תמונות ממסע תאילנד-טורקיה על כבאית מפתח תקווה

[sinkto]

שלום לכולם,

חבר ישב איתי עכשיו והתבונן בתמונות, (אחד כזה שלבד לא ישב מול מחשב..) והנה, פתאם הוא פולט "מה זה על העמוד הזה, ציפורים?

אה! זה מצלמות! אריה, כל התאונה שלך מצולמת!!" הסתכלתי, והוא צודק! על העמוד מימין למשאית רואים בבירור שתי מצלמות.

יש למישהו מושג איך משיגים את התצלומים האלו? האם זה מוקלט? יש פה מישהו עם קשרים במשטרת התנועה?

אני ניסיתי לתפוס אותם היום בטלפון ללא הצלחה..

אם יש למישהו רעיון, אשמח.

כל טוב

אריה

[יניב רז]

רפואה שלמה לך ולבני משפחתך.

[אלעד]

יתכן שאלה מצלמות של החברה הלאומית לדרכים. התקשר אליהם ושאל.

[נהגת שודים]

יש למישהו מושג איך משיגים את התצלומים האלו? האם זה מוקלט?

אריה

אתה יכל לפנות ליחידת התנועה בה התרחשה התאונה,

הבוחן יכל לסייע לך.

 

 

 

 

ל'

[reuven]

רפואה שלמה, נפשית ופיזית.

[renault5]

רפואה שלמה לך ולבני משפחתך.

[צביקוש25]

שלום לכולם,

חבר ישב איתי עכשיו והתבונן בתמונות, (אחד כזה שלבד לא ישב מול מחשב..) והנה, פתאם הוא פולט "מה זה על העמוד הזה, ציפורים?

אה! זה מצלמות! אריה, כל התאונה שלך מצולמת!!" הסתכלתי, והוא צודק! על העמוד מימין למשאית רואים בבירור שתי מצלמות.

יש למישהו מושג איך משיגים את התצלומים האלו? האם זה מוקלט? יש פה מישהו עם קשרים במשטרת התנועה?

אני ניסיתי לתפוס אותם היום בטלפון ללא הצלחה..

אם יש למישהו רעיון, אשמח.

כל טוב

אריה

 

לדעתי אלה מצלמות הבקרה של נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות ותחבורה בע"מ (מע"צ לשעבר)

הנה נסה להתקשר אליהם : 2120*

http://www.iroads.co.il/content/%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95%D7%9C-%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%94

[sinkto]

פניתי לנתיבי ישראל, ואכן, יש סיכוי שהאירוע הוקלט. כרגע בבירור וטיפול. תודה לכולם

אריה

[sinkto]

שלום לכולם,

בשורות טובות, רונית חזרה הביתה! המשפחה בהרכב מלא!

אמש חזרה אשתי לאחר שבוע לא פשוט של התמודדות פיזית ונפשית עם החויה הקשה שעברה.

מצפה לנו עוד דרך ארוכה, אבל לפחות אנחנו יודעים שאנחנו על הדרך

אז מה היה לנו? שלשה פצועים עם שברים, עוד אחד עם מכות יבשות ורטובות, נערה אחת עצבנית מאד, ושני כלבים..

אה, וכבאית/קרוואן אחת שלא ברור מה יהיה עליה.. וכל זה מנסיעה לאירוע ברמת גן. פאדיחות, אריה, פאדיחות..

 

בכל מקרה, אני כבר מספיק מאושש כדי להתנתק מהתאונה ולהמשיך את הפרקים האחרונים של המסע. גם אתם? יאללה! בואו לטורקיה!

 

בפעם האחרונה, הטסתי את אשתי והילדים ארצה מקפריסין, ואני עשיתי פרסה, חזרה לקפריסין הטורקית, למעבורת, ו.. לטורקיה.

