשוט סוג של אישיות.

 

לגבי החברה שלך - אם אתה לא יכול לסבול אותה לאורך יותר מדי זמן, אז אל תסבול אותה, תגידו יפה שלום וזהו.

יש לציין שבחיים לא הייתי מאוהב, כולל עכשיו. שזו בעיה בפני עצמה, שאולי קשורה לתכונה שציינתי לעיל.

 

זאת לא בעיה זאת ברכה - זה שאתה לא מאבד את הראש בגלל בחורה, זה דבר מצויין, זה עוזר לך לשמור על קור רוח, ולא לתת להן לנצל אותך

 

הנה כתבה להנאתך:

 

http://www.cracked.com/blog/4-things-everyone-gets-wrong-about-introverts/

[Derish]

.I'm not a doctor, but I'm willing to take a look

 

נשמע שאכן באינטרוורט עסקינן, וזה בסדר, חלק מחבריי הטובים וגו'. כעת הבחירה היא שלך - להרגיש פגום כל החיים ולנסות "לתקן" את עצמך ולהסתגל לאחרים, או לרתום את הסוס הזה ולרכב עליו כל הדרך להצלחה. אני ממליץ על האפשרות השניה.

 

החיים נותנים לאינטרוורטים הרבה כלים להצלחה שאין אצל אנשים נורמטיביים - היכולת להתרכז במשימה, להישאר רציונלי תחת לחץ, לא להיות מושפע מגורמים זרים או סנטימנטים מיותרים. העובדה שהזמן שלך הוא שלך בלבד והפטור מחובת דיווח מאפשרים להתמקד בעיקר ולא בתפל, לסנן רעשים מהסביבה. לאנשים שמנצלים זאת יש לעיתים קרובות תדמית של מכורים לעבודה או טיפוסים מנוכרים, אבל האמת היא שזה בעיקר מנגנון ההגנה של האנשים הנורמטיביים נגד תופעה שהם פשוט אינם מסוגלים להבין (ולכן חייבים לתייג איכשהו ולשים על מדף ספציפי).

 

אני לא יודע מה הביא לחיבור שלך עם בת הזוג הנוכחית מלכתחילה, אבל אם אתה צריך להסביר לה מה עובר עליך כנראה שיש מקום לשקול הפרדת כוחות. האלטרנטיבה במקרים כאלה בד"כ גרועה בהרבה - אחד הצדדים מנסה לשנות את עצמו ולהתאים את התנהגותו לצד השני, התסכול מצטבר ואז ביום אחד בהיר זה פשוט מתפוצץ. אתה אומר שאתה לא ממש אוהב אותה, גם זה בסדר, החברה המודרנית מכתיבה לנו דפוסי חיזור והתנהגות מאד ספציפיים שאנחנו נופלים אליהם לפעמים מתוך אינרציה ולא תמיד מתוך רצון והבנה אמיתיים. אם אחרי תקופה אתה רואה שזה לא זה, לדעתי אין טעם למשוך ולבזבז אחד לשניה את הזמן.

 

לסיכום - נראה שאתה עדיין לא סגור על עצמך, אבל הטבע עושה את שלו ואין לאן לברוח מזה. אני לא חושב שיש לך במה להתבייש או להרגיש שנכשלת, על פניו ולפי מה שאתה כותב נשמע שמערכת היחסים הנוכחית לא מטיבה עם אף אחד מהצדדים. לדעתי ככל שתקדים להבין עם מה אתה מתמודד ולהפוך את החולשה הזאת לכאורה לכח שלך, חייך רק ישתנו לטובה.

[SlowRide]

זה מה שנקרא אינטרוורט - אדם שמרגיש יותר טוב לבד או בחוג מאוד מצומצם של אנשים קרובים.

פעם ראשונה שאני שומע על המושג הזה.

תודה רבה.

[davemustaine87]

Derish, זה אף פעם לא הפריע לי, ולמען האמת גם עכשיו זה לא מפריע לי.

 

אבל בשלב מסויים בחיים, אני מניח שאני ארצה אישה וילדים וכו', ואני לא יודע איך אפשר להתנהל בצורה כזאת. איך אנשים כאלה מתנהלים?

[Derish]

למה אתה מניח ככה? אם הגעת לגיל 26 ועדיין לא התעורר בך הצורך לקנן ולהתמסד, מדוע אתה בטוח שזה יגיע מתישהו? יתכן שאתה פשוט טיפוס כזה שמרגיש יותר טוב ללא מסגרת משפחתית.

 

כמו שאמרתי, החברה המודרנית מכתיבה לנו נורמות מאד ברורות, קל וחומר במדינה קטנה ושמרנית כמו ישראל. אם תחקור פעם את הנושא לעומק, תתפלא לגלות כמה אנשים נכנסו לחיי נישואים ומשפחה מהסיבות הלא נכונות ומבלי שידעו בכלל מהי אהבה אמיתית או תשוקה אמיתית (שלא לדבר על שתיהן ביחד). אולי לסטנדרטים שלהם זה מספיק, אולי הם יחיו בזוגיות בינונית וזה יהיה בסדר בשבילם ואולי פשוט יתגרשו באיזשהי נקודה בעתיד כפי שקורה לא פעם.

 

אז אתה פשוט לא נכנס לזה מלכתחילה... זה לא בהכרח אומר שאתה מפסיד משהו. אולי אתה פשוט נהנה מדברים אחרים. לגיטימי.

