משטרה ואבוי לה

[dorki]

אמור לי בבקשה :

אם היה מדובר ב"שוטר רגיל" ולא מתנדב ,תגובתך הייתה דומה ?

 

 

בברכה

מוטי.

 

ישנו הבדל גדול בין המיקרים:

"שוטר רגיל" הולך למשטרה כדי לעבוד ולפרנס את משפחתו, כאן מדובר באדם שמבלה את שעות הפנאי שלו במשטרה ועל הדרך (לדעתי) גם מגדיל לעצמו את האגו.

 

לפיכך, השוטר שנלחם על מקום הפרנסה שלו נתפס בעיני כעושה את המעשה הטיבעי והנכון, מאידך - המתנדב מתנהג כמו ילד שלקחו לו את הצעצוע.

 

יחי ההבדל הקטן.

[אלעד]

היות ואין לאף אחד מאיתנו היכרות מוקדמת עם אברהם זכות, לצורך הדיון נצא מנקודת הנחה שהוא מתנדב מתוך מניע אידאולוגי.

במקרה זה, בין אם מדובר בשוטר רגיל ובין אם מדובר במתנדב, הרי ששניהם עושים זאת למען שכר, רק ששכרו של ה"רגיל" רגיל אף הוא, דהיינו: כסף, בעוד ששכרו של המתנדב הוא רוחני.

מעבר לכך שעם האחד אתה יכול לשלם במכולת ועם האחר לא, אינני רואה כל הבדל בינהם, ולכן אני בהחלט מבין את המלחמה שהוא החליט לנהל כנגד ההחלטה להדיח אותו.

[ToMeR]

תסתכלו מה תורם לכם המאבק שלו (גם אם זה ממניע מטופש)

[dorki]

מעבר לכך שעם האחד אתה יכול לשלם במכולת ועם האחר לא, אינני רואה כל הבדל בינהם, ולכן אני בהחלט מבין את המלחמה שהוא החליט לנהל כנגד ההחלטה להדיח אותו.

 

אלעד, הגענו לנקודת מחלוקת - ההבדל בינהם הוא תהומי.

האחד אם יפטרו אותו, עלול שלא להצליח לפרנס את משפחתו, לא לעמוד בהחזרי המשכנתא וגם לא להצליח לשלם את חשבונות החשמל, מים, ארנונה ומכולת.

גם לשיטתך השני מאבד את המזון הרוחני שלו, אז שיתנדב במקום אחר ושימצא אותו שם.

לשיטתי האיש מאבד את מקורות העצמת האגו שלו ואת הבילוי החביב עליו, אז שימצא לו בילויים אחרים והפעם בתשלום (כמו "מועדון החברים" שבכניסה לנמל תל אביב... ).

 

אין שום דימיון בין המיקרים.

[edanj]

אני אומר: "אם תישן עם כלבים, תתעורר עם פרעושים".

סוף מעשה במחשבה תחילה.

 

עידן

[אלעד]

בסדר, השתכנעתי. מדובר באגו-מניאק שאינו מוכן לקבל עליו את רוע הגזירה.

אבל על דבר אחד אני חושב שאין כאן עוררין: במידה והסיבה להדחתו מהמשמר האזרחי היא אכן עקב התעקשותו לרשום דו"ח לשוטר שסרח, אני חושב שיש כאן משבר ערכי ומוסרי גדול מאוד בצמרת המשטרה.

היום מי שמשלם המחיר הוא מתנדב אגו-מניאק, מחר זה יהיה אחד מאיתנו. האם נתת את דעתך על כך?

[MOTIOZ]

לא , בטח שלא נתן דעתו על כך .

אני בחיפושים אחר הכתבה על השוטר ה"רגיל" שנתן דו"ח לאישיות ציבורית ו"חטף" על כך.

ותאר לך כמה מקרים לא פורסמו.

לפעמים בטוקבקים רושמים "מושחטים" ,אולי טעות הכתיב בסוף נכונה.

שוחטים כל חלקה טובה.

הבעיה הכי קריטית היא שכל אחד בשלולית הקטנה שלו חושב שאליו זה לא יגיע

מילא לא לעשות כלום ולהמשיך הלאה ,אבל לרדת על מתנדב מבלי להכיר אותו אפילו ?!

אז יש כמה חארות ,נו ,אז ? בכל תחום יש כאלה ,מה הקשר ?

אנשים מנתחים אחרים .

פסיכולוגיה בגרוש.

 

 

בברכה

מוטי.

[אלעד]

נדמה לי שהמקרה עליו אתה מדבר הוא של השוטר שמדד את נהגו של מופז (בהיותו שר תחבורה, יש לציין) נוהג במהירות של כ-140 קמ"ש בעוד כבוד השר יושב ברכב, וכמובן שלא היה לו כלל מושג על המתרחש במושב הנהג, ואף לא שם לב שניידת משטרה הורתה לו לעצור.

[dorki]

אבל על דבר אחד אני חושב שאין כאן עוררין: במידה והסיבה להדחתו מהמשמר האזרחי היא אכן עקב התעקשותו לרשום דו"ח לשוטר שסרח, אני חושב שיש כאן משבר ערכי ומוסרי גדול מאוד בצמרת המשטרה.

