רגעים קטנים של אושר...

[redroze]

פעם אהבתי את הירידה מאלוף שדה לכיון בר אילן (הסיבוב החד לפני רמת אפעל) .

עד ששמעתי שחבר התנגש שם בקיר עם הונדה קופה....

 

חבר ריסק שם 106 ראלי וכשעה אחריו חבר אחר עם רכב משפחתי. שניהם טוענים שהיה כנראה כתם שמן על הכביש.

החבר עם ה-106 ראלי נכנס בגדר פעמיים (קדימה + אחורה) ואז עף לשיחים בצד השני. מזל שלא היו אנשים באזור באותו זמן.

הסיבוב מסוכן למי שלא מכיר מכיוון שהוא מתהדק חזק לקראת הסוף. אני מאוד אוהב את הסיבוב הזה (עובר בו לפחות 3 פעמים בשבוע מכיוון שאני גר ברמת גן). אני אוהב להכנס בכוונה מהר עם הקליאו, לקראת הסיבוב לעצוב את הגז, לבדוק עד כמה ניתן לשים את האוטו על הצד (פעם אחת הייתי כמעט ניצב לכביש) ולהשתמש בהחלקה כדי להאט את עצמי לקראת ההידוק בסוף הסיבוב. עם הקורולה זה סתם לבדוק בדיוק איפה הנקודה שבה הרכב נכנס לתת היגוי.

AHBARONY, מסכים אתך לגבי הצומת לפני בית דגן, גם אני אוהב את הסיבוב הזה. העובדה שיש שם 2 נתיבים מקנה לך הרבה מקום למשחק, גם פה הסיבוב מתהדק טיפה לקראת הסוף, אבל לא בצורה כ"כ מורגשת כמו בסיבוב של אלוף שדה.

[aa123]

קספר - צודק 100%. אנשים לא מבינים שהכיף והחיוך אחרי שהארכתי את הדרך הבייתה (למרות שהיה יום מבעס) - שווה הרבה יותר מהכסף שהם חוסכים על הלנטיס שלהם.

 

ונסיים באנקדוטה (אמיתית): אני יוצא עם חבר מהאונ', כדי שיקפיץ אותי לרכבת. יש לו לנטיס, אז אמרתי לו (בציניות כמובן) ש"אנשים שנוסעים בלנטיס הם אנשים מקוריים". הוא ענה לי בשיא הרצינות: "נכון, לנטיס אוטו מצויין".

 

אגב, החלטתי (ואני מנסה להתאפק) שהפעם הראשונה שאדחוף את הקליאו לקצוות תהיה במקום סטרילי. בינתיים אני לא מתגרה בה. אבל יש לי הרגשה כאילו ל-ZX וולקן יש אחיזה אבסולוטית טיפה יותר גבוהה. התחושה שלי נכונה? (אולי לא, אבל שוב - אין לי שום כוונה להתכרע על סיבובים בזמן שאני לא יודע לצפות כמה צעדים קדימה איך הרכב יגיב. אני מקווה כבר שבוע הבא לעשות בדיקה יסודית

 

 

יוצא מאוחר מהבית, משהו לא הסתדר בלו"ז של הבוקר...

נתקע בפקק הרגיל בהרצליה, משתדל לא להתעצבן מהישראלי המצוי שחותך את כל הפקק ממש לפני הרמזור ועוד לפניך..."אלק" טעה בדרך והבין ברגע האחרון שהוא צריך לפנות.

 

מגיע לקראת הירידה לאיילון דרום במחלף שבעות הכוכבים...עומד ברמזור.

לא יצא לי הרבה זמן להיות ראשון ברמזור...Pole Position של הישראלים...

שיר שאני אוהב בסטריאו, עזבו איזה שיר...זה לא תואם את האשכנזיות שלי.

הרמזור הופך לירוק, אני צריך להשיג רק אם הקטנוע הזה שמאיץ חזק.

השגתי אותו...עכשיו זה רק אני והפניה, הכל ריק ושומם כמו ביום כיפור.

משתיק את הסטריאו.

כניסה לסיבוב, 270 ברדיוס קבוע, אספלט חלק יחסית עם שיפוע חיובי בתחילת הפניה שהופך אח"כ לשיפוע שלילי, כל הכבוד למע"צ!

נכנס מהר יחסית,

העברת משקל חריפה ע"י עזיבת גז וקצת הגה פנימה, הזנב יוצא מהר וחזק יחסית, כמעט נעילה נגדית עם ההגה ואפילו בלי גז הקליאו מתיישרת.

יש עוד הרבה סיבוב, אפשר עוד פעם!

