מה הרכב הכי גרוע שאי פעם היה לכם?

[חולגי]

היו לי שניים כאלה.

כשעבדתי פעם בבזק, קיבלתי סיטרואן C15 חדשה. אאל"ט - מודל 96' 1400 הזרקה (שנסעה פחות טוב מה-C15 בנפח 1100, אותה החליפה)

מה אני אגיד לכם - הדבר היחידי שהיה טוב ברכב הזה, היה שמסוגל לעלות על מדרכות גבוהות (מה שרכבים אחרים לא יכלו לעשות).

אחרי קצת פחות 40000 ק"מ - הרכב התחיל לאכול שמן בכמות מסחרית. כל לוח השעונים - היה ניתן לשלוף אותו במשיכת יד קלה (יען כי הפלסטיקים לא החזיקו מעמד, ולא שהתעסקו איתם יותר מדיי), רעשים וקירקושים מהיום הראשון, המושבים היו "שטים" במסילות שלהם כמו שייט בסחנה, תקלות חשמל על ימין ועל שמאל.

הרכב השני - גם ממקום העבודה - רנו מגאן 1.6 אוטומטית, מודל 2001.

נכון - קיבלתי רכב בן כ-7 שנים על הכביש, אך הרכב הזה לא הפסיק למרר את חיי, עד אשר החזרתי אותו לבוס, במקום העבודה. הגיר התחיל לדפוק, תוקן והמשיך לדפוק. הוחלפו תושבות - הסתדר, אך אח"כ נתקע באמצע החנייה ללא הילוך אחורי - ושוב - היו אמורים לעשות שיפוץ כללי לגיר (אל תספרו לי - כי הגיר שתוקן כנראה בזול, יחזיק מעמד יותר מחודש לאחר תום האחריות - וזה מה שהיה בדיוק. מרוב דפיקות ואורגן נוריות בדשבורד - הילדים שלי לא רצו לסוע ברכב). כאן כבר התייאשתי והרכב הוחזר. ייתכן אם היה מתוקן כהלכה - לא היה נזכר כאן בהודעתי, אבל הדברים התגלגלו אחרת...

לא מדבר כבר על כל הפלסטיקים המתפרקים במגאן. זה כסף קטן.

[andrey1308]

סיאט איביזה קרונו 3 דלתות (שנת 1989).

 

קניתי את הרכב בשנת 2000 בעצתו של חבר, הרכב נראה ממש טוב והיה שמור מאד על פניו.

זה הפך להיות סיוט של ממש. באותה תקופה עבדתי בעבודת סטודנט, וכמעט כל המשכרת הלכה

לתיקונים. לא היה כמעט חלק שלא התקלקל. נהג הגרר כבר הכיר אותי. זה היה ייאוש של ממש,

אפילו התחלתי להתגעגע לאוטובוסים...

 

הרכב עלה לי 9000 ש"ח, וסכום דומה הוצאתי על תיקונים למיניהם. לאחר פחות משנה הרכב נמכר ב 3000 ש"ח.

הקונה אסף את הרכב על גרר, כי הייתה בעיה בראש מנוע...

ואני חזרתי להיות סטודנט מאושר שנוסע באוטובוסים.

 

הסיפור עשה לי כזו טראומה מרכבים משומשים, שמאז קניתי תמיד רכבים חדשים.

[orankohn]

בשנות ה-80 הייתי קצין בקבע. קבלתי רכב ת"ש מסוג טנדר פיז'ו 404 עם מאות אלפי ק"מ צה"ליים אך עדיין נסעה מצויין.

 

כשנולד בני הבכור הבנתי מהר שהטנדר לא יצלח לנסיעות משפחתיות עם תינוק בערסל. לא רציתי להשתמש באלפא רומיאו GTV

 

2000 האישית , כשעומד לרשותי רכב צה"לי עם תלושי דלק אדום. קצין קולגה ביחידה הציע לי ברוב ידידות להחליף

 

איתו במכונית ארבע הדלתות שלו - פאר תעשיית הרכב המקומית - רום כרמל 1301 עם מנוע קרייזלר.

 

כבר יצא לי לנהוג בה מעט קודם ולא התלהבתי - אך הסכמתי בלאת ברירה.

 

זו הייתה זוועה מוטורית בהתגלמותה - הרכב ספרטני, קופצני ומרעיש , אחיזת כביש ירודה, הנדסת אנוש אפסית, ואמינות עלובה -

 

ספר הטיפולים ברכב היה עבה יותר מהתנ"ך . כמעט בכל יום טיפול שבועי הבוחן שלח את הרום למוסך האזרחי לתיקון כזה או אחר.

[falou]

אני תמיד מחפש איזה ערך מוסף באוטו שלי, לא מסוגל לנהוג בקורולה או ב"רכבים משעממים".

