האם באמת כל כך רע פה?

[matanfr]

טוב, אני חייב להודות: ביומיים האחרונים ראיתי הרבה תגובות על זה שהמדינה ח**.

לטענת חלק מהאנשים, אנו חיים במזבלה שמשתרעת מגדת הירדן ועד לים התיכון והסירחון עולה למרחקים.

לפני הכל-איני מעוניין שהדיון או התשובות לשאלותיי יהוו כר לוויכוח פוליטי או עדתי, אז "נא להתנהג בהתאם"

 

1.האם אתם באמת מאמינים שבחו"ל יכול להיות יותר טוב מאשר בישראל?

2.האם אתם חושבים ברצינות על האופציה להגר?

3.האם אתם אופטימיים בנוגע למצבה העתידי של מדינת ישראל בתחומי הכלכלה, הדמוגרפיה ויחסיה עם מדינות ערב?

4.האם אתם חושבים שהציבור הישראלי הוא באמת אדיש, או שיש מקום לתקווה מבחינת המחאות הפומביות בנושאים שונים?

5.אילו דברים הייתם משנים במדינה? אילו דברים אתם אוהבים ולא מוכנים לוותר עליהם כשמדובר פה בארץ הקטנה עם השפם?

כל תוספת/הארה/הערה למה שהעליתי יתקבלו בברכה.

 

אני אתחיל:

1.אני חושב שבחו"ל לא יכול להיות יותר טוב מאשר בישראל. אמנם המשכורות יותר גבוהות, ותנאי המחיה הם *ברובם* טובים יותר מאשר פה, אך יש דבר אחד שבו חו"ל לא יכול להחליף את ישראל: את תחושת הביטחון והידיעה שפה אתה הולך ברחוב, ולא יתנכלו לך כי אתה "ז'יד מלוכלך" (כמו שעשו למשפחתי בשואה).

2.אני כן חשבתי על האופציה להגר לקנדה לתקופה של 5 שנים לערך ולחזור לאחר מכן. 2 חברים שלי לעבודה עשו זאת והם לא מתחרטים על כך, רק שבניגוד אליהם-אני חשבתי לחזור לארץ. ירדתי מזה, אך אין לדעת מה יגיד יום.

3. אני לא אופטימי מכיוון שהכוחות הקיצוניים בקרב המוסלמים צוברים תאוצה, וזהו מצב של כדור שלג. מבלי להישמע גזעני, אני חושב שמספרם הגדול של המוסלמים באירופה יעמוד לנו לרועץ בעוד כמה שנים. מבחינת הכלכלה-אני חושב שיש מקום לשיפור בקטע של הורדת מיסים, אך סה"כ אני לא מתלונן למרות שיכול להיות יותר טוב בחלק מהשירותים שהמדינה נותנת לאזרחיה.

4. אני חושב שהציבור אדיש, ולא נראה לי שתהייה סיטואציה שבה הציבור יצא למחאות גדולות שנועדו לשנות מדיניות של ממשלה נבחרת.

5. הייתי משנה את תרבות הנהיגה בכבישים, ואת היחס המצוי של "אני לא פראייר" שלצערי מתבטא לעיתים קרובות בכביש, בתור לסופר ובכלל- בחיים היומיומיים. הייתי נותן יותר כוח למערכת המשטרה בארץ-כי כן, אדם צריך לתת כבוד לשוטר.

הייתי משפר את יכולת המדינה לתת שירות לאזרחיה בהרבה תחומים, מעלה את מעמד המורה בארץ, וכמובן-מקצץ במשמנים של הבנקים וחברי הכנסת שלנו למינימום ההכרחי. לא יתכן מצב שבו בנק מרוויח מיליארדים, לישראל יש גביית מיסים עודפת של מיליארדי שקלים-ואנו עדיין צריכים לשבור את הראש איפה נישן חס וחלילה במיון בבית החולים (דוגמה אחת מני רבות).

 

מה שאני אוהב פה? החום של האנשים. התחושה שאם חס וחלילה אני אקלע לבעיה, תמיד יהיה אדם פשוט ברחוב שיהיה מוכן לעזור, בין אם זה בהחלפת פנצ'ר או סיוע אחר (ואני מדבר מניסיון). דבר נוסף שאני לא מוכן לוותר אליו (וגם לא ראיתי אותו הרבה אצל אומות אחרות בעולם) זו היכולת המופלאה הזו להתלכד כאשר משהו רע קורה. זה קורה אצל כל חברה, אך פה בישראל הגיבוש החברתי במקרה סכנה מעורר השתאות בעולם. במקרה של מלחמה חס וחלילה, הייתי מעדיף להיות פה במדינה מאשר להמשיך לחיות בחו"ל.

