תרבות ה"יש לך את זה ביותר גדול?" - פוסט פריקה

[Gattuso8]

הפריקה הכי מוזרה שראיתי עד היום

אתה אומר כואב לי ומצד שני בזכות הצרכנות הזאת אתה רוכש מציאות

אז איפה הבעיה?

[falou]

למשל האפניים - הייתי רוכב בכל רגע נתון 20 קילומטרים במהירות ממוצעת נוחה - היו לי אופני כביש והיום לי אפני הרים במקביל ובסופי שבוע הייתי עושה מסעות של עד 80 קילומטרים ופשוט בשלב מסויים הפסקתי עם זה ונשארתי רק עם אפני ההרים ולא, רכבתי עליהם בעיר קצת ביער לא מעבר ואז ישר עברת מאפניים של הארו שיכוך מלא כן עם 26 אינטש לאפניים של הארו עם זנב קשיח - ופשוט הפסקתי להנות - כן היה קל יותר לטפס מכשולים, כן היה יותר מומנטום בירידות ומישורים ארוכים אבל גם הרגשתי שבעליות אני בקושי זז - הפסקתי להנות ושם זה נגמר עד עכשיו.

 

.

 

 

מה שעשית עם האופנים מקביל למה שעשה זה עם המסך הגדול בפוסט המקורי שלך. קנית מוצר לא מתאים, הוא לא עובד כמו שציפית, ואתה מאשים את הטכנולוגיה.

 

הבעיה היא לא הטכנולוגיה (גלגל 29) הבעיה היא באופניים הספיציפים שקנית.

הניחוש שלי, קנית 29 בסיסי. הם באו עם צמיגים רחבים מדי לשימוש שלך, וכנראה עם פרופיל אגרסיבי מדי לסוג הרכיבות שלך. בקיצור, שמת צמיגים של שטח על הקרוסאובר שלך, ואתה בוכה על צריכת הדלק...

 

אפשרות אחרת, אתה לא מוריד להילוך הנכון. ב-29 הגלגל הגדול אומר שצריך יחס העברה נמוך יותר בגיר, כדי להגיע לאותו יחס העברה סופי כמו ב-26

 

אפשרות אחרונה , האופניים תקולים.

 

 

אז אל תהיה הדיביל שאתה כותב עליו. תעלה תמונה של האופניים והצמיגים, ואפתור לך את הקושי בעליות.

אני אומר לך, קטגורית, לרכיבות ביער, למישהו בכושר בגובה שלך, רק 29 זנב קשיח,אלא אם יש לך הרבה כסף לשים על אופניים.

[ChemGuy85]

זה באמת אחד הפוסטים המוזרים.

 

מוכרים טלוויזיה 75 אינץ' במחיר שפעם היה אפשר לקנות רק 40 אינץ'.

 

איפה הבעיה בדיוק?

[sperial]

הבעיה היא קצב החלפת ציוד לא הגיוני, כאשר במקרים רבים נועד להראות "למי יש יותר גדול" בלי קשר להתאמה לצרכים.

 

אני לא מבין דבר וחצי דבר באופניים, אבל מצטייר שפות"ש נפל במלכודת של ג'אנט גדול שאינו מתאים לצרכיו.

[SlowRide]

מלכודת? לא רוצה, אל תקנה.

התופעה למכור לך דברים שאתה לא צריך קיימת מאז ומעולם, למשל תראו כמה עולה בקבוק קולה חצי ליטר לעומת ליטר וחצי בתחנת דלק.

בדרך כלל אפשר למצוא את החלופה הקטנה והלא פופולרית.

[ChemGuy85]

הבעיה היא קצב החלפת ציוד לא הגיוני, כאשר במקרים רבים נועד להראות "למי יש יותר גדול" בלי קשר להתאמה לצרכים.

 

אני לא מבין דבר וחצי דבר באופניים, אבל מצטייר שפות"ש נפל במלכודת של ג'אנט גדול שאינו מתאים לצרכיו.