 

איך אנשים כאלה מתנהלים? בדיוק כמוך, חיים לבד עם השקט שלהם ועסוקים בדברים אחרים, עד שהם פוגשים מישהו שגורם להם לשנות את סדר העדיפויות. אם וכאשר יקרה לך זה לא ירגיש כמו אילוץ אלא כהמשך טבעי, ועד אז חבל לדאוג. אתה בחור צעיר, תחיה בכיף שלך ואל תיכנס לסרטים.

[vadim6385]

אבל בשלב מסויים בחיים, אני מניח שאני ארצה אישה וילדים וכו', ואני לא יודע איך אפשר להתנהל בצורה כזאת. איך אנשים כאלה מתנהלים?

משקיעים את האנרגיות בדברים באמת חשובים.

 

אשאל אותך כזה דבר - אתה באמת רוצה אישה וילדים? אתה באמת צריך את הצרות האלה על הראש? אם אתה מרגיש שאתה לא מוכן לזה נפשית - זה בסדר להרגיש ככה גם בגיל 26, גם 46 וגם 66 - עדיף להיות בודד ושמח מאשר עם משפחה ולסבול, או יותר גרוע (בעצם לא יודע אם זה יותר גרוע), להיות גרוש ולשלם מזונות.

 

יתרבו גם בלעדיך

[falou]

Derish, זה אף פעם לא הפריע לי, ולמען האמת גם עכשיו זה לא מפריע לי.

 

אבל בשלב מסויים בחיים, אני מניח שאני ארצה אישה וילדים וכו', ואני לא יודע איך אפשר להתנהל בצורה כזאת. איך אנשים כאלה מתנהלים?

 

הם מתנהלים טוב מאוד עם בני זוג כמוהם, שצריכים כמות גדולה של מרחב וזמן אישי גם. אולי אפילו בדירות נפרדות.

 

וכאמור, אפשר גם בלי משפחה וילדים, אם לא מרגישים צורך.

זה בסדר גמור.

 

הקושי הוא אצל אנשים שלא מצליחים לשמר קשר, אבל לא רוצים להיות לבד. אם טוב לך כמו שאתה... זה ממש ממש בסדר גמור.

[ניקו פ.]

למה אתה מניח ככה? אם הגעת לגיל 26 ועדיין לא התעורר בך הצורך לקנן ולהתמסד, מדוע אתה בטוח שזה יגיע מתישהו? יתכן שאתה פשוט טיפוס כזה שמרגיש יותר טוב ללא מסגרת משפחתית.

 

כמו שאמרתי, החברה המודרנית מכתיבה לנו נורמות מאד ברורות, קל וחומר במדינה קטנה ושמרנית כמו ישראל. אם תחקור פעם את הנושא לעומק, תתפלא לגלות כמה אנשים נכנסו לחיי נישואים ומשפחה מהסיבות הלא נכונות ומבלי שידעו בכלל מהי אהבה אמיתית או תשוקה אמיתית (שלא לדבר על שתיהן ביחד). אולי לסטנדרטים שלהם זה מספיק, אולי הם יחיו בזוגיות בינונית וזה יהיה בסדר בשבילם ואולי פשוט יתגרשו באיזשהי נקודה בעתיד כפי שקורה לא פעם.

 

אז אתה פשוט לא נכנס לזה מלכתחילה... זה לא בהכרח אומר שאתה מפסיד משהו. אולי אתה פשוט נהנה מדברים אחרים. לגיטימי.

 

איך אנשים כאלה מתנהלים? בדיוק כמוך, חיים לבד עם השקט שלהם ועסוקים בדברים אחרים, עד שהם פוגשים מישהו שגורם להם לשנות את סדר העדיפויות. אם וכאשר יקרה לך זה לא ירגיש כמו אילוץ אלא כהמשך טבעי, ועד אז חבל לדאוג. אתה בחור צעיר, תחיה בכיף שלך ואל תיכנס לסרטים.

 

קחו את אורי גוטליב למשל. רכבי ספורט, בחורות צעירות ממנו בעשור, ככה טוב לו. אני זוכר שאנשים התפלאו איך הוא חי, והוא אמר שבכיף. מי שטוב לו לבד, אין כל דבר פסול בזה.

[falou]

נ.ב. חברה שלך צודקת, אתה לא כל כך בעניין שלה. שחרר.

[yairw]

ואני לתומי חשבתי שאני סובל ממיזנטרופיה

[Derish]

כל הדיון הזה על צורות חיים וזוגיות לא שגרתיות הזכיר לי שרשור מלפני חצי שנה:

http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=470514

 

שם דובר על זוגיות פתוחה, אבל באותה מידה ישנם זוגות שפשוט לא חייבים לאכול ארוחת ערב ביחד כל יום או אפילו להתראות יותר ממספר פעמים בשבוע. בסוף כל אחד מוצא את מה שמתאים לו ושאר העולם יכול ללכת להשתגל.

[vadim6385]

ואני לתומי חשבתי שאני סובל ממיזנטרופיה

ממיזנטרופיה לא סובלים, ממיזנטרופיה נהנים. אם אתה חושב שאתה סובל, אתה לא באמת מיזנטרופ.

כל הדיון הזה על צורות חיים וזוגיות לא שגרתיות הזכיר לי שרשור מלפני חצי שנה:

http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=470514

 

שם דובר על זוגיות פתוחה, אבל באותה מידה ישנם זוגות שפשוט לא חייבים לאכול ארוחת ערב ביחד כל יום או אפילו להתראות יותר ממספר פעמים בשבוע. בסוף כל אחד מוצא את מה שמתאים לו ושאר העולם יכול ללכת להשתגל.

 

מקסימום תשנו בחדרים נפרדים, ותקללו את הרגע שבו הלכתם לרבנות (או טסתם לקפריסין, כל אחד וההשקפה הדתית שלו)