ממטולה עד אילת בקארטינג

[gsi16v]

זה שאמר על אם המנועים יחזיקו..

מנועים של קארטים הם פי כמה וכמה יותר אמינים משל מכוניות , הם לא בנויים להספקים הם בנוים רק לאמינות לדעתי מיבחינת המנוע ואני מכיר את כל המיכלולים שלו ף אין שומדבר שיכול להווה תקלה .

ככה זה עם קירור אויר ושיא הספק ב 3800 סלד בלי רצועות פולי ואביזרים חיצוניים.

 

מיבחינת החסות של סונול.. יפה לתת חסות למיכלים של 10 ליטר ..לא.. באמת יפה.. חסות זה חסות..

 

כאבי גב. בבבבדאיייי ,, לגבי סיבולתת..אני בספק אם הנהג המוביל יישבר כי זה קטן עליו , הוא היה במירוץ של 24 שעות.. זה מירוץ אינטנסיבי ולא נהיגת בכבישים מהירים..

 

שימו לב שהם הורידו את כל המיגון של הקאט ..המיגות מתכת ההיקפי כמובן ..הפ נישמארו עם פודים שהם יותר ליופי

 

כל הכבוד להם על הרעיון ועל האירגון !

[שמר]

לפי אתר של פוינטר הם כבר נימצאים באילת הרבה יותר מקודם מהצפוי...

המסע התחיל עם 3 קארטים ממטולה עד אילת שב2 הקארטים האחרים היו נהגים מתחלפים וקארט מספר 1 לא התחלף נהג ממטולה ועד אילת (נתן)

בצומת יוטבתה הייתה העצירה האחרונה שלהם, שבה הוסיפו עוד 3 קארטים למסע

ומצומת יוטבתה עד אילת נסעו 6 קארטים.

 

ולגבי השיא שארנון רשם, מדובר בשיא של 4 נהגים מתחלפים על קארט אחד

השיא שאלפא קארטינג עושים, היא נהיגה רציפה של נהג 1

 

כל הכבוד למארגנים על היוזמה ומיוחד לנתן שאני לא מקנא בו בסוף המסלול.....

מהיכרותי המועטה עם נתן , גם אם המסלול יהיה עד אדיס אבבה , לא תהיה לו בעייה...

 

[Yoni P.]

אתם רואים, אם רוצים אין זו אגדה.

רצו לאשר לקארטים לעלות על הכביש - אישרו

....

לא רוצים לתת לקאטרהאם (ועוד רבים) לעלות ארצה - לא מאשרים

....

אני חושב שהבנתם.

[NadavRally]

רוצים לאשר קארטים על הכביש, יעללה. רוצים לערוך אימון ראלי מסודר? למשטרה עבריינים!

[גרשון המשפר]

ולגבי השיא שארנון רשם, מדובר בשיא של 4 נהגים מתחלפים על קארט אחד

השיא שאלפא קארטינג עושים, היא נהיגה רציפה של נהג 1

דני דני...

 

זוג נקודות להרהור:

1) הנהיגה לא הייתה רציפה, כי הרי בכל הפסקה שהשיירה עשתה עצר גם נתן וקם והקרטינג ("למתוח עצמות", ציטוט מאתר מגזין הגה).

2) השיא לא נרשם כי לא הוגשה בקשה לספר השיאים של גינס ולא היו נציגים של גינס עם השיירה.

 

עם זאת ולמרות הכל, כל הכבוד שהיוזמה התממשה, זה היה רעין מצויין ! עכשיו המודעות לקארטינג בארץ קצת עלתה

יש תמונות מהארוע ?

 

נ.ב

אני בספק רב אם מנוע של קארטינג הוא יותר אמין משל רכב, בשביל הפשטות המכאנית שלו הוא עובר די הרבה טיפולים (למרות שהוא עובד בסל"ד גבוה יחסית מרגע ההתנעה שלו...). הציבור פשוט לא מודע לכמות הטיפולים שהכלים עוברים (אני מדבר כמובן על טיפולים שוטפים-מונעים ולא על תיקונים כתוצאה מתאונות).

חוצמזה, מה אתם רוצים ? מנוע יפני

[gRtuRbo]

חוצמזה, מה אתם רוצים ? מנוע יפני

לא סתם יפני!

עונדה!