 

צרכנות מוגזמת של קניה רק לשם קניה זה משהו שקיבלנו בתור קולוניה של ארה"ב.

[vadim6385]

אתה חייב להפסיק להצחיק אותי בכאלה שעות. אני מעיר את כל המשפחה.

זה בסדר, אתה לא חייב לצחוק אם לא בא לך

[lanosforce]

צרכנות מוגזמת של קניה רק לשם קניה זה משהו שקיבלנו בתור קולוניה של ארה"ב.

 

פה הבעיה - ועל זה הפריקה.

 

האפניים היו באמת אנטרי לבל ואני יותר חושד בכוון של הכובד הכולל שלהן ומערכת ההילוכים שהקשו עליי לסובב קוטר צמיג שכזה - מבחינת רוחב הוא דווקא היה די צר והתאים לסוג הרכיבות - מה שלא התאים זה הכושר הגופני שלי שכנראה במקום להתאמן יותר פשוט יצא לי החשק ומה שלא התאים זה שקניתי אפניים עם גלגלי 29 אינטש פשוט כי רציתי, כי כולם קנו ואז הבנתי שלא הייתי צריך.

 

למסכי טלוויזיה - אין לי בעיה עם זה כי אין לי בעיה של מרחק ישיבה - דווקא להפך - נהניתי מהטכנולוגיה ומהיכולת לקנות מסך 4K בגודל 65 אינטש ב2700 שקלים בתוך סופר מרקט - בחיי!

 

הבעיה כאן היתה מתחילה מבחינתי אם לחדר השינה שלי למשל הייתי קונה טלוויזיה 75 אינטש למה? כי היא עולה כמו טלוויזיה 40 אינטש של פעם אז למה לא... למה לא? כי זה גדול מידי, זה קרוב מידי - זה יותר מידי עומס על העיניים ועל היכולת שלי להתרכז במה שאני רואה - במקום זה במחיר הזה הלכתי וקניתי טלוויזיה 32 אינטש אבל סופר איכותית ובשביל חדר השינה שהוא גם משום מה (לא יודע הקבלן תכנן את זה ככה) גם החדר הכי קטן בדירה - זה פשוט מספיק.

 

ואין ממש בעיה - זה פשוט לפרוק על תופעה של צרכנות מוגזמת, להביט על אנשים קונים דברים שהם לא ממש צריכים.

להביט על עצמי בדיעבד על חלק מהדברים שרכשתי ואז להגיע למסקנה שלא הייתי צריך ולשאול את עצמי למה באמת עשיתי את זה?

 

מה גורם לי לקנות משהו שאני לא צריך? - ולפעמים - פעם אחרי פעם.

 

אני חושב שהפריקה כאן - אם אני מנסה להבין את עצמי לרגע - זה הניסיון שלי להגמל מצרכנות מוגזמת - מלקנות עם העיניים ולנסות להשאיר לעצמי תחביב אחד שהוא לכיף ששם באמת, אין רציונאל ואני פשוט עושה כי אני רוצה וכל השאר - לחיות נכון, לחיות חכם.

 

הפריקה כאן היא שזה הפך כבר ל"תרבות"

 

 

תחשבו על זה ככה - היום אם אתם מביטים על המודל הצרכני שלנו שהוא באמת ארה"ב - כשיש להם יום זיכרון - הם יוצאים במבצעי קניות והקניונים שלהם מפוצצים! זה הפך לחג לאומי במקום ליום אבל לאומי.

 

כמה זמן יעבור לפני שאצלנו ברדיו ביום הזכרון במקום לשמוע שירים עצובים כל מה שנשמע זה "הפנינג" פה ו"סייל אווט" שם?

