פגעת וברחת? צפה לעד 20 שנות מאסר - הצעת החוק עוברת לאישור הכנסת

[MoonTribe]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3995018,00.html

 

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה הבוקר (ב') הצעת חוק של ח"כ משה מטלון, לפיה יוחמר משמעותית העונש המוטל על נהגים שיורשעו בגרימת תאונת דרכים והפקרת פצוע. בתי משפט יוכלו להשית על נהגים אלה עונש של עד 20 שנה, וזאת לעומת עונש מרבי של שבע או תשע שנים כיום. לאחר האישור בוועדת השרים, תועבר כעת הצעת החוק לאישור הכנסת.

[dorki]

עוד חוק הזוי שמקומו בפח האשפה.

 

לא בשל העובדה שיש לי מילים טובות להגיד על כאלה שפגעו וברחו - ממש לא.

 

אבל במדינה שבה נגזרים חודשי מאסר ושנות מאסר בודדות על נהג שפגע והרג, לא ניתן להטיל עונש שאיננו פרופורציונלי לחומרת העבירה שממנה הנהג מנסה להימלט.

מה יהיה דינו של כזה שנמלט ברגע של איבוד עשתונות וחזר כדי להסגיר את עצמו? גם 20 שנה בפנים? את זה לא מקבלים אפילו כאלה שתיכננו ובצעו רצח בדם קר.

 

חוק אדיוטי שחוקק בידי אדיוט שצריך לשלול ממנו את הרשיון לחוקק חוקים...

[Night Driver]

אני דווקא חושב שזה חוק טוב ולמיטב ידיעתי נהג שברח והסגיר את עצמו לאחר פרק זמן מסויים לא יחשב לנהג שפגע וברח אלא לנהג שהפקיר פצוע.

[vladclar]

ואולי זה יוביל להחמרת העונשים על "פגע והרג"...

[yaba]

כמה נהגים פגעו - ברחו וקיבלו 7 שנים?

משום מה רוב רובם של המשפטים בישראל נגמרים בקושי להוכיח ובעיסקת טיעון בדיחה.

 

עונשים קרובים לזה ניתנים לרוצחים, אז עם כל הרצון והתקווה לשינוי, אני לא באמת מאמין שיהיה כזה.

[Wonka]

הרעיון נחמד אבל הביצוע לא יהיה קרוב לעונש המקסימלי בחוק .

[shaihar]

לא יודע, לא רואה את זה קורה...

[Wonka]

חשבתי על זה שוב ואולי זה יגרום לקצת יותר פחד צאל נהגים פוגעים. מצד שני אחרי הרבה פגיעות שהנהגים הפוגעים יצאו בעונשים קלים הפחד ירד .

[עו"ד אסף שמיר]

אכן מדובר לטעמי בהצעת חוק בעייתית וכמעט בלתי ישימה.

אנו נתקלים ביוזמות חקיקה לא מעטות אשר נעשות בחיפזון מבלי להבין את מהותן ואת השלכותיהן.

כעו"ד בעל ותק רב בתחום, וכחבר בוועדת התעבורה בלשכת עורכי הדין, אני יכול לספר ולהעיד על הצעות חוק רבות שהוגשו לשולחן הכנסת שמרביתן הצעות פופוליסטיות, חסרות כל היגיון, מוזרות ואף מגוחכות בחלק מהמיקרים.

חלק מההצעות נובעות מלחץ ציבורי ודעת קהל שדורשים פתרון מיידי. אין פתרונות מיידיים וחקיקה חפוזה יוצרת מצבים בלתי אפשריים בבית משפט.

יש לקבוע עונשי מינימום ולהרחיב את שיקול דעתם של השופטים ולא "להפציץ" בעונשי מקסימום אשר יש קושי רב לגזור על נאשמים ולכן הם אינם מיושמים.

עו"ד אסף שמיר.

[שרגאמן]

http://knesset.gov.il/privatelaw/data/18/2626.rtf

 

יש הצעה לעונש מינימום,

 

לפי נוסח ההצעה,

 

עונש מינימום (עונש חובה) שנה מאסר (א) או שלוש (ב)+ "עשוי היה להיפגע אדם"+ מודעות של "היה עליו לדעת"?

