חסד נעורים

[falou]

פיג'ו 309. הייתה כזו לחבר לפני איזה עשור. 1.6 ידנית. רכה בטירוף, רוטטת ומקרקשת - אבל איזה כיף היה לנהוג עליה...

 

לאבא של חבר היתה 309GT, דגם נדיר עם המנוע 1.6 של ה-205GTI. לזמנה מטוס משובח, אם כי לא הרשו לגעת בה...

 

זכורה לי בהרבה אהבה ה-ZX Volcane 2.0 שהיתה לי.

מכונית מאוד נוחה, שהמאפיין העיקרי שלה היה העדרו המוחלט של תת היגוי בכניסה לסיבוב (Turn in), שנתמך בהיגוי אחורי פאסיבי שמוציא קצת את התחת. אממה, עם העברת משקל מכוונת, ההיגוי לא היה נכנס (לא היה עומס על המתלה האחורי) והמכונית היתה זורקת זנב במהירויות שמכונית מודרנית לא תעזוב את הכביש.

 

כיף, כיף, כיף.

 

אומנם במונחים של היום מדובר ברכב לא מהיר (אם כי יחסית לעגלות המשפחתומטיות של היום...), לא אוחז (צמיגי 185) ובטח שלא עוצר (זכור לי "שהדלקתי" את הרפידות לא פעם בנס הרים), אבל הוא היה מאוד משעשע, בזכות ההתנהגות המאוד לא "אפויה עד הסוף" שלו.

[Night Driver]

יש שלוש שזכורורות לי במיוחד לטוב.

 

הראשונה היא טנדר כרמל דוכס פתוח (היה פעם סגור עד שאחי בדק לאיזה מרחק הוא יכול לנסוע על הצד) ודפוק מכל הכיוונים. הוא היה עם גיר קצר מאוד, מנוע 1.5 ליטר ומשקל אפסי (פחות מחצי טון). פעם עצר אותי שוטר על מהירות. הוא הסתכל על האוטו, חשב כמה דקות, מלמל לעצמו שזה לא יכול להיות ושחרר אותי לדרכי.

 

השנייה היא פז'ו 505 מודל 80 2 ליטר ידנית (עם עבר של מונית). רכב נוח בצורה יוצאת דופן וחזק מאוד.

 

השלישית היא סיטרואן דיאן בצבע צהוב פיפי שקיבלתי בגיל 17.5. עד היום אני מצטער שמכרתי אותה לפני הגיוס.

[itsik170]

אמנם לא רכב שלי, אבל של חבר טוב מהצבא.

פיג'ו 309 שנת 90, הגיע ב"ירושה" מהסבא שקנה רכב חדש יותר.

היה אוהב לכנות את הרכב "שלוש מאות ופשע", בוקר אחד בשלג של ירושלים, האלנטרה המשפחתית שהיתה להם לא הצליחה להניע והפיג'ו כן.

אני גם זכיתי לנהוג בה שחזרנו מבילוי והוא היה שיכור.

 

היה עם הרכב גם קטעים משעשעים, זה היה רכב ההתגרזנות שלו, יום אחד שנסענו עם הרכב לבסיס הוא החליט לעשות דריפטים בחניון כורכר של הבסיס (מגרש ענק שחונים בו מכוניות מעטות), נסענו לתל אביב והוא צחק מהעובדה שהוא הגיע ל-140 קמ"ש ואותת ל-S80 T6 שתזוז לנתיב הימני כי הוא רוצה לעקוף, נסענו יום אחד מהבית שלו למעלה אדומים דרך מחסום חיזמא והוא ארגן צ'קלקה לרכב וגרם לרכבים פלסטינאים לפנות לו את הכביש כדי לעקוף.

 

הסוף קצת היה טרגי, לפני שנתיים הוא לא שם לב שצריך להחליף איזה צינור ובגלל זה התפוצץ לו ראש מנוע, הוא ניצל את זה שלרכב היה עדין טסט ושלח אותו לגריטה עם פחות מ-150,000 קילומטר על השעון.

[volcane]

השנה 1992: פיאט 127 ספורט שנת 83.

אשמח לשמוע אם מישהו מכיר אחת למכירה!

[dorki]

אלפא-סוד מ.ר. 15-258-52

 

הייתי הראשון שלה והיא הייתה הראשונה שלי (פעם ראשונה שרכשתי רכב חדש), מיד אחרי סיום שנת הקבע בצבא.

 

איפה את אהובה...

[CheGuevara]

פיאט פנדה דור ראשון (1982). נסעה רק קדימה (רוורס לא עבד), לא נורא - דוחפים.

