סיקורי רכב מטופשים במיוחד

[אלעד]

בעקבות השרשור הזה, עלה לי רעיון לפתוח שרשור שבו כל אחד יסקר רכב כלשהו בצורה מטופשת במיוחד. אין לי בעיה שכמה אנשים יסקרו את אותו הרכב, נהפוך הוא.

להלן שני סיקורים קצרים פרי עטי:

 

פיאט 500

דלתה הרחבה והכבדה של ה-500 הזמינה אותי להיכנס פנימה, ואני נעניתי לה בשקיקה. או אז גיליתי שהחגיגה שמתחוללת לה בחוץ ממשיכה בפנים ביתר שאת: את מרכז לוח המחוונים מעטרים לא פחות משלושה מתגים, השולטים על איתות החירום, אור הערפל האחורי ומצב תגבור ההגה. תיבת ההילוכים היא רובוטית בעלת חמישה הילוכים ומצמד בודד, ומהווה את הצעקה האחרונה בתחום התיבות הרובוטיות! לכך מתווסף גם תפעול מעניין וייחודי של התיבה, כאשר לשם הורדת הילוך יש להסיט את המנוף למעלה, ולהעלאת ההילוך להסיטו... ניחשתם נכון: למטה. ייחודיות ויוקרה, כבר אמרנו?

מול הנהג ניצבים בגאון מד הסל"ד ומד המהירות, משולבים זה בזה ומזכירים בצורתם רולטה, רמז לכך שה-500 היא הרכב החביב על עשירי מונטה קרלו הפוקדים את בתי הקזינו שבה חדשות לבקרים.

להשלמת אבזור הנוחות הנדיב, מצויידת הבמבינה הקטנה בלא פחות מארבעה!!! מחזיקי כוסות ומאפרה שניתן למקמה בכל אחד מאותם מחזיקי כוסות, למען הנוחות המירבית.

מבחינת הספק, מתהדרת ה-500 במנוע 1.2 אימתני, המפיק 69 כ"ס. מעבר להיות ההספק עוצר נשימה, ניסו כאן מהנדסי פיאט לרמוז לתנוחה המקורית והמעניינת החביבה על הנוהג בה.

 

אוטוביאנקי A112

מהנדסי אוטוביאנקי, בניסיונם להקל על הנהג ולמנוע ממנו הפעלת כוח מיותר, בנו את הדלתות כך שהן קלות כמעט כמו נייר, וכשאני כותב נייר אני לא מתכוון לסתם נייר, אלא נייר טישו, כזה שיש בו אלוורה וגורי לברדור בני יומם נרדמים בעודם מכורבלים בו. עד כדי כך הדלת הזאת קלה ונעימה למגע. ההגה והבלמים הלא מתוגברים מסייעים רבות בהעברת תחושת הכביש, ומאפשרים למנן את תגובות ההפנייה והבלימה בצורה אופטימלית ומדוייקת. הסאנרוף, שבכל רכב אחר רק מעביר אור וחום ידאג לצנן אתכם אם תחליטו לעבור ביום קיץ חם ולוהט מתחת לממטרה, ויזליף על ראשי היושבים ברכב קילוח דק ומרענן של מים צוננים וזכים. רק שימו לב שאתם לא עוברים מתחת לממטרה שמשתמשת במים מותפלים.

מערכת השמע העוצמתית כוללת רמקול אחד שמוטמע בלוח המכשירים בסמוך לרגליו של הנוסע במושב הקדמי. את ה-A112 הספציפית שנבחנה צ'יפר בעליה בזוג רמקולים חדשים יותר שמותקנים בדלתות, אשר לטעמנו פוגעים בחוויה היוקרתית והאקסקלוסיבית שמעניק אותו רמקול איטלקי בודד.

 

תורכם

[yuvk]

בלמים ב A112 לא מוגברים?!?

[אלעד]

האמת מרה... אכן ב-A112 אין מגבר בלימה.