 

אפשר להוסיף לזה סיוע למחדל בעבירת הפקרה (2 הבנות) לפי וייצמן (הפס"ד המצוטט בכתבה), ושתיהן נכנסות לעונש חובה?

"בראשית חוות-דעתנו תיארנו בקצרה את דרכם של המערער והמערערות ושל ויקטור באותו ערב מר ונמהר. היו אלה שני זוגות חברים אשר יצאו לבילוי משותף. הם הכירו היטב זה-את-זה והכול נטלו חלק פעיל בשיח שהיה ביניהם על-אודות בילויי הערב. אכן, ויקטור ושלומי כמו הילכו בראש ואילו אורנה וקרן באו אחריהם, ואולם הלכה למעשה היו הארבעה כגוף בן ארבעה ראשים - ראש-נהג ושלושה ראשים נוספים; כך התנהגו הארבעה במשך אותו ערב, ולא בכדי מדברים הם תדיר בהודעותיהם ובעדויותיהם בלשון רבים. ביודענו כל זאת נוסיף ונסיק כי דבקו באורנה ובקרן - בוודאי דבק בשלומי - מעט מאותה שליטה ברכב היוצרת זיקה מיוחדת כנדרש לדעתם של בעלי האסכולה השנייה. אכן, שתיקתן של אורנה ושל קרן - בנסיבות העניין - ניתן להעלות עליה כי נחנה בסגולה של סיוע על דרך של מחדל."

 

 

(או בדומה לזוסמן בירדור על דרך המשפט הטבעי), וזה כבר רחב מאוד מבחינת החלה ומגביל מאוד.

 

כמובן שהנימוק בעד יצירת עבירה שלא בספר החוקים כמו סיוע על דרך מחדל בעבירת הפקרה, הוא אי ידיעת החוק אינה... והרי בן אדם לא יודע את החוק שהוא יוצא מהבית ובכל זאת נענש, אבל שוב השאלה אם היצירה הרטרואקטיבית של סעיף עונשי עם עונש חובה לא מוגזם, במיוחד לאור סעיף 1 לחוק העונשין, ועכשיו פשוט תוסיפו לזה עונש מינימום.

 

וגם "

 

במקום הסיפה החל המילים "ובלבד" יבוא "הורשע אותו נוהג רכב גם בגרימת התאונה, דינו – מאסר תשע שנים ולא פחות משבע שנות מאסר"

 

לזה יש להוסיף שלפי ההצעה גם מדובר על איסור בעסקת טיעון,

 

עכשיו,

 

עונש מינימום+עשוי היה+היה עליו לדעת+עבירה מפורשת בהרחבה לא כתובה+ איסור בעסקת טיעון = ?

 

 

איך זה ייושם בכל הערכאות?

[שרגאמן]

חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח _ 1998

*

1. (א)חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.

 

(ב)המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לענין חוק זה: בסעיף זה, "רשויות" – משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות.

2. (א) הוראות סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט1979-[1], יחולו גם כאשר המזכה פעל מכוח חובתו על פי הוראות סעיף 1.

(ב) בית המשפט רשאי לחייב את מי שגרם לסכנה שהניצול נקלע אליה, לרבות את הניצול עצמו אם גרם לסכנה זו, לשפות את מי שהושיט עזרה בהתאם לחובתו לפי הוראות סעיף 1 על ההוצאות והתשלומים הסבירים שהוציא.

3. בכפוף להוראות סעיף 2(א), אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין.

4. העובר על הוראות סעיף 1 לחוק זה, דינו – קנס.

5. שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה.

6. תחילתו של חוק זה בתום 90 ימים מפרסומו.

 

בנימין נתניהו צחי הנגבי

ראש הממשלה שר המשפטים

 

עזר ויצמן דן תיכון

נשיא המדינה יושב ראש הכנסת

ג. דברי הסבר

 

הצעת חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ג - 1992*

 

הצעת חוק זה מקורה בצו התורה הקובע הלכה מוסרית גדולה "לא תעמוד על דם רעך אני ה'" (ויקרא י"ט ט"ז).

