מגורים עם ההורים - עד מתי?

[liav12]

לרוב זה תלוי במצב כלכלי - תשמע, יש הרבה יתרון בלעבוד קצת עד גיל 23-24 -25 או אפילו יותר, לחסוך ואז לקנות דירה / להשכיר או ללמוד + להשכיר דירה.

אני כרגע בן 26 ועדיין אצל ההורים, מדוע? כי אני עובד ומתחיל ללמוד, וברגע שאתה מתחיל ללמוד להשכיר דירה זה לא כ"כ קל, במיוחד לא במרכז, במיוחד כשאתה משלם כ 3000 ש"ח על יחידת דיור במרכז (או באיזור), או 1500 על חדר עם שותפים, אתה עדין צריך לשלם כסף כל חודש ועל אוכל, ואם יש רכב, ואם יש חברה, ועל הלימודים עצמם, ועל היציאות מדי פעם פה ושם.

בקיצור יש המון דברים ולא קל לחיות לבד, אבל אפשרי.

 

ובנוסף גם תלוי מאוד מה מצב היחסים שלך איתם, אני מאוד קשור להורים, ולמשפחה בפרט אצלנו זה נושא חשוב.

חלק מהמשפחה שלנו גם בנו בית פרטי יחד עם יחידת דיור בשביל שיהיה לילד/ילדים כשיתחתנו.

[Apple]

הייתי עם ההורים עד תחילת הלימודים האקדמיים.

עזבתי ל4 שנים למגורים במעונות.

לאחר מכן השכרתי דירה עם שותף וראיתי שלא ייצא לי לחסוך מזה לדירה אז חזרתי להורים.

אמא שמחה, אבא פחות.

גרתי עם ההורים בערך 5 שנים במהלכן חסכתי לדירה באינטנסיביות-אחרת איך אפשר?

עכשו אני גר לבד בדירת 3 חדרים שעליה אני זורק את רוב ההכנסה שלי.

[אנלוגי]

רק לי מרגיש מוזר לחזור אליהם אפילו לתקופה קצרה? טוב זה תלוי מהי סיבת העזיבה...

 

השתחררתי מהצבא, חסכתי קצת כסף וטסתי לטייל. חזרתי בלי גרוש, גרתי אצל ההורים כמה חודשים, חסכתי קצת כסף וטסתי לטייל. חזרתי בלי גרוש, גרתי אצל ההורים כמה חודשים, חסכתי קצת כסף ושכרתי דירה.

זה באמת כזה מוזר?

[MiKa_P]

אני עזבתי את בית ההורים ברגע שנכנסתי לקבע בצבא (קצת לפני גיל 20), וניתקתי איתם כמעט כל קשר. המשכורת היתה אז 3200 ש"ח בחודש (בסיס פתוח), ודירת חדר במרכז ת"א עלתה 1600 ש"ח לחודש. קניתי מיטה ואופניים, אספתי עוד כמה דברים מהרחוב (שולחן וספה ואפילו טלויזיה קטנה, בה קלטתי ערוץ 2 עם אנטנה), כיבסתי את המדים ביד באמבטיה, ומדי פעם קפצתי לאינטרנט קפה הקרוב בשביל אינטרנט. מדהים להיזכר בזה, אבל אפילו הצלחתי לחסוך מעט כסף בתקופה הזו. היום אין סיכוי לחיות ככה עם משכורת כזו, בטח לא בת"א (לא שזו היתה רמת חיים מדהימה, אבל היה לי את השקט שלי, והספייס שלי להתבגר בדרכי).

 

בכל אופן, לאחר שהשתחררתי התחלתי לעבוד במשכורת של 5-6 אלף בחודש, עברתי לחולון, ואז בחזרה לת"א, וכשהחלטתי ללמוד לתואר ראשון הגיעה ההחלטה גם לחזור לבית ההורים (בהסכמתם ורצונם). ההתחלה היתה נעימה, אבל באמת אחרי כמה חודשים המצב התדרדר שוב.

באמצע השנה השניה שלי בלימודים ההורים שלי התגרשו, עברתי לגור עם אמא שלי, ומאז סיום הלימודים רק בשכירויות, למעט שנה אחת שבה חזרתי לגור עם אמא בנסיון נואש לחסוך לקניית דירה. לא היה לי שום סיכוי לסיים את זה בטווח שנים נורמלי ובלי נזק נפשי לי ולה, אז מאז אני בשכירות שוב, ונהנית מהגמישות שזה נותן.

[sperial]

אני מסתכל על הנושא גם במבט של הורה לילדים בגילאים שבהם מדובר. הגישה שלהם דומה לזו של dorsht, ואני מצדיק גישה זו.

לבנים שלי אין שום בעיה להשאר בבית שלנו עוד כמה שנים. זה גם תכתיב כלכלי. אני עושה מאמץ להתאים את עצמי לכך - מוציא לא מעט כסף לרכישת דירה שתאפשר להם פרטיות מספקת למשך עוד כמה שנים - כמון בתנאי שהלימודים\עבודה יהיו ברדיוס סביר.