[אלעד]

ועוד אחד

שברולט מתקשרת עם עוצמה פאר ויוקרה. זה רכבם של שרים נשיאים וחברי כנסת ולכן לא יהיה זה מוגזם להגיד שהתרגשתי לקבל את מפתחות הקורסיקה. רק מהתבוננות ברכב מגלים כי המעצבים המוכשרים דאגו לשלב את קורות הדלתות העליונות בתוך מתאר הגג. שאפו רציני לשברולט על התעוזה והחדשנות שמאפיינים אותה!

כניסה לתוך הרכב היא מתקפה על כל החושים. המושבים עוטים ריפוד קטיפה. סביבת הנהג נראית עתידנית עם 2 מושבים קדמיים ועם מוט הילוכים שרק דורש שיעבירו אותו לDrive!

נענתי לקריאתו באנגלית והנעתי את המנוע העוצמתי. 3100 סמ"ק בתצותרת v6 ייחודית עם הספק גבוה במיוחד של 160 כ"ס. עוצמה זו שמורה בדרך כלל לרכבים היותר יקרים בארץ.

נסיעה ברחבי העיר מושכת מבטים רבים עת שאני נהנה ממזגן מכני משוכלל בעל מצבי קירור וגם חימום לימי החורף הקשים. הקטע המטריף באמת הוא הבלמים. לחיצה הגונה של הדוושה והרכב מאט. בתיכנון מערך מתלי הרכב נעשה פיתוח מקיף במיוחד והדבר ניכר בכיכרות! שימו לב לא לנסוע מעל 20 קמ"ש כי אז יתחילו הצמיגים ליילל. פיצ'ר בטיחותי ייחודי (-:.

אני מאוד מרוצה ומקווה שהרכבים של 2008 יימכרו בסוכנויות הליסינג בקרוב

[ברווז]

תפסיק לעודד אותי!!!

 

פיאט פנדה. האם באמת הדוב מחרבן ביער?

יצאנו לגלות.

טוב, אז לא באמת. כי אפילו לא ישבתי מעודי בתוך אחת. אז נכתוב על מאזד(יינת)ה 3.

מאיפה נתחיל?

כבר בכניסה לרכב, הדלתות שידרו תחושה של חב"דניק מבוגר- לא הכי יציבות, אבל ירקדו לעוד כמה שנים ברחובות. הפלסטיק הזול קרץ לי, אז קרצתי לו בחזרה. ישראלי טיפוסי מצוי (Israelos motherfuckeriuos) קלט את האקט הלא שיגרתי הזה, ושאל בתמימות האופיינית לזן אם לקחתי את הכדורים שלי הבוקר. בהבינותי את שפתו המורכבת (תנועות יד מרובות המלוות את מילותיו- שפה זו נקראת בבראנג'ה ARSIT מצוייצת), הגבתי בריכוז מבטו אל אצבעי האמצעית עת שהורמה, וחזרתי להתרכז ברכב. כדי להימנע מהצעקות, התנעתי, סגרתי את החלונות, והפעלתי מזגן. או כך לפחות חשבתי. אך הסתבר שצדקתי- ואכן הפעלתי. פשוט חם לו, למסכן, אז היה קשה לו לעבוד. כששאלתי נציג מוסמך (=הגבתי בשירשור "מזגן של מאזדה-מקרר או לא?!), נמסר לי שהוא נועד לעבוד באקלים אירופאי ולא באקלים של הארץ. טוב, דהיינו- לא, לא טוב בכלל, אך זה מה יש. ממשיכים.

כבר התחיל להחשיך. אז אחרי שעצרתי בתחנת דלק להתרעננות (=מסאג', בלי HAPPY ENDING- הכיסאות של הבת יונה ממש לא נוחים!), רציתי להדליק את האור מעל ראשי כדי לראות מה כתוב על החשבונית. בשלב הזה למדתי 2 דברים:

גיליתי שכן חייבו אותי על HAPPY ENDING, וגם שאין לי אור מעל הראש.

הנסיעה עצמה הייתה חלקה דווקא, 106 הסוסוני-ים שלה מורגשים לא רע, והיא אוכלת סיבובים כמו שלהקת ה-VILAGE PEAPULE בולעים צדפות, בתקיפות, בהחלטיות ובהמשכיות.

