האזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול.

[שמר]

שני מקרים מעצבנים של ניצול כוחם של גופים גדולים בהם נתקלתי לאחרונה.

 

1. עיריית (יותר נכון, וועדה קרואה) לוד.

בעוונותיי רכשתי (ביחד עם אשתי, שתחיה) דירה צנועה בעיר לוד, לפני אי אילו שנים (הרבה אי אילו).

לא מזמן החלטתי למכור אותה (הייתה מושכרת) ואפילו מצאתי זוג חביב למדי שהיה מוכן לשלם סכום שהשביע את רצוני (הסברתי פעם את תורת היחסות כאן בפורום, לא אחזור על זה).

הדירה פונתה ע"י הדייר ב-1.11 שנה שעברה, החמור הודיע לעירייה רק ב-1.12. בכל מקרה - חיובי המים/גז/חשמל הראו בבירור שהדירה הייתה ריקה מדיירים. עפ"י החוק, זכאי בעל נכס לקבל פטור מתשלום ארנונה במשך 6 חודשים במהלך חיי הנכס.

מגיעים לעירייה בתאריך 8.12 כדי לסגור את התשלומים ולקבל אישור עירייה עבור הטאבו (בלי זה לא ניתן לבצע העברה).

"תשלם".

"כמה?".

"ככה וככה. ארנונה עבור חודשים 11 ו-12, יתרת מים, וארנונה עבור חודשיים מראש (ינואר פברואר)".

"אבל בנובמבר דצמבר הדירה הייתה ריקה. את החודשיים הבאים ישלם הדייר הבא, הדירה עוברת אליו".

"לא אדוני, עוד לא אישרו לך שהדירה ריקה, קודם צריך שיבוא פקח".

"טוב, מתי הוא יגיע? אני צריך אישור לטאבו".

"תוך שבועיים בערך"

"ואישור?" (ברוב העיריות זה לוקח יום מקסימום).

"זה ראש העיר חותם, יקח עד חודש ימים"

חודש? על מה? על חתימה מזורגגת? בחודש אני יכול להנביט עץ, לגדל אותו, לכרות אותו, לייבש אותו, להפוך אותו לנייר נטול עץ, לדוג דיונון ולהוציא ממנו דיו, ולכרות ק"ג עפרת ברזל כדי לייצר ממנה עט כדורי מהודר.

מכיוון שמועד התשלום על הדירה התקרב, והייתי אמור לקבל סכום כסף לא קטן, החלטתי לשלם את הסכום שהנבלות דרשו. יש חוזה לעמוד בו. בעירייה הבטיחו להחזיר את הכסף.

"מה לגבי החודשיים הקרובים? תקחו מהדייר החדש"

"לא אדוני, אי אפשר, אתה חייב לשלם"

"אבל אני לא אהיה כאן. יהיו לכם דיירים חדשים איתם תתחשבנו !"

"זה מה יש".

שילמתי גם את זה, התחשבנתי עם הקונים.

קיבלתי אישורים. סגרתי את חשבון המים והארנונה. לקחו את פרטי הבנק והבטיחו להעביר את הכסף עבור נובמבר דצמבר לבנק. ראש מח' הגבייה אישר שהדירה ריקה (כמובן, אחרי ביקור נוסף, כי הפקח לא הצליח להתפנות תוך שבועיים. טוב שלא חיכיתי להם).

עברו שבועיים. אין אישור לטאבו.

"הלו? עירייה? יש אישור?"

"לא אדוני, לא הגיע, אולי שבוע הבא"

עוד שבוע

"עירייה? יש אישור?"

"לא אדוני, מחר ראש העיר חותם"

עוד יומיים

"יש אישור?"

"הוא חתם, אבל לא הגיע הדואר, תבוא ביום ראשון"

אחרי חודש הגיע סוף סוף האישור. הולכים להעביר בעלות (משלם) בעירייה.

"אדוני, יש לך פה חוב"

"גברת, זה לא חוב שלי, זה הדייר היה לו חוב, והוא שילם. הנה קבלות. שלכם" (מזל שצילמתי).

