משבר משפחתי אשמח להתייעצות

[ChemGuy85]

הגזמתי. סורי.

 

ברגע שהוא פתח את הדיון נזכרתי בדיון הקודם לפני שנה וחצי בו הוא תיאר שאין לו כוונה לצאת מהבית לפני גיל 35, יחסיו עם הוריו מדהימים והוא חוסך המון כסף. לטענתו באותו דיון כל מי שעובר לגור לבד הוא מטומטם שלא יגיע לדירה עד יומו האחרון.

 

והופ פתאום מסתבר שהבחור חי בתוך סיר לחץ, לא מתקשר עם הוריו, לא מכבד אותם וכנראה יש לא מעט דברים נוספים שאנחנו לא יודעים עליהם.

 

הוא דוגמא מצויינת לכך שמגיל מסוים הישארות אצל אבא ואמא גורמת לנזקים פסיכולוגיים ארוכי טווח.

עריכה אחרונה ב-23 ליוני, 2019 על ידי ChemGuy85

[sperial]

כבר ציינתי אני (ואני מניח שמרבית חברי הפורום) אינם מכירים את הבחור ואת משפחתו.

 

נושא היציאה מהבית שונה ממשפחה למשפחה ומאדם לאדם. אני לא חסיד של שיטת הבעיטה שצוינה כאן (גם אם מרופדת בכמה שטרות), אבל אין לי ספק שבסופו של דבר כל אחד צריך להפוך עצמאי. כל משפחה בקצב שלה, אם כי בממוצע הזמן הנכון הוא העשור השלישי לחיים, כאשר כבר יש איזה בסיס לפרנסה עצמאית.

 

התופעה אינה ייחודית לישראל. קראתי פעם מאמר גדול על תופעה של גברים איטלקים שלא מסוגלים להפרד מהאוכל של אמא גם בגיל 40.

 

יכול לספר על אנשים שבגיל 50, בגלל נסיבות החיים, חזרו לגור עם ההורים. גם בכאלה נתקלתי. אני לא יודע איך זה פועל, אבל בודאות, זה קיים.

[vadim6385]

הוא דוגמא מצויינת לכך שעם כל הכבוד לחסכון הכספי מגיל מסוים הישארות אצל אבא ואמא גורמת לנזקים פסיכולוגיים ארוכי טווח.

 

True that

 

אם יהיה לי ילד מתישהו, אפעל בשיטה של באגירה - אעזור לו למצוא דירה, אשלם לו שלושה חודשי שכירות מראש, ויאללה ביי, ניפגש בשמחות.

 

זה אם הוא או היא לא יגיעו לזה לבד קודם.

 

באמת, הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות לעצמך זה לעזוב את בית הורים.

[sperial]

ואדים - אתה מזכיר לי איזה חבר שחיתן לאחרונה את ביתו בת ה-28. אני זוכר אותו, בימים שהיתה בת שנתיים, מכריז:"יאללה, תגיעי כבר לבת מצווה, תתחתני ותעזבי את הבית".

 

יש מעט מאד סיבות לזרוק ילד מהבית. יש הרבה סיבות לעזור לו למצוא את דרכו, לצאת בלעצמאות בהדרגה. אני מברך על כך שיש לי האפשרות לתמוך בבנים שלי ולאפשר להם להקדיש את כל זמנם ללימודים. אבל, זהו. אחרי כן שיצאו לעבוד, ובהדרגה יעזבו את הבית. תשאר להם פינה לחזור אליה בסופ"ש אם ירצו. ואם יהיה צורך לחזור לגור בבית גם אחרי שהיו כבר עצמאיים תקופה מסויימת - יתקבלו בברכה. כתקופת ביניים וקרש קפיצה לשלב הבא.

[נהג מתחיל]

צחי, קח אחריות מלאה על מערכת היחסים שלכם, ושחרר את הכעסים. אל תחכה לרגע שזה יהיה מאוחר מדי.

 

שחרר. אתה תראה שזה מקדם אותך בכל התחומים.

[Blaz00r]

True that

 

אם יהיה לי ילד מתישהו, אפעל בשיטה של באגירה - אעזור לו למצוא דירה, אשלם לו שלושה חודשי שכירות מראש, ויאללה ביי, ניפגש בשמחות.

 

זה אם הוא או היא לא יגיעו לזה לבד קודם.

 

באמת, הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות לעצמך זה לעזוב את בית הורים.

 

ואל תשכח להתפלא למה כשאתה תבוא בימים הוא יזרוק אותך לבית אבות, ויאללה ביי, נפגש בשמחות (או בלוויה, אחרי שימתין בסבלנות לירושה שלו).

