עכשיו כבר מותר לגלות-מהפכה במשפחת המלוכה.

[Lambretta-man]

רן, אז היה טיול קטנועים בשבת או לא??

[השושנים]

היה פרטי שלי, לא היה של כולם, נידחה למועד לא ידוע. מצפה בקוצר רוח-רן

[השושנים]

סופי מודה מודה מודה, לאלי על החילוץ ממעמקי הבור, ותעמוד לרשותו לסיבוב בכל עת שיחפוץ, אבל למרות הכל עדיין חסר החלק האחרון-רן

[השושנים]

קיבלתי מחבר ולא יכולתי שלא לשתף אתכם, אין לכם ברירה בעצם, מי זוכר?

 

[השושנים]

השבתות האחרונת, קצת מרגיזות אותנו, בדיוק הרסני חברו להם מזג האויר והמשמרות שלי לאחת והתקבלה שבת מושלמת לטיול בשנים או שלוש, בדרך אני משתף בטיול כזה את הבן זיו, או את הפיקוד, על מנת לקרב לבבות, להשכיח כעסים וליצור שלום ואחווה בין הנפשות הפועלות...רק הנשואים שביננו יבינו זאת. אבל דווקא בתקופה האחרונה משבוטל טיול האופנועים והקטנועים, בגלל מזג האוויר, דווקא עכשיו בכל השבתות שמתאימות לצאת החוצה למסלולים ולכבישים, יש לנו התחייבויות קודמות, וכך שבת אחר שבת אני נאלץ לנסוע במשפחתית סגורה ולהתבונן בכל אותם מאושרים שזכו לצאת בעדרי הדו"ג (ד"ש להארליסטים בכביש י-ם ת"א משבת האחרונה) דרך חלון המכונית. הרכיבה על סופי בימים הקצרים של החורף מחייבת מסלולים קצרים בני שעתיים שלוש בגלל הקור החודר לעצמות החל משעות אחר הצהרים המוקדמות, והיציאה חייבת להיות כאשר האויר קצת מתחמם אחרי שעות הבוקר, האמת גם ירושלים נהיתה קטנה עלינו לאחר שמיצינו את רוב האתרים המוכרים בטיולינו המשותפים, בשבת הקרובה מתוכנן מסלול עפר תקין ועביר לרכב לכיוון עין בלאבן מעיין נובע בהרי י-ם, מכיוון גן החיות אל תוך ההרים הרכיבה קלה ומתאימה לכל רכב מי שמעוניין להיצטרף בדו"ג או רכב מוזמן לתאם איתי יהיה כייף-רן

[השושנים]

למי שהתגעגע, לאלו שרוצים להרגיש שוב צעירים, וסתם בשביל הכייף:

טעם של פעם-רן

[השושנים]

