רוצים לבטל את אכיפת המהירות המטופשת + להוריד מחירי רכבים חדשים? הנה הדרך

[p_306_m]

כבר סעיף אחד ביצעתי, בלי העין הרע מצלמה לא תפסה אותי מאז שיש לי רישיון (7 שנים)

 

מקס.

[CITRO]

חבר'ה, אני חש איזה עקצוץ מוזר בגוף, אני חושב שזה נקרא "איכפתיות".

 

אז בקיצור, איך מתקדמים מפה? יש עוד ביקורת על התוכנית? יש איזה בכיר שרוצה להעיר הערותיו?

 

ולפני שעוד מישהו אומר ש"התוכנית מסובכת", בחייאת זוםזום, קודם תקראו אותה לפני שאתם קובעים זאת.

 

אין שום דבר מסובך ב:

 

1) להימנע ככל הניתן מלחטוף דוחות מהירות, כדי לפגוע ישירות בפרוייקט המצלמות.

 

2) לא לקנות יותר מכוניות או אופנועים חדשים (לפחות לא כאלו שמונעים ע"י מנועי נפט).

 

3) להמעיט למינימום את הנסיעה ברכב פרטי.

 

4) לנהל רישום מסודר של כל הפוליטיקאים המושחתים (זה משהו שאתם אמורים לעשות ממילא בתור אזרחים במדינה דמוקרטית), כדי לדעת למי לא להצביע.

 

5) להתפקד למפלגה שחבריה ארגנו את פרוייקט המצלמות ולהצביע לאלו שהתנגדו לפרוייקט (או פשוט להתפקד למפלגה מסויימת ולהצביע למי שמקדם את מטרות המחאה).

 

6) ליצור מסגרת רשמית למחאה הזו, בסגנון חרם הקוטג', כדי ליצור עדריות חיובית, כלומר להפוך את המחאה לאופנתית וקולית.

תת-סעיף 6: לפעול בערוצי תקשורת לא רשמיים (כלומר בעיקר אינטרנט - פייסבוק, יוטיוב, מיילים, פורומים וכו').

 

רשמתי פה בפוסט קודם גם הצעות לאיך עוברים מדיבורים למעשים...

[benjah]

דבר ראשון, אני חושב שאתה אדם נבון ומבין עניין, ואני תומך בתוכניתך.

 

לעומת זאת, יש לי ספקות בישום התוכנית ויעילותה.

 

1. חברות הליסינג - ימשיכו לרכוש רכבים חדשים (חייבים) ולספנסר דלק = מהירות לעובדים (שלא אכפת להם לתת בגז, מקסימום קנס שירד מהברוטו)

 

2. אני מאמין שהמדינה רוצה להרוויח X שקלים מענף הרכב בשנה (מיסים על דלק, רכב חדש, אגרות רישוי וכו), אם כמות נפח ההכנסות ירד, יעלו מחירים (דלק וכו) עד שהמשוואה תתאזן, זה יכול "לדפוק" אנשים שהרכב הוא פרנסתם (שליחים, מוניות) ולעלות לנו את מחירי התחבורה הציבורית (שאגד משלמים יותר, הם גובים יותר). לכן אני לא רואה איך הדבר יכול לשנות את הוצאותי השנתית על תחבורה. (כמובן במידה שאין לי דוחות מהירות מיותרים)

 

3. התושבים לא פועלים, גם אם מישהו מנסה להפעילם. שעיתונאי רכב ותיק ניסה לארגן עצומה לכבוד הבגץ נגד מצלמות המהירות החדשות בתקופת כניסתם לארץ, הוא קיבל קמצוץ של תמיכה. (אולי בכלל הסעיף הבא)

 

4. יותר מדי אנשים מאמינים שמהירות, אפילו לא גבוה בהרבה מזאת שבחוק היא אויב הציבור מס' 1. אלו אנשים שעברו שטיפת מח יסודית ע"י הממשל (ואחוזי הדיבוק - אור ירוק) ובשבילם 140 בכביש 6 זוהי עבירה חמורה שיש עמה קלון. אנשים אלו לא יתמכו בשום מהלך נגד מצלמות המהירות מכיוון שהם בטוחים שאלו נשלחו משמיים להגן על העם הנבחר.

 

5. מחאת הקוטג'! - מה עשתה? כמה עולה היום קוטג'? יופי.

 

שוב חוזר ואומר, אני בעדך ובמידה שתהיי פעילות אני הראשון שמצטרף (ד.א, מכונית חדשה אני לא חולם לרכוש וממצלמות ודוחות אני מתמגן היטב גם מבלי לסוע לאט)

[חן פרחי]

הנושא היחיד שבו עלינו לפעול הוא העלאת מהירות המותרת, צעד שהתחיל בו השר כץ כבר בקדנציה הקודמת, ועליו להמשיך, עד שמהירות הנסיעה תגיע, פחות או יתר, לסטנדרטים אירופאיים, בכבישים מתאימים, כמובן.

[CITRO]

דבר ראשון, אני חושב שאתה אדם נבון ומבין עניין, ואני תומך בתוכניתך.

 

לעומת זאת, יש לי ספקות בישום התוכנית ויעילותה.

 

1. חברות הליסינג - ימשיכו לרכוש רכבים חדשים (חייבים) ולספנסר דלק = מהירות לעובדים (שלא אכפת להם לתת בגז, מקסימום קנס שירד מהברוטו) אם רוב רכישות רכב חדש בישראל מתבצעות ע"י חברות ליסינג, זו אכן בעיה.

מצד שני, אולי זו לא בעיה אם העובדים, שבשבילם נרכשות אותן מכוניות, יסרבו לקבל מכונית מהעבודה בטענה שאין להם צורך.

צריך לשמוע חוות דעת של אדם שיודע את חלוקת הרכישות בישראל + האפשרויות העומדות בפני העובד (האם הוא יכול לסרב לקבל רכב מהעבודה ומה ההשלכות). אני חושב גם שבחברות ההיי-טק תימצא אוזן קשבת יותר בקרב הבעלים ומוכנות לפעול ביחד.

2. אני מאמין שהמדינה רוצה להרוויח X שקלים מענף הרכב בשנה (מיסים על דלק, רכב חדש, אגרות רישוי וכו), אם כמות נפח ההכנסות ירד, יעלו מחירים (דלק וכו) עד שהמשוואה תתאזן, זה יכול "לדפוק" אנשים שהרכב הוא פרנסתם (שליחים, מוניות) ולעלות לנו את מחירי התחבורה הציבורית (שאגד משלמים יותר, הם גובים יותר). לכן אני לא רואה איך הדבר יכול לשנות את הוצאותי השנתית על תחבורה. (כמובן במידה שאין לי דוחות מהירות מיותרים)

רוב הסיכויים שזו תהיה התגובה של הממשלה, וטוב שכך, כי זה אמור להביא את הג'ננה לאזרחים וזה מה שאנחנו רוצים.

 

3. התושבים לא פועלים, גם אם מישהו מנסה להפעילם. שעיתונאי רכב ותיק ניסה לארגן עצומה לכבוד הבגץ נגד מצלמות המהירות החדשות בתקופת כניסתם לארץ, הוא קיבל קמצוץ של תמיכה. (אולי בכלל הסעיף הבא)

אני חושב שהמחאות האחרונות הראו שיש הרבה מאוד אנשים שמוכנים לפעול ולמחות, הם רק צריכים 1) לשמוע על המחאה,

2) ומעדיפים להיות מונהגים. רצוי ע"י הנהגה מכובדת, ייצוגית וכריזמתית.