[XVSTI]

יש הרבה יותר סיכוי שאותו ילד תיאורטי יעריך את אבא שלו מאוד על זה שנתן לו את הדחיפה לחיים עצמאיים בגיל צעיר יחסית (עם כרית מספיק נוחה לנחיתה בתחילת הדרך), מאשר שייטור לו טינה כל כך הרבה זמן עד שהאב יגיע לגיל זיקנה ויזרוק אותו לבית אבות, כי מגיע לו.

[Blaz00r]

אין שום קשר לנטירת טינה. הגישה הזאת של "עשיתי את שלי, עכשיו תסתדר לבד ותן לי לחיות את החיים שלי בלי שתפריע לי" עובדת לשני הכיוונים. בטח ובטח כשזה מגיע מחינוך מהבית (במקרה הזה - תרתי משמע).

[XVSTI]

ה "עשיתי את שלי, עוף מפה", הוא לא הסיבה, אלא התירוץ.

זה נעשה על מנת שהילד יוכל להתפתח, להפוך לעצמאי בעולם.

[yossy]

הפוסט נכתב 'בעידנא דריתחה' כנל עיניין המשטרה שקיבל יותר מדי התייחסות.

קראתי את רב התגובות שרובן חסכו לי הקלדה וטוב שכך.

לפות''ש הרגשתי שכאילו תיארת את אבא שלי גם עקשן מאד תמיד צודק אין לו מעצורים

גם בגילו המתקדם,אבל,

למדתי לא להתווכח איתו,למדתי גם לא להרגיז אותו, וגם מזמן למדתי לא לחיות יחד איתו,

אבל, חסד הנעורים שאני שומר לו על מה שנתן לי מעולם לא ימחק מזכרוני כמו כן הכבוד

שעושה לאשתו (אמא) הוא מדהים ברמה של פלא כיום.

מסקנה, שמור על הבריאות ותפחת כעסים ומתחים, זכור שאתה אורח בבית, זכור שסטרס וכעס

יותר מזיק מהדברה פעם ב 2/3 שנים.

זכור ששמורה לו גם הזכות לקבוע שסוללרי מסוכן לבריאות ולכן לא יהיו ניידים ו WIFI בביתו הדל.

 

ואוו הזריחה מתקרבת- הגיעה זמן לישון

 

מקווה שעזרתי בנועם.

[sperial]

ה "עשיתי את שלי, עוף מפה", הוא לא הסיבה, אלא התירוץ.

זה נעשה על מנת שהילד יוכל להתפתח, להפוך לעצמאי בעולם.

 

אם תנקוט בשיטת הבעיטה אתה בהחלט עלול להזיק לילדים שלך, וזה הדבר האחרון שתרצה לעשות.

 

זו הסתכלות קצרת טווח מאד. יש ילדים שזקוקים לתמיכת ההורים יותר שנים, יש כאלה שזקוקים ליציאה הדרגתית לעצמאות. ויש העניין הכלכלי, מי שלומד בהיקף מלא לפעמים זקוק לתמיכה הכלכלית יותר שנים. אנחנו בישראל, ושגרתי לגמרי שלימודי התואר הראשון מסתיימים בגיל 26-27.

 

מי שמסוגל לכך כלכלית - אכן רצוי שיצא מבית ההורים. אבל התהליך בהחלט יכול להיות הדרגתי. בינינו, הרבה אנשים נסמכים כלכלית על ההורם עוד הרבה שנים אחרי שלכאורה יצאו לעצמאות.

 

אם נתייחס לעניין הכלכלי - אני מעדיף יששב לי בבית בחור בן 25, ילמד ואחרי כן יחסוך, מאשר שיחזור בגיל 35 עם אשה וילדים כיון שהעפתי אותו 10 שנים קודם ושלחתי אותו להסתדר לבד.

עריכה אחרונה ב-24 ליוני, 2019 על ידי sperial

[vadim6385]

ואל תשכח להתפלא למה כשאתה תבוא בימים הוא יזרוק אותך לבית אבות, ויאללה ביי, נפגש בשמחות (או בלוויה, אחרי שימתין בסבלנות לירושה שלו).

הוא יכול לזרוק את אבא לבית אבות בלי קשר לזה, כדי לזרז את קבלת הירושה, במיוחד אם האבא השתמש בתירוצים כאלה ואחרים כדי להחזיק את הבן בבית, עד שהבן כבר מאחל לזה שהאבא ימות כבר ויעזוב אותו בשקט, ולא רוצה את הבית השנוא הזה אפילו.

 

חוץ מזה, אם יהיה לי ילד כזה, אדאג להוציא אותו מהירושה, ושיהיה חזק.

[vadim6385]

עוד נקודה - למה ש"הבן שלי יזרוק אותי לבית אבות"?