מה שכן, הייתי משוכנע שיש לי טורבו! (DURBO, כמו שזה נקרא אצל המוסכים המורשים לשיבורי רכב). הסיבה היא שהבולמי-זעזועים עובדים על אוויר, ואוהבים " להתעטש"- כל בור זה אפצ'י אצלהם. במעבר ברחוב הילל הידוע לשימצה חשבתי שמרוב עיטושים עוד יבוא המשיח! ובכן- תודה לאל, משיח לא בא. משיח גם לא צילצל לי לנייד באותו היום, הייתה תאונה. החמור שלו אנס את המפיק של רפי גינת או משהו כזה, לא הצלחתי להבין מרוב הצחוק של מי שסיפר לי את זה, ולא הצלחתי למצוא שום איזכור בחדשות.

ושוב, סטיתי מהנושא. אם כי לא סטיתי כמו אותו מפיק...

מוזיקה. לחלוטין יש, בכל מקום חוץ מאשר במאזדה. הרדיו-דיסק שלה (אם אפשר לקרוא ליצור הזה ככה), פשוט מזוויע, אני כבר מעדיף לראות שלוש שעות של מחזמר עם ציפי שביט וחנה לסלאו בעירום כולל סצינת סקס סוערת עם איש הפיל, מאשר לנסות להקשיב ל"צלילים" שה"רדיו" הזה מפיק.

חלק מהבעייה היא הרמקולים. החלפתי את הקדמיים, ומייד שמתי לב לעובדה- פתאום, היו לי "מידים"! כנראה המאזד(יינת)ה שכחה אותם בבית.

הבעייה הגדולה של הרדיו הזה היא, שגם לא ניתן להחליף אותו, בלי לקבל תיק פלילי על רצח התצוגה של המזגן.

ציפי שביט, להזכירכם.

מה שכן, לפחות האקזמפלר שלי היה מאד אמין: פעם בשבוע, רק בחודשי הקיץ, באותו היום ובאותה השעה, לא היה מניע למשך כשעה. למה? -כובע עשוי מעורלה של פיל. לא יודע.

לסיכום:

אם אתה חושב על מאזדה 3 דור קודם, עשה לעצמך טובה, קנה אוכף טוב, ותרכב על בת יענה או משהו כזה לעבודה. כאבי הביצים שיהיו לך לא מתקרבים לכאבים של לנהוג על היצור הזה, ובבת-יענה אפשר להחליף את הרדיו.

:digging:

[vladclar]

ברלינגו 2010 (דור ראשון) סיכום שנתיים.

 

כבר יותר מעשור נמכר רכב עבודה זה בארץ הקודש.

יצאנו לנסיעת מבחן של שנתיים, אני ועוד 10 נהגים אחרים, כדאי לבדוק עמידות הרכב.

הנסיעה הראשונה:

הורדנו את הניילונים ונכנסים פנימה - פלסטיקים שחורים ועיצוב מרובע של דשבורד, כאילו שהפועלים הטורקים יצרו אותו עם גרזן - הם ידעו עוד לפני שנתיים, שהיחסים בינינו לא יחזיקו מעמד..

מדליקים את הרדיו, מתחילים בנסיעה ומיד מכבים את הרדיו - איכות הצליל מזעזעת, כאילו היבואן הנדיב התקין ברכב רמקולים של CALIFORNIA BOOM.

נהיה חם, מדליקים מזגן ואחרי חמש דקות מכבים אותו - אי אפשר להמשיך לנהוג עם רגליים קפואות, כי אין אפשרות לסגור זרימת אויר קר לרגליים. למה נעלתי סנדלים???? הטעות לא תחזור על עצמה יותר.

הנהג לפניי כנראה נרדם - אני לוחץ על הצופר ומצפה לצפירה, אבל היא מגיעה באיחור של יותר משנייה.

אופס.. , נזכרתי - מערכת חשמל חדשנית. גם הוישרים מגיבים ב DELAY.

 

עברו חודשיים..

המנוע התחיל להשמיע רעשים חשודים.

נכנסנו למוסך בפעם הראשונה במסגרת האחריות - בשיטה החדשנית, ולא מוכרת לי, חוזקו כל הפלסטיקים מסביב למנוע ע"י אזיקונים (5-6), והרכב חזר לעבודה.