 

4. יותר מדי אנשים מאמינים שמהירות, אפילו לא גבוה בהרבה מזאת שבחוק היא אויב הציבור מס' 1. אלו אנשים שעברו שטיפת מח יסודית ע"י הממשל (ואחוזי הדיבוק - אור ירוק) ובשבילם 140 בכביש 6 זוהי עבירה חמורה שיש עמה קלון. אנשים אלו לא יתמכו בשום מהלך נגד מצלמות המהירות מכיוון שהם בטוחים שאלו נשלחו משמיים להגן על העם הנבחר.

1) מוזר, אבל אני פשוט לא רואה את האנשים האלו בכבישים. כמעט בכל מקום אף אחד לא מתייחס למהירות המותרת, כולל, אפילו בתוך העיר (שזה אגב חבל, כי דווקא בעיר, ברחובות צרים, חשוב מאוד לשמור על מהירות נמוכה).

2) אני חושב שאתה מעריך זאת ע"פ כל הטוקבקים שאתה רואה באתרי החדשות. מדובר בקמפיין מאסיבי ונמשך של טוקבקים בתשלום. יש קמפיין מקביל לזה בעניין ביטוח החובה, שמטרתו להשניא את האופנוענים על הציבור (נחש מטעם מי).

אני לא אסביר איך אני יודע זאת כי אני לא רוצה לאפשר להם להשתפר.

5. מחאת הקוטג'! - מה עשתה? כמה עולה היום קוטג'? יופי.

אכן בעיה. העושקים סומכים על הזיכרון הקצר של הציבור ועל היתרון הגדול שלהם במשאבים מול הקבוצה הנגדית.

העושקים גם סומכים על עצלנות וההתפנקות של הציבור, שמתקשה להקריב לאורך זמן בעניינים פעוטים שכאלו.

הפיתרונות שאני יכול להציע הוא 1) להשאיר כל הזמן את המחאה בתודעה (מאחר ומדובר בפעילות אינטרנטית, זה לא עולה הרבה, בכלל). 2) ליידע את הציבור, כבר בתחילת המחאה, ושוב ושוב עם כל פרסום, שזה מה שהעושקים מתכננים לעשות ולכן על הציבור לעמוד על המשמר.

שוב חוזר ואומר, אני בעדך ובמידה שתהיי פעילות אני הראשון שמצטרף (ד.א, מכונית חדשה אני לא חולם לרכוש וממצלמות ודוחות אני מתמגן היטב גם מבלי לסוע לאט)

על כך ועל חלק מהסעיפים לעיל ניתן לענות עם החתימה שלך:

"כל מה שתעשה בחיים, יהיה חסר חשיבות.

אך חשוב מאוד שתעשה אותו,

כי איש לא יעשה אותו מלבדך. "

[CITRO]

הנושא היחיד שבו עלינו לפעול הוא העלאת מהירות המותרת, צעד שהתחיל בו השר כץ כבר בקדנציה הקודמת, ועליו להמשיך, עד שמהירות הנסיעה תגיע, פחות או יתר, לסטנדרטים אירופאיים, בכבישים מתאימים, כמובן.

 

אני אשמח לשמוע למה אתה מציע להתמקד רק בהעלאת המהירות המותרת.

אולי זו באמת הדרך הנכונה, במיוחד שכבר נראה שיש הישגים בנושא. מצד שני, רוב הסימנים מראים שההחלטה של כץ הייתה לא יותר מהחלטת בחירות (ולו בגלל שהתקבלה חודש בערך לפני הבחירות, למרות שהיה לו כבר ב-2010 דו"ח על השולחן שהמליץ לו להעלות את המהירות). באותה קלות שבה התקבלה, כך היא יכולה להתבטל.

אז איך אנחנו יכולים לגרום לשר התחבורה הנוכחי (עדיין ישראל כץ) להמשיך במגמה?

 

חשוב להבין משהו: בגלל השיטה הדמוקרטית, הפוליטיקאים מעניקים את החשיבות לשני מקומות עיקריים שהם,

 

1) הצבעה בבחירות הכלליות.

 

2) נוכחות מתפקדים והצבעתם באירועים פנים מפלגתיים, כשהפריימריס (דירוג הרשימה לבחירות הכלליות) בראשם.

 

אלו הדברים שבאמת יכולים לקבוע גורלו של פוליטיקאי, ולכן אין לו ברירה אלא להעניק להם את עיקר החשיבות.

 

פוליטיקאים מעניקים חשיבות פחותה לטוקבקים ולהפגנות כי מטקבק או מפגין איננו שווה ערך מיידי להתפקדות למפלגה (וקול של מתפקד הרבה יותר גורלי לפוליטיקאי מטוקבק). מה עוד, שלדעת הפוליטיקאי, אם הנושא באמת חשוב למפגינים, אז הם היו מתפקדים במקום להפגין. אם הם לא מתפקדים, אז צריך להמתין לראות מה צפוי בבחירות הכלליות (ובו-זמנית הפוליטיקאים שנגדם מפגינים עושים הכל כדי למסמס את הנושא ואת תמיכת הציבור בו).

 

אם הפוליטיקאי רואה שהוא צפוי להיפגע קשות בבחירות הכלליות, וגורלו הפוליטי חשוב לו, אז הוא ינסה קודם כל לשנות את המצע ולהתאים את מסריו לרוח ההפגנות. הוא גם יכול להעביר החלטות פופוליסטיות שאח"כ הוא יבטל או ימסמס (למשל לדחות יישום או להוריד סעיפים).

 

הליכוד בראשות ביבי למשל, משום מה לא ממש התאימו את עצמם לצפוי בבחירות הכלליות האחרונות. בתמורה הם נענשו במספר המנדטים. למה אני לא חושב שיש לתת אמון בממשלה הנוכחית ולקוות, בעקבות החלטת כץ, שהם "שינו דיסקט"?

כי במקום לקבל את המצב ולהפוך את הליכוד לבנטלפיד 2, ראינו איך הליכוד מנסים להכניס בכוח את ש"ס ולהתיש עד הסוף את בנטלפיד. התנהגות כזו היא של אנשים המשרתים אדונים אחרים במקום את הציבור הרחב.

הדרך העיקרית, הזולה והאפקטיבית ביותר ללחוץ עליהם ולנווט אותם לרצונות מעמד הביניים (ואגב, למי שתוהה, אני לא קומוניסט או סוציאליסט) היא התפקדות למפלגות. רצוי למפלגה העיקרית בקואליציה (הליכוד) שכן לה יש את הכוח העיקרי בעיצוב המדינה.

 

אם המפלגות יעבירו תקנות שיצמצמו עד מאוד את כוחם של המתפקדים, אז אינני יודע מה להציע, כי מדובר במהלך אנטי-דמוקרטי בעליל. אולי לפנות לבג"ץ, אולי לשים פתק לבן, אולי לעזוב את הארץ. לא יודע.

