מה עומד מאחורי הרעיון של מטוס מפציץ?

[[פנדוב]

הוא איבד אותם כי היו קטנים. צריך טנק גדול שלא ילך לאיבוד.

[yehuda-k]

הבעיה של המוסקיטו היתה שהדבק לא החזיק באקלים והמטוסים התפרקו.

הנה מצגת

 

בזמן מלחמת העולם השנייה הוא היה אכן מעיין אבטיפוס של מטוס קרב/הפצצה רב תכליתי, בעל כוח אש רב (כמו ה-P47 האמריקאי). מהמטוסים המאוחרים יותר אני חושב שדווקא הפאנטום, הרב תכליתי ומרובה תתי הדגמים, הוא יורשו הרוחני. דווקא הווטור היה מפציץ נטו.

המוסקיטו היה אחד המטוסים המוצלחים של מלחמת העולם השניה.

הוא טס בגבהים כאלה שהגרמנים לא יכלו להפיל אותו למרות מאמצים רבים. בנוסף הוא היה מטוס חמקן (עשוי מעץ) והרדארים הגרמנים לא גילו אותו בזמן. אילו היו מגלים היו יכולים להרים מטוסי ירוט לגובה רב בציפיה למוסקיטו המתקרב, ואז אולי היו מצליחים להפילו.

די מתחילת המלחמה מוסקיטוס ( בלי לווי) הפציצו את ברלין והברלינאים היו במקלטים בלילות במקום לישון. גרינג , מפקד חיל האויר הגרמני (וגם מס' 2 של היטלר) השתולל וציווה לעשות הכל כדי להפילו אבל שום דבר לא עזר.

בנוסף לאפקט הפסיכולוגי הזה , המוסקיטוס נתנו שירות תצפית וצילום אויר ללא תחליף.

 

הגרמנים ניסו ליצר מטוס מקביל מעץ (היו במצוקת אלומיניום) אבל לא הצליחו, למרות התעשיות האויריות המפותחות שלהם , אולי הטובות בעולם בזמן ההוא.

 

יהודה

[~VIPER~]

Tzvipper,מה שאתה אומר מזכיר הרבה כשלים שהיו ב2006 בגלל מחשבה כזו של נטו תקיפות מהאוויר. אין מה לעשות, הכוחות המכריעים הם בקרקע.

מה שראיתם בלבנון השניה מבחינת אחוזי פגיעה בטנקים של טילי נ"ט (שד"א, לא היו כאלה מטורפים) נחקר לעומק והופקו הרבה לקחים מאז. דוגמא אחת- כלי שנוסע מעל 10 קמ"ש(!) מוריד את הסיכוי לפגיעה בו ביותר מ60%. רוב הכלים שנפגעו היו סטטיים.

כמובן שלא אפרט מעבר לזה.

עדן, אמנם התקופה האחרונה יותר רגועה, אבל פעם האחרונה שחבר'ה שלי (188) היו בעזה הם חגגו, הורידו המון חוליות מחבלים שהתקרבו לגדר , דברים שלא שומעים עליהם בעיתונות בכלל, וזה מה שחירנקים לא יכלו לעשות מפאת המרחק,ושעת טיסה של מסוק היתה עולה פי 100 בערך מהפעלה של כזה כלי. מה גם שמהירות התגובה על הקרקע (כמו שציינתי קודם) היא משהו שאין לאף כלי צה"לי למעט הג'יפים שגם הם מוגבלים מאוד.

[edan82]

טנק מטרה גדולה שאפשר להוריד אותה בקלות, זמנו של טנק עבר בשטח לוחמה מודרני - כבר לא מלחמת העולם השנייה. טנק מתנה לכל מסוק קרב או למטוס תקיפה וגם לכל מחבל על טיל כתף כפי שראינו במלחמת לבנון השנייה.

דרושים כלים קטנים ומהירים בעלי יכולת תמרון גבוהה ויכולות לנסוע בסימטאות, בשיתוף פעולה עם חייל אויר אפשר לשלב בין פגיעות נקודיות לבין פגיעה בכלים משוריינים של האוייב.

 

אתה טועה ידידי ומסיבה פשוטה- הנחת המוצא של צה״ל הינה שאת הלחימה הוא לא מבצע בשטחנו אלא בשטח מדינת האוייב, וזה מתנהל לאחר שמושגת עליונות אוירית.

כשאתה תצא למלחמה בסוריה כוחות קרקעיים יקבלו אור ירוק רק לאחר שיש שליטה אוירית מוחלטת, עד אז מי שיכנסו קרקעית יהיו רק יחידות מיוחדות.

כן, במלחמת לבנון צלפו לנו יופי בטנקים במיוחד בירידה לכיוון הליטאני (בעיקר בגלל פשלה מבצעית).

הפשלה הזאת הבשילה את מערכת מעיל רוח שעושה כבר הרבה זמן חיים מאוד קשים לחמאס בעזה- הם פשוט לא מצליחים לפגוע בטנקים, לכן ירו על אוטובוס תלמידים, אגב.