 

עברו עוד חודשיים - נקרע קבל קלאצ'.

עברו עוד 3 חודשים, והוינקרים הפסיקו לפעול - הוחלפה ידית הוינקרים במסגרת האחריות ( המחיר לצרכן ללא האחריות 1600 ש"ח לפני עבודה ומע"מ).

 

התקנה מקומית של דיבורית BT כבר שנה משבשת משהו במערכת החשמל, כל פעם משהו אחר.

 

לסיכום - זהו רכב עבודה מושלם, חבל שכבר לא מייצרים את הדגם הישן.

[SlowRide]

תכננתי ללכת לישון עכשיו, אבל אחרי שהתפוצצתי פה מצחוק מהפוסטים ובמיוחד של של ברווז אני כבר לא עייף בכלל...

 

סוזוקי איגניס - הרכב שהחזיר אותי לילדות.

בפעם הראשונה שהבטתי ברכב לא ידעתי למה לצפות. היפנים החכמים יצרו רכב גבוה כרכב שטח, אך עם גלגלי כפתור בקוטר 13 אינץ'. פתחתי את הדלת בהתרגשות וטיפסתי פנימה למושב הנהג המפואר, עם כל האופציות המשכוללות שבו - קדימה, אחורה, גלגלת לכיוון רמת ההצקה בגב, גלגלת לכיוון רמת ההצקה בישבן ואפילו משענת ראש! ממש חשתי שחזרתי לבית הספר היסודי עם כיסאות העץ והמתכת המתפרקים. סיבוב מפתח בסויץ' ויחידת הכח האימתנית מתעוררת לחיים בצעקות של דייר בבית אבות ששכחו לתת לו את הכדורים של הצהריים. סביבת הנהג העשויה פלסטיק הזכירה לי את בובות הפאוור רינג'רס שהיו לי בילדותי שכל כך נהנתי לשבור, והכאפה שחטפתי מהתקרה כשעליתי על פס האטה הזכירה לי את אמא שלי אחרי שגילתה ששברתי את הבובות. יצאתי לטייל ברחובות העיר ושילוב המנוע והגיר התגלה כגמיש להפליא, מחוג הסל"ד לא מפסיק לעלות ולרדת. סיבובים בכיכרות החזירו אותי למשחקי הקרוסלה בגן השעשועים השכונתי - מחזיקים חזק בהגה ומשתדלים לא להקיא. אפילו גיליתי פ'יצ'ר מדהים שלא חלמתם עליו במכונית כזאת, שליטה על מערכת השמע מההגה! כן, אם תרצו להעביר שיר, כל שעליכם לעשות הוא לסובב את ההגה לכיוון בור בכביש והמערכת תעביר שיר בעצמה!

רק בכביש בין עירוני עוצמת המנוע באמת באה לידי ביטוי, כשהגיר בהילוך רביעי, שיוט ב90 קמ"ש על 3000 סל"ד. פשוט מכונית נאסקר! רעש המנוע בקושי חודר לתא הנוסעים במיוחד במהירויות גבוהות, כי רעש הצמיגים והרוח עולה עליו.

כשהנסיעה הסתיימה התוודעתי לעוד יתרון עצום של הרכב - החיסכון בדלק! מייד כשמצאתי חניה ניגשתי לקנות כרטיסיה לאוטובוס כדי לחזור הביתה, ממש כמו בימי בית בספר!

[אלעד]

אתם גדולים!!!

ברווז, אני עם דמעות בעיניים בגללך!

לסיכום:

אם אתה חושב על מאזדה 3 דור קודם, עשה לעצמך טובה, קנה אוכף טוב, ותרכב על בת יענה או משהו כזה לעבודה. כאבי הביצים שיהיו לך לא מתקרבים לכאבים של לנהוג על היצור הזה, ובבת-יענה אפשר להחליף את הרדיו.

:digging:

PRICELESS!!

[peter]

מישהו ביקש פיאט פנדה?

 

לקחתי בהתרגשות מאמא המפתח לרכב. אני מסתכל עליו, מפתח שקופץ החוצה בלחיצת כפתור, משהו שפעם היה רק ברכבי יוקרה כמו אודי, וואוו כנראה שיש למה לצפות.

