MBA בארה"ב כאמצעי לרילוקיישן?

[Rשף]

.

רק שים לב, כתלות במדינה ובעיר - לא בהכרח תשפר את מצבך הכלכלי לעומת הארץ.

.

 

אנחנו באזור סטוקהולם שאומר דיור יקר, משכורות לא גבוהות ומיסים גבוהים ועדיין מצבנו טוב יותר לעומת ישראל.

צריך לשים לב לדברים כמו מדיניות רווחה, ו work life balance או 30 ימי חופש ושנה חופשת לידה לגברים

[sronis]

לא חוכמה להשוות את מדינות סקנדינביה לשאר אירופה. מרבית הישראלים יעדיפו לעבור למשל ללונדון או ברלין, ואני יודע כעובדה שבשתיהן השכר בכלל לא מרשים ביחס להוצאות המחייה (אלא רק אם אתה קופץ לאיזו משרה בכירה, כמובן).

 

לונדון יקרה אש, במיוחד אם רוצים לחיות טוב, והמשכורות בכלל לא מרשימות (בתחום ה-IT הרבה מעסיקים לא משלמים אפילו קרוב לשש ספרות שנתי, ברוטו).

לפני כמה שנים התראיינתי למשרה בסטארטאפ לונדוני וביקשתי בערך 15% יותר מההצעה הראשונית שלו. כשהוא ציין שזה יקר אמרתי לו שאני צריך לחיות כמו בנאדם בלונדון, אז הוא טען שאנשים חיים בה מ-30000 פאונד בשנה. התאפקתי לא לצחוק לו בפנים.

 

ברלין זולה יחסית (אם כי נעשית יותר ויותר יקרה), אבל גם בה לחיות טוב אומר להוציא יותר, והמשכורות הן אולי 60% מלונדון.

גם בה התראיינתי מספר פעמים, ואני עדיין זוכר שבראיון עם איזה C-level בחברת סטארטאפ בינונית כשהוא שמע כמה אני מבקש הוא אמר שאפילו הוא לא מרוויח את הסכום הזה. ותאמין לי שלא ביקשתי משהו מופרע.

 

ואלו רק הדוגמאות הברורות מאליהם - אם תלך למזרח אירופה או אפילו לספרד ושכנותיה - השכר למשרות שאינן רילוקיישן לא גבוה משמעותית מבארץ.

 

ההבדל הוא באיכות החיים - וזה כבר עניין יותר סובייקטיבי (מה ההגדרה שלך לאיכות חיים).

[roee]

המשכורות בהיי טק בארץ הרבה יותר קרובות למה שקורה בארה"ב מאשר למה שקורה באירופה, במיוחד אם הולכים לאחת החברות האמריקאיות (אפל\גוגל\פייסבוק וכו'). בישראל, מתכנת חזק עם 10 שנות נסיון יכול לראות משכורות של 35K לחודש (אני לא מדבר כרגע על ספציפיים שיכולים גם להרוויח פי 2 ופי 3 מזה - בואו נתייחס לממוצע), שזה סביב 120 אלף דולר לשנה.

בסניפים הישראלים של החברות האמריקאיות, ברגע שמחשבים גם בונוסים ומניות, אותו מתכנת יגיע ל50K-60K בחודש.

 

בעמק הסיליקון הוא יכול להרוויח יותר, אבל עלויות המחיה מטורפות. ביתר חלקי ארה"ב, הוא ירוויח אותו דבר או פחות (אבל המיסוי ועלויות המחיה יהיו נמוכים יותר). באירופה הוא ירוויח, כנראה, חצי.

[Rשף]

בסקנדינביה השכר הוא נניח 2/3, באופן מוזר הנטו לא נמוך עד כדי כך כי חלק מהמיסים משולם על ידי המעביד ולא מהברוטו.

כאמור משפחה ממוצעת עם ילדים יקבלו הרבה מהמס חזרה מה שישפיע על איכות החיים שלהם, עובדתית גם המצב הכלכלי שלנו השתפר לאחר המעבר

[Liviur]

מספרים בלי לדבר על איכות המחיה וההוצעות הצפויות לא מספרים הרבה כמו שאפשר לשים לב.