 

Tzvipper,מה שאתה אומר מזכיר הרבה כשלים שהיו ב2006 בגלל מחשבה כזו של נטו תקיפות מהאוויר. אין מה לעשות, הכוחות המכריעים הם בקרקע.

מה שראיתם בלבנון השניה מבחינת אחוזי פגיעה בטנקים של טילי נ"ט (שד"א, לא היו כאלה מטורפים) נחקר לעומק והופקו הרבה לקחים מאז. דוגמא אחת- כלי שנוסע מעל 10 קמ"ש(!) מוריד את הסיכוי לפגיעה בו ביותר מ60%. רוב הכלים שנפגעו היו סטטיים.

כמובן שלא אפרט מעבר לזה.

עדן, אמנם התקופה האחרונה יותר רגועה, אבל פעם האחרונה שחבר'ה שלי (188) היו בעזה הם חגגו, הורידו המון חוליות מחבלים שהתקרבו לגדר , דברים שלא שומעים עליהם בעיתונות בכלל, וזה מה שחירנקים לא יכלו לעשות מפאת המרחק,ושעת טיסה של מסוק היתה עולה פי 100 בערך מהפעלה של כזה כלי. מה גם שמהירות התגובה על הקרקע (כמו שציינתי קודם) היא משהו שאין לאף כלי צה"לי למעט הג'יפים שגם הם מוגבלים מאוד.

 

במלחמת לבנון היו לחיזבאללה אחוזי פגיעה לא רעים בכלל, הם הצליחו להשבית לא מעט טנקים כולל מרכבות 4, אבל שוב, רוב הפגיעות היו תוצר של הירידה לכיוון הליטאני והפשלה שהיתה שם (ירדו לשטח השמדה בידיעה ששוכבים שם כוחות מאבטחים שלנו, רק שהכוחות המאבטחים לא באמת היו שם).

אני כן מסכים איתך שהופקו לקחים בעקבות זה, אבל הלקח המרכזי אינו להיות בתנועה מתמדת כי זה יעבוד נגד טיל סאגר, לא נגד קורנט- מי שמשגר קורנט פוגע, ופוגע חזק.

2 לקחים מרכזיים הופקו בצה״ל לגבי הפעלת השריון במלחמת לבנון השנייה:

1.כוחות השריון הסדירים לא מיומנים מספיק בהפעלת הכלים ואינם מכירים את הכלים על בוריים בעקבות שינוי תפיסת הלחימה שלהם והוצאתם מתוך הכלים לצורך תגבור קוים של חי״ר.

גם כוחות המילואים לא התאמנו מספיק על הכלים ובקיצור- היה בלגן אחד גדול בהפעלת השריון במלחמה עם סדירניקים שעלו להלחם שלא בצוות האורגני שלהם ולא בכלי שלהם וכו׳.

2. הלקח השני היה שהכלים אינם מוגנים מספיק מפגיעת נ״ט, בטח ובטח כשחיזבאללה עושה שימוש מוגבר בטילים מתקדמים כמו הקורנט.

זה כאמור הביא את פיתוח מערכת מעיל רוח שבסיבוב הבא תגרום ליחידות הנ״ט של חיזבאללה לחרבן בתחתונים כשהם יבינו שהם יורים ויורים והטנקים ממשיכים לנוע מבלי להיפגע.

[ברווז]

אני מדבר על המפציצים הכבדים מהדור הקודם (B-52 וכו), המצפיפים הנל מסוגלים להעמיס מגוון רחב של פצצות ובכמותגדולה אך מצד שני הם לכוארה מטרה קלה(גדולים איטיים וחסרי הגנה עצמית).

מה הבעיה של האויב להפיל מפציצים שכאלה אפילו בעזרת טילי כתף מתקדמים?

 

נחזור לרגע לנושא השירשור המקורי.

הדורות הראשונים של המפציצים היו כלי נשק חדש ומפחיד, אשר היצריכו ייצור של דוקטורינת קרב מיוחדת עבורם. בעקבות ייצור כלי נשק חדש, התפתחו גם הגנות חדשות נגדו. מעין "הביצה והתרנגולת".

לפני כמה מאות שנים, כשלחמו ברובי מוסקט, אחת לכמה שנים היה מומצא כידון ארוך יותר לרובה, כדי לתת לך ייתרון בשעת הלחימה (לוקח הרבה מאד זמן לטעון אחד כזה) של טווח הגעה שלאוייב אין. אז גם האוייב ייצר כידונים ארוכים יותר.

זה סיפור שלא נגמר, ידידי...

 

אל תשכח שברגע שהאוייב הבין שהמפציצים גדולים וכבדים, האוייב שלח עליהם טייסות יירוט.

וברגע שזה התחיל לקרות, טיסות הפצצה קיבלו ליווי בצורה של מטוסי קרב, להגנה על המטוס באוויר.

 

מה שאני מנסה להגיד- לכל דבר יש חוזק וחולשה. כל צבא מנסה לנטרל את החוזק של היריב ולנצל את החולשה שלו, וזה לא ייגמר לעולם.