[Liviur]

ארנון , לפי מיטב ידיעתי דווקא כן היה נציג של גינס בשיירה.

 

והעצירות היו לתידלוק בלבד.

 

ליביו

[רן 56]

שלום לכולם,

כאחד שהיה בשיירה הזאת, ממטולה עד אילת וכחבר בקבוצתו של נתן, אני יכול לומר לכם שאם המשטרה היתה מאשרת, נתן היה מחזיר את הקארט להרצליה ואם היו ממש מתעקשים אז גם למטולה.

אם זה היה תלוי בנתן, המסע היה מבוצע ללא עצירות (טוב אולי פעם אחת שהוא ביקש לעצור לפיפי ) ובזמן הרבה יותר קצר.

העצירות נועדו להחלפת הנהגים המלווים שניראו סובלים במיוחד ולהחלפת משמרת של שוטרי מתנא.

נתן לאומת זאת יצא מהקארט שלו באילת בכוחות עצמו וללא כל מאמץ מיוחד.

אם אני זוכר נכון הקארטים תודלקו פעם אחת בצומת קסטינה.

את נציג גיניס אני אישית לא ראיתי בשיירה אבל זה לא מה שחשוב, החשוב הוא המטרה של המסע

וזה שמשטרת ישראל ומשטרת התנועה אישרו לקארטים לעלות על כביש ציבורי.

אני רוצה בהזדמנות זאת להודות לשוטרי משטרת התנועה שליוו אותנו במסע זה ועשו עבודה מצויינת כל הדרך, גם בשמירה על הנהגים וגם בעזרה בעידוד בדרך הארוכה לאילת.

להית' במסע הבא

רן .

[Yaron Edry]

הפעם הראשונה שנסעתי לאילת הייתה בשנת 85. הייתי בן 8 ואבא לקח אותי במשאית מאק הענקית שלו. מי בכלל תאר לעצמו שעשרים שנה מאוחר יותר אני אעשה את הדרך בקארט שגודלו כגודל הצמיג של אותה מאק.

 

הכל התחיל לפני פחות מחודש כשאריה עמוס "הפיל" עליי משימה, לבדוק אם אפשר לנסוע עם השומאכרים ממטולה לאילת. "ממטולה לאילת בקארט?" שאלתי אותו, "מה התחרפנת?!". מי שמכיר את אריה יודע טוב מאוד שרק אדם כמוהו יכול להרים פרוייקט שכזה.

 

אז התחלנו בבדיקות. למשימה נרתם מי אם לא נתן וקסלר אשר מתעתד לעשות את כל הדרך רצוף. יום שלם ישבנו וחישבנו מה המהירות הרצויה ואיך אנחנו מוצאים את יחס ההעברה המתאים. האילוצים שעמדו לפנינו הם: סל"ד שפוי למען אמינותו של המנוע, מהירות נסיעה נורמלית של כ- 70 קמ"ש, כוח מספיק לעליות שבדרך ואמינות כללית בכל שאר רכיבי הקארט בכללם הבלמים (לא רצוי להגיע לירידות של מצפה רמון ללא בלמים). את הניסויים ערכנו באתר "סודי" שכלל כ- 4 ק"מ של עליות וירידות. לאחר כל החישובים והניסויים הגענו להחלטה והכנת הכלים יצאה לדרך. בינתיים, על הצד הבירוקרטי החלו לעבוד אריה ולבנה, מנהלת השיווק של "אלפא קארטינג" כשלעזרתם נרתם ירון גולדשטיין ומגזין "הגה" שבלעדיהם עדיין היינו מחפשים את משרד התחבורה והמשטרה.

בישראל כמו שרק בישראל אפשר, ייעשו הכל בכדי להקשות עלייך וכך נאלצנו להרכיב על הקארט מנורות דרך ראשיים, מנורות ברקס ומאותתים. גם צופר הורכב. לך תדע את מי תצטרך להזיז מהנתיב השמאלי בדרך דרומה. דבר נוסף שהורכב על אחד מהרכבים הוא מערכת איתור של "פוינטר" על מנת שגולשי האינטרנט יוכלו לראות את מיקומה של השיירה וקצב הנסיעה בכל זמן נתון.

שעתיים לפני היציאה צפונה אל עבר העיר מטולה, נסגרו כל הקצוות והגיעו האישורים הסופיים.