חוזק לדוושת התאוצה, עכשיו כבר לא צריך פרובוקציה עם הגה, השיפוע השלילי מסייע פה.

הקליאו נכנס לסחיפה ארוכה עם קצת היגוי יתר, שום דבר שקצת גז לא יכול לשמר בטווח הבטוח...

אני יוצא מהר מה- 270 מעלות של מיני גן עדן.

 

זאת לא היתה הדרך המהירה ביותר לצלוח את הסיבוב הזה, אבל היא לבטח המהנה יותר.

גמיעת החלק בין שבעת הכוכבים לגלילות במהירות "נאה".

הגענו לפקק, סאמק!

 

לא נותר לי אלא להודות לרגעים הקטנים של אושר שהחיים מארגנים...

זה היה הבוקר שלי.

זהו, הוצאתי את זה...

 

עכשיו אתם, נגנו עכשיו...

[aa123]

בנתיב השמאלי יש כמו במפר מגניב לאללה שתמיד מעלה לי חיוך, במיוחד במהירות הרבה יותר גבוהה ב120

 

גם אני מת על זה קוראים לזה Air-time אם אני לא טועה.

 

יש לנו ליד אשקלון (איזור פלוגות) כביש נחמד (שלטעמי לא פחות כיפי מנס הרים, וגם בלי רוכבי אופניים) - ויש בו לא מעט כאלה 'קפיצות'. (כמובן שדה ראייה מעולה). הבחנתי גם שכמה מהמבחנים במגזין אוטו, למשל זה של הקיימן (בקטע המצולם בווידאו), נעשו שם.

[NTL83]

איפה יש עוד כאלה?

אני מכורה לזה! כשאני מגיעה במהירות הנכונה יוצא לי צחוק מתגלגל בלי שליטה

רוצה עוד רוצה עוד!

[Ahbarony]

NTL כביש מספר 1 בין מחלף גנות לכוון קבוץ גלויות, נתיב שמאלי. הוא כולו גלי. פעם יצא לי להתרומם עם 4 גלגלים באוויר. במהירות כפולה מהמותרת. זאת הייתה השניה הכי מפחידה בחיים כי הבנתי שאם אני נוחת וגלגלים קצת בזוית כלפי הכביש - אני מתרסק אל תוך הגדר תוך חלקיק שניה על 200 קמ"ש. תענוג מפוקפק.

[NTL83]

כן כן!! נכון!

**מחכה בסבלנות לשעות הקטנות של הלילה**

 

מישהו מכיר עוד כמה שכדאי להוסיף לטיול הליילי?

[Tzvika-Pick]

חבר ריסק שם 106 ראלי וכשעה אחריו חבר אחר עם רכב משפחתי. שניהם טוענים שהיה כנראה כתם שמן על הכביש.

 

יש שם שלושה סיבובים טובים -

הראשון הוא בירידה מדרך אלוף שדה מכיוון ר"ג לכביש 4 צפון (כלומר לכיוון בר-אילן וגבעת שמואל).

השני הוא בירידה (בתכלס זה עלייה) מכביש 4 דרומה לכיוון בר-אילן וגבעת שמואל - סיבוב חד על הגשר שמאלה שבסוף הופך לעיקול חד ימינה.

השלישי והמהיר מכולם גם הוא מכביש 4 דרומה, אבל לכיוון אלוף שדה, מתחת לגשר של הסיבוב הקודם. פנייה עיוורת לחלוטין שהרבה נהגים פוחדים ללחוץ בה

 

 

על איזה אחד מהם אתם מדברים?

[פליקס]

הם מדברים על האופציה הראשונה, אגב אני גם כן חולה על הפניה הנ"ל.

[אאוץ]

3 לפנות בוקר.

חוזר לירושלים בכביש 1, 120 קמ"ש. רגוע.

שער-הגיא מתגלה, מוריד לרביעי ונותן בגז. 150 כל העליה (רק אם היה אפשר יותר...).

פונה ימינה למבשרת, ונותן הכל עד עין-כרם.

 

מי שמכיר את האיזור, יודע שזו חוויה מטורפת.

 

אביחי

[יוסי פרנקוס]

1)כשחייתי בצ'ילה הייתה עליה ענקית (4 קילומטרים בקו ישר) לכיוון הבית שלי. 5- מעלות בחוץ, מרצדס ישנה, סאנרוף פתוח, כל החלונות למטה, רדיו כבוי, 140 קמ"ש.

