רום כרמל טנדר - הגשמת חלום - יומן מסע ושיפוץ

[Kundason]

מעבר לזה, מישהו חכם אמר פעם: תעשה את זה טוב, או אל תעשה את זה בכלל. לא חשבתי שאלך בדרך זו, אך ברגע שהתחלתי - זה עד הסוף.

 

במיאטה נט מישהו אמר משהו דומה ומנוסח כהלכה:

 

If you want to do it once, do it right.

[און יעקבסון]

במיאטה נט מישהו אמר משהו דומה ומנוסח כהלכה:

 

If you want to do it once, do it right.

 

 

שתכל'ס - זה צדו השני של אותו האוטו.

[און יעקבסון]

היום בצהריים התפנו מספר שעות, אז חיש מהר לדרך השטח בכדי להמשיך בעבודות.

ובתוכנית: התקנת פסי החיזוק בקורות הארגז. מאחר שבתחילת השבוע כבר הכנתי את פסי המתכת, פלוס צביעה, כל שנותר הוא להתקין אותן במקומן. את ההתקנה הארעית ביצעתי באמצעות "קלמרות" ואז נעזרתי בחורים שהיו בפיבר על מנת להבריג ברגים קודחים ולקבע את הפסים למקומם.

עכשיו הגיע החל המעניין: להפוך את המכונית על צידה. הסיבה: הדבקת יריעות פיבר כלפי מעלה ממש לא נוחה/יעילה וגם כך יש מספר מקומות שרציתי לעבוד עליהן בתחתית הרכב, למשל ניקוי וצביעת הברזל התומך בבודי ומחזקו לשלדה בחלק האחורי. אז כמה טוב שמדובר במוסך עם לא מעט עובדים... אחרי שחרור הברגים שתופסים את העגלה לבודי, שישה עובדים חסונים תפסו את המרכב וכך הורדנו אותו מהעגלה. עכשיו כבר לא היה קשה להניח את הבודי על צמיגים שהוכנו מבעוד מועד ובעדינות להשכיב את הבודי על צידו.

כעת אפשר להמשיך לעבוד: מבעוד מועד חתכתי יריעות פיבר לגודל אותו רציתי והכנתי את תערובת הפוליאסטר. כאשר המכונית על צידה קל היה להדביק את היריעות מעל פסי המתכת. כל צד קיבל שתי שכבות של יריעות וזה אמור להספיק. בפעם הבאה אעשה בדיקה ואראה האם אכן כך.

 

להלן התמונות, המשך בקרוב.

[און יעקבסון]

אחרי שהסתיימה עבודת הפיבר על פסי הברזל, התפנתי להתחיל למלא מספר חורים בעזרת משחת הפיבר. את רוב החורים אותם רציתי לסתום, סגרתי בצד העליון באמצעות הדבקת יריעה. הסיבה - שתהיה "קונטרה" לחומר וגם בגלל שהיריעה המשתרעת על פני שטח גדול יותר תחזיק טוב יותר מאשר משחת הפיבר בתוך החור. כך עשיתי למשל בכל החורים ששימשו לעיגון הספסלים מאחור, עוד חור שפשוף שנגרם מגל ההינע עת המנוע היה בחוץ וזווית התיבה השתנתה וגם בקצה הבודי מאחור. אחרי שהחליק את המקומות בהם הוספה המשחה לגובה "אפס" עם הבודי, אסגור סופית את מקומות אלו באמצעות הדבקת יריעת פיבר - שוב, למטרות חוזק. הגימור בחלק התחתון אינו חשוב כלל (אין צביעה גם במקור ואני מתעתד לרסס שכבת זפת לאיטום ובידוד בכל מקרה).

זהו להפעם. הסוף לעבודות הפיבר כבר ממש קרוב, קצת פינישים וזהו שאולי עוד אספיק השבוע. מקווה ששבוע הבא - אם הלו"ז יתיר - אתחיל בשיוף הצבע הישן והכנות הבודי לצבע.