 

הדוגמא אכן של הסיליקון וואלי הכי טובה - המספרים מאוד גבוהיים - אבל עלויות המחיה מטורפות.

תמיד חשוב לראות את העלות ואיפה זה שם אותך יחסית לאיכות החיים המקומית ולמה שאתה מצפה.

[sronis]

בסקנדינביה השכר הוא נניח 2/3, באופן מוזר הנטו לא נמוך עד כדי כך כי חלק מהמיסים משולם על ידי המעביד ולא מהברוטו.

כאמור משפחה ממוצעת עם ילדים יקבלו הרבה מהמס חזרה מה שישפיע על איכות החיים שלהם, עובדתית גם המצב הכלכלי שלנו השתפר לאחר המעבר

 

כמו שאמרתי, סקנדינביה זו לא דוגמא טובה במיוחד כי מדיניות הרווחה מאוד חזקה. אגב, השכר הממוצע, לפחות בהייטק, בכלל לא נמוך.

 

תמיד חשוב לראות את העלות ואיפה זה שם אותך יחסית לאיכות החיים המקומית ולמה שאתה מצפה.

 

בדיוק. אני מוצא מספיק אנשים שמדברים על משכורת ברוטו, בעוד בהרבה מקרים פשוט אי אפשר להשוות. יש מדינות בהן ההפרש בין הברוטו לנטו מאוד גדול, ויש כאלו שההפרש קטן משמעותית - כאשר המעביד נושא בהרבה הוצאות נוספות.

הדרך הכי טובה שמצאתי בשביל להשוות היא לקחת שני מספרים: השכר נטו, ועלות מחיה בתנאים דומים.

למשל, אם אתה מרוויח 100000 פאונד בשנה בלונדון, אתה לוקח הביתה 5500 פאונד בחודש. נניח ואתה רוצה לחיות קרוב מספיק למרכז אבל בדירה שני חדרי שינה סבירה, להחזיק גם אוטו ולאכול בחוץ לפעמים - כל זה עשוי לעלות לך 3000 פאונד בחודש, מה שמשאיר לך 2500 לחסכון.

תעשה חישוב דומה בברלין, ותגלה שבשביל לחיות באותה רמה ולחסוך באותה הצורה, תצטרך נניח רק 90000 יורו בשנה, שזה 80% מהשכר הלונדוני.

חשוב להכניס למשוואה גם את תנאי המחיה הלא כספיים - מה המדינה מספקת תמורת המיסים (חינוך, בריאות, ימי חופש וכדומה), כמה זמן "מבלים" בנסיעות, באיזה איזור מתגוררים, עד כמה התרבות מתאימה לאופי שלכם וכן הלאה.

[קאררה]

ליביו,

אני כבר אחרי:

perm מאושר - לקח קצת מעל שנה

i-140 מאושר (Premium processing לקח שבועיים)

i-765 - EAD אישור עבודה מאושר, מחכה לכרטיס כרגע

i-130 (אישור יציאה) מחכה לכרטיס

 

כשהתחלתי לעבוד במקום עבודה שלי ישר המעסיק התחיל את התהליך. אני כבר שנה וחצי בתוכו ובנתיים רק ממתין להזמנה לראיון.

בנתיים הקצאות הגרין קארד בקטגוריה שלי הסתיימו להשנה הפיסקלית 2018, השנה החדשה מתחילה באוקטובר ואז יהיו הקצאות נוספות.

מכיוון שאני אובססיבי ברמת הידע שלי בתהליך הגרין קארד אם תרצה ללמוד עוד על הנושא או תרצה עצה אשמח לעזור, תרגיש חופשי לשלוח ה"פ.

אם אתה מחפש מקום לעקוב אחרי ה cases שלך תרשם ל:

https://egov.uscis.gov/casestatus/logon.do

https://myaccount.uscis.dhs.gov/

הם ישלחו לך SMS ומייל כל פעם שיש שינוי בקייס שלך.

[Liviur]

מכיר את כל אלו.

perm אושר תוך קצת מעל מחצי שנה , i140 עם PP הוגש ואושר ביום שהתקבל (אבל נגיד שבוע כולל התבחבשות של הדואר הלוך חזור) ועכשיו מגישים AOS.

