MBA בארה"ב כאמצעי לרילוקיישן?

[קאררה]

כאחד שנמצא בתוך מערכת ההגירה בשנתיים האחרונות אני יכול לחזק את מה שנאמר מעלי: תהליך ההגירה טומן בחובו הרבה אי וודאות.

אגב בשנים האחרונות ישנו ניסיון להעביר חוק שנקרא 392 HR שנועד לחלק גרין קארד באופן שווה לכל המדינות ללא תורי הפרדה.

במידה והחוק הזה יעבור הוא יגרום לכך שזמני ההמתנה לגרין קארד יהיו ארוכים מאוד עבור אזרחים שהם לא הודים, סינים ומקסיקנים.

ההודים מציפים את מערכת הגרין קארד כרגע ובמידה והחוק הזה עובר הם ככל הנראה יהיו היחידים שיקבלו גרין קארדים בשנים הקרובות.

השנה שתלו את החוק בתקציב, ואם התקציב לא יעבור לפי מיטב הבנתי יהיה gouvement shutdown שזאת כמו שביתה.

 

בנוסף, ישנו מאבק רציני לבטל את אשרת העבודה עבור בני או בנות זוג של בעלי ויזת עבודה בארה"ב מה שמניח את כל הכובד הכלכלי בבית על בן או בת הזוג שיש להם את אשרת העבודה. זה אומר שבמידה והחוק יעבור המון משפחות יצטרכו להיות תלויות במפרנס יחיד וזאת מכה כלכלית רצינית שיכולה להעביר אנשים לקו העוני ואף לגרום להם בלית ברירה לחזור למדינת מוצאם.

 

סתם כמה נקודות למחשבה.

עריכה אחרונה ב-27 לאוגוסט, 2018 על ידי קאררה

[Derish]

להתחיל לעבוד בסניף של חברה אמריקאית בארץ זה בערך כמו לצאת למייקס פלייס בתל אביב בתקווה למצוא תיירת אמריקאית לחתונה, ואז לעבור בזכות זה לארה"ב. גם אם נניח ואתקבל לחברה כזאת ולתפקיד שאני רוצה (שזה לא דבר של מה בכך), אף אחד לא מבטיח שבעוד שנה או שנתיים הם יצטרכו או ירצו להעביר אותי לתפקיד דומה בארה"ב.

 

באשר ל-MBA - כמו שרועי ציין, בהנחה ומתקבלים (ומסיימים) לאחת התכניות המובילות בארה"ב, אזי מדובר במקפצה משמעותית מאוד מבחינת הקשרים וההזדמנויות המקצועיות, כולל בתחומים שאינם קשורים ישירות להשכלה ו/או לתיחום העיסוק שלי כיום.

זאת אחת הסיבות העיקריות, מעבר לשיפור הפוטנציאלי ברמת החיים, לכך שאני חושב על האופציה הזאת, למרות הסיכון ואי-הודאות הכרוכים בצעד כזה.

מבלי להעליב (כי אתה יודע שאני מחבב אותך) - נדמה לי שאתה לא מבין איך עובד המנגנון של הרילוקיישן מחד, ועד כמה לחלום הנאיבי הזה של הלימודים אין 'סיכויים סבירים' מאידך.

 

בקצרה - מי שעובר לחו"ל דרך סניף ישראלי של חברה בינלאומית הוא בד"כ (לא תמיד) זה שהצטיין בשתי דרגות מעל כל האחרים, וגם היה משתלם כלכלית להעברה, כלומר בלי ילדים. הוא זה שבנה וטיפח במשך שנה-שנתיים-חמש את הקשרים הנכונים שמשכו אותו לשם, ולא נדחף או עבר סתם כי היה מקום פנוי באוטובוס. אני מדבר כרגע על אנשים טכניים ברמה שלך ולא על מנהלים למיניהם, שזה נושא אחר.

