תיבת נח, מה מנע מהאספסוף להסתער על התיבה?

[Ron Poh]

בניית תיבת נח נמשכה 120 שנה, במהלך שנים אלה בטח הסתכלו השכנים על נח תוך כדי כך שהם מצביעים על הרקה (כדי להדגיש שנח לא שפוי).

יום סגרירי אחד התחיל המבול, מה מנע מהאספסוף להסתער על התיבה?

אולי לזרוק את נח החוצה העיקר לתפוס מקום במה שנראה הדבר המוגן ביותר ברגע זה.

[sperial]

אני מניח שהיו שם שוטרים צפון קוריאניים שדאגו לשמור על הסדר.

[davemustaine87]

למה מכול הדרכים בעולם, הזאב ב"כיפה אדומה" , החליט להתחזות לסבתא בשביל לטרוף את כיפה אדומה?

[audiR8]

אף אחד לא ראה את השחזור?

[סולל הדרך]

אז עוד לא היה אספסוף... אספסוף וערסים

הומצאו רק במאה הקודמת.

 

 

Sent from my iPhone using Tapatalk

[נהג מתחיל]

יש סרט בעניין, נקרא בשם הנוח "נח".

 

קטעי וידאו מוכיחים שהיה בלאגן בזמן אמת.

[Ron Poh]

אף אחד לא ראה את השחזור?

בדיוק בגלל זה שאלתי, עד שראיתי את הסרט הדבר לא עלה בדעתי, שהרי בתנ"ך נפגשתי בעיקר בבית ספר ושם לא מפעילים את הדימיון אפילו לא במועט מעבר למה שכתוב.

[sronis]

נח חי 950 שנה והצליח לאסוף זוגות מכל החיות בעולם בשביל לשרוד את המבול - וזה מה שמפריע לך?

[yossy]

בתאכלס לא היו חיות שם,

התיבה הכילה אוסף DNA של חיות שונות.

זו הסיבה לזמן הארוך.

[natco]

והשאלה של שלדון מ"המפץ הגדול" -

במה האכילו את האריות?

באגדות, כמו באגדות, לא תמיד טורחים לסגור את כל הפינות.

 

Sent from my SM-T530 using Tapatalk

[falou]

ההסתכלות על סיפורי התורה הקדומים, הראשונים, כעל כרוניקה היסטורית היא טיפשית. מדובר בסיפורים בעלי משמעות סמלית עמוקה, ארכיטיפית. בגלל זה יש בהם מוטיבים שקיימים בתרבויות רבות, שונות, ובלתי קשורות.

הרי גם לפי הסיפור המקראי, נוח חי בתקופה קודמת להסיטוריה, תקופה פנטסטית, והוא, כמו האדם הראשון, התהלך עם האלוהים. לכן סיפור נוח והתיבה הוא מיסטיקה עתיקה במיטבה, דומה לתיאור של תקופות מיסטיות קדם-אנושיות שקיימות בתרבויות אחרות (זמן החלום של האבוריג'נים וכו').

 

הנמשל של נוח, האיש הצדיק בין רשעים, הוא חשוב גם היום.

הרשעים טובעים במבול שהביאו על עצמם.

אולי הצדיקים. לא תמיד...

 

https://en.wikipedia.org/wiki/August_Landmesser

 

 

עוד קצת.

 

הסיפור של נוח הוא קצת גם כמו המשל של החרגול והנמלה. צריך להבין, לנו זה נראה טריוויאלי שאנחנו יודעים שיש עתיד, ואנחנו מתכוננים אליו בהווה, כדי כשיבוא מה שיבוא, נהיה מוכנים.

 

בני אדם לא נולדו עם התובנה הזו, והיא כלל לא טריוויאלית. אין אף חיה שמסוגלת לתכנן לעתיד. חיות שאוגרות לעתיד עושות זאת מתוך דחף, בלי יכולת לראות את העתיד ולהגיב בהתאם. אוגרים אוגרים, גם אם כל חייהם חיו בשבי והיה להם אוכל בשפע.

התובנה הזו צמחה עם האבולוציה, והסיפור המקראי הקדום הוא המחזה כתובה (וקדומה) של העיקרון. תטרח עכשיו. תחיה בצנע. אל תחגוג כשהכל מצויין. תתכונן למה שהמציאות תזרוק עליך. אם תעשה כך, אולי תשרוד את המבול.

כי תרבות שלא חיה כך, שלא בונה לעתיד, שרק מצטמצמת לקחת ולהנות כמה שיותר כשהתנאים טובים, לא תשרוד את המבול. ודבר אחד בטוח, שלא שמים לב לעתיד, מה שבא זה מבול.

