יום הולדת 30 (כמעט) לסובארו לאונה דור 3.

[חן פרחי]

http://www.carsforum.co.il/cars/%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9F-%D7%A8%D7%9B%D7%91/1587/%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A0%D7%95%D7%AA-/%D7%A1%D7%95%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%95-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%94-III--%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%AA-30

קריאה מהנה, וכמובן שאתייחס מאוחר יותר לפרק המקומי, שהיה הרבה יותר מעניין מהמכונית עצמה..

[מצא]

רכב פשוט אבל מאד אמין, בזמנו, הדגם 4X4 הצליח מאד בשוויץ

נמכר במאות אלפים, שימש משרדי ממשלה ורבים, נוחות הישיבה בו הייתה זוועה.

[yulianx]

הייתה לנו DL 1991 משנת 1997 עד 2003,אבא שלי קנה אותה ממגרש רכבים,עם קצת מכות,חלודה מתחת לדלת,במהלך ה5 שנים הללו הדבר היחיד שנאלצו להחליף היה היו מגבים,הרכב מאוד מאוד פשוט ואמין,אבל אני זוכר את העליה הארוכה למעלות,הילוך 3 והרכב גג נסע 70,המנוע פשוט חלש מידי לגוף הזה.

[irork]

חן שוב תודה על הסקירה המקיפה והמענייינת. לגבי הנוחות, אני לא מבין מדוע היא הית נחותה, הרכב הרגיש מאוד נוח ומרווח ונהנתי מאוד נהוג בו אפילו שהמנוע לא היה חזק.

אני חושב שסטטיסטית בכל בית בישראל יש מישהו שהיה לו לאונה בשלב כזה או אחר בחייו.

[renault5]

נהנתי לקרוא את הסקירה תודה חן.

לנו במשפחה היה משהו כמו 7 סובארו לאונה במהלך השנים שעברו.

מסובארו לאונה שנת 83 עד שנת 92.

הרכב הראשון שלי אחרי שהוצאתי רישיון נהיגה היה סובארו לאונה DL שנת 86 אוטו' עם מנוע 1.6.

[ido135]

רכב אמין וטוב עדיין אני רואה כל יום כאלה על הכביש רובם שנים 90-93

[חן פרחי]

והגענו לפרק המקומי, היותר מעניין.

הלאונה III הגיעה לארץ בתחילת שנת הדגם 85' בדמי ה 1.3 שעדיין נהנה ממיסוי מופחת ("מיסוי ארידור") ידני 5 הילוכים או אוטומטי.

כמו כן יובאו דגמי ה 1.6 בגירסאות DL או GL, ודגם ה 1.8 בגרסת GL אוטומטית בלבד, כשמזגן מקורי היווה אופצייה.

כקודמתה, גם הדגם החדש זכה לקבלת פנים חמה, והמכירות היו כשל קודמתה.

בסוף 86' בוטלה אפליית המיסוי, ותקרת המס עלתה למכוניות בנפח של עד 1.6, ולכן דגם ה 1.6 הפך לנמכר ביותר, כשהגירסה האוטומטית הולכת וצוברת תאוצה במכירות.

החל משנת 87' הגיעה הסובארו עם מזגן מקורי של פאנסוניק שהורכב בארץ ע"י תדיקאר, וכמובן שרדיו AM היה ציוד תקני, ואפילו נגבה עבורו תשלום בנפרד.

עד אןתה שנה, 87', נהנתה הסובארו מבדידות מזהירה בשוק, אבל באותה שנה, עם ביטול אפליית המיסוי, הגיעו לארץ שתי מכוניות שהחלו לנגוס בפלח השוק של הסובארו, שאף אחד לא ידע עדיין שקוראים לה לאונה.

הסיטרואן BX והאוסטין מונטגו הוצעו במחירים אטקרטיביים וכללו מנועים חזקים יותר ואיבזור עשיר, בצרוף תג מחיר אטרקטיבי וקרוב מאד לזה של הסובארו, זכו להצלחה גדולה.

מבין השניים, ה BX זכתה להצלחה גדולה בהרבה, ולמעשה בשנת 87' הדיחה את הסובארו מראש פסגת המכירות.