בשעה 18:00 יום שני יצאנו אל הדרך צפונה כשסיסמאת המסע היא: "יחד נמנע את ההרוג הבא - מסע קארטינג לשינוי תרבות הנהיגה". מטולה הנה אנחנו באים.

 

07:00 בבוקרו של יום שלישי יצאנו לדרך כשראש מועצת מטולה מזניק את המסע. חצי השעה הראשונה העלתה המון חששות לגבי היכולת בתנאי אמת. עצירה ראשונה לתדלוק בתחנת "סונול" בדרך לראש פינה. המתדלק התחיל לחפש את יגאל שילון אך לשווא. ממשיכים דרומה וחוצים את וואדי עארה לעבר כביש 6 (שהפך ל"הכי הזוי שיש") כשמעלינו חג מטוסו של חיים רווה עם צלם אמיץ מערוץ 10.

תידלוק נוסף בצומת קסטינה והמטרה הבאה הן הירידות של מצפה רמון. הגענו. בינתיים נתן מבסוט מהחיים. אני נערך לנהיגה בקטע הכביש המסוכן ביותר כשלצידי בקארט של מגזין "הגה" מתיישב נהג המבחן המוכר לכולנו, ניר בן ארי.

הקטע נחשב למסוכן אך מסתבר בדיעבד שהוא היה יותר כייפי כיוון שכמעט ולא נדרשנו לגעת בבלמים. אחיזת הכביש של השומאכרים על אספלט היא משהו מדהים.

ממשיכים לנהוג עד יוטבתה. הרצון לתדלק את הקארט נמוג כאשר אנו מגלים כי נותר כחצי מיכל דלק. בצעד חריג מאשרת המשטרה (שעשתה עבודה מדהימה לאורך כל הדרך) להוסיף גם את שלושת הקארטים החליפיים ואנו עושים זאת.

השוטרים במחסום הגישה לאילת המומים מהשיירה המוזרה והם מאפשרים לנו להיכנס לעיר ואחרי "סיבוב דאווין" אנחנו מגיעים אל מגרש החנייה של מלון "ישרוטל - אגמים" שם מניף ראש עיריית אילת את דגל השחמט.

 

היה מסע מדהים וחוויה בלתי נשכחת של כל המשתתפים בו. לי אישית היה תמיד חלום קטן. בכל נסיעה שלי לאילת, חלמתי על נהיגה בקארט בירידות המפותלות. עשיתי זאת. כולם עשו זאת. לא להאמין איך הגענו לאחר 11 שעות עם אפס תקלות.

 

תודה לכל העוזרים בדבר: "אלפא קארטינג", "הגה", "פוינטר", "מיצובישי", "סונול", "דרך ארץ", "ישרוטל", ערוץ 10, ערוץ 5 ובועז קורפל, רון פייס ומשפחתו, צפריר כץ, איגור גלר, איגור מוזיס וכמובן למשטרת התנועה הארצית שאני נוהג לגנות כל הזמן שהראו שהם כן פתוחים לתרום למען פיתוח תרבות נהיגה נכונה שכל כך חסרה בארצנו. אני מתנצל אם שכחתי מישהו. תודה,

ירון אדרי

[kitcar]

הפעם הראשונה שנסעתי לאילת הייתה בשנת 85. הייתי בן 8 ואבא לקח אותי במשאית מאק הענקית שלו. מי בכלל תאר לעצמו שעשרים שנה מאוחר יותר אני אעשה את הדרך בקארט שגודלו כגודל הצמיג של אותה מאק.

 

הכל התחיל לפני פחות מחודש כשאריה עמוס "הפיל" עליי משימה, לבדוק אם אפשר לנסוע עם השומאכרים ממטולה לאילת. "ממטולה לאילת בקארט?" שאלתי אותו, "מה התחרפנת?!". מי שמכיר את אריה יודע טוב מאוד שרק אדם כמוהו יכול להרים פרוייקט שכזה.

