מה עומד מאחורי הרעיון של מטוס מפציץ?

[bitla]

אני מדבר על המפציצים הכבדים מהדור הקודם (B-52 וכו), המצפיפים הנל מסוגלים להעמיס מגוון רחב של פצצות ובכמותגדולה אך מצד שני הם לכוארה מטרה קלה(גדולים איטיים וחסרי הגנה עצמית).

מה הבעיה של האויב להפיל מפציצים שכאלה אפילו בעזרת טילי כתף מתקדמים?

[Moshe_P]

אני לא מומחה בתחום, אבל שני דברים שעולים בדעתי:

1. הם טסים בגבהים אסטרונומים, ולכן קשה לזהותם.

2. יש להם טווח טיסה גדול לעומת מטוסי קרב, פקטור שמאוד חיוני בהפצצות.

[bitla]

גם מטוס הביון U2 האגדי טס בגובה אסטרונומי וזה עדיין לא מנע מלהפיל אותו.

[edan82]

המפציצים האלה לרוב פועלים עם מעטפת שמגנה עליהם (בדמות מיירטים וכן אמצעי ל״א) כי הם אכן מטרה גדולה ודי מגושמת מבחינת תמרון.

 

יחד עם זאת- הם כן מצויידים באמצעי הטעייה לטילים (מוץ\נורים).

[kramerica]

טילי כתף לא מפילים U2, יש מעט מאוד טק"א בעולם שיודע להפיל מטוס בגובה כזה.

SA-2 שהפיל בעבר הרחוק מטוס U2 הוא אחד מהם, אבל הוא מאוד מאוד מיושן.

[Keyser]

כי לפעמים אתה רוצה להטיל המון פצצות (כנף של מטוס קרב מוגבלת מאוד מבחינת מה שניתן להעמיס עליה) או שאתה רוצה להטיל פצצה כבדה במיוחד

[RK]

התו"ל שמפעיל מטוסים הוא כבר לא הפצצות שטיח כמו בוויטנאם ולפני כן. כעת הם יותר פלטפורמות לטילי שיוט, שמשוגרים, ברמת העקרון, מחוץ למעטפת הטק"א של היעדים. הפצצה קונבנציונאלית תבוצע בהם רק לאחר השגת עליונות אוירית והסרת איום טק"א.

[elibaba]

B52 נועד במקורו לתפקיד הפצצה גרעינית אסטרטגית.

 

דהיינו ממריא מארה"ב (ללא תלות בבסיסים זרים) עם פצצות אטום, מגיע לכל מקום בטווח 7000 ק"מ ממנו, טס בגובה גבוה ביותר (15 ק"מ) במהירות תת קולית גבוהה (יותר מ 900 קמ"ש).

 

בנשק כזה הדיוק לא חשוב, זה באמת לא משנה אם פגעת ק"מ אחד לפה או לשם.

 

רוב מטוסי הקרב וכמעט כל סוגי הנ"מ לא יכולים בכלל להגיע אליו עם חימוש יעיל. יש עליו ציוד לוחמה אלקטרונית שגם מתמודד עם זה חלקית, מלווים אותם מלמטה מטוסי קרב כנגד מיירטים.

 

עם הזמן המטוס הוסב לתפקידים אחרים כמו פלטפורמה לשיגור טילי שיוט או הפצצות שטיח ובשניהם הוא לא נחשף ישירות לנ"מ.

[elibaba]

אגב במאמר מוסגר, טיל כתף (חוץ מזה שהוא קצר טווח ביותר לעומת מה שצריך כדי ליירט מפציץ כזה) לא בטוח שיגרום נזק מספיק לגוש מתכת הזה.

[[פנדוב]

מה שכתב באבא נכון.

יש עוד קצת:מעט לאחר מלחמת העולם פרצה מלחמה קרה ונוצר מרוץ חימוש. בתחילה מפציצים היו חוד החנית ואכן הבי 52 הוא תכנון מיושן מאוד[ירש את הבי 36 ואת הבי 47 הכושל, אמור היה להיות מוחלף לפני 30 שנה ע"י הבי 70 שלא יוצר המונית]

בהמשך נוספו טילים גרעיניים[בעזרת פון בראון] וצוללות גרעיניות[בעזרת אדמירל ריקובר הוגה פרויקט הנאוטילוס].

לכאורה יש כאן פיזור של הסכון, מה גם שלמפציץ ישנם שימושים נוספים כהפצצות קונבנציאוניליות שהוזכרו כאן.

אבל

ביסודו של דברהמושג של "פער המפציצים" ועו\ד מושגים דומים נבעו מן השימוש באיום הרוסי כדי לקדם שני יעדים:

1הפיקוד האסטראטגי של חיל האויר האמריקאי שרצה לשמר ולחזק עוצמתו- כוח ויוקרה

2 הקומפלקס התעשייתי צבאי אמריקאי שרצה לעשות לביתו.

לאלו נוספו פוליטיקאים שהדגישו שוב ושוב פער שצריך לסגור לעומת האויב המאיים.

מצלצל מוכר?

[RK]

טיל כתף לא יגיע למטוס הזה, כנראה בשום קונסטלציה, הוא לא במעטפת שלו.

[[פנדוב]

הכתף של טקצ'נקו?

[RK]

לגבי "פער המפציצים" - כעובדה, שני מטוסי הלחימה (להבדיל מתובלה וכו') שמשרתים את הזמן הרב ביותר הם ה-B-52 וה-TU-95 על נגזרותיו, שניהם תוצאה של אותו המאבק ב"פער".

 

* עריכה - טקצ'נקו זה ישן ואפילו סאבוניס פרש. תנסה את ואלוייב.

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Nikolai_Valuev

[יניב ח.]

הפצצות שטיח על ערים יכול לגרום דמורליזציה נחמדה מאוד לאוייב שלך.

משם זה התחיל.

למפציצים במלחמת העולם השנייה למשל, היו צריחים עם מקלעים להגנה.

בנוסף היו מטוסי קרב שהיו מלווים אותם.

גם בויאטנם הם היו מלווים ע"י פנטומים להגנה.

[RK]

הצריחים היו טובים כמו כוסות רוח למת, לרוב. טייסי הקרב אומנו לפגוע במקלענים תחילה ולרוב מפציצים ללא ליווי נתנו לטייסים שלהם, במקרה הטוב, אימון מזורז בצניחה מבצעית. בין אם במלחה"ע השניה, קוריאה או ויטנאם, המפציצים נזקקו לליווי, בדיוק כמו שב-1982 המטוסים התוקפים של ישראל עדיין נזקקו לליווי מטוסי קרב. גם מבצע אופרה דוגמא טובה לכך - F-16, דוגפייטר מעולה, הפך ללבנה נייחת כשהוא חמוש בשתי פצצות 907, שלושה נתיקים ורזרבות דלק מזעריות, ועל כן ליוו אותם מטוסי F-15 בדרך (גם ללוחמה אלקטרונית).