היו לי בערך שלושים שעות לערוך את המסע בן 1000 הקילומטרים מנמל המעבורת בסיליפקה לאיסטנבול. מאחר והמהירות הממוצעת שלי היא 50 קמ"ש, עמדו לפני 20 שעות נהיגה מתוך שלושים. בסוף ביליתי 24 שעות מאחורי ההגה, שש שעות ישנתי בדרך, ולמה נהגתי 24 שעות ולא עשרים, אסביר עכשיו.

באחד הכבישים המהירים, בירידה ארוכה הרשתי לעצמי "להרביץ" ו"דהרתי" בסביביות ה90 קמ"ש, מנסה לצמצם פערים, כשלפתע

"בום" רציני מאחור, ואחריו סדרת פיצוצים מהירה. אוףףף! פוצצתי צמיג. מאחר וכמה אלפי ק"מ קודם, ברוסיה, נשחק אחד הצמיגים כמעט עד הסוף, כבר נסעתי על הספייר, ועכשיו, לא היה לי מה לעשות. המשכתי על הצמיג המפוצץ שרק הפנימית עוד החזיקה אותו במקום,

ולאט לאט התקדמתי עד לתחנת דרכים גדולה. למרבה הצער, התחנה הייתה ממוקמת בצידו השני של הכביש המהיר, אז נעמדתי

בחניון קטן ועברתי רגלית את הכביש לפנצ'ריה. הבחור היה נחמד. בא איתי, התבונן, והודיע - אין לו כזה צמיג.

בצער הרמתי את המשאית על ג'ק, הורדתי גלגלים, והרכבתי את הצמיג השחוק והדק, ו.. המשכתי לנסוע.

הגעתי לאיסטנבול מאוחר בלילה וישנתי ליד שדה התעופה. בבוקר נכנסתי לשדה השארתי את הרכב ליד חניון ספקים, ונכנסתי לטרמינל.

רוני הגיע כמתוכנן, ואחרי החיבוקים, (תשעה חודשים לא התראינו!) נכנסנו לרכב, והתחלנו נוסעים מערבה לכיוון יוון.

בדרך עצרנו בכל פנצ'ריה שראינו בחיפוש אחרי צמיג במידה הבלתי שגרתית (8.25/20) ורק כשכבר כמעט נואשנו, מצאנו.

התמונות מראות את הרכבתם של ארבעה צמיגי שטח (קומנדקר) על הסרנים האחרונים. הצמיגים התקינים שנותרו עברו לספייר, וגם לתוך האוטו, לעת צרה. המשך הנסיעה עבר בלי חוויות מיוחדות, ותוך יומיים היינו על הגבול היווני.

גם יוון לא עברה בלי חוויות, אבל על כך, בשבוע הבא.

שבת שלום והרבה שלווה,

אריה

 

[האחלה]

החלמה מהירה וכל טוב

[מצא]

אריה ה- החלמה מהירה לכל בני המשפחה וכמובן גם לכלבים

נקווה שיוציאו תיעוד מהמצלמות והממצאים יסייעו בידך.

[gilcom]

החלמה מהירה לכולם

[אלעד]

משמח לקרוא שאשתך שוחררה מבית החולים. מאחל לכולכם החלמה מהירה ומקווה שלמרות הכל, המרצדס עוד תשוב לרעום בדרכים.

[חולגי]

מאחל לך וכל משפחתך החלמה מהירה ורק טוב.

גם אני מקווה שהרכב ישוב וימשיך ליסוע בכבישים.

[sinkto]

שוב שלום,

זהו הפרק החותם את עלילות הכבאית בארצות הנכר.

יתכן, שמרצדס אקטרוס 2535 חתמה את עלילות הכבאית סופית, אך את זאת עדין אין לדעת, ובינתים, נתענג על מה שהיה..

אז ליוון נכנסנו רוני ואני אחרי בעיות בגבול, המוכס רצה ביטוח, ותהה למה לא עשינו כזה בישראל, וכשניסיתי להסביר לו שלא ידעתי

מתי ואם בכלל נגיע לארצו המפותחת, הסביר לי שככה זה כשבאים ממדינת עולם שלישי (ישראל?!) ליוון. (מי ישמע)..