אבל לא צריך להרים ידיים מיד. לצערי אלו מאבקים שלוקחים הרבה מאוד שנים וצריך לקבל את זה.

[Cuore Sportivo]

שליליות וכעס זה לא דבר רע בהכרח, זו עוד דרך להוציא עצבים ולפעמים היא כיפית מאוד.

הבעיה היא שהיא לרוב לא יעילה כל-כך בהשגת פיתרון.

בהחלט, אבל לא הדברים לא נכתבו מתוך כעס, או שליליות...

 

כתבת:

"בחלק מהסעיפים ענית לעצמך, למה זה לא יעבוד.

 

נקודה קטנה לגבי רישום הפוליטיקאים שדפקו אותנו, זה רק אני או שכעבור קדנציה אחת דגימה אקראית של 100 מחברות תניב רשימה שכוללת את שמות כלל הפוליטיקאים? "

 

הרושם שיצרת אצלי הוא שאתה חושב מראש שהתוכנית לא תעבוד, שהפוליטיקה היא מסלול חסר תועלת שיש בו רק שחיתות

ואני משער שמן הסתם זה מכעיס אותך. תמיד יש הפתעות בחיים, יחד עם זאת אני באמת מתקשה להאמין שייצא מזה משהו, סלח לי על כך.

ובכל זאת, הביקורת שלך הייתה עניינית כי התייחסה לדברים ספציפיים ואני חושב שעניתי חזרה תשובות ענייניות.

בכל זאת, אם נפגעת, אני מתנצל. ממש לא ואין על מה להתנצל.

 

בקשר לג'ננה של האזרחים, אתה צודק. אבל יש ג'ננה ויש ג'ננה.

אזרחים כעסו על המצב במדינה עוד לפני דפני ליף, אבל ברגע שהיא וחבריה הקימו אוהל, הסכר נשבר והכל פרץ החוצה.

מאחר והאזרחים התמקדו בעיקר בהפגנות, במקום במערכת הפוליטית, הם לא השיגו הישג משמעותי (עוד מוקדם לקבוע את התועלת מלפיד ובנט), אבל תכל'ס, זה עדיף על כלום (וחשוב לי להדגיש פה שהתוכנית שהצעתי אינה כוללת הפגנות, אם זה לא היה ברור מקודם. אין צורך בהן).

בוא נעשה קצת סדר בדברים:

1. אתה יוצר רושם של אדם חושב. אני די בטוח שאתה בעצמך הבחנת כי מחאת האוהלים או מחאת הקוטג' הייתה נסיון של השמאל הקיצוני, במימון מכובד מידי גורמים כאלו ואחרים דוגמת "הקרן החדשה להשמדת ישראל", להפיל את הממשלה וכל זאת באצטלה של מחאה חברתית; ולא בכדי, הרי רק כך הם יכלו לשלהב את ההמון.

2. כיוון שהזכרת זאת, אני חושב שאחד ההישגים (מבחינת העם) בהרכב הממשלה החדשה הוא עצם היותה ממשלה חילונית יותר, ללא ש"ס (או כל מפלגה דתית מובהקת). בעיניי לפיד הוא פרווה, הוא ככל הנראה לא גורם נזק ולא מייצר תועלת, ועם הבלאגן בכנסת שלנו, גם זה משהו.

3. הג'ננה והצעדים מצד האזרחים שאתה מדבר עליהם, הם צעדים אסטרטגיים, צעדים שדורשים כושר נשימה, המנעות גורפת, וחשיבה ארוכת טווח המקבלת את עצם העובדה כי פירות המחאה יגיעו באיחור רב. אני מתקשה להאמין שדבר כזה היה עובד באירופה ובטח שלא בישראל. אגב, מדובר על תוכניות רציונלית לחלוטין, אבל כמה אנשים רציונליים לחלוטין אתה מכיר? אני מכיר בדיוק 0 כאלו.

 

בקשר לאי-שיפור תחבורה ציבורית ואי-בניית כבישים חדשים:

ציינתי את הדברים האלו כתגובת הנגד של הממשלה, ואני חושב שזה ברור שאינני מאמץ אותם או שמח עליהם או שמח מכך שקרוב לוודאי הם לא יושגו במהלך התוכנית הזו. רק אמרתי שלא ניתן להשיג הכל בבת-אחת.

נניח לזה כרגע.

 

ועכשיו לשאלת התכל'ס "איך עוברים מדיבורים למעשים" :

 

1) אמיר74 טוען שעם ישראל מפונק מידי מכדי לבצע תוכנית כזו. בשביל זה ציינתי את אפקט העדר.

אם מספיק אנשים יבצעו את התוכנית הזו, המפונקים אוטומטית יחושו שלא בנוח על שאינם מקיימים אותה.

ברור לך שפסחת כאן על השלב המהותי. גם בטר פלייס בנו על אפקט העדר.

אתה מדבר כבר על השלב שכדור השלג הפך למפולת שלגים, לא ציינת מה קורה לפני כן.

 

2) אמיר74 טוען שכדי שמספיק אנשים יבצעו את התוכנית, נדרש "פרסום נרחב בטלויזיה בעיתונים ובאינטרנט".

אמיר צודק. פרסום כזה דורש הרבה כסף, אבל לא בכל חלקיו. יש פרסום אינטרנטי שלא נחשב פרסום קלאסי.

למשל משתמשי פייסבוק, יוטיוב וכו', ש"מפיצים את הבשורה". אם זה עובד אצל הערבים מול הדיקטטורים, אין סיבה שזה לא יעבוד בישראל מול יבואני רכב מונופוליים וחברות ביטוח עושקות.

כמה נקודות לגבי ה"חורף הערבי":

1. לדוגמא מצרים. גם אם היו מיליון איש בכיכר תחריר, בשיא המחאה, האם ברור לך כי מדובר על אחוז בודד מסך האוכלוסיה שם? כיצד אתה מצפה לגייס קרוב ל100 אחוז בארץ? עזוב 100%, בוא נתחיל מ50% וקצת...

2. מימון אדיר מארנקי מדינות המפרץ אפשר את קיומן והצלחתן של ההפיכות במדינות ערב (הצלחתן להפיל את השלטון הקיים, אין מדובר על הצלחה כללית, מצבם כיום גרוע לאין שיעור לעומת המצב טרם ההפיכה). מי ישלם פה?

...

 

3) נאמר לי שהתוכנית ארוכה מידי. צודקים. לכן יש לפרקה לצעדים קטנים, כדי שיהיה קל יותר לעכל ולזכור אותה.

אבל עם כל פרסום של סעיף בתוכנית, יש להזכיר לאנשים שמדובר כחלק מתוכנית כוללת, שאפתנית ופשוטה, כדי לסקרן אותם ולגרום להם לזכור טוב יותר שיש תוכנית כזו.

שאפתנית? בהחלט. פשוטה? לא כל כך.

 

4) כאמור, לא מעט מהסעיפים בתוכנית הם פאסיביים בעיקרם. הם יותר אל תעשה מאשר תעשה.

הם פאסיביים רק למראית עין. לא לרכוש רכב חדש הוא פעולה אקטיבית בהחלט, וזאת במובן של מציאת חלופה לרכב חדש.