היום מי שמשלם המחיר הוא מתנדב אגו-מניאק, מחר זה יהיה אחד מאיתנו. האם נתת את דעתך על כך?

 

 

לא , בטח שלא נתן דעתו על כך .

 

בהחלט שנתתי דעתי על כך, ראו גם את תגובותי הקודמות שבהן קיבלתי את כל מה שרשמתם בעניין הזה ברמת המאקרו.

יש לי תחושת אי נוחות ברמת המיקרו - זה הכל.

[blavie]

ישנו הבדל גדול בין המיקרים:

"שוטר רגיל" הולך למשטרה כדי לעבוד ולפרנס את משפחתו, כאן מדובר באדם שמבלה את שעות הפנאי שלו במשטרה ועל הדרך (לדעתי) גם מגדיל לעצמו את האגו.

 

לפיכך, השוטר שנלחם על מקום הפרנסה שלו נתפס בעיני כעושה את המעשה הטיבעי והנכון, מאידך - המתנדב מתנהג כמו ילד שלקחו לו את הצעצוע.

 

יחי ההבדל הקטן.

 

ההבדל שציינת הוא בהשלכות שלאחר המקרה, לא בגורמים למקרה עצמו.

במידה וזה היה שוטר רגיל, היה הבדל במה שהיה נובע מאותם פיטורים - אך הסיבה לפיטורים היא עדיין בלתי לגיטימית בעליל, בין אם זה מתנדב ובין אם זה שוטר רגיל.

עצם העובדה שמשחררים אוכף חוק מתפקידו בגלל שאכף את החוק זו בושה וחרפה למדינת ישראל.

חבל שזו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה, זו גם לא תהיה הפעם האחרונה - וכמו בכל הפעמים הקודמות גם בפעמים הבאות אף אחד לא ינקוט בשום פעולה לשינוי המצב.

גם אם יוצאים מנקודת הנחה שאתה צודק, ואכן המתנדב עושה "רעש" תקשורתי כדי להציל לעצמו את ניפוח האגו שמשרים לו המדים - זה עדיין לא משנה את העובדה שהמשטרה שיש לנו כאן, ביחד עם דברים רבים אחרים כמו שציינתי בתגובה הקודמת,

עקומים מהיסוד, ומושתתים על עקרונות של שחיתות ושל "יד לוחצת יד" במקום על עקרונות של יושר ורדיפה אחרי הצדק.

בנוגע לתגובתך הזו -

 

בהחלט שנתתי דעתי על כך, ראו גם את תגובותי הקודמות שבהן קיבלתי את כל מה שרשמתם בעניין הזה ברמת המאקרו.

יש לי תחושת אי נוחות ברמת המיקרו - זה הכל.

 

אתה מכיר את הפתגם "מרוב דובים לא רואים יער"?

זה בדיוק מה שקורה כאן...

מרוב שהיום יום שלנו כמדינה עמוס בסיפורים כאלו ואחרים, אנשים הפסיקו לשים לב לאבסורד שבעניין ולזה שהחיים אמורים להתבסס על שגרה נורמטיבית ורגועה,

שומרת חוק ונטולת מקרים כאלו.

במקום זאת, התהפכו היוצרות והיום המדינה נמצאת במצב של שערורייה תמידית -

אלו הקטנות, אוטומטית משוייכות לסדר היום ה"נורמאלי" במדינה,

החמורות יותר, מתפרסמות כי הן יוצאות דופן בקנה מידתן - וכולם התרגלו שחרא כאן, אז אף אחד לא שואף לשינוי המצב.

בגלל שהתרגלנו למצב הזה בכל פעם כשדבר כזה קורה, אנשים אומרים "אין ספק שזה לא בסדר, אבל משום מה יש לי הרגשה שמאחורי הפרסום הספציפי הזה מסתתר איזה אינטרס", בעצם כדי להתחמק בתוכנו מההתמודדות עם העובדה שדבר כזה - אסור שיקרה במדינה מתוקנת ויעבור על סדר היום.

אבל בגלל שאצלינו כבר רגילים למצבים שכאלה (וחמורים בהרבה יותר, הלוואי וכל בעיות המדינה הזו היו מסתכמות במקרים מהסוג הזה ספציפית) הכי נוח "להדחיק" את ההתמודדות ממקרה למקרה, ולהתחמק מהאמת ומהתמודדות עם הבעייה בטענות של "המקרה הזה אינו מצדיק התעסקות" כלפי עצמינו.

זה מתחיל במקרים של שר שגונב, ממשיך להורים שמתעללים בילדיהם ונגמר בדברים הקטנים, כמו הכתבה הזו.

כנראה שעד שלא יקרה משהו במדינה הזו בקנה מידה קטסטרופלי אנשים כאן ימשיכו להעדיף לחיות בעצימת עיניים, עד שלא יהיה מקרה שיזעזע את כולם באותה מידה, החל מהעשיר ביותר ועד ההומלס שחי ברחוב - כך שירגישו את המצב עמוק בתוך הכיס והנשמה, אנשים ימשיכו להגיד "זה לא נוגע לי".

ככה הרבה יותר נוח בכל מקרה...