(ובסוף העליה הייתה קפיצה ענקית שעל 60 אתה דופק את האוטו אבל על 140 יש בערך שניה וחצי שלמה של זמן אוויר ונחיתה מושלמת)

 

2) כשאני נוסע לאוניברסיטה והכביש טיפה רטוב, אני לוקח את הדרך הארוכה יותר, דרך סדרה של עליות מוזרה בין עצים וסלעים, במקום העליה של נשר. קצת תת היגוי, משחק עם המצערת וההגה בשביל ההרגשה של "יופי, אימצתי טיפה את האוטו"

 

3) מתעורר ב5:21 בבוקר. רואה שיש עוד שעה וחצי לישון.

(אבל בכל מקרה בודק הודעות בפורום כמו אידיוט וכותב הודעה עם עין אחת עצומה עדיין )

[redroze]

יש שם שלושה סיבובים טובים -

הראשון הוא בירידה מדרך אלוף שדה מכיוון ר"ג לכביש 4 צפון (כלומר לכיוון בר-אילן וגבעת שמואל).

השני הוא בירידה (בתכלס זה עלייה) מכביש 4 דרומה לכיוון בר-אילן וגבעת שמואל - סיבוב חד על הגשר שמאלה שבסוף הופך לעיקול חד ימינה.

השלישי והמהיר מכולם גם הוא מכביש 4 דרומה, אבל לכיוון אלוף שדה, מתחת לגשר של הסיבוב הקודם. פנייה עיוורת לחלוטין שהרבה נהגים פוחדים ללחוץ בה

 

 

על איזה אחד מהם אתם מדברים?

 

את שלושתם אני אוהב. אני דיברתי על האופציה הראשונה.

את האופציה השניה הייתי עושה במשך שנה יום יום בדרך לבסיס תה"ש. גם פה אהבתי להכנס מהר, להוריד מהירות וך כדי החלקה בהידוק ולצאת עם גז.

הפניה השלישית היא מאוד כיפית למי שמכיר, אפשר לעשות אותה במהירויות ממש גבוהות (אני מדבר על 130-150 קמ"ש) למי שיודע לקחת את הקו הנכון. פעם ראיתי שם אלפא 156 הפוכה על הגג באמצע הסיבוב.

 

אני בניגוד אלייכם שונא את כל הזמני אוויר האלה, אצלי זה יכול להסתיים בקרטר מנופץ במקרה הרע ובמקרה הטוב כל היושבים ברכב מקבלים ניעור רציני.

[Fitch]

איזה שיממון המרכז הזה שלכם, ממש מסלול כל המחלפים הללו.

אין כמו לנסוע לכרמיאל דרך משגב, בטווינגו עם צמיגים של 145 רוחב, ולהגיע מיוזע כולך להרצאה...

[Ran_16]

1)כשחייתי בצ'ילה הייתה עליה ענקית (4 קילומטרים בקו ישר) לכיוון הבית שלי. 5- מעלות בחוץ, מרצדס ישנה, סאנרוף פתוח, כל החלונות למטה, רדיו כבוי, 140 קמ"ש.

(ובסוף העליה הייתה קפיצה ענקית שעל 60 אתה דופק את האוטו אבל על 140 יש בערך שניה וחצי שלמה של זמן אוויר ונחיתה מושלמת)

 

2) כשאני נוסע לאוניברסיטה והכביש טיפה רטוב, אני לוקח את הדרך הארוכה יותר, דרך סדרה של עליות מוזרה בין עצים וסלעים, במקום העליה של נשר. קצת תת היגוי, משחק עם המצערת וההגה בשביל ההרגשה של "יופי, אימצתי טיפה את האוטו"

 

3) מתעורר ב5:21 בבוקר. רואה שיש עוד שעה וחצי לישון.

(אבל בכל מקרה בודק הודעות בפורום כמו אידיוט וכותב הודעה עם עין אחת עצומה עדיין )

 

יוסי בנוגע ל(2).

 

אתה מדבר על העלייה ה"מקורית" של נשר עם פניות מאוד מאוד איטיות ורצף פניות אחד של ממש 3 הרפינים צמודים מאוד (ולא על העלייה המשעממת והחדשה (לא יודע למען האמת כמה היא חדשה רצופת הבמפרים) ? אם כן, אני מת על הכביש הזה. מוצא את עצמי מפעם לפעם לומד אותו טוב יותר ויותר. רצף הפניות המדובר פשוט מדהים ואפילו עם פאביה 1.6 אפשר לקבל אפקט סקנדינבי משהו

[יוסי פרנקוס]

התכוונתי לזה.

[שמר]

נו, הדרך שיורדת מתחת לאנטנה של בזק, עד למטה לנשר.

אם באים מעתלית בואכה בית אורן, אחלה אקורד סיום .