לא היה כביש במדינה הזאת שלא נתקעתי בו, אבל בחיי שאני מתגעגע אליה.

[Shezif]

פורד פיאסטה (או במילים אחרות "פיפי").

הייתה הרכב הראשון שלי, הייתי הורג אותה וכל שני וחמישי במוסך.

היה לה מנוע מאוד עייף (ליטר שמן בשבוע), אכלה בערך 1:8...

 

אבל אין כיכר שלא הייתי לוקח את הסיבוב עם בלם יד.

כמה דריפטים הבאתי איתה

 

עם כמה שהיא הייתה חרא רכב, היא בחיים לא נתקעה לי , ולמרות שהייתי הורג אותה היא תמיד הייתה עובדת....

 

היום עם ה-206 שלי אני רק יכול לחלום להתנהג אליה ככה.

לצרפתיה שלי יש גבולות והיא לא פראיירית חחחח

[misterb]

רנו 14 שנת 82, מנוע 1400, בלי מזגן..

קניתי אותו כשהייתי בסדיר, חצי שנה לפני השחרור. זה היה רכב שמור במיוחד, יד שניה בן 17 בזמנו עם 150K בערך.

כשראיתי עליו שלט למכירה ביישוב שלי, הייתי חייב לקנות אותו במיידי לפני שיחטפו. המחיר היה 2500 ש"ח. לא היה לי כסף, לקחתי הלוואה מסבתא שלי, קניתי את האוטו ושמתי אותו במחסן לחצי שנה כי לא היה לי כסף לביטוח דלק. כל סופשבוע הייתי מניע אותו ועושה סיבוב קטן ביישוב.

מיד כשהשתחררתי התחלתי לעבוד, החזרתי לסבתא את ההלוואה והשקעתי בו כמה שאפשר לעשות אותו עוד יותר חדש ממה שהוא היה, ויצא בונבוניירה. חרשתי איתו במשך שנתיים את כל הארץ, פה ושם תיקונים קטנים, לא נתקעתי מעולם. בסוף מכרתי אותו ברווח של 500 ש"ח אחרי שנתיים

 

האמת שמה ששבר אותי זה החוסר במזגן, הייתי מתכנן את כל הנסיעות שלי לבוקר או לערב. אחרי זה באה סיטרואן ZX וולקן 1.9 שנת 92 שהכירה לי את שירותי שגריר, אבל כשהיא נסעה - היא הייתה מדהימה.

[T-SPARK]

רנו קליאו, 95, 1.4 ידנית, בצבע ירוק כהה.

נקנתה ממש אחרי שהשתחררתי בשנת 2005 עם 80,000 קילומטרים בלבד.

 

המזגן עבד תמיד (בחורף ) והחלונות תמיד נפתחו (בגשם).

 

אין כביש/רחוב/דרך שלא נתקעתי בהם איתה...

 

אבל מכל המכוניות שהיו לי , זה הרכב שהכי אהבתי לנהוג עליו

[gorelshv]

רנו 11 שנת 87. את הרכב קניתי מאבא שלי אחרי הצבא והשתמשתי בו במשך שנתיים (כולל שנה א' באוניברסיטה).

כל שני וחמישי הייתה איתו בעיה אחרת ואבא שלי (חובב גרוטאות מושבע) היה מבלה את סופי השבוע בלתקן אותו... במבט לאחור הוא מזכיר לי את הלנדקרוזר שהאמונד נהג עליו בספיישל של טופ גיר בבוליביה - לא משנה כמה פעמים הוא התקלקל וכמה התעללויות שהוא לא עבר (כולל עליה על מעגל תנועה במהירות גבוהה ונחיתה באמצע) הוא פשוט המשיך לסוע... ה"חמור" שלי. אבל הנסיעה עצמה הייתה תענוג צרוף עם מתלים רכים רכים ומושב נהג שיכל להתכוונן כמו נדנדה. לקראת הסוף, לפי החוק, הרכב נדרש לעבור טסט כל חצי שנה והחלטתי לשלח אותו לחופשי (פירוק). בחיי, כמה ששנאתי את הרכב הזה...

[הייתי מעלה תמונות אבל אין לי מספיק הודעות... ]

[בנצי]

יש כ״כ הרבה מכונית שזכורות לי לטובה בעיקר בגלל הזכרונות שצברתי לצידן

 

הסוויפט שהייתה לי, שנת 87 מנוע ליטר משולש בוכנות ותיבה ידנית. לא יודע למה אבל הרכב הזה היה זריז מאוד, נסע ונסע ופשוט סירב למות, הוא לקח חלק בטיול הפורום לאילת אי שם ב2003 לצד הצרפתיות. הוא נסע בשטח וכשהתחפר בבוץ של הפרדסים באבן יהודה כל מה שהיה צריך לעשות זה לפתוח את הדלתות ולנדנד את המרכב.

