איך מתגרשים ?

[Keyser]

אין זכות יסוד להתחתן

[itsik170]

itsik170, הבעיה פה במדינה שלא נותנים לך אפשרות לבחור איפה להתחתן או להתגרש. יש הפרה של זכות היסוד להתחתן.

מי שיהודי לא יכול להתחתן בארץ, אלא ברבנות בלבד.

גם אם הזוג (יהודי) חילוני שהתחתן בחו"ל, ללא טקס דתי ורוצה להתגרש אין לו ברירה אחרת חוץ מלהתגרש ברבנות.

 

בוא נדייק, זאת לא הפרה של זכות היסוד - אלא אי מתן חופש בנישואים.

גם מי שמוסלמי לא יכול להתחתן בארץ בצורה אחרת - רק בבית דין שרעי.

אותו דבר בארץ לגבי נוצרים, דרוזים, ארמנים...

 

הבעיה בישראל שלא טרחו לשנות את חוק הנישואין אותו ירשו מהבריטים, בו כל זוג צריך להתחתן לפי הדת אליה הוא משתייך - בבריטניה החוק מזמן שונה, לפני זה מי שרצה נישואים אזרחיים היה עושה את זה באירלנד.

אותו דבר לגבי גירושים - בהרבה מדינות כמו קפריסין יש תעשיית חתונות אזרחית, אבל לאף מדינה אין תעשיית גירושים אזרחית, במדינת ישראל כל עוד אתה רשום יהודי ונשוי - כאשר תצטרך לפרק את החבילה תאלץ ללכת לרבנות.

 

אגב, אם יהיו בארץ נישואים אזרחיים - זה לא יסתור את העובדה של "מדינה יהודית", באירלנד למשל יש נישואים אזרחיים למרות שהיא נחשבת למדינה קתולית.

[falou]

אירי שמתחתן בנישואים אזרחיים עם הולנדית, ילדיו עדיין אירים.

 

יהודי שמתחתן עם צ'רקסית, ילדיו לא יהודים, לפי ההלכה.

 

לאנשים שאתנוצנטריות חשובה להם, זו הבעיה. הם לא מוכנים לתת לגיטימציה להתבוללות. לשיטתם.

[yogev20]

מניסיוני, עו"ד מפילים גם את ההסכמות בין בני הזוג על מנת למשוך את התהליך. זה קל ופשוט מאוד.

 

אני ממליץ להגיע להסכמה משותפת בין בני זוג, בלי עו"ד, יהיה מה שיהיה.

 

כמו כן, אני ממליץ בחום לקרוא את הכתבה הבאה ולהבין בדיוק מדוע אני לא ממליץ לערב עו"ד, אלא לחתור להגיע להסכמות בגישור או בהסכמה.

 

 

ניסיוני שונה.

שיש הסכמה בין בני הזוג? רק הם קובעים מה יהיה רשום/חתום על ידם. שום עורך דין לא יכול

לשנות את זה. (לא ראיתי שום התנגדות למה שדרשתי שיהיה כתוב-כחוק כמובן)

 

למה חשוב לעשות את זה על ידי עורך דין? כי לפעמים יש מחלוקות על גידול/ביקור/גידול ילדים

במידה והם קטנים. כאן יש משמעות לחוזה החתום על ידי בית הדין/רבנות.

 

הבית למשל הוא שלי עוד לפני הנישואין וגם אחריו -עדיין לא עלה בדעתי להוציא את הבת זוג מהבית

והסיבות ברורות. חשבונות הבנק שלי ניהלתי תמיד בנפרד - כך שעל זה לא היה ולא יהיה וויכוח.

 

לדעתי זה עניין של מהות היחסים בין בני הזוג גם שהם גרושים. אפשר להילחם ואפשר

לנהל חיים בנפרד בצורה הגיונית בלי לפגוע בילדים. (גידול,ביקורים,לינה חופשיים)

 

אני יודע שזה לא תמיד עובד בצורה חלקה כי יש נשים/גברים שרק מחפשים לעשות

רע לבת זוג/בן זוג לשעבר. במקרה זה גם הסכם כתוב לא יעזור. (יש הרבה דוגמאות- נשים שמונעות מהגרוש לראות את הילדים למשל, ועוד)

 

אנשים פשוט שוכחים שיש ילדים "בעסקת חבילה" וזה מה שמצער. שאין ילדים? זה יותר קל.

[malcishua]

כן, היוחסים היו טובים אבל אין קשר בין הדברים.

למי שהטקס לא מדבר אליו, אין סיבה שתוכנו ישפיע על הלך הרוח. אם גירושים היו רעים הטקס יהיה רע בגלל המשקע, לא בגלל הטקס עצמו, שעבור מי שהוא הליך פורמלי בלבד לא מבזה יותר או פחות מלחתום על החוזה. ברור שמי שמגיע אחרי קרב מתיש רק רוצה שזה יגמר ולא רואה שום צד משעשע בעניין.

