העלייה בתוחלת החיים - ברכה או נטל?

[צביקי]

אני עובד עם קשישים.

מצד אחד- הכל נכון.

מצד שני- בזכות תוחלת החיים הזו הרווחנו עוד 20-30 שנים טובות ויפות של פריחה ואושר.

פעם נינים היו רק ליחידי סגולה. היום זה סטנדרט.

מה שכן- זה רק ילך ויחמיר. כמעט כל בני ה30 היום יגיעו לגיל 100 בלי כסף ובלי שלמדינה תהיה יכולת לטפל בהם.

אומרים אצלנו: אנחנו מברכים בחיים ארוכים, אבל חיים ארוכים הם לא מבורכים...

[Arilou]

אבי (אבא שלי) ייכנס בשנה הבאה לעשור השביעי בחייו. מדי פעם אני והוא יוצאים לרוץ ביחד, ושבוע שעבר הוא חזר מטיול תרמילאים של חודש בהודו (יחד עם עוד חבר).

 

ככה שהחיים יכולים להיות יפים בגיל הזה. אבא שלו נפטר בגיל 61 מדום לב.

 

speial - כמעט נכון: כאשר ביסמרק כונן את הפנסיה חובה בגרמניה, תוחלת החיים היתה כ-60 שנה אם אני זוכר נכון, ורק מעטים הגיעו לממש את הפנסיה.

[Night Driver]

70 זה עוד ילד. אני מדבר על גילאים הרבה יותר מבוגרים (אבא שלי בן 75 ועדיין עובד משרה מלאה+ ובכושר יותר טוב מהעובדים שלנו שצעירים ממנו ביותר מ 40 שנה).

[Eowyn]

היה פעם רופא בארה"ב (נפטר לפני מספר שנים) שעזר לחולים סופניים לסיים את חייהם בכבוד. קוראים לו ד"ר קבורקיאן ובגלל הפעילות שלו היום בארה"ב זה פשע לסייע להתאבדות.

 

קחו בחשבון שהאנשים שלהם הוא עזר לסיים את חייהם היו כולם חולים סופניים והיו לא מעט אנשים שאותם דחה.

למעט מקרה או שניים שהוא נאלץ פיזית לסייע בהפעלת המכונה בגלל חוסר יכולת של החולה (כמובן עם הסכמה ברורה שלו כאשר כןל זה מוקלט בוידאו), כל הפציינטים שלו (בתחום הזה) לקחו את חייהם בעצמם.

 

כפי שגם קבורקיאן עשה, לדעתי ניתן לקבוע קריטריונים להמתת חסד אבל הנושא כל כך טעון שאני לא חושבת שמישהו אי פעם יעשה משהו בעניין, אולי בצדק.

 

אם מישהו רוצה לראות סרט על מה שהוא עשה חפשו את You don't know Jack (עם אל פצ'ינו).

[רוכב בודד]

אי אפשר לקבוע דעה. ואי אפשר לסיים חיים של אדם. כמה שעצוב וקשה לטפל בו, כמה שהחיים הם לפעמים לא חיים.

אך אחד לא יקח על עצמו להגדיר מהם חיים ומתי אינם חיים.

כמו כל דבר, כמעט, היום מודדים את העלות בכסף, רק תראו מה קורה עם התקנה מ-2013 לביטוחי מנהלים.

ואל תשכחו שפעם כולנו נהיה בגיל כזה, ולהוואי עם בריאות טובה. אני לא בטוח שמה שאנו אומרים או חושבים היום נגיד באותו זמן.

*

אימי ז"ל היתה אשה נהדרת ומלאת שמחת חיים. אולי פעם הסיפור יגיע.

בגיל 85 היה משבר גדול: עשרות שנים אימי ז"ל היתה נוסעת על דו גלגליים. באותו זמן היה לה קטנוע. בורדו מטלי. הרופאה החליטה לא לחתום לה על בדיקה רפואית שנדרשת כל שנה-שנתיים מעל גיל ,65 כתנאי לחידוש רשיון. לא בגלל בעיה תפקודית אלא מחשש שאם היא תיפול או תחטף פגיעה - העצמות כבר לא יתאחו.

שלושה חודשים היו שיחות ונסיונות שכנוע , מול שני הצדדים. שתיהן צודקות. אני יצאתי מותש. לבסוף ההגיון הרפואי גבר.

[יוסי פרנקוס]

אני גר כבר שבועיים אצל סבא שלי, שבן 86 (מחכה לקבל דירה מושכרת, זה רק זמני).

 

יצא לי לראות גם אותו וגם את אשתו כבר מאושפזים בזמן הזה ואני רואה איך הוא הולך לאט לאט ונכבה.

פעם הוא היה בן אדם ממש משכיל וחזק, וכיום הוא רואה את עצמו בקושי מסוגל ללכת 100 מטר.