אני יוצא החוצה ומסתכל על האוטו, על הקווים היחודיים, מסתכל שוב על המפתח, נגיעה בכפתור על המפתח והופ.... כל הדלתות כבר לא נעולות, אפילו את הבגז' כבר אפשר לפתוח, מה עוד אפשר לבקש?

אני פותח את הדלת לגלות מושבי בד מזמינים במיוחד, הגה גומי מעוגל בדיוק לכף יד האדם, ידית הילוכים במקום הנוח ביותר האפשרי, בהחלט תא נוסעים מפנק. באמצע הדש-בורד ישנו מכשיר מתקדם אשר מסוגל לקלוט גלי רדיו, להשמיע מוזיקה מקבצי MP3, ואפילו מסוגל להתחבר באמצעות שן כחולה לפאלפון, ממש פאר.

טמפרטורת תא הנוסעים היא בחירה מוחלטת של הנהג, ישנם כפתורים אשר אותם מסובבים על מנת להעלות או להוריד את הטמפרטורה, ממש כמו בסלון ובחדר השניה בבית.

ונעבור לנסיעה, מנוע בעל 71 כוחות סוס, שפשוט עומדים לרשותך, רק תלחץ על הדוושא השמאלית, והם ימשכו אותך קדימה, וכל זה גם בלי לבזבז הרבה דלק, מי צריך רכבים גדולים וחזקים כאשר הרכב ייקח אותך בחיוך למעוד חפצך, נכון הפנדה לא תגרום לעץ המקומי לחייך כמו שהפריוס מצליחה, אבל היא בהחלט תצליח להוציא קריצת חיבה מאיזה שיח מעבר לכביש.

נוחות הנסיעה טובה הרבה מעל המצופה, הרכב פשוט מקפץ לו מעל בורות, גורם לפסי האטה להרגיש כאילו הם לא שם (מישהו אמר ג'יפ?), קיימות גם מערכות מתקדמות ששומרות על הנהג כמו ABS, ESP, כריות אוויר ומה לא, באמת ציפיתם כלכך הרבה מרכב במחיר כלכך נמוך?? באמת שאני מרוצה! פשוט אין על מה להתלונן, אפילו שאני מגיע להחנות את הרכב אני לא צריך להתאמץ, אני לוחץ על כפתור בצורת הגה, והוא בשבריר שניה מרכך את ההגה לרמה של גבינה, אפילו ילדה בת 4 תהיה מסוגלת להחנות אותה, ובעזרת החיישני רווס גם לא תתן מכה לרכב של השכן.

לסיכום, פנדה תשמח לב אנוש.

[CH@OS]

לאנצ'יה קאפה - תמיד תשמעו אנשים אומרים, איטלקי זה חרא (טעים), מבלה הרבה (במוסך), שתיינית (גם אני). כאמור, העצות היו מועילות במיוחד ובגלל שיש לי חוש מפותח של להקשיב למוח שנמצא בתחת בעשיית החלטות מסוג זה, החלטתי שזה הרכב. מה אפשר להגיד עליו ? הרבה דברים: כשאתה ניגש למבנה המלבני מולך, סליחה הקאפה ותוהה אם למעצב היו שורשים גרוזיניים, אתה סולח לה על המראה כי לימדו אותך לא להסתכל על הקנקן אלא על מה שבתוכו.

אסכם במשפטים קצרים אודות הרכב:

דלתות - אם הצלחת לפתוח, זכית בחתיכת מקלט אטומי בתצורת רכב - מומלץ

מושבים - בשמחה הייתי מעלה אותם הביתה - מומלץ

התנעה - לא תתניע בימים חשובים כמו: פגישת עבודה, בוקר של קור אימים ואתה נשאר עם המפתחות ביד ועם המספר של שגריר ביד השניה - לא מומלץ

חסכון בדלק - מעבר לחמדנות ל98 מעת לעת כאשר מתחשק לחיישן הקראנק להחזיר את נשמתו לבורא, הרכב יפעל לטובתך בשתי אופנים: חסכון בדלק - האוטו נכבה מיד בסוף האצה מהירה בכביש מהיר - הפעלת ביטוח חיים - כי לא יהיה לך באותו רגע הגה כוח וכל דרך לבלום, חוץ מהצעקות של הבחורה שיושבת לידך ומקללת את הרגע שנכנסה לרכב המטופש הרביעי במספר אצלך. - לא מומלץ

 

יתרונות: יחודיות, נד"לן - כי הוא לא ממש יזוז מהחנייה, אלא אם כן יש מנוי לגרר.