האשה שמכרה לי את הדירה גרה בה עם שני ילדיה הנשואים - אחד מהם אב לילדים - וכנראה שכולם הסתדרו יחד בלי להפריע זה לזה.

פות"ש - אתה צעיר מאד, ועומד לפני גיוס לצה"ל. כאשר תחזור הביתה תזקק לתמיכה כלכלית, טכנית (בישול, כביסה וכו') וכמובן למקום לישון בו. העלות של חיים עצמאיים היא הרבה יותר מאשר משכורת של חייל. לכן, אם יחסיך עם ההורים תקינים - השאר אתם עוד כמה שנים. ובינינו - גם אם ההורים שלך מתערבים יותר מדי בעניינך אין לך הרבה ברירות ויהיה עליך להמתין עם היציאה מהבית עד שתוכל לתפרנס עצמאית, וזה עניין של לפחות 3 שנים, קרוב לודאי הרבה יותר.

[davemustaine87]

אני בן 25 וגר לבד מזה חצי שנה.

לדעתי המעבר מאוד מאוד תלוי במצב שלך עם ההורים ובעיתוי. לי לא היה כיף בבית בגלל הקריזות של ההורים שלי והרגשת החוסר עצמאות, וכך גם הייתי גר בשכונת עוני מאוד לא סימפטית.

 

אבל... עשיתי את זה רק כשסיימתי את התואר ואחרי שמצאתי עבודה סבירה. לממן דירה לבד תוך כדי לימודים זה משהו מאוד קשה שיתיש אותך, ולא ישאיר לך שום כסף פנוי בחשבון הבנק(שלא לדבר על התקופה שבה אתה חייל)

 

ובכנות? אם ההורים שלי היו קצת יותר נורמלים, והייתי גר באיזור שהוא לא פח זבל מוחלט, לא היה אכפת לי להמשיך להשאר בבית של ההורים.

[Danix60]

כנראה שאנחנו באותו מצב,

אני עובד מגיל 14 ומאז אני מממן את עצמי,

מגיל 14 לא ביקשתי מהם שקל (כיום בן 18)

ואפילו עוזר עם כספי בבית ועדיין היחסים לא משהו,

ועכשיו בכלל יש לי לימודים של יג׳ יד׳

[idanmag]

שמע בגיל שלך אין על מה לדבר גם ככה אתה עוד כמה חודשים הולך לצבא.

 

תשתחרר מהצבא (אם תיהיה קרבי יעבור לך קצת הקטע של לצאת מהבית לאיזה שנה שנתיים)

אם בכול זאת תרצה לצאת מהבית תוכל לעבוד בקיבוץ (בתור עבודה מועדפת) , טיול גדול לחצי שנה , וכמובן לימודים - תוכל לגור במעונות.

[יוסי פרנקוס]

אני עזבתי את הבית של ההורים בגיל 19 ובאתי לבד לארץ.

 

ב2006 הם חזרו והציעו לי לחיות איתם.

זו הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים שלי!

 

מאז אני מנסה להשתקם מהנזקים הכלכליים שזה הביא לי (אני עוזר לפרנס ולא חוסך כלום) וכל היום אני רב עם אמא שלי.

 

אחרי זה עזבתי שוב והייתי שנתיים בחוץ.

בשנה שעברה טסתי לחו"ל עם האקסית שלי בשביל להיות רחוק מהם וכשחזרנו היינו אצל ההורים שלה ואז כששלחתי אותה לקיבינימאט חזרתי להורים שלי (עדיין, יש לי תירוץ, אני בתהליכי גירושין )

אני רוצה למות...

 

בקיצור, אם אתה מסתדר איתם ויש פרטיות מספיקה והפרדה של הכלכלה שלך ושלהם, אין בעיה.

 

החברה שלי מסתדרת עם המשפחה שלה אז היא גרה עם ההורים עדיין.

 

לחיות בחוץ כשאתה לא יכול לחסוך כסף זה אידיוטי. תחסוף ואז תיקח משכנתא שתשעבד אותך ל30 השנים הקרובות כשתגור בבית משלך.

 

אגב, אני בן 29 ו277 ימים.

[liav12]

לא לשכוח שכמובן זה גם תלוי בכמה אתה מרוויח וכמה אתה הולך להוציא על הדירה, יחידת דיור וכו'.

אני עושה חושבים לעצמי במצב כרגע - בן 26, מחפש מוסד לימודים לשנה הקרובה, מחפש דירה, עובד כל יום, מחזיק רכב ישן נחמד, מרוויח כ 6500 ממוצע (הולך להפחית בשעות בגלל לימודים), ומתכוון ללמוד בערבים בנושאי התוכנה ומחשבים.

 

האם אני אצליח לחיות כך? אין לי מושג, כרגע היתי אצל משפחה וחסכתי מעט, מעט לא בשביל לחיות ללא עבודה.

 

נ.ב גם אם חסכת המון, ממליץ שלא לבזבז אותם על דירה, הכסף הזה נחוץ לדירה בעתיד.