הוא עוד לא במצב של סבל כי הוא עובד ועושה כל מה שהוא יכול אבל יבוא הרגע העצוב שבו הוא יבין מה קורה איתו.

אני מפחד מהרגע הזה ומקווה לא להגיע אליו.

 

בינתיים אשתו כל הזמן רבה איתו על זה שהוא לא צריך לנהוג.

אחרי שלא חידשו לו את הרישיון הוא שילם מתחת לשולחן בשביל שיתנו לו אחד חדש.

הוא לא רואה רכבים אחרים, מתעלם מאור אדום ומסימנים על הכביש והסיבה היחידה שהוא עדיין בחיים זה כי יש לו אוטו ששוקל 2 וחצי טון וכולם רואים אותו ממרחק.

 

מצד שני חמותו (סבתא רבא שלי), עוד 3 חודשים בת 102. כבר לא מזהה אף אחד כמעט, איבדה 3 ילדים, בעל ואת 7 האחים היותר צעירים שלה.

היא בקושי רואה, בקושי שומעת וזה די נורא.

אני לא מדמיין לעצמי מה זה להיות במצב הזה.

אני לא רואה אותה כבר 9 שנים ומקווה להישאר עם הזיכרון של איך שהיא הייתה בגיל 93, כשהיא עדיין הייתה במצב טוב.

 

זה עצוב לראות את זה.

 

לדעתי רק אם יתחילו לשפר את רמת החיים של קשישים, זו תהיה ברכה.

[Cerebral Cortex]

כאשר מישהו אומר לי שקרוב משפחה שלו נפטר אני מביע את צערי דבר ראשון. אחר כך אני שואל אותו בן או בת כמה היו המנוחים. אם אומרים לי גיל מאוחר אני מסביר להם בפשטות שאלה הם עובדות החיים. אנחנו נולדים, פורחים ובסופו של דבר גם נובלים כמו כל דבר בטבע. כל עוד אדם חיי את חייו בצורה המלאה ביותר שהוא רואה לנכון אז הוא הרוויח. כואב לי מאוד על אנשים שהיו צריכים להתמודד עם אובדן של מישהו צעיר שנקטף מהם בדמי ימיו. במיוחד שמדובר על ילדים.

 

דבר נוסף הוא שעצוב שבמדינת ישראל של ימינו אומרים לך איך להיוולד, איך לחיות, איך להתחתן, איך להתגרש, איך למות ואיך להיקבר. עצוב מאוד שחולה סופני שידוע מעל ומעבר לכל צל של ספק שימיו ספורים צריך "לנדוד" עד אירופה בכדי לסיים את חייו בכבוד. אחד הדוגמאות העצובות הייתה של הקריין האגדי עדי טלמור ז"ל.

 

אמא של אחת מהידידות שלי הייתה אחות בכירה בבית החולים. כאשר נודע לה שהיא חלתה בסרטן סופני היא ביקשה מאחד מידידיה הרופאים שיעזור לה לסיים את חייה. היא הצהירה בכתב ובעל פה לפני עדים שזהו רצונה בכדי שלא יהיו תביעות כאלה ואחרות מצד החוק והידיד עזר לה לסיים את חייה בסתר.

 

עצוב מאוד שזוהי המציאות אבל היא מה שהיא.

אני ממליץ לכולם לקרוא את הספר "יום שלישי עם מורי". סיפור אמיתי של פרופסור משכיל שמספר לתלמידו מהעבר על החיים ועל המוות מהצד של אדם מבוגר שחיי את חייו ודועך בעקבות מחלה בזקנתו.

[Uno Turbo]

איכשהו בכל שרשור אתה מכניס נושא של דת, אבל זה כבר לא משנה.

 

אחת השאלות הכי קשות שנתקלתי בהן.

סבתא של אשתי בת 88, חולת סכרת, עיוורת כמעט לחלוטין, לא מצליחה לדבר גם כשהיא ממש מנסה וכבר לא ממש

מתקשרת עם הסביבה.

לראות וידאו שלה 25 שנה אחורה שמחה ומלאת חיים פשוט בלתי נתפס, אנחנו רואים קשישים במצב כזה וחושבים שתמיד

היו ככה, זה ממש לא נכון.

כנראה שגם גורלנו כשלהם, קשה מאוד לחשוב על עצמך היום (26) כאדם לא מתפקד ותלוי לחלוטין באחרים.

דרך אגב, סבתא רבא של אשתי שנפטרה לפני 12 שנים בגיל 97 סעדה את ביתה בת ה-76, עד שבוע לפני שנפטרה.

אתם קולטים? אישה בת 97 שמטפלת ורוחצת את ביתה בת ה- 76.

 

עשיתי עבודה בבית אבות באזור לא מזמן, נגשה אלי קשישה נחמדה ושאלה היכן השירותים, כי זה היום הראשון שלה בבית האבות.