ובגמרא במסכת סנהדרין פורשה הלכה זו בצורה מוחשית:

"מנין לרואה את חברו טובע בנהר או חיה גוררתו, או ליסטים באים עליו, שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: "לא תעמוד על דם רעך".

יתר על כן: בתלמוד שם למדים מפסוק זה שעל האדם להציל את חברו גם אם הדבר כרוך בטרחה רבה ובהוצאות כספיות מצידו, וכך נפסק להלכה ברמב"ם "ביד החזקה" בהלכות רוצח ושמירת נפש (פרק א' הלכה י"ד).

ובטור חושן משפט (סימן תכ"ו סעיף א') הוסיף כי במקרה שיש לניצול ממון הוא חייב לשלם למציל (הלכות אלה פורטו בדרך שיטתית בספרו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה פרופ' נחום רקובר, "עושר ולא במשפט", עמ' 175-194).

הצעת חוק זה באה, איפוא, לעגן הלכה יהודית זו בחוק המדינה ואף לשתף את המדינה באחריות-על ויישום של עקרונות מוסריים אלה, הן בתחום הממוני – בקביעה כי אם אין לניצול אפשרות לשלם למציל תשא המדינה בהוצאות ההצלה, והן בתחום הענישה – בקביעה כי מי שיימנע ביודעין מלהגיש עזרה לנפגע הנמצא בסמוך לו צפוי לעונש של עד שנת מאסר.

אמנם אין מקובל בדרך כלל להעניש על עבירה המתבצעת באופן פסיבי ב"שב ואל תעשה". אך דומה כי "עמידה על הדם" באפס מעשה אינה רק עמידה פסיבית אלא יש בה ביטוי בוטה וחמור להתנכרות וזלזול בחיי אדם, ולפיכך ראויה היא לענישה הולמת במידת הצורך.

 

* נתקבל בכנסת ביום כ"ח בסיון התשנ"ח (22 ביוני 1998 הצעת החוק ודברי הסבר פורסמו בהצעות חוק 2398, מיום ד' בניסן התשנ"ה (4 באפריל 1995), עמ' 456.

 

[1]. ס"ח התשל"ט עמ' 42.

 

ספר החוקים 1670, ו' בתמוז התשנ"ח, 30.6.1998.

 

* מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת חנן פורת, תנ"ו, הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ט בכסלו התשנ"ג – 14.12.92.

 

http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA65-66/Assia65-66.02.asp#_ftnref2

--------------------------------------------------------------------------

 

מתפרסמת בזה הצעת חוק של חבר הכנסת מטעם ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת:

 

 

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 47) (לא תעמוד על דם רעך),

התשנ"ה-1995*

הוספת סעיף 344א

1.בחוק העונשין, התשל"ז-1977(1), אחרי סעיף 344 יבוא:

"הימנעות

מהושטת

עזרה

344א. (א) הנמנע מלהושיט עזרה לאדם, הנמצא לנגד עיניו במצוקה עקב אירוע פתאומי שהעמיד בסכנה חמורה ומיידית את חייו, שלמות גופו או בריאותו, כאשר היה לאל-ידו להושיט את העזרה הנחוצה בעצמו מבלי להסתכן או לסכן את זולתו, או להודיע לרשויות, או להזעיק אדם אחר לשם מתן העזרה, דינו - מאסר ששה חודשים; לענין סעיף זה, "רשויות" - המשטרה, מגן דוד אדום או שירות כבאות, לפי הענין.

(ב) לא יוגש כתב אישום לפי סעיף זה אלא באישור פרקליט מחוז."

 

* הצעת חוק מס' בתתקס"ח; הועברה לועדה ביום י"ח באדר ב' התשנ"ה (20 במרס 1995).

(1) ס"ח התשל"ז, עמ' 226; התשנ"ד, עמ' 348; ה"ח התשנ"ד, עמ' 512.דברי הסבר

הצעת חוק זו באה לעגן בחקיקה הישראלית את הערך המוסרי והחברתי שמקורו בתורה (ויקרא י"ט, ט"ז), לפיו מוטלת חובה על אדם לסייע להצלת חייו של אדם אחר.

