אנשים חוצפנים (נתקלתי באחד כזה )

[Danix60]

יש לי קטע עם טרמפים.

כשקניתי את האוטו, אחרי שעה וחצי של נסיעה אליי הבייתה, 10 דקות מהבית היה בחור דתי בצומת שרצה טרמפ וכמובן שאני וחבר שישבנו ברכב צחקנו לנו והמשכנו, דקה אחרי זה נכנסתי לבור עמוק בטירוף שתלש לי את הציריה מהמקום והעיף את הגיר מהתושבת.

בקיצור אני עשר דקות מהבית מחכה שעתיים לגרר.

מאותו יום אני נותן טרמפ לכל מי שמבקש, זה גרם לי לעשות עיקופים מטורפים וסתם נסיעות של 40 דקות שאני לא צריך אבל זה אמונה תפלה כזו שאין לי מה לעשות איתה.

רק כשאני נוהג אני משכנע את עצמי בקיומה של קארמה.

יצא לי להקפיץ דוס מים המלח לאילת (הייתי בדרכי מהמשפחה בנצרת עילית הבייתה), חבר'ה מאילת ליטבתה למרות שכלל לא הייתי צריך לצאת מהעיר, חבר'ה מאזור מעלה אדומים לבית שאן ועוד הרבה טרמפים כאלה ואחרים.

 

במקרה ואצטרך טרמפ, אפשר להתקשר ?

[sperial]

"פיייי, איזה בעסה, עד שתופסים טרמפ מושלם ללכת הבית (השגיאה במקור) אנחנו בדרך לבסיס!"

 

ברור, הם צעירים, בצבא תשע חודש.

[Ron Poh]

יצאתי הביתה ממצפה עדי (לבנון).

 

גרתי בראשון לציון, רוטשילד 74.

 

עוצר לי רכב פרטי:

נוסע למרכז? כן!

לאן במרכז? ראשון לציון.

ואללה! איפה בראשון? רוטשילד 76, חברה שלי גרה שם!

 

בקיצור, תפסתי טרמפ ממצפה עדי עד פתח הדלת, תענוג!

מקרה דומה גם אצלי.

יוצא מהבסיס אחרי שלוש שבועות שלא ראיתי את הבית, הגעתי עד לצומת מירון, לאחר זמן מה עוצר רכב.

לאן?

ת"א

רציתי לנשק אותו מרוב שמחה, תמיד נסיעה למרכז הייתה כרוכה בארבע דילוגים של צמתים לפחות.

בדרך אף כיבד אותי בפחית קולה, ואז אומר תשמע אני לא מגיע בדיוק לת"א.

התעצבתי קלות, אך בכל זאת להגיע למרכז הארץ בטרמפ אחד יותר טוב מכלום. שואל אותו, לאן אתה מגיע?

משיב לי בת-ים, עשה לי את השנתית.

בסוף הוא הגיע למרחק של שני בניינים מאיפה שהייתי גר.

[flytomars]

איך השרשור עם הכותרת הזו נהפך להיות שרשור טרמפים מדוגמים בצבא?

בכל מקרה לי היו שניים כאלה-

אי שם בשנת 96, ביום הכי גשום בשנה, כל הארץ פקקים ואני דופק איחור היסטרי לרכבת לנהריה מהרצליה.

נוסף גם לכל הצרות אז לבשתי אז מעיל אמריקאי בלי ביטנה (סמל סטטוס של פז"מניקים, רק מה- נגד גשם הוא לא ממש יעיל).

קיצר, אני ספוג מים, אין לי מושג איך לעזזל אני מגיע למוצב שהישוב הכי קרוב אליו זה זרעית שהעיר הכי קרובה אליה היא נהריה,

עוצר בטרמפיאדה רכב צבאי מסוג אביר והנהג שואל- מישהו צריך לחיפה? נהריה? זרעית? לבנה? (שם המוצב שאליו הייתי צריך להגיע).

מסתבר שמדובר בסמ"פ של המוצב, אמנם נסיעה באחורנית של אביר בבגדים ספוגי מים (לקח להם שעתיים להתייבש) זה לא תענוג כזה גדול, אבל לא נראה לי שבחיי הייתי אסיר תודה יותר מאותו יום

פאסט פורווארד כמה חודשים, אני באותו מוצב שכוח אל, מנסה לתפוס טרמפ על גדר המערכת כשהדבר הכי קרוב לכלי רכב שעובר שם זה הבט"שית ואי אפשר ליסוע עליה בלי כפ"לסט.