 

ברחתי מחולון לראש העין כי רציתי לראות קצת יער ושמיים מסביבי ולא בניינים וקניונים, כי חלק מהילדים הגדולים במשפחה יושבים אחד ליד השני והמבט שלהם תקוע במסך 5.5 אינטש, קפוא מרגשות ולא מתקשרים עם בני המשפחה שלהם שיושבים צמוד אליהם - ואלו שכן מתקשרים כמה מפתיע - מגיעים מהחלקים במשפחה שלא גרים בעיר מתועשת.

 

זה חלק מזה.

 

יש לי סלידה רצינית מאוד מרכבי הSUV המודרניים - אני מבין את הפרקטיות האדירה שבהם והם בהחלט יותר נכונים למשפחות - אבל כמו שכבר ציינתי, כשאני רואה אבא לתינוק מוציא את התינוק שלו מעגלה שברירית שיכולה להתהפך מכל נגיעת אצבע ומכניס את התינוק הזה לתוך הרכב החדש והנוצץ שלו - תסלחו לי, זה דפוק. זה רקוב.

 

אני מדבר על סדרי העדיפויות הלא נכונים.

 

שכנה בבניין לא גומרת את החודש מאיך שהיא מתנהגת (אני הועד בבניין) - בטח שלא במאזן חיובי - דוחפת לילדים שלה פיצות וממתקים במקום פשוט אוכל מזין, בריא - ונכנסת עם האייפון החדש לSUV המשפחתי.

 

 

בקיצור - כשאני פורק על משהו שמציק לי אני גם מנסה לקחת את זה למקום האישי שלי

 

אלקטרוניקה ומוצרי חשמל בבית - מחשבים יש לי רק לפטופים, אחד של העבודה ואחד מוחדש לשימוש פרטי של הבית.

הטלפונים - שיאומי, מייזו, סאמסונג ולא ספינות דגל - אלא מכשירים שעונים לנו על הצרכים האישיים.

לילדים עדיין אין טלפונים ואם יהיו אז ללא מסכים - לפחות עד לגיל שזה יבוא כדרישה או צורך אמיתי וגם אז עם המון בקרה והסתנכרנות יום יומית על מה שקורה להם שם.

האוכל - בריא, אוכלים מעט מאוד מתוק ומקפידים על התזונה של הילדים, מקפידים שכל מה שקשור למדיה יבוא להם במידה מוגבלת וכל השאר חברים ומשפחה - משחקים שמכניסים לתוכם פעילות גופנית או אתגר שכלי וכך הלאה.

 

רכבים - הסובארו נשארת לפחות עד שתהיה בת 15

הדודג' - נקנתה מתוך צורך אישי שלי למשהו קצת יותר מעניין - עוד 2.5 שנים בהן אני מסיים הלוואה שמשמשת לי כטיימר - אני מוכר אותה וקונה משהו שמתאים לי יותר לשימוש יום יומי ואני מקווה מאוד מאוד לא לקנות שוב עם העיניים.

 

אבל במידה והרכב הבא כן ירכש מהעיניים - תחביב אחד! מרשה לעצמי את החזירות הצרכנית הזאת על תחביב אחד ולא יותר.

 

אח! אתם יודעים? זה כיף לפרוק זה מרפא - אני ממליץ לכם לנסות גם.

 

היה לי כיף, נהניתי, אני רוצה מיץ תפוזים.

[Gattuso8]

האמן לי, אף אחד לא קונה אופני 29" בשביל להגיד שיש לו גאנט גדול יותר מ26", זה אחד הדברים המגוכחים ששמעתי מימיי.

גם בהיותי ילד/נער חובב אופניים, בדיוק בגיל שכל אחד רוצה להראות למי קנו ההורים את הטופ של הטופ, לגבי גודל הגאנט - No one was flexin.

 

לגבי טלפונים, למרות המסך שגדל באופן לא פרופורציונאלי לטענתך, המסגרת ועובי המכשיר מנוצלים באופן טוב יותר ממה שהיה לפני 5,10,15 שנים, אנשים לא מסתובבים עם DynaTAC בשביל לעשות פוזות שיש לו את ההכי גדול.