"קיץ אינדיאני" זה המושג שכאן בירושלים בשנות השיבעים נהגנו הילדים לכנות ימים כגון אלה, שמיים בהירים כחולים כמו באמצע הקיץ, ללא ענן בשמיים אבל השמש משקרת, קר, ולא סתם קר אלה ממש קור חודר לעצמות, מי שלא מצוייד כהלכה פשוט קופא, ומרגע שהשמש נעלמת אז מתחיל הסיוט האמיתי. בימים כאלה, בולטת הנדסת האנוש הגרועה של סופי, אל מול הפשטות המכאנית, מוקצנת בעיית הנדסת האנוש, בימים אלה בלבד, קינאתי יוצאת אל בעלי הטוסטוסים האוטומטיים, הם מכונסים להם בבטחה ובחום בכל שכבות הביגוד שעולה בדעתם, נידרשים רק להשתמש בידית המעצרת, ובברקס וזהו, ואילו אני, נאלץ לאסוף את כל יכולות הקורדינציה הגמישות והטכניקה, בדומה לרקדנית בלט, אלה שבמקום בגד הריקוד ונעלי הבלט, אני לבוש בחרמונית וכפפות מסורבלות. החלפת ההילוכים קלאץ וגז ביניים, בירושלים העסק עוד מסתבך כי בנוסף לעליות והירידות שאיש לא יודע עדיין מה יש יותר, גם מס' הרמזורים בי-ם רק הולך וגדל וזה עדיין לפני בוא הרכבת הקלה. נהיגה ותיפעול של רכב כזה משולה לנסיון לשלוף קוצים של סברס מהתחת עם כפפות איגרוף...והבעייה הכואבת באמת היא נושא העצירה, מי שמצליח לעצור ווספה בבלם הקידמי יזכה אצלי בתואר יקיר ירושלים לדורותיו, ואין כל בעייה בבלם, לדעתי הוא אפילו המקורי שהגיע מהמפעל ומעולם לא הוחלף כיוון שהוא עדיין חדש...והבלם האחורי לחיצת חרום נועלת את הגלגל בצווחה שאפילו נהגי הסמיטרילרים לא היו מתבישים בה, אבל על סופי זה בכלל לא עושה רושם, היא מאטה בעצלתיים זמנה בידה ולא ממש מעניין אותה הדביל שלמעלה שמנסה למנוע פגיעה ברכב זה או אחר. בקיצור אנחנו כבר ממש מתגעגעים לימי האביב והקיץ ולנסיעות הרגועות והבטוחות יותר, אבל שלא תבינו לא נכון עדיין מטיילים ונוסעים בכל רגע פנוי כבר כימעט 2400 ק"מ ביחד ללא בעיות מיוחדות-רן

[חן פרחי]

נהיגה ותיפעול של רכב כזה משולה לנסיון לשלוף קוצים של סברס מהתחת עם כפפות איגרוף...-רן

ענק!

רק מי שנפל על שיח צבר בתחת חשוף יבין על מה מדובר..והיו הרבה קוצים לשלוף.

[kd2]

מצטרף לחן.

 

על כמה עומדת צריכת הדלק שלכם עד עכשיו?

( והאם כיוון הקרב' כבר בסדר? )

אני עם קטנוע אוטומטי ומקנא בך כל רגע!

 

כמו שכבר אמרתי לך הסיפורים על ירושליים מחממים את הלב.

[השושנים]

צריכת הדלק סבירה בסביבות 1:20 אבל...תחושת הבטן שלי שאני עדיין צריך דיזה ראשית קטנה יותר כרגע עומדת על מס' 92 אני צריך 82 או אחרת מתחת ל-92 בכדי לאתר עוד סוסון אחד ודי...מי מכיר מי יודע?-רן

[השושנים]