 

אני התחלתי בלצחוק על האימפוטנטיות הבירוקטית שזימנה אותנו לרב שבאותו יום נשלח בכלל לעיר אחרת, כדי לשמוע איך העוזר (שליש? פקיד?) שלו מבטיח שינסה לשכנע רב אחר לקבל אותנו.

 

אחרי זה שנמצא רב התברר שהעד שכח להביא כיפה ולכן נאלץ לחבוש כיפת סטן ורודה (מישהו שכח גרב אדום בכביסה?), ואז גם ברח לו מהראש שמו של אבי החתן....

 

בהמשך היתה הצגת התרפסות של שני העדים מטעם הרבנות שלא הפסיקו למלמל "כבוד הרב, כבוד הרב..." כשכבודו לובש חליפה דהויה, עם כתמים על העניבה ופירורי אוכל בזקן.

 

ואז כאמור הגיע הפינלה הגדול של קסת הדיו - 3 דקות של: "שלי - שלך, שלך - שלי....." הסוציאליזם בהתגלמותו).

 

באמת שהתאפקתי לא לצחוק.....

 

 

אבל כן, לא סביר שכף רגלי תדרוך שוב ברבנות (תודה לאל שאשה לא יכולה להיות עדה.... יש יתרון בדת שובוניסטית).

קודם כל, שמח לשמוע שעבר לך בקלות

 

ברור שמשקעים יגרמו לכל מפגש להיות טעון. ובכל זאת, יש הבדל בין ״סתם״ חתימה על חוזה לטקס הגירושין. אם למשל את מתגרשת ממישהו שתפסת אותו בוגד בך עם חברה טובה שלך, הדבר האחרון שאת רוצה לעשות זה להרים איתו הצגה קטנה ברבנות שבמסגרתה את ״מחכה״ שהוא יתן לך את הגט. אין מה לעשות, יש באקט הסימלי הזה משהו מאוד משפיל כשזה נעשה מול מישהו כזה.

 

אני מסכים שבתור צופה חיצוני יש משהו מאוד משעשע בכל הסיטואציה, זו ממש חוויה אנתרופולוגית.

 

אני שמעתי שלל סיפורי בלהות על גירושין ברבנות.

אצלי לא היה שום דבר מיוחד.

פתחתי תיק ברבני, קבעו לנו גישור - גם המגשרת וגם העורכת דין אחר כך שניהם היו נשים (שגם לא נראו דתיות בכלל - למרות שזה היה ברבנות), עברנו את התהליך וסיימנו.

הבעיה היא שבגירושים שכל החרא בין בני הזוג מתחיל לצוף, אז לא משנה איפה זה יהיה - תמיד החוויה תהיה שלילית.

מצד שני שמעתי גם סיפורי בלהות של זוגות שנרשמו לנישואים - אצלי למזלי לא קרה משהו מיוחד, שהתחתנו באנו מראש עם כל המסמכים שהם דורשים, התהליך נארך פחות מחצי שעה, קיבלתי כתובה למלא בזמן החופה ובסוף התעודת נישואים נשלחה בדואר.

 

אני מכיר אנשים שלא רוצים גם להתגרש ברבנות (כל אחד ואמונותיו), אבל לדעתי צריך להיות בן אדם ממש סכיזופרן כדי לא להתגרש רק בגלל שזה נערך ברבנות, הרצון להיות לא רשום כנשוי לאותה בת זוג גובר לדעתי על הצורך לא ללכת לרבנות.

 

אני בן אדם מסורתי ומכבד את כל אחד ובחירותיו - שאם הוא בחר אותן סימן שכנראה זה הכי נוח לו...

אני לא מכיר אף אחד שויתר על גירושין רק בגלל שהיה צריך לעשות זאת ברבנות (נשמע לי הזוי) אבל אני מבין לחלוטין את כל מי שלא רוצה שום קשר עם המוסד הזה. מכיר לא מעט אנשים שאכלו ממנו מרורים, ולאו דווקא בהליך גירושין.

 

וכפי שנכתב פה כבר, הבחירה ממש לא נתונה בידך. גם מי שנישא בחתונה אזרחית (בחו״ל למשל) חייב להתגרש ברבנות.

עריכה אחרונה ב-1 למרץ, 2017 על ידי malcishua

[vadim6385]

אין זכות יסוד להתחתן

אין זכות יסוד להתחתן, אבל לא צריך לעשות סביב זה את כל הסיבוך שעשו מזה.

 

מבחינת המדינה לא צריך להיות חובה בטקס דתי, שיתחתנו בטקס פגאני, למי אכפת, העיקר שיבואו למשרד הפנים אחר כך כדי לשנות את הסטטוס במערכת (או שלא יבואו, אבל אז יהיה יותר קשה לקבל משכנתא).

 

כנ"ל גירושים. כל עוד אין סיבוכים במשמרות על ילדים או חלוקת רכוש, זה לא צריך להיות יותר מסובך מהעברת בעלות לרכב.

 

זאת תעשיה שצריך לחסל כמה שיותר מהר. חוץ מלמרר לאנשים את החיים, לא יוצא ממנה שום דבר.