ובכל זאת, הטבע של אנשים הוא עדריות. הם רוצים שמישהו יוביל אותם, שמישהו יקח עליו את האחריות ויפתור להם את

הבעיות ויעשה בשבילם. הבעיה היא שלרוב מי שלוקח את היוזמה הוא האיש הרע, המושחת, ואז אנחנו מוצאים עצמנו מונהגים ע"י אדם או ארגון שלוקחים מאיתנו הרבה כסף, דורשים מאיתנו הרבה הקרבה, ובתמורה מורחים לנו קקה על הפנים (במקרה הטוב). כאן אתה סותר דבר שרשמת בהמשך, בנוגע להנהגת המחאה.

 

מאחר ולא ניתן להתחמק מהצורך האנושי של העדריות, ומאחר והתוכנית תהיה הרבה יותר אפקטיבית עם הנהגה נבחרת שתיקבע את מהלך המחאה, יש צורך לבחור בהנהגה שכזו בהקדם האפשרי, כדי לא לאפשר למחאה כזו להתמסמס וכמובן לא לאפשר למושתלים להסתנן ולמשוך את המחאה לכיוון פרובוקטיבי או לא רצוי אחר.

נניח שכל המהלך הזה יתפוס תאוצה, נניח. אותה הנהגה עשויה לסיים את המחאה עם חתימה על מסמך עקרונות (דיו חסר ערך, על נייר חסר ערך) עם הממשל.

 

לכן אני מציע שקארספורום יאמצו את התוכנית הזו ויערכו אסיפה פיזית של הפורום לשם בחירה של הנהגה לתוכנית.

ניתן להשאיר את מאפייני המנהיגים הרצויים לאסיפה או לנסות לקבוע אותם כבר עכשיו.

אגב, שמתם לב אילו דרישות עצומות יש במשרות ניהול, אפילו פשוטות, לעומת הדרישות ממי שמתמודד לכנסת ולראשות הממשלה? טוב, בואו לא נסטה מהנושא, אבל שיהיה לכם חומר למחשבה. ישראל אינה יוצאת דופן, בראייה עולמית. יחד עם זאת, וודאי תסכים איתי שבנימין נתניהו הינו אישיות משכילה ומלומדת (אם כבר מדברים).

11111

[SuperBamba]

מגוון תשובות שיישמעו:

- "שאחרים יילחמו"

-"למה מה קרה?" (תמיד יהיה מי שיגיד את זה)

-"הדלק לא התייקר. אני ממלא ב100"

-"אבל מזדה 3 2009 במחיר של חדשה! איך אני יכול לפספס את המבצע הזה?"

-"יש לי רכב חברה. הדלק לא על חשבוני"

[itsik170]

הפתרון האמיתי הוא להחרים את חברות הליסינג.

את הרכבים המשפחתיים שהיבואן לא מוכר הוא דוחף לחברות הליסינג והן דוחפות אותם למחזיקי הרכב הצמוד.

אחרי זה החברות ליסינג מוכרות את הרכבים בשוק הפרטי (רק שהם נותנים לך "מבצע" תוך שהם מראים את המחירון של רכב פרטי).

הם אלה שמכתיבים את המחיר של מכונית משפחתית והם אלה שמקבלים הנחות מהיבואן.

 

נכון שיש דלקן ולא צריך לשבור את הראש על טיפולים וביטוח, אבל תמיד שווה לבדוק אולי שווה לקנות רכב באופן פרטי במקום לקבל רכב מהעבודה.

פחות ייקחו רכב חדש מהעבודה וגם פחות יקנו רכבים מחברות הליסינג ואז תראו איך החברות האלה נחלשות ואז הם יבינו את הכוח של הצרכן הפרטי.

[GoRide]

ראשית, אני שמח על האכפתיות. שלך CITRO, ושל אחרים כאן, שמשקיעים מזמנם ומחשבתם איך לשפר את חיינו.

הרוב הוא רוב דומם, וחי את חייו בלי לשאול את עצמו מה טוב ומה לא טוב, ומה הוא רוצה לשפר. "זורמים", זה המונח.

אז קודם כל, אני מכבד מאוד את האכפתיות.

 

ועם זאת, לא מדובר כאן בתגלית גאונית, ש7,000,000 איש לא הצליחו לחשוב עליה ב65 שנה. המשוואה של אם-ניסע-פחות-נצרוך-פחות-דלק היא ברורה. אבל המציאות הרבה יותר מורכבת מכדי שאפשר יהיה לשנות אותה בארבעה (או שישה או עשרה) סעיפים שרושמים בפוסט באינטרנט.

גם הפגנה - מאורגנת ככל שתהיה - יכולה להעלות למודעות הציבורית נושא, אבל לא לשנות קוי יסוד שעל פיהם הדברים פועלים.

 

נקודת הפתיחה של הדברים היא שגויה לדעתי. אנחנו לא מנהלים כיפוף ידיים מול המדינה. זה לא שכל ליטר שאנחנו מתדלקים מישהו בכנסת יושב ומחייך בהנאה. המיסים שאנחנו משלמים בכל הדרכים, מגיעים לקופת המדינה כדי לחזור אלינו. כל דוח תנועה שמישהו מקבל מתרגם בסוף לעוד שירות שהמדינה מספקת לתושב.

פחות כסף בקופת המדינה משמעו פחות כסף שמושקע בנו כאזרחים.

יכול להיות שסדר העדיפויות שבהם הכסף מוחזר אלינו הוא לא לרוחך, אבל זה כבר נושא אחר שלא קשור לדלק ומהירות.

 

דבר שני, דברים בהחלט נעשים כאן. לא בקצב הרצוי אולי, אבל בהחלט נעשים. איכות הסלילה השתפרה בעשרות מונים העשר השנים האחרונות. בשנות ה80 מישהו היה יכול לחלום על איכות כבישים כמו כביש 6, 431, 531? אין סיכוי. בשנות ה90 מישהו היה יכול לחלום על תחבורה ציבורית שעובדת עם רב-קו שמתאים גם לאוטובוס, גם לרכבת וגם לרכבת הקלה? אין סיכוי. בתחילת שנות ה2000 מישהו היה מאמין שמדינת ישראל תחייב את יבואני הרכב ליבא מכוניות עם ESP? שתפתח את השוק ליבוא מקביל? שתמנה מפכ"ל שתומך בהעלאת המהירות המירבית? ממש לא.

לא הכל עובד טוב. יש הרבה בזבוז. קבלת החלטות מוטעית לעיתים. לפעמים מתוך עבירה על החוק ממש (ע"ע רכבת). אבל התקדמות יש וצריך לראות אותה.

 

דבר שלישי, והוא המהותי ביותר:

מאז קום המדינה ועד היום, שום דבר אמיתי לא נעשה מצד האזרחים בנושא. כשאתה כותב בקארספורום, אתה נופל על קהל שבוי ומכור. כולם כאן אוהבים מכוניות, נושמים מכוניות, ואני מניח שהרוב כאן גם עושה לביתו (כלומר, מקפיד על רכב מתוחזק, נהיגה מושכלת ורמת בטיחות גבוהה). אבל זה לא הרוב על הכביש.

העובדה שעד היום לא נעשה שום דבר בנושא הבטיחות בדרכים, איכות הדרכים ומחירי הדלק מצביעה על זה שכנראה המצב לא מציק לרוב האנשים.