בהצעת חוק זו מוצע לקבוע כעבירה הימנעות מהושטת עזרה לזולת במקרה המיוחד שבו אותו נפגע נמצא במצוקה עקב אירוע פתאומי המעמיד בסכנה את חייו, גופו או בריאותו, וזאת כאשר בהושטת העזרה כשלעצמה, אין סכנה לחייו של מי שאמור להושיטה או לאדם אחר.

זאת ועוד, הצעת החוק קובעת כי ניתן להושיט עזרה במקרה זה גם בדרך של הודעה לרשויות המתאימות, או הזעקת אדם אחר לשם מתן העזרה. בכך כוללת ההצעה את האיזון הנדרש בין ערכים חברתיים מופשטים לבין דרישות המציאות והחיים השוטפים. כך, רק באותם מקרים שבהם היה צורך חיוני בהושטת עזרה, וניתן היה להושיטה ובאופן מודע נמנע אדם מלתיתה, נקבעה העבירה. הוראה דומה קיימת גם בחקיקה הפלילית של כמה מדינות באירופה.

 

http://www.knesset.gov.il/laws/heb/FileD.asp?Type=2&SubNum=1&LawNum=2398

 

 

--------------------------------------------------------------------------

 

פרק ו'1: הוראות להתאמת דיני העונשין

מיום 23.8.1995

תיקון מס' 43

ס"ח תשנ"ה מס' 1537 מיום 7.8.1995 עמ' 390 (ה"ח 2421)

הוספת פרק ו'1

 

90א. בכל מקום בחיקוק שנחקק לפני תחילתו של חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ד–1994 (בפרק זה - חוק העונשין תיקון מס' 39), ושבו היסוד הנפשי שבעבירה בא לידי ביטוי במונח –

(1) "זדון" או "מזיד" - יהיה היסוד הנפשי הדרוש להתהוות העבירה - מודעות כאמור בסעיף 20(א) רישה, ולענין תוצאת המעשה הנמנית עם פרטי העבירה - גם פזיזות;

(2) "בכוונה" - מקום שהמונח אינו מתייחס לתוצאת המעשה הנמנית עם פרטי העבירה, יתפרש המונח כמניע שמתוכו נעשה המעשה או כמטרה להשיג יעד כפי שנקבע בעבירה, לפי ההקשר;

(3) "ביודעין" או מונח בעל משמעות דומה - יתפרש המונח כמחשבה פלילית כאמור בסעיף 20(א);

(4) "יש לו יסוד להניח" או ביטוי בעל משמעות דומה - יתפרש הביטוי כאדם שחשד, כאמור בסעיף 20(ג)(1);

(5) "התרשלות" - יתפרש המונח כרשלנות כאמור בסעיף 21.

מיום 23.8.1995

תיקון מס' 43

ס"ח תשנ"ה מס' 1537 מיום 7.8.1995 עמ' 390 (ה"ח 2421)

הוספת סעיף 90א

 

90ב. בכל מקום בחיקוק שנחקק לפני תחילתו של חוק העונשין תיקון מס' 39, ושבו היסוד הנפשי הנדרש להתהוות העבירה הוא רשלנות, ולאותה עבירה נקבע עונש מאסר העולה על שלוש שנים - יהיה העונש בשל אותה עבירה, מאסר שלוש שנים.

 

 

 

20. (א) מחשבה פלילית - מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולענין התוצאות גם אחת מאלה:

(1) כוונה - במטרה לגרום לאותן תוצאות;

(2) פזיזות שבאחת מאלה:

(א) אדישות - בשוויון נפש לאפשרות גרימת   התוצאות האמורות;

(ב) קלות דעת —בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען.

(ב) לענין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן.

(ג) לענין סעיף זה —

(1) רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר  אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע  מלבררם;

(2) אין נפקה מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות.

 

 

[MoonTribe]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3998480,00.html