 

תורכם..

[Ron Poh]

אני לא אוהב להאריך בדברים לכן אענה בקצרה (תגובתי בכחול)

1.האם אתם באמת מאמינים שבחו"ל יכול להיות יותר טוב מאשר בישראל?

לא

2.האם אתם חושבים ברצינות על האופציה להגר?

אף פעם, אפילו דרכון זר בגלל ארץ מוצא של ההרים אני מסרב להוציא, למרות שזה יתן לי גם דרכון של האיחוד האירופאי

3.האם אתם אופטימיים בנוגע למצבה העתידי של מדינת ישראל בתחומי הכלכלה, הדמוגרפיה ויחסיה עם מדינות ערב?

כן לגבי כלכלה, לא לגבי יחסים עם מדינות ערב

4.האם אתם חושבים שהציבור הישראלי הוא באמת אדיש, או שיש מקום לתקווה מבחינת המחאות הפומביות בנושאים שונים?

כן הציבור הישראלי אדיש ומתנהג כמו עדר כבשים

5.אילו דברים הייתם משנים במדינה? אילו דברים אתם אוהבים ולא מוכנים לוותר עליהם כשמדובר פה בארץ הקטנה עם השפם?

לטוב ולרע אני אוהב את מולדתי, הייתי שמח עם אנשים היו מכבדים יותר איש את רעו

לא לחינם בחתימתי מופיע "כחול ולבן, זה צבע שלי. כחול ולבן, צבעי אדמתי"

[srack]

החיים שם נוחים יותר לשכיר.

בית זול יותר (ההוצאה הכי גדולה שאנשים לוקחים עליה משכנתא של 20 שנה, שם ב40 אלף דולר יש לך בית פרטי במיאמי).

אוטו זול יותר (ההוצאה השנייה בגודלה)

מס נמוך יותר (ההכנסה היחידה)

שכר מינימום גבוה יותר (בקליפורניה עומד על 2000 דולר, ובשאר המקומות הוא כמעט פי 2 מישראל).

 

בסופו של יום, ארה"ב עדיפה. וזה במידה ואין לך קשר משפחתי או חיבה לדת.

 

אם אתה יהודי אוהב שומר מצוות ורוצה לשמוע עברית בכל מקום, המקום בשבילך הוא ישראל, או אוסטרליה. (או יוון/מלטה).

[XENON]

1.האם אתם באמת מאמינים שבחו"ל יכול להיות יותר טוב מאשר בישראל?

2.האם אתם חושבים ברצינות על האופציה להגר?

3.האם אתם אופטימיים בנוגע למצבה העתידי של מדינת ישראל בתחומי הכלכלה, הדמוגרפיה ויחסיה עם מדינות ערב?

4.האם אתם חושבים שהציבור הישראלי הוא באמת אדיש, או שיש מקום לתקווה מבחינת המחאות הפומביות בנושאים שונים?

5.אילו דברים הייתם משנים במדינה? אילו דברים אתם אוהבים ולא מוכנים לוותר עליהם כשמדובר פה בארץ הקטנה עם השפם?

כל תוספת/הארה/הערה למה שהעליתי יתקבלו בברכה.

1. תלוי למי. ישראלי אמיתי יתגעגע למדינה, לחום של האנשים ולשפה שמושרשת בו.

למי שאין זיקה לישראל פשוט יעזוב ולא יסתכל לאחור, זה גם בסדר.

מי שכל היום מתבכיין ולא פועל לשינוי המצב אני לא מרחם עליו, מצידי שיעזוב את המדינה, אף אחד לא יעצור אותו. במדינה הזו צריך אנשים חזקים ופטריוטים.

2. להגר לצמיתות בטוח לא, לטייל ולראות עולם 3 שנים נניח, כן.

3. הכלכלה הישראלית מאוד חזקה וראינו שאם יש אדם נכון במקום הנכון אז אפשר לצאת בזול יחסית ממשבר כלכלי עמוק שפקד את העולם. מלבד זאת יש לנו את הנגיד הטוב בעולם.

אז איך זה שמעמד הביניים קורס תחת הנטל? התשובה מאוד פשוטה- תקציבי משרד הביטחון.