[VW130071]

ממש מגניב העבודה בפיבר

מחכה לבאות

[און יעקבסון]

שמח וטוב לב הגעתי היום לדרך השטח, במטרה לסיים את עבודות הפיבר. במקביל הגיע ניר בן ארי וכמו אבא גאה הראתי לו את העבודה שעשיתי בימים האחרונים ורציתי להתייעץ עימו לגבי זיפות תחתית הבודי. כבדרך אגב ניר מצביע על נקודות העיגון הקדמיות של הבודי עם המרכב ושואל אותי מה אני מתכוון לעשות לגבי הברזלים החלודים ששתולים בפיבר. אני לא מאמין! איך לא ראיתי את זה... פדיחות... יש לי תירוץ/הסבר: ראיתי את הנפיחות הזו בפיבר ולתומי חשבתי שהיא נגרמה כתוצאה מהעומס יתר שגרמה השלדה הגמישה, שגרמה לפיבר מעט בטן. כל כך הייתי שבוי בקונספציה הזו, שלא לקחתי בחשבון שבנקודות אלו יש ברזל. ומה לעשות שכאשר ברזל מתחיל להחליד, יש לו את הכוח להתרחב לסביבתו, גם על חשבון דיירים אחרים.

 

אז ברגע של רצינות - תודה ניר על שהסבת את תשומת ליבי. חסכת לי הרבה עוגמת נפש בשלב מאוחר יותר.

 

לפני כחודש, עוד בטרם התחלתי עם עבודות הפיבר, אם הייתי חושב שאני צריך לחתוך בבודי כבבשר חי, הייתי עושה שלשול מהלחץ ואילו היום, לאור הניסיון שצברתי, כבר הבנתי שזה עניין של מה בכך. באמצעות דיסק חיתוך הורדתי את שכבת הפיבר העליונה שהחזיקה את הברזל ממקומו וזה בתמורה התפורר למגע יד. לא התעצלתי ובנוסף כבר שלפתי באמצעות הדיסק את שלושת הברזלים המושתלים הנותרים, שמחזקים את נקודות העיגון הקדמיות - וטוב שבכך. שלושה חיזוקים מתוך הארבעה היו במצב ריקבון כזה או אחר.

הברזלים הרקובים הורחקו מהמקום אחר כבוד ופיסות ברזל מגולוון באותו הגודל הוכנו במקום. החור המרכזי הוא בשביל הבורג ואילו השניים הקיצוניים הם בשביל קיבוע הברזל במקומו באמצעות משחת הפיבר. כעת אפשר היה לנקות את האזור וגם את הברזלים המושתלים לשלדה המעגנים את חגורות הבטיחות. ברזלים אלו קיבלו רק חלודה חיצונית, אז אפשר עדיין להשתמש בהם. כל שצריך הוא להבריש אותם היטב ולצבוע אותם, כך שלא יחלידו שוב. את הברזלים החדשים מירכזתי למקומם באמצעות בורג ו... מכיוון שאני כותב בהתאם לתמונות שאני מעלה ונגמר להם המקום, אז המשך יבוא.

[און יעקבסון]

ניצלתי את ההזדמנות וגם ניקיתי בעזרת מברשת ונייר שיוף את תושבות הברזל התומכות את הארגז על השלדה מאחור וגם צבעתי אותן.

וממשיכים עם נקודות העיגון מלפנים: אחרי קיבוע הברזל, השתמשתי במשחת הפיבר בכדי לעטוף את הברזל וגם למלא ולחזור בחזרה לגובה אפס עם שאר הפיבר. אחרי שהמשחה התייבשה יכולתי לשלוף את הבורג ולשייף את האזור, במטרה להכינו לשלב הבא, שהוא פריסת היריעות. כמובן שראשית צריך לנקות את האזור היטב ורק אחרי זה להדביק את היריעות. לא הסתפקתי בשכבה אחת, אלא שמתי שתיים. וזהו, עכשיו צריך לתת לאזור להתייבש ובשבוע הבא לבחון אם צריך לעשות תיקונים או הוספות.

מאחר שהיום למעשה נגמר, כל שהספקתי הוא לשים עוד מספר חיזוקים קטן מאחור ולמלא באמצעות משחת הפיבר את חורי עיגון הארגז שנותרו מיותרים, כי הארגז לא חוזר.

 

בבוקר עוד חשבתי שהסוף היה קרוב, מסתבר שהוא לא היה כל כך קרוב, אבל אני שמח שניר עלה על בעיה בדיוק בשלב בו הייתי. שבוע הבא ממשיכים.

 

חג שמח לכולם וסוף שבוע נעים.