"אה, נכון, אז תשלם 60 שקל על האישור" (לא מספיק חיכיתי חודש, עוד לוקחים על זה כסף).

"קחו 60 שקל. מה עם הזיכוי על הדירה הריקה?"

"זה אצל הגיזבר אדוני, סבלנות".

העברנו חשבונות, הדירה נמסרה לקונה, תמורתה הועברה אליי. א-מחייע.

חודשיים אחרי, אני מקבל טלפון מהקונה:

"אתה צריך לבוא לעירייה"

"למה?"

"להעביר את שעון המים על שמנו"

"אבל העברנו !"

"לא, העברנו את הארנונה, עכשיו יש לעירייה אגודת מים נפרדת, צריך לבוא עוד פעם"

היום הייתי שוב בעירייה. אמנם אגודת מים נפרדת, אבל הפקידה של המים יושבת שולחן אחד ליד הפקידה של הארנונה. יעילות במיטבה.

"למה קראתם לי?"

"להעביר את השעון על שם הקונים, תשלם את היתרה ונעביר"

"איזה יתרה? שילמתי לכם הכל !" (למזלי הבאתי איתי את כל התיק, הייתה קבלה).

"אה, נכון. רגע, בעצם אני רואה שהעברנו את השעון על שם הקונה".

"אז למה באתי?"

"אני לא יודעת!"

"אז אני עם עיריית לוד ומוסדותיה גמרתי?"

"כן"

"בטוח?"

"כן"

ברוך שפטרנו.

עכשיו אל הנהלת החשבונות, שולחן ליד. עדיין לא קיבלתי את ההחזר.

בימים א' ו-ד' אין קבלת קהל. שלוש פקידות יושבות ומקשקשות.

"סליחה, אני רק שאלה?"

"מה?"

"מה עם החוב?"

"איזה חוב?"

"חוב השנהב, מה איזה חוב? מה עם הכסף?"

"רגע, מי אתה?"

"שמר"

"אה, הנה אתה!" (שולפת לי שלושה דפי נייר מהערימה).

"אישרו לך את ההחזר, אבל הגיזבר לא אישר לעשות לך העברה בנקאית"

WTF?

"ולמה לא התקשרתם? יש לכם את הטלפון שלי".

שקט.

"תגידי, לקחת לי את הכסף ידעתם ב-3 שניות. למה אתם לא מחזירים?"

"הגזבר אמר שאפשר לזכות אותך בחשבון"

"אבל אין לי חשבון! אני לא גר בלוד":evil:

"אז נזכה את הדייר החדש, ותתחשבן איתו"

"אבל אין לי מה להתחשבן איתו! לוס כסף, לוס אלף חמש מאות לירותס, לוס אני לוקח פח נפט אני שורף הבנק! רוצה הכסף! לוס אמו ! רוצה לדבר עם הגיזבר".

ההיא רצה לחדר הסמוך. אחרי חודשיים היא נזכרה.

 

 

שלוש דקות מאוחר יותר:

"טוב אדוני, נעביר לך את הכסף לבנק, אני מקווה שעוד החודש".

 

עיריית לוד, חבורה של חדלי אישים, שמדרדרת את העיר הזאת מיום ליום, תוך קביעת שיאים חדשים של טמטום, חוצפה ואוזלת יד.

 

הידעתם? עקב חוסר ההצלחה בגביית החובות מהתושבים (כמדומני שפחות מ-40 אחוז מהתושבים משלמים מיסים), החליטה העירייה על צעד מחוכם, וביצעה מדידות מחדש של הבתים בעיר, תוך שהיא מוסיפה את החלק היחסי של השטחים הציבוריים בבניינים לדירות הדיירים? כך צמחו הדירות בכ-15 אחוז בממוצע, ואותם אלה שמשלמים מיסים, נאלצים לשלם עתה הרבה יותר.

 

גועל .

[מה רע בשביט?]

זה היה אחד

מה עם השני?

 

אגב, שלא תזכה להיתקל בעיריית חולון. לשונאי לא אאחל את החוויות שיש לי מהם.

[שמר]

2. עלילות הבנק הבינלאומי בעיר הגדולה.