גם בשנת 88' נמשכה הצלחת ה BX ובמידה מסויימת גם המונטגו, שהציעה 7 מקומות בגירסת הסטיישן, אולם איכות ייצור נמוכה בשניהן ובעיות בתיבה האוטומטית ב BX, כמו גם מבצעי שיווק לא נכונים של היבואן, גרמו לישראלים רבים לשוב לחיקה החם של הסובארו.

בשנים אלו לירידת הערך היתה משמעות גדולה בהרבה מאשר היום, ודי מהר קנתה לעצמה ה BX שם של מכונית שלא שומרת על ערכה, ואין דבר שנוא יותר על עמישראל מלצאת פרייאר.

כשנה לאחר מכן, ב 89', הגיעה לארץ המיצובישי לאנסר החדשה, שהוצגה זמן קצר לפני כן.

למרות החשדנות הטבעית ממותג חדש, אך כנראה בשל המוצא היפני, זכתה הלאנסר להצלחה גדולה, וזו באה על חשבון הסובארו, שסוף סוף כונתה בשמה - לאונה.

כשנה לאחר מכן, ב 90', הגיעה גם האפלאוז של דייהטסו, ושניהן היו עדיפות בהרבה על הלאונה, שכבר היתה מיושנת ולא אטרקטיבית.

באותה שנה יובאה גירסה "משופרת" של דגם ה DL, שכללה מושב נהג אורטופדי ומתכוון לגובה, משענות ראש במושבים האחוריים והגה כוח.

בשל אמינותה חסרת המתחרים המשיכה הלאונה להמכר היטב, כשציי רכב נותרו נאמנים לה.

ב 92' הגיעו לארץ שלל יפניות חדשות, אולם הלאונה נותרה רבת מכר, בעיקר בשל מחיר אטרקטיבי.

ב 93' יובאה במקביל לאימפרזה, שכונתה גרנד לאונה, והמשיכה להמכר מצויין עד סוף אותה שנה, בה נגמר מלאי המכוניות אותם יפנאוטו הזמינו.

מעטות המכוניות שזכו להצלחה בסדר גודל של הסובארו לאונה למרות תכונותיה הדינאמיות הממש לא מבריקות, ויבואן אנטיפט.

המכוניות באולם התצוגה עמדו נעולות (!) ונדרש אישור ממנהל האולם על מנת לפתוח אחת מהן, שלא לדבר על עמדת המסירה שהזכירה תור בבקו"ם..

בשל הפופולאריות העצומה שלה, זכתה הלאונה לשוק חלקי חילוף עצום, כשחלפים רבים יוצרו בארץ, ואפילו נפתחה רשת מוסכים, ד"ר סובארו שהציעה מחירים זולים.

אמינותה וקלות הטיפול בה גרמו לה לשרןד בצורה מעוררת הערכה ממש, ועדיין לא מעט מהן משמשות את בעליהן ביום יום.

להערכתי, מדובר באחת המכוניות האמינות ביותר שיוצרו אי פעם, אם לא האמינה שבהן.

[ek3003]

מעטות המכוניות שזכו להצלחה בסדר גודל של הסובארו לאונה למרות תכונותיה הדינאמיות הממש לא מבריקות, ויבואן אנטיפט.

המכוניות באולם התצוגה עמדו נעולות (!) ונדרש אישור ממנהל האולם על מנת לפתוח אחת מהן, שלא לדבר על עמדת המסירה שהזכירה תור בבקו"ם..

 

בשנת 84' אבי, עולה חדש מארה"ב, ניגש לסוכנות סובארו להתעניין ברכישה אפשרית. כשביקש (בנימוס אמריקני אופייני...) פרטים על הרכב מנציג המכירות, הוא נענה במשהו כמו "רוצה פרטים על הרכב? צא לרחוב ותשאל"...

אז הוא יצא לרחוב, ניגש לסוכנות לנצ'יה ובסופו של יום רכש פריזמה חדשה - אולי לא פסגת האמינות אך ללא ספק מכונית מהנה הרבה יותר לנהיגה ולנסיעה.

הלנצ'יה אגב, שירתה את המשפחה בנאמנות רבה עד לשנת 97' ונראתה לאחרונה ב99'.

[yulianx]

הם היו באותו מחיר?

