חבר טוב נטרף ע"י בת זוגתו, מה עושים?

[falou]

למה שמישהו ירצה לחיות ככה? ציינת שהוא אינו חסר בטחון וראה עולם, הPUSSY לא זר לו.

אז מדוע בחר דווקא בזה?

 

כי בלהיות זוג הוא חלש. מערכת יחסים דפוקה והעדר מערכות יחסים (זיונים בלבד), זה סימפטומים שונים של אותו מצב. הוא לא יודע להיות חבר (a friend) של בחורה. או שהיא כלום (זיון) או שהיא שולטת. אין איזון. אין תן-קח. אין שותפות.

[edan82]

לא קראתי הכל, הגעתי עד ל: "ל-VG כמעט ואין חברות", זה מספיק.

 

בחורות בלי חברות הן בד"כ "נידיוט" ותלותיות, AKA: רוצות להידחף גם כשאתה רואה כדורגל עם החברה.

 

במידה ופיספסתי משהו תשלימו

 

כמה שאתה צודק.

 

האקסית שלי היתה בחורה מתוקה, נראית מצויין (מהסוג של "כוסית ואין לה מושג שהיא כזאת"), עדינה, חכמה וכו' וכו'.

 

אבל- היא הפכה את חיי למרכז עולמה, לאט לאט התנתקה מחברותיה, עם משפחתה גם ככה לא היו לה יחסים מדהימים מעולם (שלא באשמתה) ואחרי שנתיים מצאתי את עצמי עם חברה מקסימה שכל חייה סובבים סביבי.

 

זה היה השלב בו התחלתי לרמוז לה שהיא חייבת עיסוקים משל עצמה, חברות וחברים משלה, חייבים להתקיים "2 יקומים מקבילים", לפעמים את עם החברים\ות שלך, לפעמים אני עם שלי, לפעמים ביחד.

אחרי שנתיים ראשונות שהבנתי שזה לא מתקדם לשום מקום קיבלתי החלטה לטובתה ולטובתי ולמרות שהיתה ביננו אהבה נפרדתי ממנה.

[Cuore Sportivo]

שני עקרונות שחוסכים חפירות:

 

1. זה אף פעם לא עניינך מי מאן דהוא בוחר כבן/בת זוג. אפשר רק להחליט כמה קשר אתה רוצה איתו/איתם. כן בריא ל-X לא בריא ל-Z... לא עניינך. ממש לא עניינך. כחבר טוב, דבר איתו כשהוא בא אליך, אבל חוצמיזה, שיעשה את הבחירות שלו.

 

2. Bros b4 hoes תופס עד שעובר גיל ההתבגרות. בעולם של אנשים מבוגרים, האישה לוקחת (ואחרי זה המשפחה). היא השותפה שלו לחיים, אתה לא. זו ההיררכיה (וזה מינוי שלו). תתרגל.

 

כשתשלים עם זה, שלווה גדולה תיפול עליך.

לא נראה לי שהבנת. העניין לא מעסיק מדי יום במיוחד אחרי שנתיים+ אשר ברובן נתק בינינו, אבל אני כן חושב על זה. לכן פתחתי את השרשור הזה כאן, כדי לקרוא דעות של אנשים אשר אינם מעורבים רגשית ויכולים לבחון את המצב בצורה יותר אובייקטיבית ממני.

1. בוודאי, אני לא מתיימר לקבוע לו דבר. אני מצר על אובדנו כחבר ואני מצר על כשלונו לנהל את מערכת היחסים הזו בצורה מאוזנת.

2. ברור, אחרת היינו בבעיה. מצד שני, כאשר השותפה משתלטת על כל החיים שלו, זאת גם בעיה.

 

כי בלהיות זוג הוא חלש. מערכת יחסים דפוקה והעדר מערכות יחסים (זיונים בלבד), זה סימפטומים שונים של אותו מצב. הוא לא יודע להיות חבר (a friend) של בחורה. או שהיא כלום (זיון) או שהיא שולטת. אין איזון. אין תן-קח. אין שותפות.

כך זה נראה.

[יוסי פרנקוס]

כמה שאתה צודק.

 

האקסית שלי היתה בחורה מתוקה, נראית מצויין (מהסוג של "כוסית ואין לה מושג שהיא כזאת"), עדינה, חכמה וכו' וכו'.

 

אבל- היא הפכה את חיי למרכז עולמה, לאט לאט התנתקה מחברותיה, עם משפחתה גם ככה לא היו לה יחסים מדהימים מעולם (שלא באשמתה) ואחרי שנתיים מצאתי את עצמי עם חברה מקסימה שכל חייה סובבים סביבי.

 

זה היה השלב בו התחלתי לרמוז לה שהיא חייבת עיסוקים משל עצמה, חברות וחברים משלה, חייבים להתקיים "2 יקומים מקבילים", לפעמים את עם החברים\ות שלך, לפעמים אני עם שלי, לפעמים ביחד.

אחרי שנתיים ראשונות שהבנתי שזה לא מתקדם לשום מקום קיבלתי החלטה לטובתה ולטובתי ולמרות שהיתה ביננו אהבה נפרדתי ממנה.