חסרונות: הכרות אישית עם דרווין האיטלקי.

[Niro Levy]

רנו קנגו 2007.

 

יצירת מופת צרפתית.

עוד בשניה שראיתי את הרכב מרחוק התעוררו אצלי זכרונות רבים מהנסיעות באיטליה על הפרארי אנזו.

לא לא טעיתי, כן אני משווה את הרנו לפרארי הנועזת.

הדבר הראשון שקולטים ברכב זה התחת הענק והעסיסי, מתנגן לי בראש השיר i like big butts, והחגיגה כבר מתחילה.

בפנים הפלסטיק עוטף אותך מכל כיוון, אין לי מושג איך הצליחו לחשוב שם על השילוב של הפח בתוך הרכב, חגיגה אמרנו?

אני זכיתי בדגם האוטומטי של הקנגו, שלדעתי עדיף בהרבה על הידני, הAL4 עושה פה עבודה נונ סטופ, בהתחלה קשה להתרגל אבל שאתה מתחיל להבין את העיקרון של הרכב הכל מסתדר בראש.

הרבה יבואו ויגידו שהרכב לא בולם, לא פונה, לא נוסע, אבל כולכם טועים.

הכל מחושב מראש! המהנדסים בצרפת עבדו שעות נוספות כדי שאתם תהיו מרוכזים רק בנהיגה!

לא בולם? חייבים להיות ערניים כל הזמן!

לא נוסע? בשביל שתכלו לחוות כמו שצריך את הסימפוניה העיצובית שחוגגת ברכב.

לא פונה? שתהיו מודעים לכל חלק וחלק בכביש בכביש - אתם לא יכולים לדעת אם תגיעו ימינה או שמאלה, תמיד תפנו גם את האפשרות הזאת וגם את זאת!

 

בתוך הרכב תמצאו עוד מאפיינים שקיימים רק בשביל שתישארו מרוכזים בנטו נהיגה, "מחזיקי הכוסות" אם אפשר לקרוא להם ככה, בפניה הראשונה שתעשו כל הכוס תישפך עליכם ותזכיר לכם שברכב הזה רק נוהגים, לא שותים, לא אוכלים, לא כלום, רק נהיגה!

בהתחלה הזכרנו את התיבה האוטומטית המשובחת של הקנגו, למה היא יותר טובה מהידני?

שוב, כן היא פה רק בשביל נהיגה, היא תוריד הילוכים מתי שהיא רק רוצה, לא תעביר שתעצבנו אותה, ותדאג שתרגישו כל העברה חזק חזק בגב, כדי שתישארו ערניים ולא תחשבו לרגע שמדובר ברכב נעים לנהיגה, תמיד להיות מוכנים לבלתי צפוי, תמיד לדאוג לברקסים שלא עובדים, שלא נדבר על הABS שברגע שהוא נכנס לפעולה הרכב פשוט ימשיך כאילו לא לחצתם בכל הכוח על הברקס.

 

לסיום.

הקנגו מסתכלת עלי וקורצת, אומרת לי שאין דבר כזה להשתלט עליה, שאם תרצו או לא תרצו אתם תחזרו הביתה עם גב כואב.

כן הצרפתיים עשו את שלהם.

Salute

[edan82]

לחיצה על כפתור ביטול האזעקה בשלט והאיתותים בצד ימין מופעלים, זה לא שהרכב קורץ לך, פשוט יש קצר במערכת חשמל..

אתה ניגש לדלת שבה יד ידית פתיחה נסתרת, בשניה שתפסת את המנוף של פתיחת הדלת אתה נותן קונטרה עם היד על פח הדלת ומקבל זץ של חשמל סטטי...כן, הארקה דפוקה.