חברות הליסינג לא יפסיקו לקנות מכוניות - זה העבודה שלהם. כמו שתבקש מחר מקבלני בנייה להפסיק לקנות בלוקים.

את העובדים זה לא מעניין כי הדלק בחינם. והם לא יוותרו על המכונית כי מדובר בהטבה כספית גדולה.

 

אז בסופו של דבר, אנחנו כאן כדי לחיות. ולחיות עולה כסף.

[CITRO]

מענה לGORIDE - מצטער, משום מה יש איזה בעיה עם הציטוט ("ההודעה קצרה מידי, הכנס לפחות 5 תווים" אין לי מושג מה זה רוצה).

 

ראשית, אני שמח על האכפתיות. שלך CITRO, ושל אחרים כאן, שמשקיעים מזמנם ומחשבתם איך לשפר את חיינו.

הרוב הוא רוב דומם, וחי את חייו בלי לשאול את עצמו מה טוב ומה לא טוב, ומה הוא רוצה לשפר. "זורמים", זה המונח.

אז קודם כל, אני מכבד מאוד את האכפתיות.

 

לצערי אתה צודק, וההיסטוריה מראה זאת שוב ושוב, אכן רוב האנשים פשוט מורידים את הראש וזורמים עם מה שיש.

זה נובע מכל מיני סיבות, שאם נאמר אותן בפנים לאותם אנשים הם יעלבו מאוד. אפשר לכעוס על הזורמים ואפשר להחליט שעושים ומקריבים בשביל הרוב הדומם והזורם, ולקוות שתכונת העדריות של הזורמים תבוא לידי ביטוי ברגע שנצבור מספיק מומנטום.

 

ועם זאת, לא מדובר כאן בתגלית גאונית, ש7,000,000 איש לא הצליחו לחשוב עליה ב65 שנה. המשוואה של אם-ניסע-פחות-נצרוך-פחות-דלק היא ברורה. אבל המציאות הרבה יותר מורכבת מכדי שאפשר יהיה לשנות אותה בארבעה (או שישה או עשרה) סעיפים שרושמים בפוסט באינטרנט.

גם הפגנה - מאורגנת ככל שתהיה - יכולה להעלות למודעות הציבורית נושא, אבל לא לשנות קוי יסוד שעל פיהם הדברים פועלים.

 

אני מדגיש שוב, לא מדובר בהפגנה.קרא שוב את התוכנית: מדובר בהצעה להתנהגות תחבורתית, צרכנית ואזרחית מסויימת.

(ואף שההיסטוריה מוכיחה שהפגנות מסוגלות לשנות דברים - למשל מצב זכויות השחורים בדרום ארה"ב בשנות ה-60', אני מדגיש שלא מדובר בהפגנה ומציע להימנע מכל הפגנה בנושא).

 

נקודת הפתיחה של הדברים היא שגויה לדעתי. אנחנו לא מנהלים כיפוף ידיים מול המדינה. אני דווקא כן מציע לנהל כיפוף ידיים מול ההממשלה (המדינה זה משהו אחר).זה האמצעי המוכח להשגת היעדים. למה?

כי אם באמת היה איכפת לחבר'ה שמה במגדל השן, אז לא היינו צריכים לחשוב על התוכנית הזו. הם בעצמם היו הולכים למדענים וכלכלנים וכל איש מקצוע רלוונטי כדי להבין איך אפשר לצמצם למינימום האפשרי את תאונות הדרכים ואיך אפשר לייעל את הנגישות לתחבורה בישראל (שאלו בעצם שני הנושאים העיקריים של הפוסט הזה).זה לא שכל ליטר שאנחנו מתדלקים מישהו בכנסת יושב ומחייך בהנאה. כל פעם שאנחנו בוחרים לזרום, כל פעם שאנחנו פותחים את הארנק כדי לשלם על הדפיקה היומית, הם שמה בממשלה דווקא כן מחייכים בהנאה כי הם יודעים שהם לא צריכים להתאמץ, שהם לא צריכים לחשוב, "שהכל בסדר" וש"הציבור מסכים למצב והכיסא מתחת לישבן לא רועד".

 

המיסים שאנחנו משלמים בכל הדרכים, מגיעים לקופת המדינה כדי לחזור אלינו. המיסים שאנחנו משלמים מיועדים אכן ע"פ חוק לחזור אלינו, אבל בפועל עד כמה החוק נאכף? וע"י מי? בפועל כמה חוזר אלינו? יש לך נתונים?

האם הנתונים האלו באמת מפורסמים איפשהו (יחס כספי מיסים למוצרים ושירותים בפועל) ?כל דוח תנועה שמישהו מקבל מתרגם בסוף לעוד שירות שהמדינה מספקת לתושב. דוגרי, לפחות איך שאני מרגיש ורואה את הדברים בתור בנאדם שקיים על הפלנטה וספציפית ישראל כמה עשרות שנים,

השירות העיקרי שכל דוח תנועה מתרגם אליו הוא בעיקר מריחת קקה על הפנים שלנו. סלח לי על הגרוזינית.

 

פחות כסף בקופת המדינה משמעו פחות כסף שמושקע בנו כאזרחים. נכון, אבל תכף אני אגלה לך משהו, פה מיד למטהיכול להיות שסדר העדיפויות שבהם הכסף מוחזר אלינו הוא לא לרוחך, אבל זה כבר נושא אחר שלא קשור לדלק ומהירות.

 

זה באבו-אבוא קשור, זה לב העניין!הם לוקחים כסף כדי לשמור על חייך ולשפר בהתמדה את רמת החיים במדינה, לא כדי לרדוף אותך עם מצלמות, ללא קשר לתועלת מול תאונות הדרכים, ולא כדי להמשיך את התלות של מדינת ישראל בנפט או להקשות עליך יותר ויותר לחיות במולדתך.

 

הנה הגילוי שאני לא יודע אם מדברים עליו בשיעורי כלכלה באוניברסיטה: ממשלות מטבען הן עצלניות. מיסים זה לא חקוק בסלע. זו רק אופציה אחת למימון הממשלה. כסף במובן של מזומן, זו המצאה אנושית לבטא אנרגיה (במובן הפיזיקלי של כמות עבודה בזמן נתון, סלח לי אם אני מפשט פה למקסימום את ההסבר, לפני, עכשיו ואחרי).

אבל מאחר ורוב הממשלות עצלניות (או שנמצאות במיקום טוב - כמו ערביה הסעודית, שיש לה מלא נפט - שמהווה דוגמא לחומר גלם בטבע שמאפשר המרה נוחה לאנרגיה ומשם למליון מוצרים אחרים - , אז היא כמעט ולא גובה מיסים), הממשלות פונות ישר לאפיק של לקיחת מיסים מהאזרחים, שזה אומר, שהן מסתמכות על העבודה (אנרגיה) שאתה ושאר אזרחי המדינה עושים, כדי לקחת חלק מהרווחים שלך ולהבטיח לך שיתנו לך תמורה על כך (שזה בעצם ההסכם שלך ושל כל אזרח במדינה מול הממשלה, שבתמציתו הוא "אני האזרח ממנה אותכם, הממשלה לדאוג לבטחוני ורווחתי ולייצג אותי מול ממשלות אחרות, ואם יהיה צורך, אקציב לכם אחוז מסוים מרכושי כדי לממן את הפעולות שלכם", ראה האמנה החברתית, ג'ון לוק, תומאס הובס וכו', ויקיפדיה).