ובמובן המודרני מידי פעם כשאני נאלץ להביט במסך ה-5" של סבתי על מנת לסדר לה תקלות, אני מודה לאל שאיני נאלץ להשתמש במכשיר שלה יום יום,

קריאה וצפיה בסרטונים במסך גדול יותר זו חוויה טובה יותר, לא סתם גודל המסך עולה כל שנה עם הביקוש, עד שהרוב נעצרו קצת לפני ה-7" שכבר נחשב גדול מידי לרוב הדעות.

תכף יכנסו לסטנדרט המסכים המתקפלים ואז כל אחד יסתובב עם טאבלט בפוטנציה בכיס, אם 6 אינץ עושה לך סחרחורת מה יהיה עוד חמש שנים

 

מסכי טלוויזיה - דומה למה שאמרתי על הטלפונים.

 

לגבי גודל הרכבים - נכון שיש טרנד לרכבים כמה שיותר גבוהים שלא לצורך, גם אני פחות מתחבר אליו, אך גם בכיוון ההפוך כמות הרכבים הקטנים עלתה משמעותית, אם זה בגלל בעיות חניה, מחירי הדלק, מודעות סביבתית, מחיר וכו'

המון פיקנטו/i10/500 על הכביש, פתאום אופנתי שגבר 2 מטר ייצא מפיאט 500, באיטליה זה מקובל.

 

מסך מחשב גדול - מי שעובד על מחשב שעות רבות ביום רוצה כמה שיותר מסכים וכמה שיותר גדולים לצידו.

אך גם פה מנגד, בניידים מסכי ה-15.6" שהיו סטנדרט עד לא מזמן הוחלפו במסכי 14" ו13.3", המחשב שנבחר להיות הטוב ביותר שנה אחר שנה הוא ה-XPS 13 ולא ה-XPS 15, אחיו התאום.

מכירות הניידים עולה כל שנה לעומת הנייחים.

 

חשוב להזכיר גם את הדברים שהתכווצו ולא רק אלה שגדלו, למען הסימטריה.

טרנד הבגדים הרחבים שהיה חזק בתחילת ה-2000 נעלם והוחלף על ידי גזרות slim ו-skinny, בחורות שלבשו מכנסיים רחבים היום לובשות טייץ שמבליט כל פצע על הישבן.

המחשבים קטנו - יותר מחשבי NUC, ניידים פחות שמנים, מסכים פחות שמנים שמנצלים טוב יותר את המרחב שלהם.

[lanosforce]

דווקא באפניים היו כמה טרנדים שהם ממש כמו רכבים - BMX, אופני קרוס (האפניים שזה היה להיט שהיתה להם ידית הילוכים באמצע השלדה אם אתה זוכר - שהיו כבדות טילים וההילוכים שלהם לא עזרו בשיט בגלל זה - לכל הורה שהיה כסף לרכוש כאלו לילד שלו- הילד שלו היה IN מקובל איך שתקרא לזה)

 

בגדים - נהיו מתוחכמים יותר ויעילים יותר - יש טכנולוגיות בדים מתקדמת מאוד וזה לא עניין של לקנות עם העיניים זה דווקא עניין של לקנות חכם יותר.

 

פצע על הישבן הוא טוב אם הוא מגיע על מישהיא שגם דואגת לאכול ולהתאמן כמו שצריך - אחרת, אני ממש לא רוצה לראות שום חלק ממנה אבל זו בעיה חברתית אחרת - זה הילד השמן שבטוח שהוא חתיך כי אמא תמיד אמרה לו שהוא הילד הכי יפה בעולם - האמת, חוץ מהקטע הבריאותי כאן - אולי עדיף שלבן אדם יהיה בטחון עצמי ושיקבלו אותו כפי שהוא בייחוד אם ככה נוח לו.