[AviR1969]

חן,אני זוכר במעומעם סובארו "נתפסו" מוסיפים משקולות בדלתות הרכב בליאונה מדור 3 (אם אינני טועה זה היה באבות הטיפוס) בכדי לתת משקל לרכב בגלל חסכון בחומר גלם .עובי הפח בסובארו היה דק באופן קיצוני יחסית לרכבים אירופאיים של אותה שנה,זכור לי כי סבי ז"ל כשבדק סובארו באולם התצוגה הצליח לגרום לשקע בדלת הנהג בבדיקה של עובי הפח.

[חן פרחי]

לא זכור לי, ובכל מקרה הסובארו לאונה לא היתה מכונית קלה במיוחד - משקלה היה טון, משקל ממוצע למכונית משפחתית בת תקופתה.

[avnerak]

מה עם הסובארו פשע?

[שביט]

בתור ילדים מפגרים בני 9, לא אהבנו את הסובארו, לא את הלאונה דור 2 ובמיוחד את הדור השלישי, היינו צוחקים עליהן שהן עגלות ושיש להן פח דק כמו קרטון (שוב, היינו קטנים וטפשים ).

בתחילת 93 קרה מהפך- אבי קיבל ממקום עבודתו לאונה 3, 1.6 אוטומטית, ובנוסף קנה לאמי לאונה 2, 1.3 ידנית

כדי להשלים את החגיגה, סבי ז"ל קנה שנה אח"כ קופה 1.6 GL ידנית, והשלמתי עם הסובארואיידה המשפחתית בלית ברירה.

לימים הפכה הלאונה של אמי לרכב הראשון בו נהגתי, ולסטנדרטים של נהג חדש היא התאימה בהחלט. בסובארו של סבי יצא לי לנהוג גם כן לא מעט, ונהנתי מכל רגע בשתיהן.

הייתי שמח לחזור לנהוג על שתיים כאלו, אמנם עם סטנדרטים יותר גבוהים ויותר ניסיון, אך גם עם יחס מכבד לגילן ולהסטוריה שעברה עליהן.

21-057-84 ו80-959-87- לעולם תיזכרו לחיוב

[Tzvika-Pick]

לפני כמה שנים היה לי הכבוד להשאיל מחבר סובארו לאונה מודל 1983. הוא קנה רכב חדש, אני הייתי בלי רכב והוא השאיל לי את הסובארו הישנה שלו שנשאר לה בדיוק שבוע עד לטסט.

היא הייתה חלודה, מאוד חלודה. במסגרת החלון הקדמי היה חור של ממש, ככה שאם ירד גשם אי אפשר היה לשבת על מושב הנוסע הקדמי כי הוא היה רטוב לחלוטין.

המושב של הנהג היה עושה לי כאב גב, ממש אפשר היה להרגיש את הקפיצים.

ההגה היה גרוע ותמיד בסיבובים הייתה לי תחושה שאני מתפלל שהרכב יפנה בגלל הרים של תת היגוי.

כל שוטר או מאבטח שראו אותי עצרו אותי לבדיקת רישיונות או בדיקה מעמידה בבגאז' (שכמובן היה צריך לכבות את המנוע כדי לפתוח אותו).

לא היה מזגן, כמובן.

והכי חשוב - היה לה מפתח אוניברסילי. המפתח שלך פתח את כל הסובארו האחרות מהדגם הזה בשכונה.

 

אחרי שהחזרתי לו את הרכב הוא עמד עוד כמה חודשים בחניה בלי טסט ואז נמכר לבחור ממזרח ירושלים במחיר של כמה אלפי ש"ח בודדים. היום גם אני וגם החבר מצטערים שלא שמנו בעצמנו את כמה אלפי השקלים הללו ושמרנו אותה לאספנות. ככה זה שאתה סטודנט תפרן...

[Kreios]

הלאונה דור III ממש זכורה לי כמונית. בתור ילד נסעתי במלא כאלה.

כמה חיכיתי לראות באיזו צבע תהיה המונית הפעם - לבן, תכלת או בז'...

ואם כבר לאונה דור II, איך לא הוזכרה הגרסה המסחרית?

לאבא שלי היו 3 כאלה מהעבודה במרוצת השנים, כמה שאהבתי את הטנדר הזה.

שלא לדבר על הדלת המאורכת יתר על המידה שלו.