היום טיפסנו סופי ואני בפעם הראשונה את עליית הקסטל, ואל יהיה הדבר קל בעיינכם, עליית הקסטל היא עלייה מיתולגית בפני כל ירושלמי, היא המחסום הפיזי האחרון בינם לבין שאר העולם, עברת את הקסטל, משמע מעכשיו אתה רחוק מהבית וכל העולם קטן עליך, לילות שישי ארוכים בוזבזו על ויכוחים ומיריבות, הרכב של אבא של מי מי גומר את הקסטל ברבעי ב-100 קמ"ש, עשרות אופנועי 50 CC שפכו נישמתם האומללה בעלייה על מנת לאפשר לבעליהם המאושרים ליראות את מספר הקסם 100 בספידומטר בירידה חזרה, עליית הקסטל היתה המבחן האולטימטיבי לבדיקת רכב לפני קנייה בכדי לבדוק את "מצב" המנוע, וכוחו, ובירידה מהקסטל המתין לכולם ה"סיבוב" זה שהפריד בין הילדים לנהגים, שלט ההאט הגדול באדום, שגרם לנו ריגוש וחלחלה כאחד וסיפק עבודה רבה לפחחים ולבית החולים הקרוב, עין כרם...לכן העלייה היום היתה ירית הפתיחה המשמעותית הראשונה, ליציאות משותפת שלנו למקומות רחוקים, וניפרץ המחסום הפסיכולוגי שלי, כיוון שלסופי הדבר לא הזיז (טוב אולי פרט לכמה ברגים נוספים ששיחררו עצמם שוב.) אבל לא נקדים מוקדם למאוחר, לפני כשבוע ביקשתי מידידינו אבי נ. להכין לי תיבה שתתלבש על סבל הווספה בטיולים ארוכים, לצורך סחיבה של מיכל דלק נוסף, למניעת היתקעות ללא דלק, ושאר אביזרים ראויים לטיול. הקופסא שהיתה אמורה להגיע למפגש שישי, התעכבה ומישהו העביר לי אותה, למוצא עילית היום בבוקר, תירוץ נהדר בשבת נוספת של "קיץ אינדיאני" לטיול והרפתקאה, מעיל הדיינז הנאמן נילבש כפפות חורף ונעליים גבוהות והופ אנו ממריאים לכיוון היציאה מהעיר, ירושלים של שבת בבוקר, תנועה דלילה ואין תור ברמזורים, חיש מהר אנו מוצאים עצמינו על כביש בגין, שהוא למי שאינו מכיר האיילון של י-ם, דרישת שלום אחרונה לשלט ברוכים הבאים לי-ם שבמתכונותו הנוכחית מתאים יותר לכניסה לחנות לחיקויי מותגים, מאשר לעיר בירה, ואנו כבר בירידות החוצה, אני משתדל שלא להיות קבוע עם ידית המעצרת זמן רב, על מנת שהמנוע יקבל שימון משתנה גם בירידה, מס' רכבים שחולפים אותה מגיבים בצפירה למראה סופי, וחיוכים מבעד לחלון, עוברים את מבנה הבית האדום, קדימה יקירתי אני לוחש לה, איזרי עוז איספי כל סוס שתמצאי וקדימה אני משתדל להגיע לעליה בכל המהירות שהצלחתי לצבור, הכביש פנוי ואני בוחר את קו הפנייה הנכון, גז פתוח עד הסוף הטייה, עוד הטייה יופי ועכשיו הזדקפות, תיקון קל לימין ומתחילם לטפס עדיין ברבעי, תחילת העלייה רעש המנוע עוד נישמע נהדר, אוזני זקופות לשמוע כל רמז לבעייה, או שינוי צליל, הטורים מתחילים לרדת, אני מחליט שלא לאמץ את סופי ונותן להם להמשיך ליפול על חשבון המהירות, שליש מהעלייה כבר עברנו, מבט מהיר לכיוון האגזוז לראות מצב פליטת העשן, יוק אין עשן השמן האיכותי עושה את שלו, עדיין זכורה לי העלייה הקודמת שלי עם הג'אווה במקום זה כבר הוזנקו כונני היחידה לאיכות הסביבה, בגלל מיסוך עשן שפלטה הג'אווה האומללה, סופי לעומתה יכולה להיצטרף לגריין פייס, עכשיו כבר אין ברירה, מוריד לשלישי הקצב שוב עולה ומחט הספידומטר מצביעה באופטימיות יתרה על הסיפרה 60 כן...בטח, החלפה לרביעי רק בכדי למצוא עצמי כעבור כמה מטרים נוספים, מחזיר לשלישי , שויין שלישי 60 קבוע עד לסוף, לא לאמץ את המנוע יותר מדי...כמה דקות מאוחר יותר אנו כבר ברמזור לפניה לקסטל על הגשר, סופי מפמפמת ברגיעה בניוטרל, כאילו כל ההיתרגשות אינה נוגע לה כלל. יורדים לכיוון מוצא עילית, כביש שבע האחיות אחד הכבישים שהכי מזכירים בארץ את הכבישים באלפיים, לא באיכות הכביש לא נגזים, אלה דווקא באיכות הסיבובים המהדקים ומתכנסים לתוך עצמם, צריך להיות רוכב טוב ואם כלי נהדר על מנת להפגין ביצועים בכביש זה, האמת כבר מזמן שכחתי לבקר בו, שבע האחיות משול לשבע הסיבובים שבו, ממולץ לכל חובב רכב. הגענו, אוספים את הקופסא וקושרים אותה לסבל ש סופי, ויוצאים שוב לכיוון ירושלים, היציאה כמה מאות מטרים לפני סיבוב מוצא השתלבות בתנועה ומתחילים לעלות הסיבוב מקבל משמעות חדשה, כאשר רוכבים עליו בדו"ג ומשתלבים בין המכוניות המהירות בסיבוב, טוב הפעם צריך להשלים עם זה שאהיה איטי מבין כולם בסיבובים, לפחות נהנה מהנוף, חצי שעה מאוחר יותר בכניסה לבית,אני מביט בגאוה בסופי זהו עשית את זה, עכשיו את כבר ירושלמית עסלית-רן

[avipel]

קולולולולו רן, אבו יויו עלי.

