גיבוש חובלים

[alomm]

הקושי האמיתי הוא בהכשרה. הגיבוש הוא החלק הקל.

 

הגיבוש לא כל כך קשה פיזית יותר מנטלית, שיהיה בהצלחה.

[Step]

לצערי, לא עברתי.

סיימתי עת הגיבוש, והקריאו אותי אחרון באלה שלא עברו.

הייתה לי הרגשה לא רעה, אבל בסוף הוחלט כנראה שאני לא מתאים, עכשיו אני במצב רוח זוועתי.

לגבי הגיבוש עצמו- לדעתי הגיבוש החלבי ביותר שהיה בשנים האחרונות, מסע אחד 5 ק"מ בבה"ד על אספלט עם תד"ל ריק ונשק דמה, שזה כל החלק הפיזי, חוץ מתיזוזים כמובן- בקיצור קלי קלות.

כנראה איפשהו במשימות נפלתי.

בסה"כ, הגיבוש לא קשה בכלל, לא מנטלית ולא פיזית, אלא יותר ממיין מבחינת אופי\תכונות אישיות.

בכל מקרה, אני רוצה להגיש ערעור בתקווה שיעבירו\יתנו גיבוש חוזר.

[Derish]

בסה"כ, הגיבוש לא קשה בכלל, לא מנטלית ולא פיזית, אלא יותר ממיין מבחינת אופי\תכונות אישיות.

בכל מקרה, אני רוצה להגיש ערעור בתקווה שיעבירו\יתנו גיבוש חוזר.

 

"התשובה בגוף השאלה".

כמו שאמרנו לך - אם אתה לא מתאים לשם, כנראה שאתה מתאים למשהו אחר.

אולי אתה בכלל צריך להיות בטיס, או בסיירת מטכ"ל, או אפילו בפיקוד העורף.

 

אתה עוד לא מספיק זמן במערכת בשביל לא לסמוך עליה ולחשוב שאתה יודע טוב יותר מה היא צריכה.

ערעור? בשביל מה? בשביל להיכנס לשם בכח, ואז לגלות בדרך הקשה שזה לא מתאים לך?

או שאתה חושב שהמוטיבציה שלך להיכנס לחיל הים תרשים מישהו?

 

אל תהיה ילד, הסק את המסקנות ועבור הלאה.

[Step]

הכל טוב ונחמד, אבל אפילו אם נלך בדוגמא שלך- אני כרגע בשלבי ערעור על בדיקת ראיה של ירפ"א ב', שבה פסלו אותי על מספר גבולי (-1.75).

 

ועכשיו, כשאין לא חובלים ולא טיס, נשאר לי להתגייס לחי"ר גדודים, שזה משהו שאני רוצה, אבל לא כמו שאני רוצה טיס\חובלים.

[Derish]

לבחור כמוך (אינטליגנטי, בעל כושר טוב ומוטיבציה לשרת) לא אמורה להיות בעיה לצאת לכיוון יחידות העלית גם בהמשך.

פגשתי לא מעט אנשים שהגיעו לטיס אחרי חצי שנה בגדודים, וגם כאלה שעברו ליחידות חי"ר מובחרות אחרי שנה בחה"א.

 

הכל עניין של גישה. ילד לא מקבל את מה שהוא רוצה ומנסה להפוך את היוצרות. גבר לא מקבל את מה שהוא רוצה,

לוקח את הכי טוב מבין מה שמציעים לו, צובר נסיון (כי גם זאת חווייה, פשוט אחרת) ואז שב בכוחות מחודשים ומנסה

לקבל את מבוקשו בשנית. במצב כזה יש לו גם יותר סיכוי להצליח, כי הוא בא עם יותר נסיון חיים ובגישה הרבה יותר

בוגרת ונחושה.

 

כל החוויות שתעבור בשנים הקרובות יעצבו בסופו של דבר את האופי שלך וישפיעו על עתידך. לדעתי כרגע קצת

מוקדם מדי להתחיל להילחם, לצערי יש סיכוי טוב שתצטרך את האנרגיה הזאת בהמשך הדרך.

[Smiro]

לדעתי תעשה חושבים אם אתה מתאים לזה. אם כן, אז תילחם על זה.

כמו כן תחשוב על תכנית חלופית במידה ולא תתקבל.

[Step]

היום אחרי המסדר טילים המוטיבציה שלי ירדה לרמה הכי נמוכה שהיתה לי אי פעם, ממש ברמה של לא רוצה בכלל קרבי, אבל זה היה זמני ועכשיו זה הסתדר, ואני אלך לאחת מחטיבות החי"ר.

בכל מקרה, אמשיך להלחם במקביל על הקבלה שלי לחובלים וגם לטיס, בתקווה שמשהו יצא מזה.

ודים, לגבי מה שאמרת שזאת התנהגות ילדותית, אתה צודק, אבל מנגד, לשאוף הכי גבוה ולהלחם על אותן שאיפות בכל הכוח זה פחות ילדותי, כך שזה תלוי איך אתה מסתכל על זה.