 

אתה אומר פה בעצם שאתה לא צופה הצטיינות יתרה בעבודה ולא חושב שתצליח להתבלט מעל הקולגות, אבל אם רק תשים כמה מאות אלפי דולרים על דיפלומה, פתאום באורח פלא תהפוך לאטרקטיבי עבור מעסיקים אמריקנים, למרות שאין לך את התרבות, המנטליות, השפה או הרזומה המתאימים? אז פה נכנסים לתמונה הקשרים, אני מניח... אותם קשרים שאתה לא חושב שתצליח ליצור בסביבת עבודה לחוצה, אבל איכשהו יופיעו לבד בסביבת לימודים ושנטי. יחד עם הכישורים החברתיים שאין לך כרגע, אבל כנראה באים בילט-אין עם ויזת סטודנט.

 

נשאלת השאלה - על סמך מה נראה לך שתצליח ליצור את הקשרים האלה? קשיים משותפים בהכנה לעבודת גמר? כמה לילות ביחד בספריה? פרוייקט משותף? כיום יש לך תואר שני (למיטב זכרוני) מאוניברסיטה מכובדת בישראל - עם כמה מהחברים ללימודים אתה שומר על קשר? לכמה מהם תוכל לפנות אם תאבד מחר את מקום העבודה הנוכחי ותחפש אחד חדש? עד כמה באמת תוכל לסמוך עליהם ביום פקודה, ולמה אתה חושב שבארה"ב זה יהיה אחרת? תחשוב על זה. קשרים והזדמנויות מקצועיות זה שני דברים שונים, ואין האחד מבטיח את השני.

 

בהמשך לאנלוגיה עם מייק'ס פלייס - אתה נשמע כמו החבר'ה האלה שלא הצליחו לזיין בתיכון וגם לא בצבא, אבל משוכנעים שבאוניברסיטה הכל יהיה אחרת. ואז הם מגיעים לשם ומגלים שזה בדיוק אותו שוק בשר, וכל סטיה מהתקן של גבוה, שחום וחתיך זורקת אותך לשוליים החברתיים של הקמפוס. מנסיון שלי ושל אינספור קולגות מכל הגילאים והמדינות, קשה להסביר עד כמה קריטי הגורם הזה של ההבדלים התרבותיים בארה"ב, ועד כמה כואב להם להעדיף מישהו שלא מבין בבייסבול ולא בקיא בהלכות המקום על פני מישהו שכן, אפילו אם הוא חלש יותר מקצועית. מחוץ לחברות מאד ספציפיות, אשר יושבות בעיקר בעמק הסיליקון ומטפחות את תרבות ה-cultural diversity, מדובר בתקרת זכוכית משוריינת שרבים וטובים ממך ניסו לפרוץ ללא הצלחה. ומילא אלו שדפקו לעצמם את הראש, אבל גם מי שהצליח והגיע אל הנחלה גילה לעיתים קרובות שבכלל לא כזה כיף בצד השני, ושגם לאמריקנים יש לא מעט באגים, ובסה"כ הם אנשים די מעצבנים כשצריך לחיות ולעבוד איתם ברמה היומיומית.

 

בשורה התחתונה, יש פה מכלול של סיכונים, והשקעה לא קטנה עם החזר שעומד בסימן שאלה. כמו שאר הספקנים פה, אני לא מנסה לשבור לך את המוטיבציה, פשוט חושב שאתה לא מעריך נכון את הסיכוי והסיכון הכרוכים במסלול הזה. יש עוד מקומות בעולם חוץ מארה"ב, שעם כישורים והשכלה כמו שלך הרבה יותר קל להגיע אליהם (כמו סקנדינביה למשל, אם אתה לא בקטע של קנדה), גם אם רק בתור תחנת מעבר. אבל זה צריך להיות חלק מאסטרטגיה ארוכת טווח, כפי שהסברתי בהודעתי הקודמת, וגם מחייב הבנה שמפירות ההצלחה הפוטנציאלית הזאת יהנו בעיקר הילדים שלך.

עריכה אחרונה ב-27 לאוגוסט, 2018 על ידי Derish

[sronis]

בואנה דריש, אמנם לא הסכמתי עם כל הדברים שכתבת, אבל אחלה נאום. באמת.

[Liviur]

באשר לויזה - ממה שבדקתי, נראה שרוב מי שמסיים את אחת התכניות המובילות ורוצה להישאר בארה"ב גם מצליח (אחת האופציות, בהנחה ומתקבלים לחברה בינלאומית לאחר סיום התואר, היא לעבוד בסניף אחר של החברה ברחבי העולם, עד לקבלת הויזה, ואז לעבור חזרה לארה"ב). זה ממש לא אומר שמדובר בסיפור קל או נטול סיכונים, אבל עדיין מדובר בסיכויים סבירים עד טובים לדעתי.