 

אז התחלנו בבדיקות. למשימה נרתם מי אם לא נתן וקסלר אשר מתעתד לעשות את כל הדרך רצוף. יום שלם ישבנו וחישבנו מה המהירות הרצויה ואיך אנחנו מוצאים את יחס ההעברה המתאים. האילוצים שעמדו לפנינו הם: סל"ד שפוי למען אמינותו של המנוע, מהירות נסיעה נורמלית של כ- 70 קמ"ש, כוח מספיק לעליות שבדרך ואמינות כללית בכל שאר רכיבי הקארט בכללם הבלמים (לא רצוי להגיע לירידות של מצפה רמון ללא בלמים). את הניסויים ערכנו באתר "סודי" שכלל כ- 4 ק"מ של עליות וירידות. לאחר כל החישובים והניסויים הגענו להחלטה והכנת הכלים יצאה לדרך. בינתיים, על הצד הבירוקרטי החלו לעבוד אריה ולבנה, מנהלת השיווק של "אלפא קארטינג" כשלעזרתם נרתם ירון גולדשטיין ומגזין "הגה" שבלעדיהם עדיין היינו מחפשים את משרד התחבורה והמשטרה.

בישראל כמו שרק בישראל אפשר, ייעשו הכל בכדי להקשות עלייך וכך נאלצנו להרכיב על הקארט מנורות דרך ראשיים, מנורות ברקס ומאותתים. גם צופר הורכב. לך תדע את מי תצטרך להזיז מהנתיב השמאלי בדרך דרומה. דבר נוסף שהורכב על אחד מהרכבים הוא מערכת איתור של "פוינטר" על מנת שגולשי האינטרנט יוכלו לראות את מיקומה של השיירה וקצב הנסיעה בכל זמן נתון.

שעתיים לפני היציאה צפונה אל עבר העיר מטולה, נסגרו כל הקצוות והגיעו האישורים הסופיים.

בשעה 18:00 יום שני יצאנו אל הדרך צפונה כשסיסמאת המסע היא: "יחד נמנע את ההרוג הבא - מסע קארטינג לשינוי תרבות הנהיגה". מטולה הנה אנחנו באים.

 

07:00 בבוקרו של יום שלישי יצאנו לדרך כשראש מועצת מטולה מזניק את המסע. חצי השעה הראשונה העלתה המון חששות לגבי היכולת בתנאי אמת. עצירה ראשונה לתדלוק בתחנת "סונול" בדרך לראש פינה. המתדלק התחיל לחפש את יגאל שילון אך לשווא. ממשיכים דרומה וחוצים את וואדי עארה לעבר כביש 6 (שהפך ל"הכי הזוי שיש") כשמעלינו חג מטוסו של חיים רווה עם צלם אמיץ מערוץ 10.

תידלוק נוסף בצומת קסטינה והמטרה הבאה הן הירידות של מצפה רמון. הגענו. בינתיים נתן מבסוט מהחיים. אני נערך לנהיגה בקטע הכביש המסוכן ביותר כשלצידי בקארט של מגזין "הגה" מתיישב נהג המבחן המוכר לכולנו, ניר בן ארי.

הקטע נחשב למסוכן אך מסתבר בדיעבד שהוא היה יותר כייפי כיוון שכמעט ולא נדרשנו לגעת בבלמים. אחיזת הכביש של השומאכרים על אספלט היא משהו מדהים.

ממשיכים לנהוג עד יוטבתה. הרצון לתדלק את הקארט נמוג כאשר אנו מגלים כי נותר כחצי מיכל דלק. בצעד חריג מאשרת המשטרה (שעשתה עבודה מדהימה לאורך כל הדרך) להוסיף גם את שלושת הקארטים החליפיים ואנו עושים זאת.

השוטרים במחסום הגישה לאילת המומים מהשיירה המוזרה והם מאפשרים לנו להיכנס לעיר ואחרי "סיבוב דאווין" אנחנו מגיעים אל מגרש החנייה של מלון "ישרוטל - אגמים" שם מניף ראש עיריית אילת את דגל השחמט.

 

היה מסע מדהים וחוויה בלתי נשכחת של כל המשתתפים בו. לי אישית היה תמיד חלום קטן. בכל נסיעה שלי לאילת, חלמתי על נהיגה בקארט בירידות המפותלות. עשיתי זאת. כולם עשו זאת. לא להאמין איך הגענו לאחר 11 שעות עם אפס תקלות.