[און יעקבסון]

כמה שאני אופטימי... לתומי חשבתי שהיום כבר אסיים עם החלק התחתון של הבודי ואוכל לרסס עליו שכבה של זפת, אבל ההגיון הבריא של ניר בן ארי מצליח לשכנע אותי כל פעם מחדש. ומה היום? להוציא ולהחליף עוד ארבע פיסות מתכת המושתלות בבודי, בנקודות העיגון עם השלדה - מה שאומר שיום זיפת (מלשון זפת) לא היה לי... אבל זה בסדר, כי מעבר להחלפת פיסות המתכת והשתלתן מחדש, יכולתי לעשות פינישים אחרונים בסתימת חורים והדבקת יריעות היכן שצריך על תחתית הבודי (כמו גם למרוח שכבת פוליאסטר בלבד בנקודות מסויימות על הפיבר עצמו שנראה כאילו מתחילות להתייבש. נקודות אלו יכוסו בכל מקרה בזפת, אבל בכל זאת, מריחת פוליאסטר תשמר את מצב הפיבר), זאת בכוונה שפעם הבאה אוכל להתחיל בניקוי שאריות שמן ולכלוך ולאחר מכן להתיז זפת על התחתית.

אז הפעם בלי הרבה מלל, קצת תמונות וזהו.

 

בתמונות:

1. השתלת המתכת בפיבר. שכבה ראשונה בעזרת משחת פיבר ועוד שתי שכבות אוטמות עם יריעה.

2. החור שנגרם כתוצאה מהגל ההינע סגור ומסוגר, בין שתי יריעות פיבר ומשחה באמצע.

3. אחת מנקודות החיבור בין התבניות הראתה סימני תחילת היפרדות בקצה. השטח נוקה, שתי יריעות הושמו ועוד שכבה נדיבה של פוליאסטר בכדי להחליק את השטח ולהקשיח אותו.

4. חורי הברגים שחיזקו את הארגז. נסתמו, כי לא צריך אותם יותר.

5. חור העיגון בין הבודי לשלדה, מצדו השני. במקור תבנית הפיבר מעוצבת עם קונוס בו יושב בורג בתצורה זהה.

6. בכל ששת חורי העיגון הקדמיים, אותו קונוס יבוטל ובין הבורג והפיבר תונח שייבה גדולה שתחלק את עומס החיזוק על פני שטח גדול יותר ולא רק על הקונוס ופיסת הברזל הקטנה השתולה בפנים. אותו חור נסתם עם משחת פיבר. אחרי שהחומר יתייבש, אקדח את החור מחדש.

7. סתימת חורי המספר (נעשו כמה במשך השנים). באמצעות יריעה מאחור.

8. אותם חורים מהצד השני. נסתמו באמצעות משחה ויאטמו בעזרת הדבקת יריעה (לא צולם). אחרי זה בא שלב ההחלקה והיישור.

[asafamir]

את הרום יש לנו בערך שנה היא עמדה בחצר של חבר והבעלים רצה להוריד אותה מהכביש ואז אימצנו אותה. ודרך אגב גם הפורד שלנו נוסעת [אפשר לדבר על סיבוב]

המפסק עושה את העבודה אבל זה לא יפה. המיכל דלק במצב טוב רק הפיה נרקבה

המחוונים של סמית הפנסים האחורים של אלפא והוונקרים הקדמים של ברנדה מערכת החשמל היא פיתוח הישראלי גם בגלל שהמערכת עובדת על פלוס ומינוס [הבודי לא מינוס בגלל הפיבר] וגם כל הפלוסים בלי יוצא מהכלל בצבע כחול

הבעלים הקודם סיפר שהאוטו יצא ממכרז צבאי וזו הרום הראשונה שאני פוגש אם עבר צבאי

 

פגשת עוד אחת גם הרום שלי שנת 79 היתה עד שנת 86 צבאית...

[און יעקבסון]

פגשת עוד אחת גם הרום שלי שנת 79 היתה עד שנת 86 צבאית...

 

 

המציאות היא שרוב הרומים/סוסיתא היו בעלי עבר צבאי, בעיקר, אגב, גרסאות הסדאן. סוסיתא טנדר (ומאוחר יותר רום כרמל טנדר בגרסתו הראשונה שהיה זהה לסוסיתא טנדר) גם נרכשו באופן מסיבי על ידי הצבא. המעניין הוא שאת הרום כרמל טנדר המחודש (כמו שלי), הצבא כבר לא רצה ולא רכש. ככל הנראה מכיוון שבתקופה ההיא כבר נכנסו לשימוש צבאי הטנדרים של פיז'ו. האמת היא שלא זכרתי שהצבא קנה את רום כרמל סטיישן ובכל מקרה לאור מספרי הייצור הנמוכים של גרסה זו, המדובר בכמויות קטנות. בכלל, הרבה הודות לרכש מסיבי מצד כוחות הביטחון המשיך ייצור הסוסיתא/רום מעבר למה שהיה צריך (בשנת 1981 - שנת הייצור האחרונה - כבר היה מדובר בכלי רכב פרימיטי ביותר) ואלמלא הצבא, המכירות לציבור הפרטי לא היו מצדיקות המשך ייצור כבר הרבה שנים לפני כן.