 

אכן על פניו - תהליך אפשרי לגמרי ... אין בזה שום דבר ש(כרגע לפחות) לא אפשרי על פניו.

אבל למה שחברה תעסיק בוגר תואר שני - לא אמריקאי - תעשה בשבילו סלטות (תעסיק אותו אחרי התואר , אח״כ תממן לו מעבר למדינה אחרת וחזרה לארה״ב + תהליך של הוצאת L1 - של כמה אלפי דולרים + תהליך של גרין קארד בעלות כפולה מהקודם לפחות) במקום להעסיק פשוט אמריקאי?

 

זה תסריט נחמד , אפשרי - אבל מאוד יקר ולוקח המון זמן לחברה. אז בכנות ... למה?

[none77]

סע לאוסטרליה.

[Derish]

למה שחברה תעסיק בוגר תואר שני - לא אמריקאי - תעשה בשבילו סלטות (תעסיק אותו אחרי התואר , אח״כ תממן לו מעבר למדינה אחרת וחזרה לארה״ב + תהליך של הוצאת L1 - של כמה אלפי דולרים + תהליך של גרין קארד בעלות כפולה מהקודם לפחות) במקום להעסיק פשוט אמריקאי?

לא רציתי לגעת בנקודה הזאת, אז תודה שנגעת בה במקומי.

 

זה מזכיר לי שב-2010 עבדתי באולם תצוגה של יצרן ציוד תעשייתי כלשהו באירופה, ואז החליטו לפתוח אחד זהה בסניף האמריקאי של החברה. מנהלי המכירות בשני המקומות דיברו ביניהם וסגרו שמציעים לי חוזה לעבור מברצלונה לאטלנטה, לעשות בדיוק את אותו תפקיד, ולהעביר את הידע הטכני למקומיים. אחרי חודשיים בערך של תהליך, הוחלט להפסיק ולהשאיר אותי באירופה, פשוט משום שכמות הביורוקרטיה וההתעסקות שמנהלת המכירות בארה"ב הייתה צריכה לטפל בה גזלה יותר מדי משאבים. היה להם זול ופשוט יותר למצוא מישהו מקומי, לשלוח אותו להתלמדות אצלי בברצלונה לחודש, ואז להעסיק אותו על חוזה קבוע שם באטלנטה, כי תהליכי ה-HR היו הרבה יותר יעילים.

 

כשמדברים על רילוקיישן או על העסקה מקומית במדינה זרה, מצטיירת איזו פנטזיה על כך שמחלקת משאבי אנוש מטפלת בכל האופרציה, ותוך שבוע אתה רק בא לחתום. בפועל, מדובר בכאב ראש לא קטן שכולם בחברה מנסים להתנער ממנו, כי אף אחד לא אוהב להתעסק עם ענייני הגירה ופקידים וממשלה וכו'. עיקר המאמץ וה-Liability (מושג חשוב בארה"ב) נופל על המנהל הישיר של העובד הפוטנציאלי, שצריך לרדוף אחרי HR, המחלקה המשפטית, ועוד אי אלו גופים איזוטריים בארגון ע"מ שיקדמו את הפרוצדורה מול כל מי שצריך ובהתאם לרגולציה. זה יכול לקחת חודשים, במהלכם הבוס ישאל את עצמו באופן בלתי-נמנע האם זה באמת שווה לו את כל ההתעסקות והסטרס. מה שמחזיר אותי להודעה הקודמת, ולכמה טוב או מיוחד צריך אותו עובד להיות בתפקידו ע"מ להצדיק את ההשקעה.

 

ושוב, ישנן חברות שמתמחות בהשמת עובדים כאלה ואצלן הכל דופק בצורה הרבה יותר יעילה. אבל הן בודדות, יושבות בעיקר בעמק הסיליקון, ומתעסקות ע"פ רוב בתחומים שאינם ביוטק, כמו עיסוקו של פות"ש.

[gadik6]

מבלי להעליב (כי אתה יודע שאני מחבב אותך) - נדמה לי שאתה לא מבין איך עובד המנגנון של הרילוקיישן מחד, ועד כמה לחלום הנאיבי הזה של הלימודים אין 'סיכויים סבירים' מאידך.