ברגע שאני אגיש - ארשם שוב

 

(וגם במקרה אחי כבר אחרי - אז אני דיי מעודכן במי נגד מי)

[קאררה]

מאחל לך שתעבור את התהליך במהרה ובהצלחה

[oryo]

השנקל שלי:

1. מהאנשים שהכרתי שעשו MBA ורצו להשאר בארה״ב - כולם נשארו. אני לא אומר שזה תמיד המצב, אבל אנקדוטלית, טרם פגשתי במישהו שאולץ לחזור (מדבר על אוניברסיטאות מובילות: קולומביה, ייל, MIT, סטנפורד וכו׳ - ולא קומיוניטי קולג׳ במיניסוטה..)

 

2. השונות בעלויות מחיה בתוך ארה״ב היא די רצינית, ומהווה פקטור גדול בהינתן שהמטרה שלך היא שיפור ברווחה, בטח ובטח אם אתה גורר student loan

 

3. החוויה האישית שלי מעמק הסיליקון באחת מחברות הFAANG וציפייה לרווחה בהתאם: לא מצדיק מעבר אם אתה מחפש רווחה. העמק יקר להחריד גם כשאתה מרוויח סכומים נאים. אחד מהדברים ש״הפילו את האסימון״ היה כשפגשתי כמה וכמה אנשים בכירים בהייטק, שחיים 10+ שנים בביי, ולא נמצאים ברווחה סבירה בהינתן להכנסות משק הבית שלהם וסטטוס התעסוקה.

 

4. that being said, כשאתה מגיע למקום שכן נמצא באיזון כלכלי סביר יותר, עם MBA (או טק), אז אכן הרווחה משתפרת בסדר גודל או שניים. חשוב לעשות שיעורי בית, לתאם ציפיות, ולהבין למה נכנסים וכיצד למקסם פוטנציאל.

 

בניגוד לחלק לא מבוטל מהמגיבים כאן, אני חושב שלעשות MBA עבור ההגדרות שתיארת זו תכנית ברת קיימא - כל עוד אתה מתקבל למקום טוב, עם מלגה (או עם חסכונות מספיקים), עושה שיעורי בית + תיאום ציפיות, ועם בן/בת זוג שתומכ/ת במעבר (במידה ויש). אני חושב שהרבה אנשים לא חושבים כמה צעדים קדימה, ואז מוכרעים ע״י האנרציה.

מה שכן -אני בהחלט מסכים שזו לא תכנית קלה ושיש בה סכנות מובנות, כך שאם ישנה אפשרות אחרת (לדוגמא: הגירה לקנדה בלי MBA) שווה לבדוק אותה ברצינות.

 

בכ״א שיהיה בהצלחה

[Derish]

מהאנשים שהכרתי שעשו MBA ורצו להשאר בארה״ב - כולם נשארו. אני לא אומר שזה תמיד המצב, אבל אנקדוטלית, טרם פגשתי במישהו שאולץ לחזור (מדבר על אוניברסיטאות מובילות: קולומביה, ייל, MIT, סטנפורד וכו׳ - ולא קומיוניטי קולג׳ במיניסוטה..)

בגלל שאתה מונחה דאטא, השאלה המתבקשת היא: האם ידוע לך בוודאות שלכל אותם בוגרי MBA שהכרת לא הייתה כבר רשת בטחון של אזרחות/תושבות קודמת בארה"ב על סמך תבחינים אחרים, כמו merit עסקי, נישואים למקומי/ת או אבא/אמא אזרחים? מדבריך משתמע שכל מי שרוצה להישאר שם אחרי התואר יכול, אבל מנסיוני במדינות אחרות זה הרבה יותר קשה כשכל הבסיס החוקי שלך הוא ויזת סטודנט. אני גם יודע שאנשים לא תמיד אוהבים לחשוף את סטטוס ההגירה האמיתי שלהם (כולל חברי פורום מסויימים), לכן זה שהם נשארו שם פיזית לא בהכרח אומר שהם עשו זאת באופן כשר.