המעניין הוא שעד אמצע שנות השמונים - התקופה בה רוב הרומים נפלטו מהשירות הצבאי, עוד היו מוסכים וחברות שעסקו בשיפוץ רומים צבאיים לשאר ומכירתם במבצעים שונים לקהל הפרטי. אפילו המפעל עצמו עשה זאת ובמיוחד זכור - למי שגר באזור המרכז - "רכב ישראלי" שעדיין נמצא ביפו, שבו היו עשרות רומים בשלבים כאלו ואחרים של תיקון/שיפוץ. בשנת 1987 אפילו קניתי מהם מוט מייצב קדמי העבה יותר שהיה מורכב על רום 1301, במטרה להרכיב אותו על הסוסיתא סטיישן 1973 שהייתה להורי.

[השושנים]

גם לדואר ישראל ומשרד התקשורת היו רום סטיישן כאשר החלק האחורי

היה ללא שמשות והיה מצוייר עליו צבי ישראל.

מחפש כבר כמה ימים תמונה שהיתה לי ולא מוצא....רן

[און יעקבסון]

הגיע הרגע! היום עושים זפת. אבל לפני כן צריך לעשות הכנות. בראש ובראשונה לנקות היטב את תחתית הרכב. הניקוי נעשה באמצעות מברשת ברזל, שפכטל במקומות בהם הניקוי בלחץ שעשיתי בהתחלה לא הגיע ולבסוף ניקוי שומנים ולכלוך באמצעות בנזין וסמרטוט. (בשתי התמונות הראשונות - לפני ואחרי).

השלב השני היה לכסות ולהדביק את כל החורים והמעברים, הפאנלים והקצוות אותם עליהם לא רצוי וכדאי שיגיע הזפת.

 

אז תמונות וכבר ממשיכים.

[און יעקבסון]

מאחר שלא קיבלתי אישור לצבוע זפת בסביבה רוויה מכוניות ונאלצתי לחכות לשעה מאוחרת יותר, ניצלתי את הזמן לעבוד על "כלוב הבטיחות" בתוך תא הנוסעים. ברובו כלוב הברזל הזה שתול בפיבר ונשמר היטב. במקומות בהם היה הברזל חשוף הוא נפגע על ידי חלודה (שטחית, על פני השטח).

אז ראשית מנקים באמצעות מברשת את כל החלודה הרופפת ורק אז אפשר לצבוע באמצעות המרייט. לא ממש הקפדתי על ביטחון שדה בכל הקשור לזליגת צבע על הפיבר, כי ממילא מקומות אלו נסתרים מתחת לריפודים.

 

אז בתמונות: עם החלודה, אחרי הניקוי ואחרי הצביעה.

 

ותיכף זה מגיע: זפת!

[און יעקבסון]

אחרי ימים של הכנות, הגיע הרגע. צינור האוויר הוכן אחר כבוד, כמו גם פיסטולט מיוחד להתזת זפת. את אקדח ההתזה הזה מחברים למיכלי זפת ומתיזים. ככה פשוט, ככה קל.

האמת היא שאחרי משחק מקדים ארוך כל כך, ההתזה עצמה, היא עניין של דקות (אני עדיין מדבר כאן על פיברגלס וזפת, כן? שלא יהיו טעויות...).

הייתי צריך כמות של מעט פחות מארבעה מיכלי זפת בכדי לכסות את כל תחתית הבודי (מזל שזה בדיוק מה שהיה לניר במוסך...) והתוצאה? לא הנחתום יעיד על עיסתו, אבל אני חייב: שווה הכול! נראה מדהים ומשדרג את תחתית הבודי עשרות מונים. עשיתי את הזפת למען הערך המוסף של בידוד רעש וחום, אבל רק המראה עצמו היה שווה.

[חולגי]

...ונראה שאתה אפילו נהנה מאוד (תמונה אחרונה) מהזיפות.

אני עוקב אחרי השרשור, ונראה לי שהרכב יצא (בטוח שיצא) מאצלך, יותר טוב מאשר יצא מהמפעל.

כל הכבוד על ההשקעה הרבה והשיתוף!