 

...

 

דריש, כתבת תגובה מפורטת, אבל נראה שהיית מאלו שעונים על שאלה במבחן לפני שהם קוראים אותה עד הסוף.

 

איפה רשמתי שאני לא מתכנן או לא צופה הצטיינות בעבודה, שאני לא חושב שאצליח לייצר קשרים, או שכמה מאות אלפי דולרים זה כל מה שמפריד ביני לבין משרת החלומות?

 

גם היום אני מתבלט בצוות ובעבודה (ולא רק בזכות חוש ההומור הרוסי שלי), אני בקשר עם האנשים הנכונים ב"דרגות" הגבוהות, ואפילו יש לנו צוות בארה"ב שגדל באופן קבוע, יחד עם כל המשרד שם. יותר מזה, כשהתמיינתי לתפקיד לפני כשנתיים, אחת התנאים לתפקיד היה מוכנות לרילוקיישן למספר שנים.

אבל מה, אף אחד אפילו לא חושב להעביר אותי לשם, לא עכשיו ולא בתקופה הקרובה, למרות שהבעתי נכונות ורצון, וזאת מכיוון שכיום אני מכסה אזורים אחרים בעולם, ולא המנהל הישיר שלו או מנהל המחלקה יסכימו לוותר עליי (וכמובן שיש את העניין הפעוט הזה שהחברה מעדיפה לגייס מהנדסים מקומיים, ופשוט להטיס אותי לשם כשיש צורך).

 

השורה התחתונה היא שגם אם אתקבל לתפקיד שאני רוצה בחברה בינלאומית (שזה לא סיפור פשוט בפני עצמו), אף אחד לא מבטיח לי שבעוד שנה, שנתיים או חמש הם ירצו או יוכלו להעביר אותי לארה"ב (או לקנדה לצורך העניין).

 

הסיבה העיקרית למחשבה שלי על לימודים לתואר MBA באחת התכניות המובילות, אחרי שבדקתי וחפרתי הרבה בנושא, כולל התייעצות עם כאלו שעברו את המסלול, היא שזאת נראית כרגע האופציה הריאלית היחידה, גם אם היא בעלת סיכון לא קטן.

זה ממש לא אומר שאני חושב שאני טס לקייטנה בעלות מופרזת, עם עבודה מובטחת אחרי שנתיים של מסיבות ועישון גראס.

 

אם יש לך עצות איך להגיע "הרבה יותר בקלות" למקומות אחרים בעולם, דוגמת קנדה, אז אשמח לשמוע. אתה יודע איפה למצוא אותי.

 

אכן על פניו - תהליך אפשרי לגמרי ... אין בזה שום דבר ש(כרגע לפחות) לא אפשרי על פניו.

אבל למה שחברה תעסיק בוגר תואר שני - לא אמריקאי - תעשה בשבילו סלטות (תעסיק אותו אחרי התואר , אח״כ תממן לו מעבר למדינה אחרת וחזרה לארה״ב + תהליך של הוצאת L1 - של כמה אלפי דולרים + תהליך של גרין קארד בעלות כפולה מהקודם לפחות) במקום להעסיק פשוט אמריקאי?

 

זה תסריט נחמד , אפשרי - אבל מאוד יקר ולוקח המון זמן לחברה. אז בכנות ... למה?

 

אולי מכיוון שהחברה מבינה שהתרומה הפוטנציאלית של "מומחה" לא אמריקאי, בטווח הארוך, יכולה להיות הרבה יותר משמעותית מכמה אלפי הדולרים שהחברה תשקיע בתהליך (אני לא מדבר עליי ספציפית, אלא באופן כללי).

 

או מאותה סיבה שמטיסים אותי על בסיס חודשי לארה"ב או לסין, למרות שיש לנו שם מהנדסים מקומיים עם אותו תפקיד כמו שלי, לפחות על הנייר (זה רק כדי להמחיש שחברות לא תמיד בוחרות באופציה הכי כלכלית בטווח הקצר).

עריכה אחרונה ב-30 לאוגוסט, 2018 על ידי gadik6

[Liviur]

אם אתה בטופ עד כדי כך והמקצוע שלך דרוש - אז תנסה למצא חברה שתגיש אותך

לויזת

עבודה ישר - h1b באפריל הקרוב.