הוא עלה באש במהלך נסיעה אך המשיך לנסוע לאחר שכיבתי את השריפה באמצעות בקבוק של נסטי ומעיל ישן.

 

הייתה גם הלגאסי החבוטה שבאה אחרי שכבר הספקתי לטעום מהאליטה של עולם הרכב, שנת 90 או 91, צבע תכלת שרוף, סטיישן כפולת הנעה שמשום מה סירבה לסובב את הגלגלים האחוריים. השמשה הקדמית הייתה מפוצצת, סדק קטן שהפך להיות כמו קורי עכביש כשביום חם החלטתי לצנן את הרכב באמצעות צינור עם מים קרים. לא היה מזגן וכיסא הנהג היה קרוע עם ספוג מתפורר. הייתי נכנס במדרכות חזיתית, מחנה באמצעות רעש, והאוטו היה מתחמם בכל נסיעה עד לקו האדום. הייתה נזילת שמן מעל סופת הפליטה, עצירה ברמזור לוותה בעשן דרמטי משהו והמנוע דפק כמו פטישון. אהבתי אותה ואפילו השקעתי בה והתקנתי בה מערכת סטריאו סינית וכמה עצי ריח. והיא באמת לא מתה. מכרתי אותה לפירוקיה כשהיא עוד נסעה.

 

הרכב שאני מתגעגע אליו הכי הרבה הוא הרנגלר, שנת 86 מנוע 6 טורי ותיבה ידנית. הגבהתי אותו, התקנתי בו מושבים שפירקתי מ911, קרבורטור וסעפת פליטה אפטר מרקט וגג חדש, צמיגים 33 וגלגלי אלומיניום. הוא היה דוגמן. כוח מהסוג הישן ושום דבר לא עצר אותו. זה הרכב שאני הכי מתגעגע אליו, מכרתי אותו תוך 20 דקות ברגע של טיפשות ובמחיר די נמוך.

[vadim6385]

שתי מכוניות עם גישות שונות לגמרי.

 

האחת, סיטרואן קסנטיה 97 (הצורה הישנה), מסמלת את הגישה הרוחנית לדברים. אומנם לא האוטו הכי מהיר, נוח, מתנהג או אמין בעולם, זה היה אוטו מיוחד. אז מה שיש קבוע שלולית שמן על החניה, יש סיכוי להיתקע (דווקא לזכות האוטו יש לומר שזה לא קרה הרבה), מקבלים חשבון זוועתי מתחנת דלק, וחשבון בן 4 ספרות מהמוסך. היה לאוטו הזה משהו שאין להרבה רכבים אחרים. נוחות של ספה בבית, כבדות, מנוע יחסית עוצמתי ופח של טנק, נתנו תחושת רוגע ונינוחות, כמו לרכב על פיל הודי עם שתי אנטנות על הגג וצבע ירוק דהוי (זה בטח מה שהרמטכ"ל ההודי מרגיש כשהוא מגיע למסדר חגיגי). השאלה עד כמה התחושה הזאת הייתה שווה את הצרות. כנראה עד זמן מה הייתה שווה, עד שקיבלתי גזר דין מהמוסך עם הצעת מחיר לשיפוץ מנוע שעולה יותר מהאוטו, ועם רמז שהגיר גם לא חדש מדי.

 

השניה, מיצובישי לנסר קלאסיק 2007 מליסינג, מסמלת גישה פרקטית וטכנית לדברים. נרכשה משיקולים כלכליים נטו (אחזקה של הקסנטיה הייתה משתווה לרכישת רכב צעיר ב-10 שנים בעסקת מימון), כדי לקבל מינימום תקלות לשקל.

עד כמה שהתאבלתי על הקסנטיה, אבל עם הזמן התחלתי לאהוב את הגישה הישרה של המיצובישי. היפנים הצליחו ליצור רכב שבו יש הכל, ואין שום דבר מיותר. יש 4 חלונות חשמל, 6 כריות אוויר, מזגן, חימום, הגה כח, גיר אוטומטי ו-ABS. לא צריך יותר מזה.