 

תודה לכל העוזרים בדבר: "אלפא קארטינג", "הגה", "פוינטר", "מיצובישי", "סונול", "דרך ארץ", "ישרוטל", ערוץ 10, ערוץ 5 ובועז קורפל, רון פייס ומשפחתו, צפריר כץ, איגור גלר, איגור מוזיס וכמובן למשטרת התנועה הארצית שאני נוהג לגנות כל הזמן שהראו שהם כן פתוחים לתרום למען פיתוח תרבות נהיגה נכונה שכל כך חסרה בארצנו. אני מתנצל אם שכחתי מישהו. תודה,

ירון אדרי

גם אני הייתי אחד מהנהגים במסע המדובר וזה אחד החוויות היותר צדהימות שהיו לי בחיים.

אתם לא יודעים איזה הרגשה זאת כשאתה נוהג על כלי כזה קטן ומשמאלך עוברת משאית ענק .

 

ירון פירגן לכל המארגנים אבל אני חייב לתת גם קרדיט לירון עצמו כי בלי המבדקים שהוא ונתן עשו בשבועות שהיו לפני המסע הכלים לא היו עומדים במסע.

[Yaron Edry]

אייל, אחלה תמונות

[Orgulas]

אמא שלי קרעה אותי מצחוק, היא חוזרת באותו יום הביתה ואומרת לי " לא תנחש מה ראיתי היום בכבישים בחזרה הביתה" , אני "מה?" (כולי מת מעייפות אחרי העבודה חצי מסטול)...

"נסעו לידי שיירה של מכוניות קטנועת כאלו ובהן שלושה אנשים בכול מכונילת קטנה, משהו כמו ראלי" (ככה אמרה אמא שלי שלא מבינה כלום במוטוריקה).

תחילה, אמרתי לה " עזבי אותי באמא שלי" סתם, אמרתי לה" ללא יודע, אולי משלחת של ראלי מחו"ל לא יודע...

קיצר, יום אחרי נזכרתי בנסיעה הזאת של קרטטינג ממטולה עד לאילת.

"אמא אמא, איזה מזל יש לך, ראית את מסע הקרטינג ממטולה לאילת, גם אני רוצה..."

כול השיחה היא לא הפסיקה לומר " כמעט עליתי עלהם, הם נוסעים ממש נמוך, פחדתי לנסוע עלהם"

 

מסקנה!

אל תתנו לנשים לנהוג... (מה זה קשור?! לא יודע, אני תמיד בעד המסקנה הזאת...)

[nafnaf]

גם אני זכיתי לראות אותם! איזה אושר עילאי...

 

 

זה היה בדרך לעפולה... לא זוכר באיזה קטע...

 

אין ספק שזה היה קטע ביזארי לחלוטין - מקדימה הונדה אקורד סמויה (בד"כ...) עם צ'קלקה... מאחוריה הקארטינגים... ואחריהם נסעו עוד כמה רכבים.... (טנדר עם דגלי עיתון הגה ועוד כמה... )

 

כשהערתי לנוסעת שלידי... משהו בסגנון של "אההה! אהה!!! תראי...." (זה מה שיוצא לי שאני מופתע...) היא לא קלטה... פשוט גדר ההפרדה הייתה גבוהה מידי בשביל הקארטינגים...

[kitcar]

לכל המבנים בשיאי גינס?

 

יש רישום של גינס ,

על מנת להירשם בספר השיאים של גינס צריך תיעוד של המסע , כתבה עיתוניאית,ותצהיר של עו"ד

את כל השלושה יש ל"אלפא קרטינג"

.

בכבוד רב

אריה עמוס

"אלפא קרטינג"

[אלון חלווה]

1. האם יש לקארט תקינה לכביש?

 

2. האם היה לכם ביטוח?

 

3. יש עוד הרבה שאלות....

 

 

שלא תבינו לא נכון! אני בעד האירוע הזה ורבים אחרים. אני חושב שזה עוזר לקדם את הספורט המוטורי.

אבל אני לא יכול שלא לתהות:

1. למה כשאנחנו עושים אימון ראלי הרבה יותר בטוח מנסיעת קארט על כביש ציבורי - מישהו מכשיל את זה?

2. מי זה המישהו הזה?

3. מתי נהיה כשאר העמים הנאורים?

4. למי צריך לשלם כדי שאני יוכל לעשות מה שמותר לכל אדם בעולם הנאור לעשות?

 

אל תתייחסו להודעה זו.... היא משמשת לפריקת תסכול אישי...

אלון