 

באוקטובר אתה כבר תהיה שם (פוטנציאלית)

יש חברות שמראש יש להם גם באקאפ פלאן לזה עם שנה בחברה בסניף חיצוני ואז מעבר לארהב.

 

אם אתה לא וחושב שהתואר הוא הטריגר אתה לוקח סיכון בלי להגדיל את האחוזים שלך.

 

לגבי המספרים - להטיס אותך פעם בחודש אל מול לשלם לך שכר של אמריקאי מקומי - משתלם כלכלית בלי למצמץ.

 

חבילת רילוקיישן בהטבות - בקלות 20-30 אלף דולר

עליה בשכר כדי להשוות לעלות מחייה אמריקאית - כתלוי באיזור אבל עשרות אלפי דולרים

וית עבודה? 5-10 בכיף

גרין קארד יגיע ל20 דיי בקלות (קצת תלוי בהגשה ובקטגוריות) וגם להסתיים בכפול

 

עדיין חושב שעולה להם יותר להטיס אותך פעם בחודש?

או שזה טריוויאלי למעסיק אמריקאי שלא מכיר אותך אחרי שאתה בוגר תואר לא מקומי להמר עליך הימור של 20-30 אלף דולר שיצליח להשאיר אותך בארהב עם תוכנית של שנתיים פלוס מינוס להוציא גרין קארד ולהיות תחת העין הבוחנת של הuscis?

 

אם אתה באמת עד כדי כך טוב וחשוב - תמצא מעבר ישיר. (יש הרסה אופציןת אם המקצוע שלך נחוץ והרמה שלך גבוהה באמת ברמה עולמית)

אם אתה רוצה תואר שני - לגמרי לך על זה.

אבל אל תבנה על זה כתוכנית הגירה סולידית.

היא יקרה ומסוכנת.

[Derish]

הסיבה העיקרית למחשבה שלי על לימודים לתואר MBA באחת התכניות המובילות, היא שזאת נראית כרגע האופציה הריאלית היחידה.

ממה שאתה מתאר נשמע שאתה קצת טוב מדי בשביל שישחררו אותך, כלומר הפכת לנכס אסטרטגי בסניף הישראלי של החברה. זה קורה לפעמים, ומחמיא מצד אחד, אבל אני מבין את התסכול מאידך. בכל אופן, סחתיין.

 

אני מניח שאתה יושב מדי שבוע על לוח המודעות הפנימי של החברה, בודק משרות שנפתחות בארה"ב, ויוצר קשר עם המנהלים המגייסים, נכון? כי אם לא, אז כדאי שתתחיל, ועל הדרך תבהיר להם שאתה מתנדב לספוג את כל העלויות הנוספות של המעבר ומוותר מראש על 'חבילות' רילוקיישן למיניהן, כל עוד הם רק יספקו את הסיוע הלגאלי ויספנסרו אותך לוויזה. לא תאמין עד כמה השיטה הזאת אפקטיבית לפעמים.

 

בלי קשר - האם בדקת אופציה של MBA בבינתחומי, או אולי בטכניון, אם יש להם תכנית כזאת? לימודי ערב, או משהו שתוכל לשלב עם העבודה הנוכחית שלך במשך שנה, לאחר מכן כבר תוכל להתמודד על תפקידים ניהוליים בחברה בישראל, ומשם המעבר עשוי להיות קל יותר.

 

 

אם יש לך עצות איך להגיע "הרבה יותר בקלות" למקומות אחרים בעולם, דוגמת קנדה, אז אשמח לשמוע. אתה יודע איפה למצוא אותי.

לפני מספר שנים ליוויתי קולגה מהנדס בתהליך קבלת אישור עבודה ותושבות בדנמרק לפי שיטת הנקודות, שלמעשה פתח לו את השער לכל האיחוד האירופי. בסופו של דבר הוא לא ניצל את זה, כי לא השתלם לו לעבור לשם עם שלושה ילדים בוגרים, אבל אצלך המצב עשוי להיות שונה. לא דיברנו לאחרונה, אך אנסה ליצור איתו קשר ואעדכן בפרטי אם אצליח.