 

נקודה נוספת שכדאי לתת עליה את הדעת (או את הדאטא) היא ההסתברות שה-MBA יוביל למציאת עבודה בתנאים הנכונים, בזמן הנכון, בעיר ובסטייט המתאימים לפות"ש ולאשתו, מול החסכונות שהם ישרפו על זה. תיאורטית הכל בר ביצוע, אבל יש דרכים חכמות יותר ופחות להשקיע את הכסף, וזו בעצם הטענה של רוב המתנגדים פה.

 

 

תכנית ברת קיימא

בת קיימא, או בר קיימא. זה כמו 'בת זוגתי', שגיאה נפוצה ואינטואיטיבית. זהירות שלא תאבד את העברית שלך שם בניכר.

[sronis]

בדיוק. מעתה אמור "ברת זוגתי".

[gadik6]

תודה לכולם על העצות והרעיונות.

 

קנדה היא גם אופציה מבחינת איכות חיים, תרבות וכדומה, אבל מבחינה מקצועית היא נופלת משמעותית מארה"ב, אולי פרט לוונקובר (עשיתי קצת מחקר בנושא, כולל לינקדאין, לוחות דרושים וסקירה של חברות שונות בתחום).

בנוסף, ממה שאני מבין, בקנדה מאוד חשובים ההשכלה והניסיון המקומיים (הקנדיים), כך שגם שם זה יכול להיות סיפור לא פשוט בכלל.

 

להתחיל לעבוד בסניף של חברה אמריקאית בארץ זה בערך כמו לצאת למייקס פלייס בתל אביב בתקווה למצוא תיירת אמריקאית לחתונה, ואז לעבור בזכות זה לארה"ב.

גם אם נניח ואתקבל לחברה כזאת ולתפקיד שאני רוצה (שזה לא דבר של מה בכך), אף אחד לא מבטיח שבעוד שנה או שנתיים הם יצטרכו או ירצו להעביר אותי לתפקיד דומה בארה"ב.

 

באשר ל-MBA - כמו שרועי ציין, בהנחה ומתקבלים (ומסיימים) לאחת התכניות המובילות בארה"ב, אזי מדובר במקפצה משמעותית מאוד מבחינת הקשרים וההזדמנויות המקצועיות, כולל בתחומים שאינם קשורים ישירות להשכלה ו/או לתיחום העיסוק שלי כיום.

זאת אחת הסיבות העיקריות, מעבר לשיפור הפוטנציאלי ברמת החיים, לכך שאני חושב על האופציה הזאת, למרות הסיכון ואי-הודאות הכרוכים בצעד כזה.

באשר לויזה - ממה שבדקתי, נראה שרוב מי שמסיים את אחת התכניות המובילות ורוצה להישאר בארה"ב גם מצליח (אחת האופציות, בהנחה ומתקבלים לחברה בינלאומית לאחר סיום התואר, היא לעבוד בסניף אחר של החברה ברחבי העולם, עד לקבלת הויזה, ואז לעבור חזרה לארה"ב). זה ממש לא אומר שמדובר בסיפור קל או נטול סיכונים, אבל עדיין מדובר בסיכויים סבירים עד טובים לדעתי.

עריכה אחרונה ב-27 לאוגוסט, 2018 על ידי gadik6

[sronis]

רק הדגשה קלה לגבי הויזה - לא הייתי ממהר לסמוך על זה מאז שטראמפ נבחר לנשיאות. אני לא טוען שמשהו בהכרח השתנה, רק אומר שכיום חוסר הוודאות גדול מבעבר.

[Tair]

כמו שרוני אמר, מאז טראמפ אי אפשר לדעת מה יוליד יום.

אתה מדבר על אחרי לימודים להישאר בארה"ב, זה כמה שנים מהיום, אף אחד לא יכול לדעת איזה שינויים הממשל הזה יבצע עד אז,

בינתיים כל תהליכי הוצאות הויזה רק מתארכים, הממשל העכשווי מנסה לצמצם הגירה חוקית, יכול להיות שתצטרך לחזור אחרי הלימודים עם הפסדים כלכליים עצומים לישראל.

אישית במצבך לא הייתי מסתכן בהרפתקה הזה, בתקווה שאולי יום אחד מתישהו תקבל גרין קארד.