 

מסכי טלפון - רק לאחרונה, ממש בשנים האחרונות - ניצולת שטח המסך באמת עלתה למודעות היצרנים והיום עם טלפון שהמסך שלו 6.7 אינטש - הרבה יותר נוח לי ביי-פאר מהנייד הקודם שהמסך שלו היה 6.44 ולא נכנס לי לכיס כמעט - כאן זו כבר לא היתה רכישה עם העיניים אלא רכישה מושכלת ולא, לא טלפון ספינת דגל עם מחיר מגוחך אלא טלפון במחיר סביר - ועם כל היכולות שהייתי זקוק להן - תמיכה בכרטיס הרחבה עד חצי טרה, סוללה חזקה, מצלמה סבירה

 

ולפטופים - זה יותר עניין של משקל מאשר גודל של מסך - קניתי 15.6 כי זה לפטופ שלא נועד למסעות וטיולים או עבודה - הוא נועד להחליף מחשב ביתי אז כבר חשוב בו שיהיה מסך גדול יותר - דווקא במקרה הזה היה מדובר ברכישה מושכלת וכאן אם הייתי מוצא לפטופ אם מסך 17 או 19 הייתי רוכש בזמנו.

 

אני עובד עם שלושה מסכי 22 אינטש (מקודם רשמתי 24 אבל זה 22) ודווקא כאן אני יכול לאמר שזה מאוד נוח לי והגודל שלהם הוא נכון ומתאים - גם מסכי 24 אינטש הם בסדר גמור מבחינת התחושה שלי - לאמר לך שכשאני עובד עם תוכנות כמו אווטלוק אני מצליח להתרכז בכל המסך בבת אחת? לא ממש - כאן כבר זה מגדיר לי, באופן אישי מה הגבול שלי.

 

לגבי מחשבים שהתכווצו - רק רוצה להזכיר\לרשום - היה לי פרוייקט CARPC ברכב - קניתי באופן מיוחד לוח מיקרו ATX ומארז מיוחד וספק כוח מיוחד בכדי שאוכל להתקין מחשב ברכב - וואו כמה בזמנו הייתי מוכן לשלם על NUC.

 

הטלפון היום תכלס משמש לי כשרת הורדות - אין שום צורך למחשב נייח בבית - כלום.

 

ובמקום מערכת קולנו ביתי - אני מסתפק בסאונד בר סביר של ימאהה (300 דולרים YAS-207) והוא מספיק לי מעל ומעבר.

 

פיאט 500 - זה כנראה הרכב שהייתי צריך לקנות (אבארת' בגרסא הבסיסת הפשוטה) - משהו קטן שיביא אותי לעבודה ויחזיר אותי, ישמש רק אותי - ועל הדרך שיהיה בו אלמנט של FUN. טוב אולי לא 500 אלא ג'ימני - אבל זה מה שהייתי צריך לקנות.

[Gattuso8]

אני מדבר על סדרי העדיפויות הלא נכונים.

הבעיה שאתה חושב שסדר העדיפויות שלך הוא הנכון ביותר לכולם.

 

בן אדם שקונה טלוויזיה 100 אינץ, כיף לו, נהנה, מה אכפת לך? איפה זה פוגע בך?

אנשים עם רכב בגובה 3 מטר מהכביש נהנים מהמבטים עליהם, מהישיבה הגבוה, מהרגשת ה-"גדול", שיהנו, בכיף, אותך זה לא מעניין? תמשיך לנסוע באייגו שלך ותהנה מיתרונות הדלק/ביטוח/חניה/תחזוקה.

 

העולם מתחלק לשניים, אלה שחיים את החיים שלהם ואלה שאומרים לשכן איך להשקות את הדשא שלו.

וגם אלה שאומרים לשכן איך להשקות את הדשא מתחלקים לשניים,

אלה שבאים לעזור ואלה שרק רוצים להראות לשכן שהם יודעים יותר טוב.

