מנקודת מבט הנהג - חוויה אישית

[fhagay]

שלום רב,

 

רבות דובר על התנהלות פורמולה ישראל מיום המיונים ועד ליום האירוע עצמו.

רציתי להוסיף את נקודת מבט הנהג.

 

את תהליך המיונים ליוו הרבה חששות, סקפטיות זהירה ולא מעט אכזבות, יותר מכל הגשם שלא פסק בעת השהות בצרפת דבר שהגביל בצורה ניכרת את זמן המסלול הכל כך חשוב מאחורי ההגה.

 

לאורך כל התהליך חברי הנבחרת התמודדו עם לא מעט לחצים, תהליכי הפקה סבוכים ולחץ אכזרי מצוות ההדרכה הצרפתי ZIG ZAG ברשות סבסטיאן.

 

לאורך התהליך כולו קיבלנו הוראות מדויקות - מה מותר ומה אסור, בשום שלב לא ציפו מאיתנו לשבור שיאי מסלול ואולי ההפך הוא נכון, נתבקשנו פעם אחר פעם להפגין בגרות ושיקול דעת מאחורי ההגה ולאו דווקא הנהגים עם הפוטנציאל המהיר ביותר הם אלו שזכו לנהוג בסוף אלא אלו שהפגינו שיקול דעת, נמנעו מנהיגת יתר והקשיבו להוראות.

 

כידוע לכל מטרת האירוע הייתה אחת - להתקיים, להצליח, להסתיים ללא תאונות - נכון שמטרות אילו אינן אבני היסוד של הספורט המוטורי אך חברת ההפקה הצליחה בצעד מרשים לכל הדעות לקחת מקבץ נהגים בעלי ניסיון מועט, אגו גדול ואהבה לתחום ו"לגדר" אותם למען המשימה - מרוץ ללא תקלות.

 

הסיפור שלי מתחיל דווקא במקצה הראשון בצרפת, לאחר מספר הקפות בהם צברתי בטחון ברכב, למדתי את הקווים הנכונים ושיפרתי בהתמדה את רמת הביצוע ואז זה קרה - ספין, בפניה האחרונה, רגע לפני שסיימתי מקצה שהיה אמור להיות מאוד מוצלח עבורי.

 

הודתי לשאר חברי הנבחרת והתכנסתי בתוך עצמי מתוך ידיעה ברורה כי את חלקי סיימתי, דקות קצרות לפני הבהירו לנו חד משמעית כי מי שיסתחרר, יחתך מהנבחרת - לתדהמתי בשל אופי הסחרור (ביצעתי סחרור מלא, הצלחתי לשמור על המנוע חיי, מייד שילבתי לראשון והמשכתי בנסיעה) - לאחר התייעצות הצוות המקצועי נעשתה שיחת ביניים בהם התברר לי כי אקבל הזדמנות נוספת בשל העובדה כי לא ירדתי מן האספלט והשארתי את הרכב חיי.

 

בצד תפס אותי סבסטיאן לשיחה וגער בי על כך שאיבדתי את הריכוז ופתחתי את המצערת לפני שישרתי את ההגה - הדיסוננס בין איך אתה חושב שתנהג כאשר תופיע ההזדמנות לתחושות ברגע האמת מטריפה את הדעת, עוד לא התאוששתי מהחבטות של הצרפתי וכבר זכיתי למנה הגונה גם ממר מאירי - "ציפיתי ממך ליותר" וכל מילה הייתה מיותרת, הרגשתי מאוכזב מעצמי ברמה שלא תרפה ממני למשך כל שאר ימי פורמולה ישראל.

 

את היום השני בגשם בו נתבקשנו לבצע BY THE BOOK לפי ספר הוראות מדויק שהתייחס היכן להחליף הילוך, מתי להיכנס לפניה ואיזה קו לשמור עשיתי בדיוק כפי שהתבקשתי, לא העזתי יותר, לא נהניתי, ביצעתי! כיוון שבכל זאת התחושות ברכב תיור מוכרת לי המשימה התגלתה כמשימת אופי ולא משימת נהיגה מורכבת ובזאת למרות המצב רוח הירוד השלמתי ללא כל בעיות.