[חן ג.]

טוב, מאחר והרחיבו את הדיבור על ההשלכות האלגוריות ופסודו-פסיכולוגיות של סיפור המבול, אני בתור היסטוריון הפורום, ארחיב את ההקשר ההיסטורי. הכל תחת הסייג שזו לא התקופה שאני חוקר.

 

ההסתכלות על סיפורי התורה הקדומים, הראשונים, כעל כרוניקה היסטורית היא טיפשית. מדובר בסיפורים בעלי משמעות סמלית עמוקה, ארכיטיפית.

 

צריך לזכור שעולמו של הסיפור התנ"כי הוא, גם לפי ההגדרה שבתוך התנ"ך וגם לפי מחקר התנ"ך, כולל את הסהר הפורה ואת עמק הנילוס, ורק את זה.

 

לכן, המבול שלכאורה כיסה את העולם יכול בהחלט להיות פשוט שטפון בפרת ובחידקל ו/או בנילוס. לא חזון שאינו נפרץ. הרי ידוע שהערים השומריות והמצריות הקדומות (שהיו בנויות מטיט) היו נחרבות ונבנות מחדש על גבי החורבות (מכאן התל עליהן שרידיהן ניצבים) בשל הגאות. יש חלקים של דרום מסופוטומיה דאז שמכוסים היום על ידי הים. עוד ראיה: התיבה נחתה בהרי אררט.

 

בהרבה מחקרים היסטוריים קושרים אירועים היסטוריים לשינויי אקלים משמעותיים. אם הזכרון לא מטעה אותי (כי זה היה בתואר הראשון) קראתי ספר שטען שבצורת היא מה שגרם למפלת הסולטאנות הסלג'וקית. גם מועד כינון הציביליזציה בשומר ובמצרים (תקופה שניתן אולי לזהות את תקופת סיפור המבול עמה) לעתים מוסברת במחקר על ידי שינויי אקלים באזורים אלו. ומאחר ואזורים אלו הם ערש התרבות האנושית, קל להסביר למה הם קיימים גם בתרבויות אחרות שצמחו כאן או מכאן.

 

לא שולל את התזה שמדובר בסיפור בעל חשיבות אלגורית, אבל אני לא חושב שהוא צמח ככזה. במקרים רבים יש לזכור שקיים גם לפחות זרע של אמת היסטורית בסיפור המיתולוגי. פשוט צריך לקרוא את הסיפורים נכון.

עריכה אחרונה ב-14 לאפריל, 2018 על ידי חן ג.

[falou]

אני לא מוצא שום ערך במציאת הבסיס ההיסטורי לסיפור של נוח, כמו שאין שום ערך היסטורי לסיפורי בריאת האדם שבמקרא (שניהם) או סיפור קין והבל. אני חושב שכל מי שמשקיע טיפה בקריאה רואה שאין פה שומדבר בעל ערך עובדתי. אם מסתכלים עליהם כסיפורים מגדירי תודעה, הרי יש בהם סימבולים ועקרונות מאוד משמעותיים.

[חן ג.]

אין בזה שום ערך.

 

פשוט קוריוז שבטח מעסיק אי-אלו מעמיתיי במחלקה לאשורולוגיה שבמורד המסדרון.

 

אבל קוריוז נחמד, ולא פחות מבוסס מאשר הפסודו-פסיכולוגיה הזו.

[falou]

מכיוון שהסיפורים הללו שרדו אי אלו אלפי שנה, ומכיוון שהם מהסיפורים הקדומים שאנחנו מכירים, אני לא חושב שאפשר להטיל ספק במשמעות העמוקה שלהם, וכמו כל נרטיב אפקטיבי, הוא אפקטיבי כי הוא נוגע במשהו מאוד בסיסי בהכרה הקולקטיבית.

 

נ.ב. לפני כמה שנים הוצפה ניו אורליאנס. זה לא היה אקט של טבע, ידעו שפעם במאה שנה תבוא הסופה שתכריע את התשתיות, אבל כל ממשל דחה את ההשקעה הנדרשת, ושנים של הזנחה הביאו למבול.

 

העיקרון הזה הוא אבן יסוד של התרבות האנושית. מתישהו גם התרבויות הקדומות הבינו את זה. בהתחלה בעשייה. אח"כ בהמחזה מול מדורת השבט. אח"כ בכתיבת המשל שיתאר את העיקרון באופן על זמני. המבול הוא נרטיב קלאסי, בגלל זה הוא קיים בכ"כ הרבה תרבויות, כולל באמריקות.