 

כמובן שהן לא לוקחות באופן שווה מכל האזרחים. הן לוקחות קודם כל ממי שקל לקחת ממנו.

ממי שקשה לו למחות ולהתנגד.שזה הציבור הרחב, מעמד הביניים. לנסות לקחת מיסים מטייקון זה קשה, בטח כשהוא מממן אותך בבחירות.(בטח שמעת על כל מיקרי העמותות. זה בגלל שבמצב הנוכחי, פוליטיקאי לא יכול להיבחר מבלי להשיג מימון באמת רציני. מימון שהוא לא יכול להשיג בדרך המורשית בחוק הקיים. אז הוא פונה לטייקונים ושאר עשירים. אז מדוע ברגע שהם כבר בכנסת, הפוליטיקאים לא מעבירים חוק שאוסר על כל מימון חיצוני ונותן מימון לכל קמפיין בחירות מקופת המדינה בלבד? הרי זה יכול לחתוך כל-כך הרבה אפיקי שחיתות... המממממ)לקחת מיסים מהטייקון זה קשה, כי אם לא עוזרים לו כל הטריקים החשבונאים והמשפטיים, אז הוא יכול ברוב המקרים פשוט לעבור למדינה אחרת יחד עם עסקיו (ואגב, קשה לי לכעוס ממש עליהם, הם פשוט מודעים יותר להשפעה של פוליטיקה על רכושם וחייהם, ואקטיביים יותר בנושא, עוד מלפני שהפכו טייקונים).

 

רוב האזרחים לא יכולים לקום וללכת. והממשלה מנצלת את זה.

 

מה שנותר לאזרחים זה שכל (שלרוב, לצערנו אין להם, ולכן כל-כך קל לנצל אותם), ושליטה בהוצאות (משמע שליטה בתשלומי המיסים שלהם) וכמובן הכוח הכי חזק (בדמוקרטיה לפחות): פתק הצבעה והתפקדות למפלגה.

 

בשורה התחתונה, בניגוד לרושם שעלול להיווצר פה, לאזרחים יש כוח אדיר, שבגלל שכלם המועט, הם לא מנצלים אותו.הבשורה הטובה/רעה, היא שגם לממשלה יש שכל מועט (אחרת הפוסט הזה לא היה מתקיים),

אז יש סיכוי טוב לנו, האזרחים, לנווט את הממשלה להחלטות יותר הגיוניות ושימוש מושכל יותר בכסף שהאזרחים נותנים לה.דבר שני, דברים בהחלט נעשים כאן. לא בקצב הרצוי אולי, אבל בהחלט נעשים. איכות הסלילה השתפרה בעשרות מונים העשר השנים האחרונות. בשנות ה80 מישהו היה יכול לחלום על איכות כבישים כמו כביש 6, 431, 531? אין סיכוי. בשנות ה90 מישהו היה יכול לחלום על תחבורה ציבורית שעובדת עם רב-קו שמתאים גם לאוטובוס, גם לרכבת וגם לרכבת הקלה? אין סיכוי. בתחילת שנות ה2000 מישהו היה מאמין שמדינת ישראל תחייב את יבואני הרכב ליבא מכוניות עם ESP? שתפתח את השוק ליבוא מקביל? שתמנה מפכ"ל שתומך בהעלאת המהירות המירבית? ממש לא.

לא הכל עובד טוב. יש הרבה בזבוז. קבלת החלטות מוטעית לעיתים. לפעמים מתוך עבירה על החוק ממש (ע"ע רכבת). אבל התקדמות יש וצריך לראות אותה.

 

"דברים נעשים" זה לא מספיק. מכיר את הפרסומת "זה טוב, אבל זה לא מצוין" ? בדיוק. תאשים אותי שאני פרפקציוניסט, אבל מבחינתי הדברים האלו טובים אולי בהשוואה למדינת עולם שלישי.

מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה טוב, היא חייבת להצטיין, ולו בגלל המצב הגיאו-פוליטי שלה. אבל לא ניכנס לזה, אותנו מעניין צמצום תאונות הדרכים (משמע ביטול אכיפת המהירות הדרקונית וחסרת ההיגיון), והעלאת רמת החיים שלנו (משמע הגדלת הנגישות התחבורתית שלנו).

תכל'ס מה שאנחנו אמורים לעשות זו אותה מדיניות של החבר'ה במשרד האוצר לגבי תקציב הביטחון:

הם יודעים שהיחס בין עלות לתמורה בתקציב הביטחון הישראלי הוא מעולה ביחס למדינות מערביות אחרות, אולי בין הטובים ביותר בעולם (אתה יכול לבדוק גם בעצמך באינטרנט). אבל הם ממשיכים לקרצץ בנושא כל שנה מחדש. למה? כדי שזה ישאר לאנשי משרד הביטחון בראש, כדי שהם לא יחושו שהם יכולים לבזבז כסף, כדי שהם יהיו כל הזמן בתהליך של התייעלות מתמדת.

(ושים לב שכמעט בכל הכתבות בנושא וכל ההתטאויות של האוצר בנושא, אין טבלת השוואה נורמלית למדינות במצב דומה, כי הם יודעים שזה יראה ההפך ממה שהם טוענים).

 

אפשר להסכים עם המדיניות הזו של משרד האוצר או להתנגד לה, אבל כל עוד המדינה לא מנוהלת ע"י מדענים עם מחשב על, שנותנים לך תשובות בלי טיפת אגו על כל שאלה תקציבית שתשאל, אז אולי כך זה צריך להתנהל,

דירבון תמידי.

דבר שלישי, והוא המהותי ביותר:

מאז קום המדינה ועד היום, שום דבר אמיתי לא נעשה מצד האזרחים בנושא. כשאתה כותב בקארספורום, אתה נופל על קהל שבוי ומכור. כולם כאן אוהבים מכוניות, נושמים מכוניות, ואני מניח שהרוב כאן גם עושה לביתו (כלומר, מקפיד על רכב מתוחזק, נהיגה מושכלת ורמת בטיחות גבוהה). אבל זה לא הרוב על הכביש.

העובדה שעד היום לא נעשה שום דבר בנושא הבטיחות בדרכים, איכות הדרכים ומחירי הדלק מצביעה על זה שכנראה המצב לא מציק לרוב האנשים. או שהם פשוט "זורמים", כמו שאתה אמרת בעצמך, והם רק מחכים לאנשים כמונו כדי להפסיק לזרום.

כל עוד הפוליטיקאי רואה שאנשים "זורמים", הוא לא חש לחץ לשנות את המדיניות שלו.

 

חברות הליסינג לא יפסיקו לקנות מכוניות - זה העבודה שלהם. כמו שתבקש מחר מקבלני בנייה להפסיק לקנות בלוקים.

את העובדים זה לא מעניין כי הדלק בחינם. והם לא יוותרו על המכונית כי מדובר בהטבה כספית גדולה.