 

מאז גיל 17 בערך, יש לי חשבון בבנק הבינלאומי. בקרוב היה אמור לחגוג יובל כסף.

עקב מספר מקרים בהם זימברו אותי בריבית ובעמלות שלא היו לטעמי, החלטתי להיפרד לשלום. קיבלתי תנאים טובים בהרבה בבנק אחר.

 

"שלום, אני רוצה לסגור את החשבון"

"רגע ! זה לא ככה. קודם תסגור את היתרה"

"סבבה, יש פה חסכון, נא לשבור, לכסות את היתרה, ולתת לי את היתרה"

"רגע רגע. יש גם כרטיסי אשראי, יש התחייבויות"

"סבבה, בואו נפרע את 2 העסקאות המסכנות שנותרו בכרטיס, ונסגור"

"לא אדוני, תתקשר אתה לחברת האשראי, אנחנו לא משלמים להם"

 

התקשרתי

"שלום, אני רוצה לפרוע את שתי העסקאות בכרטיס, באחת נשארו עוד 64 שקל, השנייה כמה מאות שקלים"

"בסדר, זה 35 שקל לפרעון כל עיסקה"

":shock: בעיסקה נשארו 64 שקל, את רוצה 35 שקל עמלה?"

"זה מה יש אדוני"

"טוב, תשאירי את זה"

3 חודשים מאוחר יותר, העיסקאות נגמרו

 

בחשבון, בו אין פעילות בכלל, צצה שורה "השלמה לעמלת מינימום - 13 שקל"

גם אם לא תטריחו את פקידי הבנק העסוקים בכלל, עדיין יתעקשו לגבות מכם עמלה. לסגור את החשבון כדי שלא תפריעו לא יתנו לכם, אבל עמלה יקחו ועוד איך.

 

"טוב, אני רוצה לסגור את החשבון סוף סוף"

"אבל יש יתרה..."

"דיברנו כבר על שבירת התוכנית, לא?"

"זה כרוך בעמלה..." (לא יכול להיות, אתם צוחקים עליי . עמלה? אתם?)

שילמתי. שברתי.

"חכה יומיים, עד שהכסף יגיע" (הרגשתי כמו במשחק מונופול, בחיי).

 

עברו יומיים.

"הגיע, אבל אני סוגרת לך 1500 שקל כי יש לך חיוב אחרון בכרטיס האשראי בעוד יומיים" (לא יכולת להגיד קודם?)

 

עברו עוד יומיים.

"אפשר לסגור את החשבון?"

"כן, אבל יש לך 15 הוראות קבע (הצטברו עם השנים), חייבים לסגור"

"למה לסגור? הן לא פעילות כבר שנים. תבדקי"

"מצטערת אדוני. אני חייבת. אולי פתאום יגיע חיוב?"

"אז תגידו להם שאין חשבון ושיפנו אליי אם הם רוצים!"

"לא אדוני, חייבים לסגור. זה עולה 5 שקלים לכל סגירה של הוראה"

:evil:

יש ברירה? שיהיה להם לתרופות, העיקר להיפטר מהחשבון הזה.

"טוב, עכשיו אפשר לסגור?"

"לא צריך לשחרר את ה1500 שסגרנו, זה יהיה משוחרר תוך יומיים"

 

עברו יומיים.

"עכשיו אפשר לסגור?"

"קודם תעלה לקופה ותעמוד בתור, קח את היתרה ובוא לחתום"

"שוב תור?"

"מה לעשות"

עברה חצי שעה, לקחתי הכסף.

"אפשר לסגור?"

"כן, אבל זה עמלה של 25 שקל"

"עמלה לסגור חשבון?????? :evil:"

"זה מה יש".

 

שילמתי, חתמתי, ויצאתי.

 

הבנק הבינלאומי, חפשו אותי בסיבוב.... :evil::evil::evil::evil:

[saar5555]

העיקר שהכריזו על רפורמה בבנקים...

[dany]

שמר יש עוד קומבינה,תבדוק את המונה של המיים בדירה ותשווה עם הקבלה.