 

אבי החליט ב 2002 למכור את הפולו קלאסיק שלו, שנת 2000, ידנית, 1600, 100 כ"ס, 9000 ק"מ (לא טעות).

 

על הנייר נשמע אוטו לא רע בכלל, בחיים לא חשבתי שהרכב כ"כ ישעמם אותי, העפתי אותו תוך חודשיים.

 

כנ"ל לגבי ה-B4 2.0 ידנית (136 כ"ס), רק שלא העפתי אותה. רכב מצויין, נוח, התנהגות כביש טובה מאוד, אבל לא יותר מתחבורה.

 

היתה לי גם אוסטין מטרו (עם מזגן בהתקנה מקומית!) בסוף ימי בתיכון, אוטו די מחורבן, אבל כתיכוניסט עם אוטו צמוד במתנה בתחילת שנות ה-90' - הייתי המאושר באדם...

[Potato]

דייהו סופר רייסר.

[Fangio]

סקודה פורמן, שהייתה תעלומה טכנולוגית בעיניי. רכב עם כ"כ מעט מכאניקה שמתקלקל כ"כ הרבה.

צרעת על גלגלים שנקנתה בשביל לפנות בקבוקים מהעסק, בסוף נשברתי וביקשתי ממשפחת פשע לקחת עלי חסות.

[Eviatar]

לנסר 91 יד ראשונה שהייתה במשפחה אכן זוכה לתואר המכונית הגרועה ביותר שהייתה לי, אחרי שהחלפתי לטמפרה זה היה שמיים וארץ, היו זמנים שאפילו נהניתי כל כך עם פיאט טמפרה, זכרונות טובים מהתקופה ההיא

 

הרכב הכי גרוע שהיה לי מהעבודה זה ברלינגו של YES, בחצי שנה שהיא הייתה אצלי נסעתי בה אולי חודשיים בין מוסך לגרר, עד שלקחו אותה כי הלך הגיר, הרכב היה באחריות יצרן וזה לקח בערך חודש עד שסידרו וכבר העדפתי רכב חלופי עד שעזבתי את הארץ

[m.l]

פיאט פונטו ספייס 2002 ELX ידנית, למי שלא יודע זה המנוע 16 שסתומים ה"חזק", אז מאיפה להתחיל, קללה של רכב, פשוט נבלה סרוחה וארורה ואני מאחל רק רע למי שהמציא את הרכב הזה, כמות התחזוקה והתשומת לב שהוא דרש הייתה פשוט מייאשת!

 

רכב עם בעיות שונות ומוזרות (לא אפרט כי זה ארוך כאורך הגלות), הגה חשמלי ארור!!!, לא נכנס למה החלפתי ולמה לא כי זה ממש מייאש רק מלחשוב על זה, ואני עוד מאלה שמחפשים ממש טוב רכבים שמורים ובודקים היטב.

 

נגדיר ככה: חוץ מזה שהוא היה קטן ואפשר חניה במקומות קטנים, מזגן טוב וצריכת דלק, שום דבר לא היה טוב ברכב הזה! נמכר ברגע שהיה לי את האפשרות הכלכלית להחליף רכב.

[proxima]

מפונקים, עד שלא התנסיתם בדאצ'יה הרומניה לא תדעו אוטו גרוע מהו.

[malky]

יונדאי i10.

 

אני נוסע ביום-יום בפאסאט 2001, ובמשך שבוע הייתי צריך לנהוג בi10 במקום. פשוט מדהים. מבחוץ זה נראה חדש: מבריק, יחסית לא ממש מכוער, סבבה. נכנסים פנימה ולדעתי יונדאי פספסו משהו, הם היו יכולים למכור טכנולוגיה של מכונת זמן. זה פשוט נראה כאילו שזה בן 20 שנה. איכות הבניה גם לא משהו, כל הדוושות\ידיות\הגה מרגישים כאילו שנכנסתי לקארטינג.

ושלא נדבר על הנסיעה. פשוט נורא. לא רק שפחדתי לקחת איתו פניות במהירות סבירה, הכל רועש וקופץ ולא יודע מה. אח"כ כשחזרתי לאוטו שלי לא הבנתי לאן נעלמו כל הרעידות והקפיצות מהתחת שלי, הייתי בטוח שיש לי פנצ'רים בכל הגלגלים (ממש יצאתי החוצה לבדוק).

 

לא מבין איך אנשים משקיעים 60-70 אלף שח באוטו כזה רק כי הוא חדש. באמת שלא.

[elibaba]

דווקא לי יש נסיון טוב עם סקודות ישנות. אמנם הגימור חרא והכל לאט לאט נושר, אבל הן תמיד נסעו.