 

מספר דקות אחר כך הוכרזו 12 הנהגים שמתוכם תצמח העשירייה שתשתתף בפועל באילת.

 

ההכרזה לוותה במקצה נהיגה נוסף בפורמולה מייד לאחר שפסק הגשם - נשכב בתוך הרכב, נחגר ואז זה הופיע - שיתוק!!! בפעם הראשונה אי פעם מאחורי הגה פחדתי, גם כך הייתי תחת אזהרה חריפה והצרפתי מכה שוב - גם אלו שהוכרזו רק לפני שניות עלולים לאבד את מקומם במידה וירדו מן המסלול.

 

אין לי מושג איך שרדתי את אותן ההקפות האומללות שהתרחשו בתוך מספר דקות מצומצם אך הרגישו לי כמו שעות, עינוי של ממש, הפחד המשתק אותך מטעות הוא זה שמזמין טעויות חמורות בהרבה מתעוזה. סיימתי את המקצה מאוכזב מאוד מעצמי אך בדיוק לפי ההוראות שהתבקשתי לבצע. (בראייה לאחור הייה זה רגע חשוב מאוד עבורי שכן לפעמים נהג צריך לדעת לנהוג ב70% יכולת מבלי להתרסק - משימה לא פשוטה כלל).

 

קפיצה מהירה ל13.12

אילת, מסלול, בועז וZIGZAG, אותן המכוניות אותן ההוראות, אותו השיתוק.

מהרגע הראשון אני אחד הנהגים האיטיים ביותר על המסלול, 3 שניות איטי יותר מזה של ידידי לאון טאובס.

איך זה קורה לי דווקא עכשיו אני לא מבין.

 

מקבל תדרוך מהצרפתי שמביט לי בעיניים ואומר לי - חגי, אתה רואה את הקונוסים שמסמנים את תחילת הבלימה? אתה מוריד את הרגל מהגז 30 מטר לפני, אתה גם יותר מידי איטי וגם בשל העובדה כי אתה קודם מוריד את הרגל מהגז ורק שנייה אחר כך מתחיל את הבלימה אתה לא מייצר מספיק העברת משקל לגלגלים הקדמיים והתוצאה - אני גם איטי, גם בתת היגוי וגם לא מצליח להתגבר על השיתוק הזה.

פורש הצידה, נושם, תופס מרחק מהקבוצה - הולך ברגל את התוואי, הקפה ועוד אחת ועוד אחת ועולה למקצה השני - אני איטי יותר, מפחד יותר, משותק יותר - התחושה במעבר מתחת לגשר בקצה הישורת שהמסלול סוגר עליי ואני לא מסוגל להביא את עצמי לנקודת הבלימה האפקטיבית, דבר הפוגע בהקפה כולה.

 

באותו הערב עוד אהיה מכונס בתוך עצמי, רגשות עזים מציפים אותי והדמעות לא מאחרות להגיע - אני בשפל ולא מוצא את שלט היציאה.

 

15.12 מקצה חצי גמר

מזנק מן המקום השלישי ובהתמדה אופיינית לא מצליח לשמור את הקצב עם הנהגים לפני, גיא כהן מבצע ספין לפי ההיירפין בזמן ששלומי בקיש עוקף אותו ואני הולך ומתקרב אליו מן הישורת האחורית, בשל גובה המכונית קשה לראות את פניית ההיירפין מגובה הנהג עד אשר אתה מתחיל את הפנייה ממש, מרחוק נראה הדבר כאילו גיא תקוע בחלק הפנימי של הפנייה ולכן אני שואף לקו חיצוני, 15 מטרים לפני הפניה אני מזהה את טעותי כאשר הרכב חוסם את כל הנתיב החיצוני, הפניית הגה שמאלה בזריזות מזיזה את החלק האחורי של המכונית ואני חולף על פני גיא בסנטימטרים בודדים בלבד, ומשם אני כבר לא זוכר מה קרה פרט לעובדה ששמחתי שדגל השחמט הונף ולא התרסקתי, שמחה ממלא את ליבי כי אני מבין שלאון ניצח את חצי הגמר הראשון.