 

זה נפוץ הרבה יותר ממה שאנשים חושבים.

[falou]

לא נראה לי שהבנת. העניין לא מעסיק מדי יום במיוחד אחרי שנתיים+ אשר ברובן נתק בינינו, אבל אני כן חושב על זה. לכן פתחתי את השרשור הזה כאן, כדי לקרוא דעות של אנשים אשר אינם מעורבים רגשית ויכולים לבחון את המצב בצורה יותר אובייקטיבית ממני.

 

כמו שאתה רואה, זו דילמה/תופעה נפוצה, ככה שיש חוסר בדעות אובייקטיביות.

 

האמת שהיא שלמעשה אין לנו כמעט מושג מה קורה באמתבין בני זוג בדלתיים סגורות. אנחנו חושבים שאנחנו מכירים ויודעים, אנחנו לא. אנחנו לא איתם בבית, לא איתם במיטה, לא בחשבון הבנק שלהם, ולמעשה לא מכירים את כל העובדות. וגם אם כן היינו, כוח לשנות מבחוץ אין ממש (וגם אם היה, מי רוצה את האחריות הזו על עצמו?).

 

הדבר היחיד שנשאר לבחור זה האם להיות חבר שלו או לא.

 

אני רק אומר שעדיף לפתח גישת זן לכל העניין. בכלל לבחירות של חברים בחיים.

חזר בתשובה?! שיהיו לו לבריאות.

עבר לגיר אוטומטי?! השם ייקום דמו.

וכו'.

[bar72]

אחרי שנתיים ראשונות שהבנתי שזה לא מתקדם לשום מקום קיבלתי החלטה לטובתה ולטובתי ולמרות שהיתה ביננו אהבה נפרדתי ממנה.

 

ככה זה עם אלפות, שמעתי.

[bar72]

שמע, מינית אני מסופק מעל ומעבר, כרגע זה מספיק. לגבי לשכוח ממנו, כנראה שהזמן יעשה את שלו.

 

לא קשור. לא הבנת מה אני כותב. בגיל מסוים, אם אין לך בת (או בן) זוג, אתה מחוץ למעגל. ותיכף זה יהיה אם אין לך ילדים. לא כי אתה לא בסדר, אלא כי החברה (society) היא שמכתיבה זאת. גם לי, כאב לילדים, קל יותר לבקר חבר עם ילדים.

 

את אדמין אני מכיר זמן רב, יש לה בן זוג ובינינו אין כל עניין מיני/רומנטי, אז הכל בסדר.

 

שוב, לא הבנת. קרא לעיל.

 

לא ממש הבנתי את ההערה של ה45 דקות.

 

אני לא הייתי מחכה 45 דקות (בשביל הסיבה שאתה ציינת, אלא אם זו הזדמנות חד פעמית ), משום שזה מעיד על כמה הוא מחשיב את הזמן שלי. משם המסקנה ברורה.

 

 

12345

[ליין מן]

ככה זה עם אלפות, שמעתי.

 

בר , יפה יחסי תלות ,, אני שם כסף , ו מקבל יופי ..

 

אייל .

[Cuore Sportivo]

Bar72,

 

מקובל, אך במקרה של X ו-VD, ההתרחקות של X (בעצם של שניהם כזוג, אם תרצה) היא ללא תלות בסוגיה שציינת.

ברור שככל שמתבגרים ומתקדמים בחיים החבר'ה של פעם משתנים, נעלמים ובוחרים לעיתים במסלול חיים שונה ומרוחק. לגיטימי לחלוטין. רק מה, למיטב הבנתי, זה לא המקרה כאן.

 

אוקיי קלטתי על איזה 45 דקות אתה מדבר .

תכל'ס, בלי קשר לכל המקרה, אתה צודק. באותה נקודת זמן X היה אחרי הניתוח וכתוצאה מכך מוגבל בתנועתו (תהליך החלמה של כמה חודשים, עדיין נמשך), אבל לא ידענו באותו הרגע מה בדיוק הם עושים ובכמה זמן הם יאחרו. כך יצא.

 

כמו שאתה רואה, זו דילמה/תופעה נפוצה, ככה שיש חוסר בדעות אובייקטיביות.

 

האמת שהיא שלמעשה אין לנו כמעט מושג מה קורה באמתבין בני זוג בדלתיים סגורות. אנחנו חושבים שאנחנו מכירים ויודעים, אנחנו לא. אנחנו לא איתם בבית, לא איתם במיטה, לא בחשבון הבנק שלהם, ולמעשה לא מכירים את כל העובדות. וגם אם כן היינו, כוח לשנות מבחוץ אין ממש (וגם אם היה, מי רוצה את האחריות הזו על עצמו?).

 

הדבר היחיד שנשאר לבחור זה האם להיות חבר שלו או לא.

 

אני רק אומר שעדיף לפתח גישת זן לכל העניין. בכלל לבחירות של חברים בחיים.

חזר בתשובה?! שיהיו לו לבריאות.

עבר לגיר אוטומטי?! השם ייקום דמו.

וכו'.

מסכים בהחלט. ייתכן ובאמת עדיף פשוט לקבל את המציאות הזו כפי שהיא.