 

הכי חרא שהיה לי (יותר נכון לעסק) זה c15 דיזל. לא שהוא כזה גרוע, אבל היה מדובר ברכב זונה להובלות בלבד שהוזנח בטירוף: כל החשמל מעקפים שנסללו עם חוטים על הדשבורד, מחוברים לתקרה ובכל חור אפשרי, הפח נרקב לרמה שאי אפשר היה לנסוע -

....כשיורד גשם, התנעות רק עם ספריי אתר

[sperial]

אחרי 35 שנות נהיגה יש לי קושי לבחור בין כמה מתחרות, חלקן דומות למכוניות שהוזכרו:

1. טנדר פיג'ו 404 צבאית עתיקה - רכב בלתי יציב במידה מפחידה, עם בריח חופשי בדלת הנהג, שמדי פעם היתה נכנעת לכוח הצנטריפוגלי ונפתחת בפניות ימינה, ועם ידית הילוכים על מוט ההגה שתמיד דרשה ניחוש באיזה הילוך אני נמצא ואיך אני מעלה או מוריד אותו נכון. הטנדר סיים את חייו כאשר אחד מקציני היחידה הפך אותו, דבר שהיה צפוי לאור סגנון הנהיגה שלו ולמזלנו התרחש כאשר היה לבד ברכב.

2. רנו 14 מיד שניה שלמרות ניסיונות חוזרים לכיוון פרונט תמיד נסע כמו סרטן (כלומר - הצידה). התחושה שלי היא שלמי שמכר לי את הרכב היתה קומבינה עם מכון הבדיקה, למי שקנתה ממני את הרכב היתה קומבינה עם מכון הבדיקה ושהרכב כולו היה קומביניה של כמה רכבים מושבתים. ניחא. הפסדתי 7,000 ש"ח (של 1990), החשוב ביותר הוא שיצאתי בשלום מנסיעות יום יומיות של 100 ק"מ בכבישי העמק. אחותה הכמעט תאומה (שתיהן משנת 1982) דוקא הציגה אמינות טובה ונמכרה בגיל 10 אפילו עם קלאצ' מקורי למרות שסבלה את הנהיגה של אשתי בהריון. דמינו אשה קטנה עם בטן של חודש תשיעי מנסה ללחוץ על הקלאצ' עד הסוף.

3. סובארו אימפרזה (ליתר דיוק "גרנד ליאונה" כפי שמותגה ב-1994) שקניתי בת 4 עם 50,000 ק"מ. דוקא נהניתי לנהוג בה, אבל השביעה אותי מרורים. את המוסכניק כנראה פשוט השביעה עוגות מרוב תיקונים.

 

ומילה טובה למכונית שלא הכזיבה - טויוטה קורולה 1998, החזיקה 12.5 שנה בלי בעיות. כל בוקר הניעה בהנאה כדי להגיע לעבודה, כל צהריים הניעה בשמחה כדי לחזור הביתה. צרכה פחות מ-1000 ש"ח בתיקונים מיכאניים לא צפוייים (להבדיל מתחזוקה תקופתית יזומה, שגם לא היתה יקרה מדי) משך 9 השנים בהן שירתה אותי, והתחילה לילל (מהבולמים) רק בחודשים האחרונים לפני מכירתה.

[Filius_Dei]

אם תמיד כולם זוכרים בחיוך ובאהבה את הרכב הראשון שלהם,אצלי זה דיי מהול בחיוך ועצב בו זמנית.

קיבלתי אותה כירושה מאמא ,מתנה לאחר שקיבלתי את רישיון הנהיגה.

דייהטסו שרייד שנת 86,חצי אוטומט(מתחילים בL ובערך ב50-60 קמ"ש עוברים לD.אם ניסית להתחיל נסיעה ישר בהילוך D היית ממש יכול לראות עגלה עם סוס עוקפים אותך בשמאלי) שאומנם על אמינותה אין ספק,אבל התעקשה לא לספק שום דבר מעבר. לפחות היא שמרה אותי בחיים בזכות חוסר היכולת שלה לפתח איזה שהוא סוג של תאוצה ביחס לתנועה בשנותיי המופרעות שחשבתי שאני יודע הכל ומושג כמו תת היגוי נשמע לי כמו שם של סדנת שיפורים. מזל שהצלחתי לגרום לגיר שלה להתפגר טרם זמנו ומשם הדרך לGTI 1.9 הייתה קצרה .

הרכב הכי גרוע ששהיתי בתוכו הוא בלי ספק דלתא מבית היוצר של דאצ'יה הרומנית. 5 דקות כנוסע על הרכב הרגישו כנצח,ובאמת מי שלא ישב באחת כזאת לא ידע מהו סבל מימיו.

[davmend]

שבוע נורא של נהיגה ב יודאי גטס מהשכרה באלדן.

אחרי שמכרתי את האלפא 146 הטובה שלי.

 

נהנה לקרוא את את התגובות.

 

בקרוב !

BMW לכל האזרחים,

[ג'וני43]

גולף שנת 2000 מנועי 2000 זוועה של רכב

 

 

התפורר לי בידיים