 

נכנסים לפנים הרכב, המושב קצת רוטט, זה לא בגלל ההפונקציית מסאז', יותר בגלל איכות ההרכבה.

 

מבט ראשוני אל איכות החומרים מפתיעה, הכל נראה יושב מוצק במקום.

מבט שני מגלה את הסדקים בדשבורד..

 

סיבוב של המפתח בסוויץ' והמנוע מתעורר לחיים עם חריקה בגלל סטרטר דפוק, מבט ללוח השעונים מטעה אותך וגורם לך לחשוב שהמנוע כל כך לא מתאמץ שאפילו מחט הסל"ד נותרה על 0, מכה אחת על הדשבורד לאחר מכן מחזירה את שעון הסל"ד לפעולה ועכשיו הוא נראה ממש שמח!! מחט הסל"ד פוצחת בריקוד, עולה ויורדת!!

 

אבל היא לא באמת שמחה, היא פשוט רוצה לבשר לך שמנוע הצעדים שוב סיים את חייו.

 

משלבים לרברס, כדי לצאת מהחנייה ובטעות מנשקים את הרכב שמאחורייך, מיד ליבך מתמלא בחששות שמא דפקת את השילדה הרגישה, אבל אז אתה נזכר ונרגע- כבר יש לך קצה שילדה מהפעם הקודמת שנישקת רכב ביציאה מהחנייה.

 

פז'ו 106 3 דלתות, רכב של יחסי אהבה\שנאה.

 

[ofir]

יש בחור שפעם כתב בפורום הזה שפתח אתר רק בשביל סיקורים כאלה

[אלעד]

מי יודע, אולי הוא משתמש בשרשור הזה כדי לצוד כשרונות חדשים.

[matanfr]

סיאט fura-הרכב שתקע אותי.

 

פאר היצירה של היבואן הספרדי (שמאוחר יותר יאדיר את אחיזתו והמוניטין שלו בארץ הקודש עם היבואן הקדוש הידוע בכינויו "צ'מפיון" ) הגיע לחנייה הקטנטנה שלנו בשנת 1984 עם ניילונים חדשים וזכה בכבוד להסיע אותי מגיל שנתיים ואת אמא שלי במשך 10 שנים חוויתיות במיוחד.

אחד מהזכרונות הראשונים כילד בגן ולאחר מכן בביה"ס היסודי: התנעות הבוקר המרנינות בימי החורף.

אחח, לראות את אמא שלי מתפללת כל בוקר להנעה חלקה. זכורים ביותר רגשות האכזבה והעצבים שליוו את פתיחת הצ'וק הידני ומכסה המנוע, ולאחר מכן (במזל, אם לרכב באמת התחשק!) זעקת המנוע הרעב לחמצן והכיבוי האקראי שלו באמצע נסיעה. איכות הפלאגים שלו היתה ידועה ובעלת שם, והרכב שימש כדוגמה ומופת לכל מוסכניק באשר הוא-איך לבצע החלפות של פלאגים במנוע כל 3 חודשים, במסגרת האחריות ובזמן הקצר ביותר, כשאמא וילד בן 4 מחכים בסבלנות לסיום הטיפול. לאחר מכן הכינוי שלו היה "בננה" או "מסחטת כסף" בידי אמא שלי.

 

ההגה של הרכב היה משהו מיוחד-נהיגה רציפה במשך 3 חודשים היתה מפתחת לך שרירי ידיים אימתניים. זה שההגה היה ללא תגבור? ניחא. אבל כשההגה נשאר יום אחד בידיים של אמא שלי? זו כבר היתה הפתעה אמיתית

 

לרכב היתה מערכת מיגון מהשורה הראשונה: זה שאתה רוצה לצאת לרכב ומרים את הכפתור ליד הדלת לא מזיז לו-הוא פשוט סירב לפתוח את הדלת וגרם לנוסע שליד הנהג לעשות אקרובטיקה מעולה ולצאת מהצד של הנהג. אפילו גנב רכב ביש מזל שניסה לגנוב אותו באחד מלילות החורף הקרים של שנת 1984 כשל במלאכתו ולא הצליח להניע אותו או לצאת מדלת הנהג ונאלץ לשבור את החלון האחורי (שהיה גדול מספיק) אחרי שהמנעול בדלת הנהג גם נתקע.