אני מחכה, מחכה, פתאום מגיע רכב אזרחי עם זוג, הנהג שואל אותי אם זה המוצב של עידו.

אני שואל אותו איזה עידו, הוא עונה, מסתבר שמדובר באחד מהחברים הכי טובים שלי (שמשרת ליד, אבל במוצב חודר).

קיצר, יצא לי טרמפ מהמוצב עד לבית, רק שהוא לקח יותר מ8 שעות (הבחור נסע על הגדר מנהריה עד מטולה, חזר לקרית שמונה, עצר לארוחה באל גאוצ'ו, ובאופן כללי לקח את הזמן)

אין ספק שהצבא מזמן לנו חוויות לכל החיים

[sperial]

איך השרשור עם הכותרת הזו נהפך להיות שרשור טרמפים מדוגמים בצבא?

 

להדגים שיש גם אנשים טובים.

[mill3r]

במקרה ואצטרך טרמפ, אפשר להתקשר ?

 

בכיף.

שלח ה"פ.

[A3ro]

אני זוכר את המקרה כאילו זה קרה היום

[blavie]

מניח ששאלת ברצינות , אז אעניק תשובה רצינית .

אני תוצאה ישירה של גדילה בכור היתוך עם כל היתרונות ותופעות הלוואי המתלוות לכך .

כמובן שספגתי את עשן התרבויות הזה באופן טבעי ,אך בסוף הדרך בחרתי לעצמי את אמונתי שלי.

לא גדלתי במקום קטן אך גם הסביבה שלי (חברים וכד') היו משלל רבדי החברה .

בין חבריי הילדות שלי היו עבריינים קטינים שגדלו לשמות משפחה ידועים לשמצה ואחרים שהיו לגמרי בצד השני של המתרס .

כיף, לא? ככל הנראה כך רכשת את היכולת להתאים את התנהגותך לשלל סיטואציות במגוון חוגים חברתיים.

כשאנו ילדים אנחנו קולטים הכל ביתר קלות - בין השאר, גם דפוסי התנהגות חברתיים. לאור העובדה שבילדותך נחשפת למגוון סוגי-אוכלוסיות, הצלחת לקלוט נורמות התנהגות המאפיינות את המעגלים החברתיים השונים - וכיום אתה מסוגל לשנות את התנהגותך בהתאם לסובבים אותך בדומה לאופן בו לטאה מחליפה את צבעי גופה בכדי להתאים עצמה לסביבה בה היא נמצאת. ככל שאנו מתבגרים, אנו מעדיפים לדבוק בדומה ובמוכר לנו על פני השונה והחדש, ולכן אדם שנחשף לחוגים חברתיים שונים משלו רק בגילאים מאוחרים יותר יתקשה "למצוא את עצמו" בתוכם מבחינה חברתית, שלא לדבר על יכולת הסתגלות מיידית מהסוג שאתה מדבר עליה...

 

לנושא השרשור - לדעתי צריך להשתדל לעצור לטרמפיסטים (כשאין להם פרצוף חשוד)... תחשבו איך הייתם מרגישים אם חו"ח הייתם עומדים באיזו צומת שכוחת אל כשאתם נתונים לחסדיהם של נהגים ששועטים על פניכם ב120 קמ"ש? לא הייתם רוצים שיגיע האחד שיעצור ויציל אותכם מהביש בו אתם נמצאים בשעות בין-הערביים כשאתם משתוקקים להגיע הביתה \ בשמש הצהריים הקופחת?

כשרואים מישהו עם היד למעלה, לא יודעים אם הוא נתקע עם הרכב באמצע שום מקום וצריך שיעזרו לו להמשיך הלאה, אם הוא תייר שחוצה את הארץ בטרמפים ויעביר לכם את הזמן בשיחה מגניבה עם אורח ממדינה זרה - או שהוא "סתם" תופס טרמפים כי הוא סטודנט תפרן. כמו שאמרו כבר, בצורה כזו או אחרת, WHAT GOES AROUND COMES AROUND. תעצרו למישהו, אתם עושים לו את היום - אם תעשו מעשה טוב לא תצאו נפסדים מכך. (כמובן, תוך הפעלת הגיון בריא ושיקול דעת ככל שניתן)

[blavie]

לטאה

זיקית

[locomotive]

כיף, לא?