[השושנים]

החתולים הירושלמיים הם זן אחר לחלוטין, ואין לבלבל אותם עם חתולי הבועה התל אביביים המפונקים, הנזונים מסושי, ומוקצ'ינו. החתול הירושלמי הוא שורד קיצוני, בכל רמ"ח אבריו ושס"ע גידיו. בימי החורף הקרים החתול הירשלמי מכפיל את גודלו, מגדל פרווה סמיכה להגנה מהקור, וניראה מאיים לא פחות מבן דודו הנמר הסיבירי, יש להם לחתולים אין ספור שיטות חימום, שהיו גורמים לכל ההומלסים בעולם להוריק מקינאה. ולמה אני מספר לכם כל זה? בחודשיים האחרונים, אימץ את סופי חתול כזה, והרשה לי בטובו להיות עד מהצד ומליץ יושר על כושר ההמצאה וההישרדות שלו. לסופי כידוע שני כיסויים, האחד כיסוי חג ומועד, חדש שניקנה ביומה הראשון אצלי, בצבע כסף המתקפל לכדי כדור קטנטן היכול להיכנס בנקל לתא הכלים, הכיסוי הזה מלווה אותנו תמיד בכל הטיולים והמסעות, לצורך כיסוי זריז, על מנת להעלים את סופי מידיים חמדניות ועין הרע. השני שימש במקור לכיסוי זרוע מכאנית גדולה של באגר, נפל ממשאית ואומץ על ידי, עבר מספר התאמות הכרחי, גומיות מתיחה, פתח להעברת השרשרת וכו' אולם מכיוון שהכיסוי לא תוכנן במקור למימדיה של הווספה הוא מכסה את סופי עד גובה הגלגלים בלבד, הכיסוי הזה משמש אותי בעת קשירת של סופי ע"י הבית, ומונע חדירת גשם בצורה מושלמת, ברם, עוביו וגדלו אינם מאפשרים לי לקחת אותו לכל מקום ולכן כאשר אנו יוצאים לדרך, הכיסוי הנ"ל נישאר מאחור. באחד האמשים כאשר הגעתי בבוקר לנסיעה, הפתיע אותי החתול בשעה שקפץ לפתע מתוך קריבייה של סופי והפחיד אותי למוות, הנ"ל בחר להתמקם במשטח הרגלים של סופי על שטיח הגומי המבודד, כאשר הוא מוקף בחום המנוע שנישמר בכיס האוויר של הכיסוי ומוגן מהרוח הגשם והקור! לאט לאט התחלנו להתרגל אחד לשני הוא למד לזהות אותי בבוקר כשאני מגיע, יוצא לו באיטיות מתוך הכיסוי, מתמתח שולח מבט מזלזל לעברי ומתרחק לטווח ביטחון, הדבר הכי מעניין הוא שהחתול הנ"ל למד לזהות אותנו גם בבואנו, והוא נעמד לו, במרחק יריקה, ממתין לי שאסיים את טקס כבילתה וכיסוייה של סופי, שולח בי מבט אומד, בודק שאכן התרחקתי מספיק והופ הוא מוצא לו את הדרך פנימה. וסופי? לסופי לא ממש איכפת, להיפך עכשיו יש לה עם מי להעביר את הלילות הקרים...רן

[השושנים]