אני מאוד אשמח לשרת באחת מיחידות העילית שלא קשורות לטיס\חובלים, אבל את זה אוכל לעשות רק לאחר הגיוס שלי כי כרגע לא נותנים לי שום מיונים עקב הגיוס הלא רחוק (נוב').

תודה רבה למי שכותב כאן ומתייחס להודעות שלי, זה מאוד מעודד.

כמו כן, תודה רבה לעידן על כל הסיפורים שהוא כתב בשרשור הארוך משנת 07', עודדו אותי לא מעט היום!

[Derish]

לשאוף הכי גבוה ולהלחם על אותן שאיפות בכל הכוח זה פחות ילדותי, כך שזה תלוי איך אתה מסתכל על זה.

 

אתה צודק לגמרי, ובכלל יפה שאתה מגלה איכפתיות כזאת, בימינו זה בכלל לא טריוויאלי.

 

מה שאני אומר זה שנדמה לי שאתה לא בדיוק יודע מה מצפה לך שם, לכן לא ברור לי על מה אתה נלחם כרגע.

האם אתה מאמין ש"שם יותר טוב" כי ככה אמרו לך, בגלל התדמית היוקרתית, או כי אתה שואף למשהו ספציפי

(נגיד מחלקה או מקצוע) ויודע ששם תמצא אותו?

 

סביר להניח שבשנים הקרובות יהיו לך כמה מקרים של משהו ספציפי שתצטרך להתמודד בשבילו מול המערכת.

אם עד אז תצא לך תדמית של אחד שנוטה להילחם סתם על כל דבר, זה עלול לפגוע בסיכויים שלך.

יש זמנים בהם כדאי לזרום עם הסיטואציה, זה עשוי להוביל אותך למקומות הרבה יותר מעניינים.

 

סתם חומר למחשבה, אני לא מכיר את הניואנסים של המצב הספציפי שלך כרגע.

[Alon_A]

חביבי, ראשית כל הכבוד והמון בהצלחה בשירות שלך.

 

אני מבטיח לך שגם אם לא תגיע ליחידות המובחרות, גם ביחידות חי"ר הפשוטות יותר יש הרבה מה לעשות. אנסה להמשיך את מה שואדים אומר בקשר ללקבל דברים.

 

אולי הכי טוב לתת דוגמה אישית: גם החלום שלי כמו של כולם היה טיס, אני נפלתי כבר במבחנים הראשונים (מה לעשות, הפסידו אחלה טייס... ). הבחירה השנייה שלי היתה שיריון (אבי שירת בשיריון והיה ב 3 מלחמות), הקצין מיון היה בשוק שאמרתי לו שיריון וכמובן שלח אותי לשם בשמחה. כשהגעתי לשם ביקשתי להיות במרכבות, קיבלתי מג"חים, אחרי זה ביקשתי להיות נהג טנק, קיבלתי תותחן (מה לעשות, חנון ). אחרי שסיימנו מסלול פירקו את החטיבה שלנו (500) ועברנו להיות פלוגת חי"ר (אחרי ארבעה חודשי אימון) בדוכיפת, שם הייתי קשר מ"פ והיה מאוד מעניין. אני זוכר שהגיעו לגזרה שלנו אבטשניקים פרחי טיס, והאמת, שכבר ממש ממש לא היה אכפת לי שאני לא טייס.

 

דוגמה נוספת היא אחיו הקטן של החבר הכי טוב שלי, האח הגדול שלהם סיים טיס. הוא התגייס לקורס ונפל בצ'ק 15. ד"א - הוא נפל רק בגלל שהיה נוהג לא לקבל ביקורת ותמיד התנגד (בזכות אחיו הוא ידע את הסיבה, בד"כ כמובן לא אומרים). אחרי זה הוא רצה לצאת לגיבוש סיירות אבל לא יצא לו בזמן או משהו לא הסתדר בירוקרטית (לא זוכר בדיוק), בסוף הוא הגיע לגבעתי והיה מרוצה.

 

מה המוסר השכל ?

שבצבא אתה לא יודע איפה תתחיל ואיפה תגמור, הכי טוב זה לקבל את מה שיש ולעשות את הטוב ביותר, ואז הכל יהיה טוב.

בסופו של דבר, בכל יחידה קרבית, אתה תיהיה מורעל על היחידה ולא תרצה ללכת לשום מקום אחר.

[sperial]

Step, נראה לי שאתה בחור ערכי ועם מוטיבציה גדולה.

אני רוצה לגלות לך משהו - יש הרבה יחידות בצבא שבהן תוכל לתרום, ולא צריך לרוף עם הסכין בין השיניים.

אביא לך דוגמא - בערך מחצית השירות הצבאי שלי עשיתי במסגרת גדוד תותחנים. לכאורה - יחידה אפורה מאוד. התברר לי שהמג"ד ומפקד האגד היו אנשים מבריקים ביותר, אשר, לאחר שלא התקבלו לקורס טיס (או שהודחו בשלב מוקדם מאד) פנו לקצונה בתותחנים מתוך הכרה בכך שמדובר בעבודה מקצועית מאוד, שאולי פחות זוהרת מטיס או חובלים או חי"ר, אבל לא פחות חשובה, ובהחלט מביאה כשרונות מסויימים למיצוי.