נכון לעכשיו וב-62-3 שנים האחרונות אנחנו חיים במצב נתון שיש להזרים לתקציב הביטחון סכומי כסף עצומים. זה לא זול להחזיק צבא שלם, לפתח כיפת ברזל/שרביט קסמים/חץ1/חץ2 ועוד הרבה דברים שהשתיקה יפה להם. אחרי שפרסו את העוגה ומשרד הביטחון קיבל חלק נכבד מאוד ממנה כבר לא נשאר כסף למשכורות מכובדות לכלל עובדי המדינה.

יש הרבה מאוד עובדים שמתלוננים על גובה משכורתם, אם הם חושבים שהם ישבתו ויפגינו ומשכורתם תוכפל ביום בהיר אחד יש להם טעות קשה, אין מאיפה לתת.

אתם רוצים לקצץ במסים? זה יבוא על חשבון משהו אבל בטוח לא על חשבון משרד הביטחון. אז יזרימו פחות כספים לתיקים חברתיים, חינוך, תחבורה- שכבות מסוימות יפגעו, הקצבאות יופחתו, התלמידים ילמדו פחות, פרויקטים לבניית כבישים יתעכבו ועוד ועוד...

בקשר למצב עם מדינות ערב- לדעתי הם לעולם ישלימו עם קיומה של מדינת ישראל וכשזה המצב צריך לעשות כל דבר אפשרי בשביל שיהיה לנו מחר.

למה אני חושב כך? כשפלסטיני בשטחים נשרט כל העולם זועק, "פעילים" למען זכויות אדם מרימים ראשם, גולדסטונים מקימים ועדות חקירה. שאלפי ערבים נהרגים בלוב איש מהם אינו פוצה.

זה מעיד על גזענות עולמית כלפי ישראל.

4. הציבור אדיש, בעיה שלו.

5. הייתי משקיע יותר בחינוך, כי הכל מתחיל מחינוך ודרך ארץ. חינוך לקוי מוביל לאלימות, תאונות דרכים, חוסר שיקול דעת נכון, ונזדליזם ופשיעה.

זה לא הגיוני שבמאה ה-21 יש עדיין אנשים עם התנהגות פרימיטיבית.

זה גם לא הגיוני שיש כמות כל כך עצומה של משתמטים. כמה לקוי יכול להיות החינוך של אדם שנולד וגדל בישראל ואותו אדם לא מבין שלעשות צבא זה בין הדברים הכי חשובים שישראלי צריך לעשות במהלך חייו?

[DrorZi]

1.האם אתם באמת מאמינים שבחו"ל יכול להיות יותר טוב מאשר בישראל?

כן, בהרבה.

2.האם אתם חושבים ברצינות על האופציה להגר?

כן, לחשוב מותר.

3.האם אתם אופטימיים בנוגע למצבה העתידי של מדינת ישראל בתחומי הכלכלה, הדמוגרפיה ויחסיה עם מדינות ערב?

לא אופטימי גם לא פסימי זה המצב והוא ימשיך לדעתי.

4.האם אתם חושבים שהציבור הישראלי הוא באמת אדיש, או שיש מקום לתקווה מבחינת המחאות הפומביות בנושאים שונים?

אדיש, כולל כותב תשובה זו.

5.אילו דברים הייתם משנים במדינה?

מבטל כליל את כל הקצבאות לאנשים בריאים, מקצץ את אחוז עובדי המדינה מכלל האוכלוסיה ב 50% לעומת היום. שאנשים יתחילו לעבוד פה.

[CamaroRS69]

לבני אדם בכללי יש נטיה לשאוף גבוה יותר, שיהיה להם יותר ממה שיש להם כרגע ולכן אנו הישראלים תמיד חושבים שחרא פה ואני לא אשקר שלפעמים המחשבה גם עוברת בראשי אבל האמת היא...

 

שאם נסתכל שניה באובייקטיביות על העולם וכל הארצות יש מספר ארצות שאפשר לספור אותם על כף יד אחת של מקומות שהכביכול "הרבה" יותר טוב לחיות שם, מכל מדינות האו"ם תמיד אנחנו אומרים ארה"ב, אוסטרליה או מספר מועט אחר של מדינות מערב אירופה.

בפועל לא רע פה... תסתכלו סביבכם אזרחי ישראל עשירים ולא חסר להם כלום, כולנו אוהבים להתלונן כי שוב אנחנו רוצים יותר אבל בפועל לא רע פה בכלל.