הקשר בין האדם למכונה, המהות, ההבנה, התובנה, מה מחבר את היצור הרכרוכי האורגני שבנוי מ80 אחוז נוזלים, למכונה שמסיעה אותו, הבנויה ממתכת ופלסטיק, ולמה היא מעסיקה אותנו את מחשבתינו, גורמת לנו להתנהג לא פעם כילדים קטנים, לפנטז עליה, לחשוק בה, לאהוב אותה כאילו היתה בשר ודם? אני לא מדבר על המסר שהיא מעבירה על בעליה, על התדמית, השאיפות, אני מדבר על הקשר היום יומי שלנו איתם, לא מזמן קראתי על אחד מיצרני הרכב הגדולים והנחשקים בעולם שיצר את ספינת הדגל שלו, בצורה כזו שאת מכסה המנוע לא ניתן לפתוח אלה רק במוסך, במילים אחרות המסר לנהג, אתה אל תיגע, תן למומחים לטפל בה, בין רגע ידעתי שהיא ואני פסולי חיתון. שהרי מהות הקשר ביני ובין סופי שאני יודע בדיוק מה מניע אותה ואיך היכן נקודת החולשה שלה, ומה אני כבעלייה יכול לעשות על מנת שיהיה לה יותר טוב, סופי תוכננה במקור עם מקום נרחב לכלי עבודה, הגישה למנוע ולמכלוליו פשוטה וברורה ובספר הטיפול המקורי שלה מס' רב של המלצות לתחזוקה מונעת וטייפים לחילוץ למקרה הצורך, ההכרות עם המכלולים גם עושה אותי נהג יותר טוב ומאפשרת לי לנצל כל חלק ברכב בצורה המייטבית שלו, חלק ניכר מהדרכת הנהיגה שעברתי השתייך לתחום המכניקה של הרכב, מעולם לא בצעתי בפועל אוברהול לרכב, או חילצתי בולם תקוע, אבל תמיד ידעתי לאבחן או לזהות חלק תקול או בעייה ברכב, ידעתי להגיד למכונאי בדיוק היכן הבעייה ומה לא בסדר ברכב, ומעולם לא נתקעתי או הייתי זקוק לשרות חילוץ כיוון את רוב החילוצים עשיתי בעצמי ובאילתור, עצם ה"משחק" במנועה של סופי הפרוק וההרכבה קרבו אותנו אחד לשני, למדתי מהיכן לצפות לבעיות וכיצד להיזהר או להימנע מהם, והאמון והבטחון שנוצר מאפשר לי נסיעה בטוחה ורגועה, המרחקים גדלים, והיא הולכת ומשתבחת מיום ליום, בתחילת דרכנו עמדה צריכת הדלק על משהו שערוריתי של ליטר לכל שמונה עד עשרה ק"מ והיום לאחר החלפת הדיזה ניקוי ותאום המנוע כיוון הפלטינה עומדת על 25 ק"מ לליטר, ועוד היד נטויה, עדיין לדעתי צריך דיזה קטנה יותר, גם המנוע השתפר אחרי ניקוי וליטוש ואני נדרש פחות ופחות להילוכים הנמוכים יותר העליות ניראות יותר ויותר מזמינות, והחיים נחמדים מתמיד, שאר המכלולים זוכים לטיפולים תקופתיים סדירים, ומשתפים פעולה, והחיים המשותפים הופכים נוחים יותר ויותר, ללא הכרה של המכלולים הנ"ל דומה כי הקשר שלי איתה היה דומה יותר ליחס שאנו נותנים למקרר שלנו בבית, הוא שם הוא עובד ו....זהו בערך, עדיין בכל המפגשים שהייתי לא פגשתי חבר מועדון אחד שמתלהב מהמקרר שלו, או יודע את מפרט המנוע שלו לאשורו....או שאני טועה?-רן

[חיים שטיין]

לגביי החלק אם המקרר אני מאוד מתלהב מהמקרר שלי ואני יכול לכתוב יומן שלם מהרגע הראשון שראיתי אותו ועד לרגע זה אני משקיע בו הרבה זמן אני מכיר את כל החלקים שלו טוב כולל המפרט שלהם אבל אולי כל זה בגלל שהוא גם כבר אספנות

[אמקור רקס {המכונה בפי העם אמקור 10} מודל 57]