לי רשמו פי 4,לכמה שכנים העלו גם פי 7.

[שמר]

לא נתתי להם את התענוג.

[Wiking]

איזו רפורמה ואיזה בטיח... ריקבון.

שמר, שלא תחשוב שרק בישראל המערכת ככה עובדת...

לא ממליץ לאף אחד לעבור את מה שעברתי עם T-Mobile הגרמני במשך 4 חודשים בגלל שבסה"כ רציתי אינטרנט בדירה.

[redbaron]

היו כאן בארץ פעם טורקים, במקום לקחת את הדברים הטובים שלהם לקחנו את העצלנות ואת הטימטים.

היו כאן פעם בריטים, במקום לקחת את הדברים הטובים לקחנו את הסחבת, הניירת והבירוקרטיה.

עכשיו יש כאן תקשורת "אמריקאית" וכולן ברחוב ניראות במו "בימבוז", הכל צבוע אבל מסריח מלמטה.

זה מה שניקרא "מכל מלמדי השכלתי"....

משום מה יש לי הרגשה שאנחנו מאמצים את כל מה שרע בתרבויות אחרות ושוכחים את התרבות שלנו ואת הערכים שלנו.

סתם.. דעה...

 

אגב בירוקרטיה, אני מקווה שלא יצא למישהו לקבור איזה קרוב משפחה... גורם לבן אדם לחשוב שוב על שתי המילים "כבוד המת".

 

גילי

[שמר]

במקרה הזה, כבוד עולה בכסף, רצוי מזומן.

[ברווז]

בחודש אני יכול להנביט עץ, לגדל אותו, לכרות אותו, לייבש אותו, להפוך אותו לנייר נטול עץ, לדוג דיונון ולהוציא ממנו דיו, ולכרות ק"ג עפרת ברזל כדי לייצר ממנה עט כדורי מהודר.

 

כל כך חבל שזה ארוך מדיי לחתימה!!! נקרעתי פה-פשוט LMAO!

 

"מה עם החוב?"

"איזה חוב?"

"חוב השנהב, מה איזה חוב?

ואת זה- צריך לזכור. חזק.

 

הידעת? גם אם תשאל את הפקידה הראשונה, ואחרי שהיא תעביר אותך-גם את השנייה השלישית וכך הלאה עד לשביעית בתור, בביטוח לאומי עדיין ירצו שתביא את הנייר האחר, זה שאמרו לך שלא צריך.

 

מבוסס על סיפור אמיתי.

לאשתי לעתיד היה איזה עניין איתם.

אמרתי לה-תתקשרי לשאול, מה צריך להביא, כמה, כמה העתקים, על איזה סוג נייר, מה צבע העט הרצוי, איזה תיק הולך טוב עם הצבע הנ"ל וכל מה שקשור לזה.

כמובן שהיא הייתה צריכה להביא את כל מה שאמרו לה שלא צריך, ורוב מה שהיא הביאה היה מיותר עד יתום.

[redbaron]

במקרה הזה, כבוד עולה בכסף, רצוי מזומן.

"חלילה וחס ושלום!!! אסור להעביר כסף.. אנחנו לא מקבלים כסף ומעולם לא רצינו, וגם לא רמזנו שרצינו... "

ובעודו אומר את זה היד מושטת מתחת לשולחן...

 

גילי

[sronis]

לחברה שלי היה מקרה לא פחות מעצבן עם הבנק. אני לא זוכר את כל הפרטים אבל היה לה חסכון 5 ספרתי בבנק הפועלים שישב איזה 15 שנה בפק"מ כי ההורים שלה שכחו ממנו, ולכן צבר סכום אדיר של כמה מאות שקלים לאורך התקופה, או משהו כזה. כמובן שהבנק לא יתקשר לברר מה קורה עם זה (החשבון שלה בבנק הזה לא פעיל). לאחר שסוף סוף ההורים שלה נזכרו והחליטו לקחת את הכסף הבנק העביר אותם שבעה מדורי גיהינום (ולפחות שבעה ביקורים) עד שהצליחו להוציא את הכסף, כולל כמה וכמה עמלות על הדרך (כולל עמלה לסגירת החשבון, כמובן).