הסברתי לה, החלפנו כמה מילים והיא המשיכה לדרכה.

כמה דקות אחרי זה הגיע אחד המטפלים וחייך אלי, מסתבר שהקשישה בת 95 וכבר 20 שנה מסתובבת וחושבת שזה היום הראשון שהיא הגיעה לבית האבות הזה, אלצהיימר למי שלא הבין.

[nitch]

התחושה (או שמא תקווה) שלי היא שהרפואה התמקדה מאוד בהארכת החיים, והרבה פחות דגש ניתן לאיכותם. השלב הבא בהתפתחות יהיה שימור יכולות ובריאות גם בגיל מתקדם, ורוב הסיכויים שלרובנו האמצעים האלו יהיו זמינים.

 

בכל אופן, לאשתי כבר הודעתי שאני מעדיף שהנכדים שלי יספרו שסבא שלהם נכנס חזיתית בקיר עם מזחלת קרח ב200 קמ"ש או שט עם היאכטה שלו לתוך הוריקן ולא חזר מאשר דעך לאט לאט. אני מקווה שתהיה לי הזכות לעשות את זה, או לפחות למות כמו יקה, פשוט ללכת לישון בלילה ולא לקום.

[sperial]

הרפואה מתמקדת מאוד באיכות חיים, לא תמיד מצליחה. מכל מקום - איכות החיים נכנסת כחלק מהמדדים להצלחת יפולים מאריכי חיים וחישוב עלותם.

[colauti 9]

זה לא סוג השרשורים האופטימיים ובכל פעם מחדש זה כמובן "דוקר" מחדש.

סבי ז"ל,היה אדם בריא סה"כ עד שלפני 9 שנים גילו שהוא מאבד דם ושום בדיקה לא מצאה את הבעיה.

רק לאחר שנתיים,הבינו שזו אחת המחלות הנוראיות.מאותו הרגע,אדם כזה שהיה כל חייו בריא וכמעט מעולם לא נטל תרופות פרט לאקמול,הפך לאדם שונה.

בחודש האחרון לחייו,הוא בכה ואמר שעדיף למות כי הוא לא רוצה להפוך לנטל על המשפחה.

בסופו של דבר לאחר סבל לא פשוט של 3 חודשים,קרסו מערכות הגוף והוא נפטר וסבתי נשארה לבד.

סבתי כיום בת כ-92,סובלת מדימנציה קלה וזה דבר,שיכול להתיש כל אדם נורמלי ?(לא זוכרת מה אמרו לפני 10 דקות,תקליט שחוק).

היא מתפקדת יחסית סביר ואולם לאחר שבבית (כאשר לא הייתי נוכח) היא נפלה לא פעם ולא פעמיים,הוחלט לפני כחודש להביא לביתינו בחורה,שתהיה בבית 24 שעות, תקל מצד אחד על בדידותה (ותשמור על בטחונה האישי בבית) כיוון שהבנו שאין ברירה.

יחסית לחולים אחרים במחלה היא במצב סביר,אך מידי יום היא סוחטת את כל הכוחות של בני המשפחה ב"ה.

למזלנו נמצאה מהר עובדת זרה כי החודש לפני כן היה גיהנום אחד גדול והיא אמרה שלבד בבית (אני לא תמיד בבית,עובד,גם לי יש חיים בכל זאת למרות שגר בבית) עדיף למות.היא סירבה בהתחלה שתהיה עוד מישהי בבית אבל הסברנו לה יפה כולנו שיש לה 2 אפשרויות:

א.בית אבות.

ב.להביא אדם ל -24 שעות.

לאופציה א' היא סירבה כי היא לא מסכימה לעזוב את הבית (עקשנית מאוד אין מה לעשות).

נאלצה להתפשר על אופציה ב' מה שקצת הקל על חיינו.

אך עדיין,ברור לנו שהמצב יום אחד עלול להחמיר ואולי בבוקר בהיר אחד,היא לא תזהה אף אחד מאיתנו ואז באמת שנצטרך כוחות נפשיים גדולים להתמודד אפילו יותר מהמצב עכשיו.

מצד אחד העלייה בתוחלת החיים היא ברכה לאנשים הללו,שזוכים לראות נכדים ונינים ומצד שני היא הופכת במצבים מסויימים לנטל נפשי וגם במקרים רבים כלכלי על המשפחה הגרעינית הקרובה.

[חולגי]

הא, זה שרשור קצת עצוב.

אמנם הרפאוה המודרנית, מאריכה את תוחלת החיים, אך כפי שמישהו כבר אמר לפניי, תלוי איך מגיעים לזקנה המופלגת הזו.

אני ממליץ לבקר במוזיאון הילד בחולון. יש שם ביתן שמדגים את הזיקנה מכמה היבטים. טוב גם לילדים, בעצם - טוב לכל הגילאים.