מסע.

[Talgaz]

תמיד אנחנו מדברים על למצוא את הגבולות שלנו. כמה רחוק אפשר לדחוף. בין אם את הגוף, הנפש או המוח.

עכשיו אני יודע בדיוק.

הטרק הזה היה הדבר הכי מטומטם שעשיתי בחיים. לא היינו ערוכים אליו בשום צורה. לא ציוד, לא כושר, לא מדריך ולא אוכל. יצאנו, אני ובריטית בגילי, למסלול שהיה אמור להיות ידוע וברור, קצת מאתגר פיזית, של יום אחד נמרץ או יומיים בשאנטי והתהפך מקצה לקצה כי הכל היה מושלג. מסלול? בחמש שעות הראשונות. קל? אפילו לא לשניה.

אתמול תשע שעות, היום ארבע עשרה.

ב4300 מטר אתה הופך לבנאדם אחר. המוח לא מקבל מספיק חמצן, ואם אתה לא מכין את הגוף, כלומר עולה בהדרגה, (עם לפחות לילה אחד כל 500 מטר מעל 2000) זה מתחיל בכאבי ראש, סחרחורות, הקאות, הזיות אובדן הכרה ואובדן זכרון.

אז אצלי זה היה ברגוע, רק סחרחורות, חוסר שיווי משקל והתקף פאניקה קל. כל זה כשאתה על קו פרשת מים של רכס תלול בצורה שלא תאמן. צד שמאל כולו מושלג, עד שיש סלעים ואז מצוק, צד ימין פשוט התרסקות של 300-400 לתוך מדרון סלעי.

הג'יפיאס של הטלפון לא עובד מעל 4 ק"מ, או שאולי השלג שיבש לו את האות. אתה מנסה להבין את המיקום שלך מתוך מפה "טופוגרפית" של גוגל ברזולוציה של 200 מטר לס"מ, אין לך מושג איפה אתה, או לאן ללכת, אין נתיב, כל מקום שאתה רוצה להמשיך אליו כרוך בהחלקות מטורפות על מדרוני שלג/קרח תלולים.

פחד אלוהים זו לא מילה. המחשבות לא הגיוניות, כאילו מישהו אחר שולט בהן. פחדתי שאני לא הולך לחזור משם בחיים. כבר חלף לי בראש מסוק חילוץ.

ואז הרכס יורד מאה מטר, ואתה מסתכל אחורה בהלם. מה לעזאזל חשבתי? מה נסגר איתי? נכון, קשה רצח, מפחיד אש, מילימטר של העברת משקל לא נכונה וה12 ק"ג על הגב מעיפים אותך לעולם שכולו חדש. אבל אני מכיר את עצמי! ואת הגוף, והכל בסדר.

מדהים שגם אז, כשההשפעות על המוח נרגעו, כל חמישים מטר חייבים לעצור להפסקה. כל דבר הופך להיות כלכך קשה.

ב3900 חזרתי לעצמי. הרגשתי טוב, חזק, השרירים הפסיקו לכאוב.

(גבהים אגב מצאתי לפי המפה בפלאפון, קל למצוא קווי גובה).

 

יאללה, כבר שבע ועשרים, עוד עשר דקות חושך. פתחנו אוהל במקום הכי מדהים בעולם. ממש ממש לא נורמלי. תשע הולכים לישון, ארבע וחצי זריחה! יאללה בלגאן.

קפוא. פאקינג מינוס עשר מעלות. מזל ששכרנו שקי שינה מטורפים.

ביום השני הדרך, למעט הארבע שעות הראשונות, ברובה היתה ירידה. גם לרדת 2 ק"מ בלי שביל, בשלג, זה מפוקפק. אבל פה כבר התחלנו לשחק. נהרות שלג נהיו משעשעים (בזכות חבל שבמקרה הבאתי איתי), טיפוסים נהיו אתגר מהנה ולא חרדה קיומית.

היום כבר ראינו את הסוף. נתנו פוש אחרון ןהמשכנו לטרק בחושך, עם פנסי ראש (למרות שבשעתיים האלה כבר היה שביל ברור, תודה באמת).

בחיים לא כאב לי ככה כל הגוף. בחיים לא הייתי כלכך מותש. או מסריח.

ובחיים לא עשיתי משהו כלכך קשה או מטומטם.

או מדהים.

איזו חוויה. איזה טרק. הנופים...

 

 

אחרי שזרקתי את התיק בחדר, הבנתי שבלי האדרנלין אני לא מסוגל ללכת יותר.

מקלחת רותחת בישיבה, ודילוג על ארוחת ערב נחוצה בהחלט.