מן הסתם שאחרי כל הסיפור, היא המשיכה לקבל בקשות לתשלומי עמלות חודשיות על החשבון (הסגור!) כי כנראה שהבנק חושב שזה הגיוני לשלם עמלות על חשבון שכבר נסגר. רק שכמובן אין חשבון, אז אין ממה לשלם עמלות, אז הבנק שולח מכתבי איום חמורי סבר שאם היא לא תשלם לו את ה-12.4 שקלים שהיא חייבת לו, הוא מאוד יכעס או משהו. כמה עשרות טלפונים ואי-אילו ביקורים בסניף פתרו סוף סוף את הבעיה, אבל לבנק הזה היא נשבעה שהיא לא חוזרת. (מדובר על בנק הפועלים, אגב, ולי יש חשבון בו כבר יותר מעשור ללא שום בעיה, כך שזה לא אומר כלום).

 

רוני

[אייל]

הצטערתי לשמוע,

בתור אדם שבע בירוקרטיות ניגשתי לסגור בחשש רב שני חשבונות בנק שלי בבנק הפועלים ובנק דיסקונט.(לקחתי יום חופש מהעבודה בשביל זה)

למרבה הפלא העניינים הלכו חלק, במיוחד בדיסקונט שם אפילו לא גבו ממני כסף על העברה בנקאית של היתרה לבנק הנוכחי שלי.

בפועלים נאלצתי לשלם כמה שקלים עמלה ועוד 12-13 ש"ח על צ'ק בנקאי ליתרת הסכום, ושלום על ישראל.

כרטיסי האשראי בוטלו על המקום, החשבונות נסגרו ונפרדנו כידידים.

 

לאחר מכן ניגשתי לעיריית ת"א למחלקת ארנונה ומים על מנת לבצע פעולה הפוכה מהפעולה שביצעת.

העירייה הזאת האכילה אותי מרורים במשך השנים בהן החלפתי דירות מושכרות על בסיס שנתי, וכבר ציפיתי לבלות שם ימים שלמים.

למרבה הפלא העירייה ביצעה גמר חשבון מיידי עם בעלת הדירה היוצאת, אשר שילמה על המקום בכרטיס אשראי.

כעבור כמה ימים התקשרו לומר שהאישור לטאבו מוכן והאם אני רוצה לבוא לקחת או שישלחו בדואר , וכעבור חודש גם ארנונה חדשה על שמי , לתקופה הנותרת מאותו יום עד סוף התקופה (משהו כמו שבועיים וחצי).

הפתעה!

 

נ.ב. רוני, מה שקורה בפועלים זה שהחשבון הופך להיות חשבון רדום ויש קצת פרוצדורה כדי להחיות אותו, אבל לא משהו רציני. קרה לי בחשבון שלא השמשתי בו מאז שהייתי בסדיר בערך. (אחד מאלה שסגרתי)

[hans]

כמו שאני תמיד אומר - אין כסף אין דאגות.

 

...

 

אה, וכשיש כסף, מתקשרים אליך כדי שתסגור מהר-מהר-מהר

את היתרה המצחיקה בעובר-ושב ל-3 שנים ללא אפשרות יציאה,

שחס וחלילה לא יהיה לך מרווח ביטחון בחשבון.

הטקס חוזר על עצמו בכל "ביקור" אצל הפקידות: "מה זה, אדוני?? יש לך פלוס?? אוי ואבוי, מהר לסגור!!"

[שביט]

שמר- תעשה לי סיטרואן דה שבו.

לקרוא על מעלליך, בצורה שבה אתה כותב- סוכר!!

עשית לי את הבוקר

חוצמזה, כמו שכתוב מעליי- אין כסף אין בעיות. רוצה לסגור חשבון? אל תגיד להם שזה מה שאתה רוצה. שחרר את כל התכניות וסגור את כל הפינות מבעוד מועד, דאג להיכנס למינוס קטנטן וסמלי, וביום מעמד סגירת החשבון מה שנותר זה לסגור את המינוס, לחתום וללכת לדרכך.