מה גם שיש לו דרך ייחודית להתמודד עם החסרונות של עצמו. מנוע חלש מדי וגיר אוטומטי מדי? הנה 4 הילוכים ידניים, תלמד לנצל את מה שיש. בגאז' קטן? תלמד לארגן אותו כמו שצריך. מתלים קשים? מצד שני האוטו לא שוקע כשמסיעים 4 נוסעים. טנק דלק קטן? תוריד את הרגל מהגז. תאורת דשבורד חלשה? תסתכל על הכביש ולא על הדשבורד. חסרה נורת חגורה על הדשבורד? תפתח משמעת עצמית. אין רדיו מובנה? למה לך? הנה חנות אביזרי רכב עם מבחר רדיודיסקים לכל דרישה וכיס, ככה גם לא תתלונן שחסר לך USB וBT במערכת (רק אל תשכח לקחת את הפאנל איתך). דברים עפים מהדשבורד בנסיעה? אוטו זה לא שולחן כתיבה. חסר פלסטיק יפה שמכסה את הברזלים המכוערים במנוע? חשבון הבנק שלך יודה לך אחר כך.

בקיצור, 98 כ"ס שעובדים בשבילך ומביאים אותך מA ל-B במינימום כאב ראש. השאלה היא שוב פעם, אם תתחיל לחפש משהו מעבר לזה. אני כרגע לא מחפש.

[edan82]

שרשור מגניב.

 

אצלי יש כמה:

 

רנו 5- אמצע שנות ה-80, הייתי ילד בן 4-5, כל פעם שהייתי מגיע לביקור אצל משפחתי באילת (4-5 פעמים בשנה באותה תקופה) בן דוד שלי היה לוקח אותי עם הרנו 5 שלו והיינו נוסעים להרים ושם הוא היה מושיב אותי עליו והיה נותן לי לנהוג ברכב, אלה היו הפעמים הראשונות שנהגתי ברכב.

 

ב.מ.וו E21- סוף שנות ה-80, באותה תקופה היתה למשפחתי פז'ו 305 כחולה והחלטנו לנסוע לכנרת לחופשה, סיפרנו על כך לקרוב משפחה שהציע לתת לנו את הב.מ.וו שלו לחופשה כדי שלא יהיו לנו בעיות עם הפז'ו.

לקחנו את הרכב (קופה אפורה יפיפיה עם 4 פנסי חזית), אני זוכר שכל כך התאהבתי ברכב שהיו פעמים שיצאתי מהחדר בו התארחנו והתיישבתי ברכב ושמעתי את הלהיט באותה תקופה- Johnny, Johnny Come Home.

זה הרכב שהתחיל את האהבה שלי לרכבי ב.מ.וו.

 

ב.מ.וו E36- קפצנו לסוף שנות ה-90, הקפצתי בשישי בערב את ההורים לקרוב משפחה (אותו אחד שהיה הבעלים של ה-E21) ויצאתי עם הרכב שלהם כשהסיכום היה שכאשר ירצו לחזור הביתה יתקשרו אלי כדי שאאסוף אותם.

הם לא התקשרו, אני המשכתי לבלות וחזרתי הביתה.

בבוקר שאלתי אותם איך הם חזרו ואמא שלי סיפרה לי שדוד שלי נתן להם את הרכב שלו כדי שיחזרו.

מבט בחלון גילה את ה-E36 (שוב קופה, שוב כסופה).

שאלתי אם יש ביטוח, אמא ענתה שכנראה שלא, עניתי ש"חבל"- לקחתי את מפתחות הרכב וירדתי למטה, התנעתי את הב.מ.וו ונסעתי.

הייתי ילד בן 17 וחצי, מחזיר רשיון רק כמה חודשים, נוהג ברכב בלי ביטוח וזה לא עניין אותי לרגע, נהנתי מכל שניה של נהיגה.

כשהחזרתי את הרכב הביתה כעבור שעתיים אמא שלי אפילו לא כעסה, היא הבינה אותי.

שנתיים מאוחר יותר אחי התחתן, שיחת טלפון לדוד שלי אישרה שהב.מ.וו תיהיה רכב החתונה שלהם ושאני מקבל את הרכב לרשותי למשך שבוע עם ביטוח.

קיבלתי רגילה מהצבא, קיבלתי את הב.מ.וו ועשיתי חיים למשך שבוע וחבר שלי ואני אפילו "הכתרנו" שיר כ"שיר של הב.מ.וו" (שיר של DJ YAEL).

 

אני משער שהשושלת הזאת של ה-E21 ולאחר מכן E36 היא הסיבה לכך שיש לי היום E46.

 

כמובן רכב אחרון שיש לו "חסד נעורים" זו ה-106XSI שהיתה לי, זו היתה המכונית הראשונה שלי, כייפית, זריזה וסוג של חוויה.