 

סיום במקום השלישי תורגם לאי עלייה לגמר והשאיר לי זמן מחשבה מרובה, התנתקתי מן האירוע והתחלתי בעבודת שיקום שנמשכה עד ליום הבא.

 

16.12 מקצה חצי גמר

אני רגוע יותר, מכונס יותר אך עדיין מפוחד, לאון יזנק ראשון, ארז שני ואני שלישי - הודעתי לעצמי עוד טרם ירידת הפייס קאר שזו תהיה משימה גדולה מידי עבורי לתפוס את השניים עד כדי כך שכאשר הסתכלתי בשידור החוזר בערוץ הספורט שמתי לב כי אפילו לא זינקתי קרוב אליהם למרות שלא הייתה סיבה פרט לקצב אותו אני קבעתי, הקפה שנייה ואני נעקף על ידי יואן וצונח למקום הרביעי.

כיוון שהייתי בנקודה הנמוכה ביותר מצאתי דווקא שם שקט בקסדה, ידידי און יעקובסון שרגע לפני המקצה עודד אותי בשיחת חולין התרה בי שאנהג לפי הספר "אל תוריד את הרגל מהגז לפני נקודת הבלימה!" הוא מתרה בי, אבא שלי בו צפיתי בעשרות מרוצים יושב שם בקהל יחד עם אחי, אשתי ועשרות חברים ומכרים מן התחום להם אני חייב יותר מהלוזריות הזאת שאני מפגין.

 

משהו זז בפנים ובהקפה הבאה GAME ON

אני מתחיל סוף סוף לנהוג, הקצב מתגבר, המהירות נשמרת לנקודת הבלימה, הבלימות חזקות יותר, ממוקדות יותר וקצרות יותר, בסוף כל בלימה חזרה אסרטיבית לגז וישור הגה מהיר, המכונית מצייתת ולא מראה סימני אי הסכמה ובהתמדה אני הולך ומגביר את הקצב לפי לוח הזמנים, בכל הקפה מאותו הרגע אני עוצר את השעון שנייה מהר יותר מן ההקפה הקודמת עד להקפה האחרונה בה אני כבר ממש מתחיל להרגיש חי כאשר אני מעמיד את השעון על תוצאה מכובדת של 35.8 שניות - חמישי רק למשתתפי הגמר ולהוציא את ארז מבין הנהגים לו באמת ניסיון קודם אני איטי בסך הכול ב3 עשיריות מיתר מתחריי.

 

דגל השחמט מונף ובניגוד לאתמול אני באכסטזה, נלחמתי במשבר ויצאתי ממנו, דבר שיישאר איתי הרבה שנים קדימה, הרווחתי יותר מפודיום באותו הנף הדגל, ההתמודדות היוותה את הניצחון עבורי ושאר מחשבותיי התפנו לחגוג עם לאון את ההישג המדהים שלו ולשמוח עבורו, אין ספק שמדובר בכישרון אדיר.

לחוות את כל החוויה ביחד עם לאון הייתה לא פחות ממדהימה.

הקהל הריע, האווירה הייתה נהדרת ומרוץ הגמר בהמשך היום היה המלהיב ביותר בכל המקצים.

 

קשה להישאר ציני עם ההישג המדהים הזה עבור בועז מאירי, צוות ההפקה של FIL, ZIG ZAG, מארשלים, שופטים, חברי הנבחרת, הספורט המוטורי הישראלי והבירוקרטיה, ביום האירוע עצמו, עמדו זה לצד זה אנשים שמזה שנים נפגשים מאחורי התכתבויות והתנגחויות שהתגייסו כולם בעבור מיזם אחד שצלח, שריגש, שהסתיים ללא תאונות והוכיח כי אין סיבה שלא נוכל ליהנות מספורט מוטורי ישראלי.