 

הצללית הנמוכה, בשילוב עם המושב האחורי שניתן לקיפול גרם לכל אדם שנדחס למושב האחורי המעולה (שעשוי מספוג לא עבה במיוחד) לגלות מחדש את כל המפרקים והגמישות בגופו.

 

פאר היצירה הספרדית הזו גם תוכנתה לעצור אקראית בכל שלב של נסיעה ו"לדגמן" לכל דכפין את הצבע הצהוב ששוזף כל עין, וגרם לנהגות שבינינו (אמא שלי בתוכן) לשכלל לשלמות את אומנות הרמת הבוהן באמצע כביש מהיר, תוך כדי הדלקת וינקרים ומבט מתחנחן משווע לעזרה.

 

חווית הנסיעה בו "מרטיטה", לונה פארק אמיתי לילד בגיל 4! יכולת שיכוך הזעזועים שלו היתה אחת מהמעולות-כל קפיצה שהרכב נתן הועברה מייד לראשו/ישבנו של הנהג, כך שהרכב ממש לא סבל ולא הרגיש כלום.

 

הדימיון שהרכב חולק עם פיאט 127 נחשב למעניין ביותר. האמינות המכנית שלו עשתה לה שם דבר בשכונת מגורינו:

זכור לי יום קיץ אחד, כשהוא עבר על מסילת רכבת. הרכב נתקע פתאום ללא כל התראה, יחד איתי ועם אמא שלי בפנים. המחסומים התחילו לרדת, ונשמעה צפירת הרכבת מרחוק ודוק עשן נראה בדרך. אמי (ההיסטרית, בשלב זה) יצאה החוצה והחלה לנתק אותי מהמושב האחורי בשביל לברוח כי הרכב סירב להתניע. נהג בעל תושייה הצליח לדחוף את הרכב מעבר לפסים ולהציל את הרכב מ"שיפוץ מחדש" ע"י רק(כ)בת ישראל.

 

חוזקה של השלדה ברכב הזה היה נהדר-במיוחד כאשר נהג ללא רישיון נכנס בך מאחורה במהירות 50 קמ"ש (וכלום לא קרה לשלדה, רק הוחלף פגוש!), תוך כדי "שדרוג" צווארה של אמי-מצוואר אם לצוואר "משופצר" עטוף בצווארון.

 

איכות החומרים בו היתה מהמשובחות ביותר שראיתי-כל כך משובחת, שבד התקרה ירד ברכב מעצמו תוך 5 שנים. כל מי שנכנס לרכב קיבל (על חשבון הבית!) עיסוי חושני בראש, ועיסוי חוליות ומפרקים ממושבי הספוג הנוחים עד מאוד.

 

הרכב היה מצוייד גם בבקרת אקלים מתקדמת-בכל חורף (החל מהשנה השישית) היית מקבל את מזג האוויר אליך לרכב-בין אם זה טפטוף הגשם מהתקרה על תקרת הבד המתקלפת, או מחדירתו דרך גומיות הדלתות. החימום שלו היה יותר ממעולה-הרכב פשוט הראה לך שהוא מעביר את "כל" התחושות לנהג-החימום המטורף מהמנוע נכנס מפתחי האיוורור שבורר הסגירה/פתיחה שלהם נשבר תוך שנה.

 

עוד פלוס נהדר היה מחוג הדלק, ששבק חיים לאחר ש6 שנים והפסיק להראות את כמות הדלק. דבר זה היווה "אימון מחשבתי" מעולה לאמא שלי שזכרה למלא דלק ב-ד-י-ו-ק כל סוף שבוע בתחנת הדלק.

 

הסיאט נמכרה אחרי עשור ונראתה מסתובבת ברחובות חדרה עד לשנת 2000, משופצרת בידי בני דודינו. מאז נעלמה וגורלה לא נודע. היא הוחלפה בפיאט אונו 1.0 מדגם i.e 45 , אך זהו כבר סיפור אחר לפעם אחרת