 

למה ומאיפה תהיה לו בכלל את היכולת הזאת?

 

ואם כבר בן אדם הופך לסיעודי, למה שלא יהיה במקום שבו הוא יקבל טיפול מקצועי, במקום להיות נטל על המשפחה שצריכה לתכנן את החיים שלה סביב קשיש סיעודי?

 

נשמע לי כמו גישה סובייטית של "תביא ילדים, אחרת לא יהיה לך מי יגיש לך כוס מים כשתמות", שבאה מקודת הנחה שאני מראש גוזר על הילדים העתידיים את המטלה של לטפל באבא הקשיש, ושם קצוץ על החלומות והרצונות שלהם.

[ChemGuy85]

ואדים - אתה מזכיר לי איזה חבר שחיתן לאחרונה את ביתו בת ה-28. אני זוכר אותו, בימים שהיתה בת שנתיים, מכריז:"יאללה, תגיעי כבר לבת מצווה, תתחתני ותעזבי את הבית".

 

יש מעט מאד סיבות לזרוק ילד מהבית. יש הרבה סיבות לעזור לו למצוא את דרכו, לצאת בלעצמאות בהדרגה. אני מברך על כך שיש לי האפשרות לתמוך בבנים שלי ולאפשר להם להקדיש את כל זמנם ללימודים. אבל, זהו. אחרי כן שיצאו לעבוד, ובהדרגה יעזבו את הבית. תשאר להם פינה לחזור אליה בסופ"ש אם ירצו. ואם יהיה צורך לחזור לגור בבית גם אחרי שהיו כבר עצמאיים תקופה מסויימת - יתקבלו בברכה. כתקופת ביניים וקרש קפיצה לשלב הבא.

 

תסכים איתי שיש הבדל בין לעזור לילד למצוא את דרכו ובהדרגה להוציא אותו לעצמאות ובין ילד שבגיל 28 מכריז שהוא לא יוציא את האף מהבית לפני שנת 2024, משתין לבאר ממנה הוא שותה ומכריז שכל מי שלא מתנהג בדיוק כמוהו הוא אידיוט שאף פעם לא יגיע לדירה.

 

להורים צריך להיות תפקיד בהוצאת הילד מהבית. נכון, לא בכאסח, לא בגישה קח שלושה חודשי שכירות ועוף מכאן, אבל בהדרגה צריך להתחיל לרמוז במיוחד כאשר מערכת יחסים מתחילה להיות רעילה.

[gbguy]

אם תנקוט בשיטת הבעיטה אתה בהחלט עלול להזיק לילדים שלך, וזה הדבר האחרון שתרצה לעשות.

 

זו הסתכלות קצרת טווח מאד. יש ילדים שזקוקים לתמיכת ההורים יותר שנים, יש כאלה שזקוקים ליציאה הדרגתית לעצמאות. ויש העניין הכלכלי, מי שלומד בהיקף מלא לפעמים זקוק לתמיכה הכלכלית יותר שנים. אנחנו בישראל, ושגרתי לגמרי שלימודי התואר הראשון מסתיימים בגיל 26-27.

 

מי שמסוגל לכך כלכלית - אכן רצוי שיצא מבית ההורים. אבל התהליך בהחלט יכול להיות הדרגתי. בינינו, הרבה אנשים נסמכים כלכלית על ההורם עוד הרבה שנים אחרי שלכאורה יצאו לעצמאות.

 

אם נתייחס לעניין הכלכלי - אני מעדיף יששב לי בבית בחור בן 25, ילמד ואחרי כן יחסוך, מאשר שיחזור בגיל 35 עם אשה וילדים כיון שהעפתי אותו 10 שנים קודם ושלחתי אותו להסתדר לבד.

קשה לי עם התיאוריה הזו, כי ככל שאותו ילד יוצא בגיל מוקדם, כך הוא יודע איך להתנהל נכון כלכלית-פסיכלוגית ולתת מעצמו יותר בשביל להרוויח את הונו. כלומר אם אותו ילד (או רחמנא לליצן, בגיר) ישב בבית ויש מי שיממן אותו, הוא לא ילך לעבוד כ"כ מהר כפי שאותו ילד יצטרך לממן את עצמו לבד.

גם בתחום הזוגיות הרבה יותר נעים להכיר בת זוג כשאתה עצמאי, לעומת כשאותו בגיר גר בבית (זה היה אחד הטיעונים של צחי שלא הסכים).

אז נכון, אותו בגיר ישלם סביב 20,000 ש"ח עבור חדר בדירה ישנה ומתפרקת, אבל לפחות הוא יתחיל לחיות חיים עצמאים ויפתח את עצמו.