 

בדרך חזרה מאילת אבא שלי עוד אומר, אם רק היה איפה הייתי עכשיו חוזר להתחרות בראלי קרוס - לאדם שהתנתק מהספורט לפני בדיוק 20 שנה ועזב לעולם התעופה הקלה, לא התעניין יותר ולא צפה יותר לצאת בהצהרה כזאת בסוף שני ימי האירוע הרי שעבורי זאת ההצלחה הגדולה ביותר.

 

תודות מיוחדות:

 

לאשתי, חני – על כך שלמרות מה שהתחולל במקדשנו הפרטי מצאה את הפרגון, הסבלנות והעניקה לי מתנה נפלאה, הזכות להשתתף בפרויקט.

 

לבועז מאירי על החזון, ההתמודדות וההוצאה לפועל.

ליונית אריש מפורמולה ישראל שהיוותה עמוד תווך עבור כלל חברי הנבחרת, האורחים והעולם כולו.

בועז קורפל – שמאחורי הקלעים טווה את הקורים המתאימים לקיום אירוע מסוג זה והנהיג אותו מאחורי המיקרופון.

 

ולבסוף לאבי יאיר פארן שהדביק אותי בחיידק לפני למעלה מ20 שנים – תודה אבא.

 

פורמולה ישראל 2011 - ההיסטוריה נכתבה וכל מי שלא היה – הפסיד.

 

בכבוד רב,

חגי פארן

[Sharki]

וואו איזה יופי! חוויה היה ליקרוא! איזה יופי! תודה

אולג

[yohann]

למה עשית לי את זה ??? יורד לי דמעות עכשיו.

 

וברצינות , זה היה מרגש, מסעיר , מלחיץ , ומכבד את כל מי שרשמת עליו. אתה תותח , מלך ובאמת שכל מה שרשום , ראיתי קורה , אצלך וגם אצלי. ולכן , אומר רק דבר אחד

 

אני אוהב אותך , שלושה חוויות מוטורים עברתי בחיים , וכל אחד איתך, הכבוד הכי גדול היה להישתתף איתך במרוץ !

 

תודה על הכל, אתה חבר אמיתי !!!

[ישה]

תודה על השיתוף.

 

מרגש.

 

וכך נרשמת בספר ההיסטוריה של הספורט המוטורי הישראלי.

 

אולי גם יגיע הרגע שתפתח שרשור לקורס במסלול בישראל ולא רק באירופה או בספרד

[AutoCool]

חגי ? יפה מאד !

[4Runner]

חגי אחשלי

 

כאחד שעוד התחרה עם אבא שלך באשקלון לפני שנות דור, וזכה להכיר גם אותך בתקופת הדרכות הנהיגה המשותפות, הייתי מרותק למסך והרגשתי כל מה שעובר עליך ועל לאון, כל הארוע מקבל מימד אחר כשאני מבין מה עובר עליך במסלול ובבית, ריגשת אותי עד דמעות, כל הכבוד על ההתמדה, הניצחון כולו שלך !!!

 

ליאור

[RoyCo]

חגי,

מה שחשוב זה ה4- משפטים האחרונים שכתבת - אנשים וחברים והבריאות.

כל השאר זה מצבי רוח ושטויות במיץ - יום אתה למעלה יום אתה למטה-וכמו שאני מכיר אותך הרבה שנים ,לא קרה כלום אם היית יום אחד למטה :)

 

הוכחת שאתה בנאדם -זה הכל

[ישה]

הפירגון כאן הוא לא ישראלי טיפוסי. איזה יופי!!

 

ספורטאים אמיתיים.

[fhagay]

שלום לכולם שוב,

ראשית, תודה על הפירגון.

שנית, אני באמת מאמין כי לאחר תקופה ארוכה מידי הנושא היה תקוע אי שם במחשכים אנושיים כאלו ואחרים, הארוע הזה אומנם מהווה פריצת דרך אך ללא המשכיות נשאר במקום בו אנו מצויים.