[Alon_A]

מה שאני אוהב פה? החום של האנשים. התחושה שאם חס וחלילה אני אקלע לבעיה, תמיד יהיה אדם פשוט ברחוב שיהיה מוכן לעזור, בין אם זה בהחלפת פנצ'ר או סיוע אחר (ואני מדבר מניסיון). במקרה של מלחמה חס וחלילה, הייתי מעדיף להיות פה במדינה מאשר להמשיך לחיות בחו"ל.

 

אני באמת מאחל לך שלא יקרה לך שום דבר רע, לפני מספר שבועות חבר שלי נסע על אופניים ביום גשום והתחלק, מכל האנשים שראו אותו אף אחד לא ניגש לעזור, היחיד שניגש בסופו של דבר היה כלב חמוד שהגיע וריחרח אותו, ממש בדק שהכל בסדר.

 

רוב הסיכויים שהמלחמה הבאה תיהיה פה, לא יודע מה איתך, אני מקווה להיות כמה שיותר רחוק ממלחמות.

 

תסתכלו סביבכם אזרחי ישראל עשירים ולא חסר להם כלום, כולנו אוהבים להתלונן כי שוב אנחנו רוצים יותר אבל בפועל לא רע פה בכלל.

 

אה הא, כולם פה עשירים, אתה הוא זה שלא מסתכל סביב.

 

 

שני הסנט שלי - בכל מקום יש את הדברים הטובים ויש את הדברים הפחות טובים, בכל מקום יש עניים ויש עשירים, יש אנשים טובים ויש חארות, בד"כ יש הרבה יותר חארות מאנשים טובים, אולי בניו זילנד היחס הפוך.

 

אומרים שאין חכם כבעל ניסיון, אני מסכים, ולכן ארצה מאוד לגור מספר שנים בחו"ל, אולי במערב אירופה, אולי בארה"ב. לראות איך מהלך החיים שם. להתנתק קצת מהקיץ המגעיל פה, מהמצב הפוליטי, לחיות קצת אחרת.

 

מצד אחד יש דברים שלא יהיה פה אף פעם - כדורגל טוב, מסלול מירוצים, חורף אמיתי. מצד שני, יש דברים שבחו"ל לא יהיו אף פעם - חומוס טוב, סביח... ממ.. זהו

 

השורה התחתונה היא, ההחברים שלי והמשפחה שלי הם פה, לכן אני רואה את עצמי בסופו של דבר חי פה, עד הפצצה של אחינו נג'אד מהמזרח

[michaelbe6]

2 האג' שלי.

הדשא של השכן תמיד ירוק יותר.

עד שמגיעים לביקור אצל השכן ואז רואים שמצב הדשא אצלך לא רע בכלל.

נ.ב

תמיד מעריכים דברים רק אחרי שמאבדים אותם,אני מניח שזה יקרה לרוב אלו שיבצעו בפועל את ההגירה מהארץ(ואני מדבר על אלו שגדלו כאן,לא אלו שנמצאים כאן חלק קטן יחסית מחייהם).

שבת שלום לכולם.

[ברווז]

1.האם אתם באמת מאמינים שבחו"ל יכול להיות יותר טוב מאשר בישראל?

לחלוטין כן. משום מה, שאר העולם קצת יותר מפותח מאשר "פה". ובוא לא נשכח, ששום מדינה אחרת ב-ע-ו-ל-ם לא תיתן שיפלו טילים על האזרחים שלה, תכריז על הפסקת אש, ואז תתחיל באמת להילחם "רגע לפני".

2.האם אתם חושבים ברצינות על האופציה להגר?

התשובה הקודמת שלי? היא הטריגר. כן. אם הייתה לי האפשרות הפיננסית, כבר לא הייתי פה ממזמן.

3.האם אתם אופטימיים בנוגע למצבה העתידי של מדינת ישראל בתחומי הכלכלה, הדמוגרפיה ויחסיה עם מדינות ערב?

לא. למה, אתה יודע משהו שאני לא?

4.האם אתם חושבים שהציבור הישראלי הוא באמת אדיש, או שיש מקום לתקווה מבחינת המחאות הפומביות בנושאים שונים?

יש מקום לתקווה. המחאות גודלות אחת לחודש בעוד 2 אנשים וזקנת מזדרון אחת. זה בערך 70% גידול לחודש. (לבקשת הקהל, הבהרה- ציניות).

5.אילו דברים הייתם משנים במדינה? אילו דברים אתם אוהבים ולא מוכנים לוותר עליהם כשמדובר פה בארץ הקטנה עם השפם?