רצה לבטח אותנו ב500 יורו, וכשסירבתי, הציע לי לנסוע ולבטח בזול יותר באיסטנבול, (ששוכנת אולי 1000 ק"מ משם).

הסכמתי! עשיתי פרסה, חציתי שוב את הגבול לצד הטורקי, ושם פקיד נחמד ביטח לי את הרכב ב100 יורו, ושוב, הגענו ליוון.

הנסיעה ביוון היתה נחמדה מאד עד שעשיתי טעות קטנה וניסיתי לחנות ליד אגם. את התוצאות אתם רואים בתמונות..

הרכב הכבד התחפר באדמה הרכה וכבר חישב להתהפך.

ג'יפ, (בדיחה), טרקטור (עוד בדיחה) ואח"כ טרקטור וג'יפ גם יחד (בדיחה עצובה) ניסו לחלץ ולא צלחו, כשבכול נסיון כזה,

הרכב רק יורד יותר ויותר נמוך.

בסופו של יום, הלכנו רוני ואני לישון בקרוואן נוטה על צידו כמו ספינה טובעת..

למחרת הבאנו מחפרון, וזה, לאחר שחפר לנו דרך החוצה, נעמד על "רגליו" ולאט לאט משך אותנו החוצה בעזרת הכף,

כל פעם קצת, כשהוא משפר עמדות אחרי כל משיכה.

כשהיינו כבר על שביל קשה, נגמר הדלק במשאבה עקב הזוית המטורפת בה עמד הרכב ונאלצתי לנקז אויר מהמערכת

על מנת להניע. מסתבר, שלא הדקתי מספיק את הברז כשגמרתי, ולכן ישנה תמונה שבה (בעליה על האולימפוס), אני מרים שוב מכסה מנוע

ומהדק ברזים. (קלטתי שיש בעיה כשראיתי שהרכב אוכל פי שתיים דלק מאשר בדרך כלל..)

באתונה נפרדתי מרוני שטס הביתה, ואני, נפשתי על החוף בלאווריו - עיר נמל קטנה כמה עשרות קילומטרים מאתונה שבה

עוגנת המעבורת לחיפה. לאחר כמה ימים הגיעה המעבורת ואהכבאית ואני נפרדנו.

התמונה האחרונה מראה את המשאית בבטן המעבורת בדרך הביתה.

חזרנו לפני שלוש שנים. מאז עמד הרכב בחצר, ופני כשנה, כשרציתי לחדש את הרשיון, ציפתה לי הפתעה - הרכב הורד מהכביש!

משך חודשים כיתתי רגלי בין משרדי רישוי ותחבורה שונים כשאני מגיע עד סגנית שר התחבורה, וללא הועיל.

ואז, נזכרתי במועדון החמש, ושם, קבלתי יחס שונה לגמרי, ועצה - "רשום את הרכב כאספנות" אמר לי עודד, "והכל יהיה בסדר!"

וכך היה. כך הגעתי למועדון, וכך נודע לי על המפגשים, הפורום, והנה אני פה.

זהו! היה בתכנון עוד פרק עם תמונות של תאונות קטנות שחוינו (ותאונות רציניות יותר שראינו) בדרך, אבל כביש החוף

הצליח להעפיל עליהן אז אני עוזב את זה בינתים..

אני אשתמש בשרשור הזה כדי לספר מה קורה עם הרכב - בינתים כלום.. אבל עד אז,

אני רוצה לאמר שהיה כיף לכתוב פה ולקבל את כל התגובות, והיה (וזה נמשך) ממש מדהים לראות אנשים שלא הכרנו

מתגייסים לעודד ולעזור תודה תודה תודה! אתם אולי מועדון החמש, אבל אתם עשר!

בריאות ואושר

אריה