לכן, גם אם תוצב ביחידה שאינה במקום גבוה בסדר העדיפות שלך, זרום עם זה, נסה לגלות איפה אתה יכול להתקדם, ויתכן שתמצא עצמך במסלול לא צפוי אבל מעניין וחשוב. ואל תשכח - צה"ל מיוחד בכך שהקצונה גדלה מתוך היחידות, לא מתוך אקדמיות.

[Step]

תודה רבה אנשים!

כפי שאני אמרתי בראיונות בצבא, גם אם לא אתקבל לX (איפה שאני עושה את הראיון) אלא אקבל משהו "גרוע" בהרבה, אני אהיה אולי מאוכזב מעצמי כי לא התקבלתי לאן ששאפתי, אבל כן אתן מעצמי הכל ואשקיע איפה שלא אהיה.

אני כן מאוכזב כרגע, ואני מאמין שתהיה לי תחושת פספוס למשך הזמן הקרוב ואולי גם הלא ממש קרוב, אבל עדיין אעבור את זה ולא אוותר על קרבי.

אחרי הכל, לא סתם ייננתי לאמא שלי את המוח עד שהסכימה לחתום לי על אישור התנדבות בן יחיד לקרבי

[edan82]

כמו כן, תודה רבה לעידן על כל הסיפורים שהוא כתב בשרשור הארוך משנת 07', עודדו אותי לא מעט היום!

 

 

ראשית, כל הכבוד לך, בלי להכיר אותך אישית אני גאה בך על הרצון והמוטיבציה, זה לא משהו מובן מאיליו ובמיוחד בזמנים כאלה כשכל השכנים שלנו "דופקים על הגדרות" כיף לראות חבר'ה צעירים עם מוטיבציה.

 

בהקשר ל"סיפורי הצבא שלי ושל אחרים", אני שמח שזה מעודד אותך, זה בהחלט אמור לעודד אותך כי הצבא זו חוויה ושירות קרבי על אחת כמה וכמה (כמו שכבר הבנת מהסיפורים) ואני יכול להבטיח לך שגם בגדודי החי"ר תמצא ה-מ-ו-ן אקשן, חבר'ה טובים והמון צחוקים.

 

גם אני, בהיותי בן לאבא שעבד 25 שנה בתעשיה אוירית וכל ילדותי עברה בלשחק בקוקפיטים של מטוסים כאלה ואחרים, גם אני חלמתי להיות טייס יותר מהכל, אבל גם לי החלום הזה התנפץ בשלבים מוקדמים.

להגיד לך היום שאני מצטער על כך ?

אני רק מצטער על זה שלא קיבלתי "סיבוב" על איזה F15, אבל אני שלם לחלוטין עם מה שעשיתי בצבא כי כשנלחמתי ראיתי את הלחימה בעיניים, היא היתה רחוקה ממני מקסימום 50 מ'.

לחמתי, פיקדתי על לוחמים, עשיתי מסלול צבאי שלימד אותי המון, ביגר אותי ומילא אותי סיפוק וגאווה.

 

תהנה מהשירות שלך ותפיק ממנו את המיטב, לעצמך ולצבא.

 

המון הצלחה ושמור על עצמך.

[Alon_A]

בהמשך למה שעידן אומר, הנה סיפור נחמד (יותר מתאים לשרשור הסיפורים, אבל לא משנה):

 

כשהגיעו אלינו פרחי הטיס לאבט"ש, באחד הביקורים ב"עמדה" שלהם המ"פ שלי היתערב איתם:

 

הוא אמר להם שאם הם עושים נוהל מעצר חשוד כמו שצריך, הוא יורד ל 50 מצב 2, ואם לא הם כולם יורדים למצב .

 

אמרו לו "על הכיפק מה הבעיה", הוא אומר להם יאללה - זיהית דמות חשודה... הפרח מתחיל "עצור והיזדהה עצור וה..." המ"פ שלי מכוון עליו את הנשק, "בום בום, אתה מת"... יאללה רד ל 50

 

בקיצור, הם חננים חבל על הזמן... הכי טוב חי"ר (או שריון ).

 

 

 

... אז מה אם הם בסוף מטיסים F15 ומזיינים כמו נינג'ות...

[elibaba]

לגבי הגיבוש עצמו- לדעתי הגיבוש החלבי ביותר שהיה בשנים האחרונות, מסע אחד 5 ק"מ בבה"ד על אספלט עם תד"ל ריק ונשק

 

מה זה החרטא הזה ? צבא שוקולד, בזמני את זה יכלו לעשות סבתות בגבס

[edan82]

זה מד"ס בוקר בקורס קצינים (ריצה 5 ק"מ עם אפוד ונשק, בהשלמה חיילית חי"ר).