מקווה שמחר יצא לי להמציא לכם תמונות.

[omar87]

אהבתי את הכתיבה, התמונות לדעתי מעולות, אבל אני לא מבין משהו בצילום כן.

תמשיך ליהנות ותעלה עוד תמונות.

[b-or]

מדהים.

תודה רבה על השיתוף ובבקשה תמשיך

[בנצי]

תענוג, תמונות....

[Talgaz]

well, please forgive me for the quality, but taking pictures was such a huge effort.

me, that usually have my camera around my neck all the time, especially on treks, hardly took it out of the bag. and even regretted taking it in some points.

 

 

 

 

 

 

 

 

[Talgaz]

too late to edit, and this picture was too big. please forgive me.

 

 

 

one fucking scary crossing that was.

[Talgaz]

מתכון לשבת - והפעם, נזיד Petzel.

 

הוראות הכנה:

1. קנו פנס ראש של פצל, לא משנה איזה דגם.

2. טיילו איתו קצת, לכו לאיבוד בהרים, תעשו חיים.

3. תחזרו לחדר בעשר וחצי בערב, ושלא כמנהגכם העצל, תדאגו ישר לשים את כל הבגדים בדלי כביסה!

4. תקומו בבוקר, רעבים עד אימה, תאכלו שלוש ארוחות צהריים ותחזרו לישון.

5. תקומו, תסיימו את הכביסה ותבינו שיש משהו בכיס של המעיל.

6. תורידו לעצמכם כאפה.

7. שימו את הפנס בקערה ותכסו במלח.

8. תמתינו. מכאן יש שתי תוצאות אפשריות, resurrection, או הכנה לחניטה.

9. תלכו לאכול תרנגולת.

[Nuker]

איזה נופים.. אני מגמרת

הודו... מצד אחד הרפש העירוני ומהשני נוף ומראות גן עדן

אני כבר אומר שזה שווה את כל המסלול המפרך שעברתם,

אני לא ישכח שראיתי אצל אחד החבר'ה בפייסבוק תמונה עם נוף מדהים שוכן לצד שדה של מרי-ג'יי מרהיב

אחת התמונות שגרמה לי לרצות לטוס להודו בכל מקרה הוספת לזה..מדהים ברמה שאי אפשר לתאר.

[b-or]

7. שימו את הפנס בקערה ותכסו במלח.

נסה אורז, נחשב ליותר יעיל.

[Talgaz]

פצל הרוויחו את המוניטין שלהם ביושר. אחרי שעות שהקטנצ'יק ישב בתוך שלי עם מים, אבקת כביסה וטונה ג'יפה, לילה במלח החזיר אותו לתפקוד. ולא רק זה, כמו כדי להוכיח את העוצמות הפנימיות שלו, הוא מסרב להכבות.

מקווה שעם הזמן הוא יחוש בטחון.

[Nightstalker]

התמונות מדהימות!

 

גם הבריטית לא רעה

[Talgaz]

the rest of the pictures -

at my sexiest moment...

 

such steep slopes, that after crossing the snow on all fours, i pulled our bags and then Rachel

 

Gertrude. she and her mate (Chubaka-Chapatti) followed us all the way (35 km, two nights), slept with us at night and were great companions.

 

[Talgaz]

ומה דרך טובה יותר לסיים טרק מאשר לתת לשרירים יומיים מנוחה ולקבל מסאז' אירוודי?

אני מוכן לפתוח ככה כל יום עד האחרון שלי.

למרות שהופתעתי מכמות תשומת הלב שההודי החביב העניק לישבן שלי...

מבין כל סוגי המסאז' שקיבלתי או הענקתי בחיי, זה היה הזורם ביותר, הנעים ביותר, ובעל הפוטנציאל הרב ביותר להקרא ארוטי. סופח לארסנל, ובתקווה אתמקצע בו בזמן הקרוב.

[חולגי]

יופי של תמונות !

תודה שאתה משתף אותנו בקביעות.

[Nightstalker]

ומה דרך טובה יותר לסיים טרק מאשר לתת לשרירים יומיים מנוחה ולקבל מסאז' אירוודי?

אני מוכן לפתוח ככה כל יום עד האחרון שלי.

למרות שהופתעתי מכמות תשומת הלב שההודי החביב העניק לישבן שלי...

מבין כל סוגי המסאז' שקיבלתי או הענקתי בחיי, זה היה הזורם ביותר, הנעים ביותר, ובעל הפוטנציאל הרב ביותר להקרא ארוטי. סופח לארסנל, ובתקווה אתמקצע בו בזמן הקרוב.

 

אהממ....