אני לא מחפש את חברות הליסינג ולא חושב שאנחנו צריכים לחפש אותן או כל אחד אחר. אני גם לא מחפש לפגוע בפרנסה של אנשים. אנחנו כולנו מחפשים דרך לשפר את המדינה, ומה שכן, חשוב לי לציין פה, אסור שנבוא בגישה של "זה מה שאנחנו רוצים, אז תמצאו דרך לעשות את זה." חשוב מאוד שנציע כבר על ההתחלה, בעזרת אנשי מקצוע, דרכים ופתרונות והצעות אלטרנטיביות, רצוי מאוד תוך ציון העלויות הכספיות.אני בטוח שנוכל להוכיח שהאלטרנטיבות, לא רק טובות יותר, אלא גם זולות יותר.אז בסופו של דבר, אנחנו כאן כדי לחיות. ולחיות עולה כסף. ואנחנו רוצים לחיות יותר, בכיף, ובפחות כסף. ..

[GoRide]

CITRO,

תרשה לי שלא לצטט אותך כי זה הופך ארוך ומייגע, וקשה לקריאה.

 

ברמת המאקרו, אני (ואני מניח שכולם) מסכים איתך. המדינה לוקחת ממי שקל לה. משקיעה לפעמים איפה שהיא רואה תוצאות מידיות ולאו דווקא השקעה בתוצאות ארוכות טווח. מושפעת משיקולים שהם לאו-דווקא לטובת האזרח הקטן במעמד הבינוני.

אני גם מאוד בעד התנהגות צרכנית נבונה. אני לא חושב שהיא צריכה לבוא ממקום של התרסה (לעשות דווקא למדינה) אלא ממקום של החלטה אישית (לא לקנות את מה שאני לא צריך ולדעת להסתפק במועט).

 

למדינה יש סדר עדיפויות שאומר - בצורה גסה מאוד מאוד - שבטחון בא לפני נגישות תחבורתית. לכן, אם למדינה יש תקציב X פנוי, היא תשקיע בלהצטייד בעוד טנקים/מטוסים/קצינים-שלא-עושים-כלום-בקריה, מאשר להקים תחב"צ ראויה.

זה סדר העדיפות שלה כרגע. אפשר להתווכח על זה, אפשר להשפיע על זה (ביום הבחירות למשל), אבל זה המצב הנתון.

 

במסגרת זה, המדינה עושה את מה שהיא יכולה. אתה רוצה להיות פרפקציוניסט? תבורך. אבל במציאות אין פרפקציוניזם. יש את הטוב ביותר האפשרי במסגרת המגבלות.

 

לדעתי אתה רואה את היחס בין האזרח לנבחריו בצורה ילדותית מעט. הממשלה רוצה לשרת את האזרח. יש לה כל מיני דרכים. לספק לו ביטחון למשל, זה אחד מהם. אבל היא לא מסוגלת לספק הכל, ואחד בא ע"ח השני. אז אתה רוצה דלק זול, אבל אני למשל - כאבא לילדים - מאוד שמח שהמדינה חוקקה חוק חינוך חינם מגיל 3 והגדילה את הסבסוד לגנים. מאיפה הכסף הזה מגיע? מהדלק שלך למשל. חזרת הכסף לציבור זה לא עניין של חוק שיש לאכוף. זו צורת העבודה.

המדינה צריכה לגבות מיסים, ודווקא המס על הדלק הוא מס מאוד הוגן לטעמי: מי שיש לו רכב גדול ונוסע הרבה שישלם יותר. מי שאין לו, משלם פחות. צודק, הוגן, שיוויוני.

 

הפירוט על מה המדינה מוציאה את הכסף מתפרסם דרך פורטל הממשל הזמין. אם אתה לא מאמין בנתונים, אז יש לנו כבר בעיה עמוקה יותר בדיון.

 

אמרת שהדרך הקלה של המדינה זה לגבות מיסים. לא לגמרי נכון, כי מיסים צריך לגבות (למשל מע"מ או מס הכנסה), אבל בגדול אתה צודק. אבל לא הצעת חלופה אחרת למילוי קופת המדינה. מאיפה יגיע הכסף אם לא ממיסים שנגבים מהאזרח?

 

אנשי מקצוע בדקו ובודקים דברים שנעשים. ד"ר בקר היה מגדולי המתנגדים לאכיפת המהירות, וכחבר בוועדת שיינין שינה את דעתו.

 

אז מה שאני מציע זה:

1. לוותר על תאוריות הקונספירציה שאומרות שאנשי השלטון רק רוצים בהון ועושים הכל כדי להשיג אותו על חשבוננו. זה נכון חלקית, אבל לא נכון ברובו.

2. רוצה לשנות? תגדיר בדיוק מה מפריע לך. 'תאונות דרכים', 'מחיר הדלק' ו'היעדר נגישות תחבורתית' זה רק כותרות.

3. אי אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר להשיג הכל. אז מה סדר העדיפויות?

4. מי הולך לממן את זה? מאיפה המדינה תביא את רזרבות הכסף, כדי למלא את החור שיווצר אחרי הפחתת המס על הדלק?

5. מי איתך? יש תחומים שבהם נעשה הרבה מאוד. מחאת הקוטג', מחאות האוהלים וגם התנהגות המתנחלים (שהם סוג של מחאה) כן פועלות. כמו המדינה כך גם האזרחים רוצים לראות תוצאות בטווח הקצר.

6. חוץ מהכתיבה כאן בפורום, מה הצעד הבא הפיזי שאתה - באופן אישי - הולך לעשות?

 

ושאת כל המחשבה שלך ילווה המשפט הבא: המדינה זה אני.

אנחנו לא גוף נפרד מהמדינה. אנחנו והממשלה, הם חלק אינטגרלי אחד מהשני.

[4Real]

כדי להוסיף שם לא לקנות רכבים מחברות השכרה כי להם לא אכפת והם קונים ישר מיבואן מה שגם עוזר לממשלה במיסים.

[CITRO]

לקחתי לתשומת ליבי את הרמזים על חפירות ואשתדל מעתה לצמצם למינימום האפשרי כל הודעה

(עם זאת אני מתעקש להימנע מתשובות סיסמתיות, לפחות בפורום הזה)

 

ספורטיבו, תגובה 22.

1) קודם כל, התוכנית הנוכחית לא כוללת דרישה שהממשלה תתפטר ("להפיל את הממשלה").

אם ההנהגה שתיבחר למחאה הזו תשתכנע ותשכנע שיש בכך צורך, אז אין לי בעיה לתמוך בכך,

כי אין שום בעיה חוקית בלהפיל את הממשלה, או לדרוש את הפלת הממשלה, בדרכים הדמוקרטיות.

בתוך הכנסת למשל זה נקרא "הצעת אי-אמון".

 

2) כשאנשים כאן אומרים "זה לא יעבוד", חשוב לעשות הבדלה:

א. יש "לא יעבוד" מבחינת אי-צבירת מאסה קריטית של אנשים (שהרי בלי מאסה קריטית אין למחאה אפקט).

ב. ויש טענת "לא יעבוד" מבחינה שגם אם נעשה את כל מה שהתוכנית אומרת, לא יהיה אפקט.

 

אז בקשר ל-א. אני חושב שהשנים האחרונות בישראל הוכיחו שקל לצבור מאסה קריטית ועוד במהירות,

אפילו דרך כלים אינטרנטיים.