 

אספר לך סיפור של מכרה שלי,

גדלה ילדה בבית ממעמד סוציאו אקונומי גבוה, הורים רופאים, קיבלה חינוך עם סדר עדיפויות 'נכון' בהגדרתו - אכלה מעט ממתקים, קריאת ספרים וכו'

בהמשך כשגדלה, פתאום שמה לב כי בימי הולדת וארועים אחרים בהם לא הייתה השגחה הורית היא בלסה ממתקים בלי סוף, אף על פי שקיבלה חינוך לא להיות sweet tooth.

היום אחרי צבא, היא מספרת כי הצימצום הזה בממתקים שחונכה אליו פגע בה, היא מפצה על כל ההתנזרות לדבריה הזאת בבית עם קינוחי שחיתות על בסיס שבועי.

אם היו מרשים לה בבית לאכול כמה ממתקים שבא לה, אולי היום לא היו לה הפרעות אכילה, מי יודע?

 

בסופו של דבר אין שחור או לבן בחיים, אין דרך אחת נכונה ואחת לא נכונה,

טלוויזיות 75" הן לא אסון כמו שחיים בסגפנות עם 24" אינם הדרך הנכונה ביותר לכולם.

[lanosforce]

כשאתה קורא את ההודעות שלי - אתה מקבל תחושה של הכללה - לא, אל תחשוב כך זו פריקה אישית שלי ואני מתאר את מה שאני מרגיש.

 

אני לא אומר בשום פנים ואופן לשכנים שלי מה הם צריכים לקנות על פי השקפת החיים שלי - אם הם שואלים לדעתי\עצתי אני נותן אותה ומנסה להכווין אותם גם ע"י להבין מה הם רוצים וגם ע"י לנסות להבין מה הם צריכים. אז לא - זה לא העניין.

 

אני כותב כאן מה מציק לי ממה שאני רואה ומרגיש.

 

ולגבי הילדים - הכל במידה - הם אוכלים מתוק אבל התזונה העיקרית שלהם היא בריאה - לא מונעים מהם בכוח ואין להם מחסור - אבל התזונה העיקרית שלהם, שוב - מזון בריא.

 

אני מכיר את הדוגמא של ילדים שמנעו מהם מתוקים והפכו לחולי סכרת באופן אישי האמת - ומדובר בדוגמא קיצונית - בת של רופאת שיניים - לא, אני לא שם.

 

ואני לא קובע לאנשים אחרים מה בריא להם או מה לא אם זה מה שאתה מבין - אני אומר מה לדעתי בריא ומה לא ומה נראה לי מוגזם - שוב, פוסט פריקה.

 

תוסיף בבקשה לכל מה שאתה קורא כקביעת עובדה שלי - את המילה "לדעתי".

 

 

אפרופו - מסך מחשב 24 אינטש - לא טלוויזיה 24 אינטש - FOCUS.

 

וכן - יש גם דברים שהם (בעיניי, לדעתי - מזכיר לך) - רקובים מן הייסוד - אני לא הולך ואומר את זה לשכן...

[amir74]

אני חושב שזה פשוט עניין של גיל, בסביבות גיל 40 פשוט מתחילה עייפות שלא הייתה שם קודם.

אתה בסביבות הגיל הזה ?

[lanosforce]

42 יאפ בול - אפשר לסגור ללכת הביתה.

 

אני עייף.

 

קצת מתוסכל - כן, בגלל זה הפריקה - מנסה להבין מה משגע אותי כל כך בזמן האחרון שאני מרגיש כבר שאני צריך שינוי - החיים נהיו חומרניים מידי וזה מרגיש כאילו שזה מקיף אותי והורס כל דבר טוב שאהבתי.

[amir74]

מניסיוני הדל בחיים...

בגיל 35 בערך מתחילים להינעל לדברים חדשים, בגיל 40 מגיעה העייפות מהמירוץ.

השלב הבא הוא "תעזבו אותי באמא שלכם, מה שאני יודע/ מכיר זה הכי טוב".

 

אני מנסה לשבור הרגלים בכח וכל יום הוא מלחמה אבל אולי זה רק אני וזה רק אצלי.