 

למרות אימרות כאלו ואחרות שנשמעו בפיטס על ידי יודעי דבר ומקבלי החלטות לגבי מסלולים שהולכים ונבנים וארועים נוספים בקנה אני נשאר סקפטי אופטימי עד לארוע הבא - וכהרגלי גם בארוע הבא שיתקיים אהיה שם בכדי להשתתף, לתמוך ולקחת חלק בעשייה המוטורית כחול-לבן.

 

היה לי הכבוד להיות חלק מקבוצה איכותית של נהגים בעלי מטרה משותפת, יצרתי חברויות חדשות וחיזקתי קשרי עבר.

 

יוצא דופן הוא אביב קדשאי, אדם רב מעלה ופעלים בתחום, שהפך לחבר טוב תודות לפרויקט הזה, אז אם לא שום דבר אחר לפחות הרווחתי חבר

 

ישה ידידי,

הייתי מאוד שמח להוציא את קורס נהיגת המסלול הראשון כחול לבן והאמן שלי שיום יום אני רוקם את מזימותיי איך לבצע את הדבר בהצלחה ראוייה לכשיהיה מקום ראוי לביצוע.

 

תודה, חגי

[Croc]

חגי,

מעניין ומרגש לקרוא.

 

תודה שפתחת לפנינו את מאחורי הקלעים ומתוך הנשמה של המשתתף.

נראה שהרבה יותר קל לתת 100% עם סוזוקי אלטו

 

אני בטוח שחוויה הזו תקדם אותך עוד יותר רחוק וגבוה.

 

תודה על ה-SHOW שנתת !!!!

 

גנאדי

[fhagay]

גנאדי נא לדייק

 

הרכב הוא פיאט פנדה עם למעלה מ69 סוסים

[Croc]

צודק צודק צודק

[Avia]

לא בושה. אם זה טוב לאנזו פרארי...

 

 

[למי שלא מזהה - פיאט 128]

[לאון טאובס]

חגי. נהנתי לקרוא ועוד יותר נהנתי לחוות את הסופ"ש המוטורי איתך!

ולגבי האירוע: בתור מישהו שחזר עם שני גביעים אני לא באמת יכול להתלונן.והאמת,אף אחד לא יכול!

גבירותי ורבותי, היה כאן אירוע!!! ועוד אחד רשמי,כזה שלא הופסק ע"י כחולי המדים והוצג בצורה שלילית ע"י התקשורת. נהפוך הוא! ראינו פירגון,שיתוף פעולה בין העמותות השונות(קארטינג,סופר מוטו..) וזכינו לסופש מוטורי. נכון,לפי חלק מתגובות האנשים היה אפשר לעשות אחרת,אולי טוב יותר(לא בטוח) ולרצות את כולם(בלתי אפשרי,במיוחד בישראל). אם היינו מדינה עם ספורט מוטורי חוקי ותחרויות שנערכות כבר עשרות שנים אז ללא ספק שמירוץ הפורמולה היה צריך להיות אחרת. אבל היי,מדובר באירוע ראשון,על מסלול שנבנה על שטח לא שטח ומלא כלום. בהתחשב במשתנים אילו היה מ-ד-ה-י-ם! עשרות רבות של הודעות ושיחות זרמו אליי אחרי אותו סופ"ש,רצון של החברים\לקוחות\מכרים שישבו בטריבונות לפרגן על אירוע כייפי,מתוקתק ולא משעמם. וזה גבירותי ורבותי,הכי חשוב!

 

לאון.

 

קצת תמונות שלי מהאירוע:

[ישה]

אלה שזכו להשתתף במירוצים מרוצים , אלה שכשלו בדרך מלאים תלונות כרימון.

 

האמת היא בטח באמצע.

 

וכפי שכתב ליאון ובצדק אי אפשר לרצות את כולם ביחוד לא במירוץ ראשון שזוכה לתמיכת החוק , כחולי המדים ,והמדיה.