 

בקשר ל-ב. אין תוקף לטענה, כי במצב שבו כל סעיפי התוכנית מבוצעים, המשמעות היא שהרבה פחות כסף נכנס ליבואני הרכב,

למשווקי הדלק ולממשלה (טוב, לממשלה זה נזק פחות קריטי, אבל עדיין מורגש מאוד).

אם ברצון הגורמים העסקיים (אלו התלויים בשוק הישראלי) להמשיך להתקיים, הם חייבים להתקפל.

אם ברצון אנשי הממשלה להמשיך לכהן ולהיבחר לקדנציה הבאה, הם חייבים לפחות להראות שהם תומכים במחאה.

כדי שהתוכנית לא תעבוד במצב כזה, קרוב לוודאי שידרשו צעדים אנטי-דמוקרטיים מצד הממשלה, וגם זה לא יעבוד לאורך זמן..

 

בקשר להערותייך בנוגע ל"איך עוברים מדיבורים למעשים" (המספור הוא לשם נוחות הקריאה ולא כהתאמה להערותייך):

 

1) אם תקרא שוב, תראה שבעצם עניתי לאמיר כרונולוגית, אבל הפוך מבחינת סדר הצעדים.

אז בקצרה: הכלי המרכזי הוא אפקט העדר, אותו ניתן כיום ליצור גם באמצעים אינטרנטיים, אשר לא עולים הרבה כסף בכלל

ויכולים להתבסס על מערך מתנדבים (אם יש מספיק מתנדבים).

 

2) בלי להיכנס לדיון מה זה אקטיבי ומה זה פאסיבי, אני בטוח שאפשר להסכים שתהיה תועלת רבה אם, כחלק מהמחאה,

יופצו מדריכים פשוטים לציבור הרחב שיסבירו כיצד להימנע מהמצלמות / כיצד להסתדר בלי רכב חדש או בלי רכב בכלל /

כיצד להימנע כמה שיותר מתשלום על דלק וכו'.

 

חשוב גם לציין שלמתגוררים באיזורים מסויימים בארץ אין כמעט אפשרות להסתדר בלי רכב פרטי. לכן חשוב שהמחאה לא

תכניס אנשים כאלו לקטגוריית "הבוגדים", שמתעלמים מהמחאה, אלא תשתמש בהם כדוגמא למצב התחבורתי

העגום של המדינה.

ישנם ישובים שאוטובוס מגיע אליהם רק 3 פעמים ביום (אם בכלל מגיע לשם אוטובוס). למתגוררים בישוב כזה

אין יכולת למצוא עבודה בהתבסס על תחבורה שכזו. לכן הרבה צעירים בישובים כאלו רוצים להגר למרכז.

במצב הנוכחי, אתם תראו איך בשנים הקרובות כמה ישובים כאלו, לא רק שיתכווצו, אולי אפילו יסגרו ויעלמו.

 

3) לא סתרתי את עצמי ואני אתמצת לך: אם העם לא לוקח יוזמה, הוא משועבד. אם אנחנו לא נבחר הנהגה למחאה עכשיו

ובעצמנו (ובהסכמה שהמחאה לא יכולה להתקיים ללא הנהגה, מפאת חוסר גדול של אנשים רציונליים ואנליטיים בקרב הציבור),

אז המחאה תהיה הרבה פחות אפקטיבית וגם תהיה בסכנה של השתלטות של גורמים עוינים (האיש הרע והמושחת).

 

4) "בנימין נתניהו הינו אישיות משכילה ומלומדת". אישיות משכילה ומלומדת הייתה מכריזה, לפחות כבר בקדנציה הראשונה שלה

(שנת 1996) על תוכנית לאומית לניתוק ישראל מנפט (הבעיה העיקרית של ישראל ושל העולם), ולא ממתינה לשנת 2010

(37 שנה אחרי חרם הנפט הערבי) ולבואו של יוג'ין קנדל, כדי להכריז על תוכנית שכזו.

(ואגב, מה לגבי דיווח שנתי על מצב התוכנית? יש אפילו פיצוציות שעושות דיווח שנתי על איזה משהו)

 

במבט גיאו-פוליטי טכני, ביבי היה והיננו ראש-ממשלה די טוב. אבל הוא לא מצויין.

תפקידנו במחאה הזו וכאזרחים בכלל הוא להפוך את ביבי מטוב למצויין.

[GoRide]

במבט גיאו-פוליטי טכני, ביבי היה והיננו ראש-ממשלה די טוב. אבל הוא לא מצויין.

תפקידנו במחאה הזו וכאזרחים בכלל הוא להפוך את ביבי מטוב למצויין.

 

לא ניסיתי לרמוז שאתה חופר. דווקא ההפך. אני מעריך את ההשקעה בכתיבת תגובות מנומקות וארוכות ולא לזרוק משפט וחצי.

אבל כשאני מצטט אותך (וגם אני כותב לא מעט...) זה כבר הופך ארוך מאוד.

 

אני לא הקאוצ'ר הפרטי של ביבי, ואני לא מתכוון לקחת אותו כפרוייקט אישי בנסיון לשפר או לקדם אותו.

ביבי הוא מי שהוא. יש כאלה שהוא טוב להם, יש כאלה שהוא לא טוב להם.

זו כבר קדנציה שניה שהוא זוכה בראשות הממשלה בחסד ולא בזכות.

לא הכל תלוי בו. הרוב דווקא לא תלוי בו.

 

אני חוזר שוב ברשותך לנושא המקורי של השרשור.

לבקש מאנשים לא לקנות מכוניות כדי להוריד את המחירים זה כמו לבקש מאנשים לגור באוהלים, ולא לקנות בתים (כדי להוריד את מחירי הדיור) וגם לא להשכיר בתים (ע"ע ליסינג).

אדם לא יגור באוהל, ואדם גם לא יסע עם כל המשפחה באוטובוס באופן יומיומי.

 

צריך לעשות שינוי - בזה אני מסכים.

אבל הדרך לשינוי היא לא ע"י משחקי כוחות מול הממשלה, כי בסופו של דבר לכולם יש אינטרס משותף (לראות את ישראל צומחת, פורחת ובטוחה).

 

הדרך לשינוי, לדעתי, עוברת בנו, האזרחים. אם אנחנו נשנה את סדר העדיפויות שלנו - זה שאנחנו דורשים מהממשלה - אז השלטון יגיב ויתאים את עצמו לדרישות הקהל. נכון לכרגע, האזרח הישראלי הממוצע מאמין שיש דברים חשובים ודחופים יותר מנושא מחירי המכוניות, מחירי הדלק והתחבורה הציבורית.

 

אם תצליח לשכנע את הציבור שכמות ההרוגים על הכבישים גדולה עשרות מונים מכמות ההרוגים במלחמות ופיגועים, שחייל שנפגע בעת שירותו כחייל בתאונת דרכים זוכה לפיצוי גבוה בהרבה ממה שהיה זוכה אילו לא היה חייל אלא אזרח מהשורה, שאפשר להפסיק להיות מפונקים ולנסוע גם בתחבורה ציבורית/אופניים/ברגל, שאפשר לנהוג מתון יותר ולחסוך דלק - אם תצליח לשכנע את הציבור, עשית את העבודה.