 

כשאתה מסתכל על כך כיום אז אפשר בהחלט לומר שזה תורם מאוד .

 

בענייני טרמפים :

היינו בני 17 בערך , נטולי רכב והיינו צריכים להגיע מאשדוד ללטרון .

חברי היה עוף מוזר ברמות קשות , טיפוס מיוחד ושונה מכל אדם אחר שהכרתי אז .

בענייני תחבורה היה לו עקרון "לא משלם על כלום" במילים אחרות הוא "הטרמפיסט הנצחי"

והוא גם היה אלוף בנושא .

 

הפצרתי בו שרק הפעם נוותר על התענוג ונעלה על אוטובוס על חשבוני אחרת לא נגיע בזמן ליעד ,

וכך מצאתי את עצמי ב 6 בבוקר על הכביש תופס טרמפים .

דויד עמד עם האצבע מושטת ותוך דקות עצר הרכב הראשון שלקח אותנו עד היציאה מאשדוד .

 

לנוכח ההצלחה הראשונה והמהירה - הגישה שלי לנושא הטרמפים התמתנה במעט .

בצומת אשדוד חיכנו בערך 20 דקות עד שהגיע הטרמפ המיוחל שלקח אותנו עד צומת מסמיה .

 

בשלב הזה הייתי מבסוט על החיים !

הגענו לצומת מסמיה וחשכו עיניי לנוכח מראה של עשרות חיילים בטרמפיאדה ,

חלפו שעתיים ואנחנו שם תחת הגשם ודויד לא מתרגש מהקללות שעפות עליו ועל סגנון חייו מכיווני ,

פשוט עומד שם עם אצבע מושטת , סיגרייה בפה ורטוב .

 

קצת יותר משעתיים עברו ולפתע עצרה סובארו חבוטה , אף חייל לא ניגש לרכב ההוא מלבד דויד ...

"בוא ערן !! יש טרמפ!!"

נכנסו לרכב ונסענו ,

התיישבנו במושב האחורי והיה קשה להתעלם מהמבט החודר כלפינו דרך הראי , והמוזיקה הערבית

שבקעה מהטייפ השבור לא תרמה לתחושה הלא טובה .

אנחנו שותקים כמו דגים מאחור ואני בטוח שגם דויד כמוני חשב על הסיבה שבגללה החיילים לא ניגשו

לרכב הזה .

 

"לאן אתה מגיע" שואלים

"לאן שאתם רוצים" מגיב

"לטרון....?.."

"אין בעיה , אני אקח אתכם עד לטרון"

 

בשלב הזה כבר אכלנו סרטים והחלטנו לרדת מהרכב מהר ולא משנה איפה .

"סלח לי .. יש לנו שינוי בתכניות..אפשר לרדת כאן?"

"אמרתם לטרון , לא?!"

"כן כן , אבל .. אנחנו צריכים לפגוש עוד חבר שצריך להגיע"

"איזה חבר ?! לאן מגיע?! אין כאן שום דבר חוץ מעצים !! מה , אתם מפחדים ממני?!"

"לא! חס וחלילה , למה לפחד ?,באמת אנחנו צריכים לפגוש כאן מישהו"

"תקשיבו לי ! , אתם אמרתם לטרון , אני נוסע אותכם עד לטרון !"

 

חזרנו לשתוק כמו דגים מאחורה , והמבט שהיה לדויד בעיניים גרם לי לעוד יותר מועקה .

לפתע האיש התחיל להאט את המהירות ולסטות לשוליים ולהאט יותר ויותר

"מה קרה ?! , לאן אתה נוסע ?!"

אין תגובה

"למה אתה יורד מהכביש ?!!"

אין תגובה והרכב נעצר בצד והאיש כיבה את הטייפ

אנחנו נכנסו לפאניקה ועוד יותר ללחץ כשהאיש שלח את ידו לתא הכפפות פתח אותו

והכניס לשם את היד ודויד בשלב הזה צעק "לאאאאאא" ואני התכופפתי מהר בשיא ההיסטריה ,

האיש הסתובב אלינו בבהלה עם בקבוק מים ביד " אני הולך להשתין !! מותר לי ??!"

[Eowyn]

לנושא השרשור - לדעתי צריך להשתדל לעצור לטרמפיסטים (כשאין להם פרצוף חשוד)... תחשבו איך הייתם מרגישים אם חו"ח הייתם עומדים באיזו צומת שכוחת אל כשאתם נתונים לחסדיהם של נהגים ששועטים על פניכם ב120 קמ"ש? לא הייתם רוצים שיגיע האחד שיעצור ויציל אותכם מהביש בו אתם נמצאים בשעות בין-הערביים כשאתם משתוקקים להגיע הביתה \ בשמש הצהריים הקופחת?

כשרואים מישהו עם היד למעלה, לא יודעים אם הוא נתקע עם הרכב באמצע שום מקום וצריך שיעזרו לו להמשיך הלאה, אם הוא תייר שחוצה את הארץ בטרמפים ויעביר לכם את הזמן בשיחה מגניבה עם אורח ממדינה זרה - או שהוא "סתם" תופס טרמפים כי הוא סטודנט תפרן. כמו שאמרו כבר, בצורה כזו או אחרת, WHAT GOES AROUND COMES AROUND. תעצרו למישהו, אתם עושים לו את היום - אם תעשו מעשה טוב לא תצאו נפסדים מכך. (כמובן, תוך הפעלת הגיון בריא ושיקול דעת ככל שניתן)

 

 

אני אגיד לך איך הטרמפיסטים עלולים להרגיש במצבים כאלה. לפעמים אתה עולה על טרמפ ומנסים לשכנע אותך "בואי תקפצי אלי לדירה, זה בדרך נשתה איזה קפה" בזמן שהוא מנסה ללטף לך את הברך. הייתי צריכה להוציא את הטון הכי תקיף שלי כשהבהרתי לו שאני מאחרת ואם הוא רוצה ליסוע לבית שלו הוא יכול או להוריד אותי באותו רגע, או להביא אותי למחוז חפצי. לצערי הוא העדיף להביא אותי למחוז חפצי מה שלקח עוד רבע שעה של שכנועים עם היצור הדוחה הזה.

 

ומאז בחיים שלי לא עליתי על טרמפ. אני אסע באוטובוס 5 שעות ולא אעלה על טרמפ שוב.

 

אז What goes around doesn't always come around.

 

לפעמים אתם לא מבינים איזו סכנה זה לתפוס טרמפים.

[ברווז]

ערן, חזק ביותר!

Eowyn, מצטער לשמוע שקרה לך כזה קטע מגעיל.

אישית אני נוטה שלא להעלות חיילות או נשים לטרמפ, מהסיבה ההפוכה: שלא ינסו להאשים אותי במשהו ולך תוכיח שאין לך אחות. כבר סיפרו פה שזה קרה פעם אחת, והאמת למדתי משהו מהסיפור הזה- הבחור נסע ישירות לתחנת משטרה והתלונן על הטרמפיסטית. שווה לזכור את זה לשיטואצייה הבאה.

נ.ב.:

ממליץ לך לתרגל מול המראה את המשפט "או שתוריד ממני את היד שלך, או שאני אוריד לך את היד מהמקום עם משור ואזרוק אותה מהחלון" תוך שליחת יד לתיק.

אישית אני מאמין דגול ב"תוריד ממני את היד שלך, לפני שאתלוש לך אותה מהמקום ואגרום לך זעזוע מח איתה".

ה"בעייה" שעדיין לא הייתי צריך להשתמש במשפט הזה. עדיין מחכה לשעת כושר...

[Eowyn]

הייתי ילדה טיפשה ולא שברתי לו את היד על המקום, ואנחנו תמיד חכמים יותר בדיעבד.

 

חוץ מזה - מאז שיש לי רכב אין לי דאגות טרמפים \ תח"צ. הרבה יותר נוח

[Shay_u]

אם אתם אנשים שנוהגים לתת טרמפים (אני לא), במידה ועולות חיילות או סתם טרמפיסטיות תמיד תגידו להן שיישבו במושב האחורי.

[נהג מתחיל]

לא מעלה טרמפיסטים או טרמפיסטיות שאני לא מכיר בשם, נקודה, מכל הטעמים שהועלו לעיל.

 

חוזר לנושא השרשור. הערב במהלך מדורת הקטנטנים באו כמה ערסי צעצוע וביקשו עזרה עם הקרשים שלהם. אחד האבות התנדב לעזור (אירופאי, לא מכאן) ואני הצטרפתי.

 

כמובן שאחרי שתי דקות הם צעקו שוב שנעזור להם, הייתי באמצע לפרק תפו'א לילדה, צעקתי בחזרה 'מה אתם כוסיות?' והרווחנו שקט.

 

חוצפה במיטבה.