כל תוספת/הארה/הערה למה שהעליתי יתקבלו בברכה.

יש יותר מדיי בשביל להתחיל, וזה לא משנה כי אני לא בעמדה בשביל לשנות אף אחד מהם.

אני אתחיל:

1.אני חושב שבחו"ל לא יכול להיות יותר טוב מאשר בישראל. אמנם המשכורות יותר גבוהות, ותנאי המחיה הם *ברובם* טובים יותר מאשר פה, אך יש דבר אחד שבו חו"ל לא יכול להחליף את ישראל: את תחושת הביטחון והידיעה שפה אתה הולך ברחוב, ולא יתנכלו לך כי אתה "ז'יד מלוכלך" (כמו שעשו למשפחתי בשואה).

גם משפחתי שרדה את השואה. ואת כל המלחמות שהיו בישראל אחר כך. ואת כל הטילים שנפלו פה לאחרונה. אז מה? הסיכוי היחיד של המדינה הזו לשרוד זה להבין שהיא גוססת.

 

3. אני לא אופטימי מכיוון שהכוחות הקיצוניים בקרב המוסלמים צוברים תאוצה, וזהו מצב של כדור שלג. מבלי להישמע גזעני, אני חושב שמספרם הגדול של המוסלמים באירופה יעמוד לנו לרועץ בעוד כמה שנים.

אירופה? למה אתה מרחיק עד אירופה? לא חסר לנו שכנים טובים פה בבלוק?

מבחינת הכלכלה-אני חושב שיש מקום לשיפור בקטע של הורדת מיסים, אך סה"כ אני לא מתלונן למרות שיכול להיות יותר טוב בחלק מהשירותים שהמדינה נותנת לאזרחיה.

בן כמה אתה אם אפשר לשאול? כי או שאתה מאד מאד צעיר, או שאתה מאד מאד מאד תמים. אתה מדבר על שיפור לשירותים. בוא ונדבר קודם על הגנת הציבור. ראית מה קורה עם המשטרה שלנו לאחרונה? לא יוצא לך לשמוע חדשות על כמויות הרוצחים והדוקרים שרק מתגברות מדי שנה, ובחלק גדול מהמקרים אף אחד לא נתפס? ומצד שני, אם תעיז להגן על עצמך, איך שהוא אתה תשמש כ"דוגמא" בבית המשפט (כי אותך כן יצליחו לתפוס, כי אתה נורמטיבי ולא תברח) ותקבל את מלוא הגזר והמקל, ושניהם הולכים לאותו מקום יחדיו, חביבי.

4. אני חושב שהציבור אדיש, ולא נראה לי שתהייה סיטואציה שבה הציבור יצא למחאות גדולות שנועדו לשנות מדיניות של ממשלה נבחרת.

אולי רק אם הממשלה תחליט להעלות את המיסים על ציבור החרדים-או להוריד להם את הקצבאות. הם דווקא יודעים להתארגן היטב, ראו את מקרה החניון בירושליים. אם רק היינו יכולים לשלהב אותם לגבי הדלק, איכשהוא.

5. הייתי משנה את תרבות הנהיגה בכבישים, ואת היחס המצוי של "אני לא פראייר" שלצערי מתבטא לעיתים קרובות בכביש, בתור לסופר ובכלל- בחיים היומיומיים.

זה לא משהו שהיית "משנה". או שאתה נוהג אחרת, או שאתה נוהג כך.

הייתי נותן יותר כוח למערכת המשטרה בארץ-כי כן, אדם צריך לתת כבוד לשוטר.

לא הולך להגיב על זה.

הייתי משפר את יכולת המדינה לתת שירות לאזרחיה בהרבה תחומים, מעלה את מעמד המורה בארץ, וכמובן-מקצץ במשמנים של הבנקים וחברי הכנסת שלנו למינימום ההכרחי. לא יתכן מצב שבו בנק מרוויח מיליארדים, לישראל יש גביית מיסים עודפת של מיליארדי שקלים-ואנו עדיין צריכים לשבור את הראש איפה נישן חס וחלילה במיון בבית החולים (דוגמה אחת מני רבות).

בוודאי שייתכן. כך זה עובד. וזה לא הולך להשתנות. למה? כי כל כך הרבה כסף, זה ממכר. אז אם צריך להשכיב מליון או 2 על שוחד כדי להשאיר רווח של מליארד, זה יקרה (סביר מאד מאד להניח שזה קורה יום יום).

מה שאני אוהב פה? החום של האנשים. התחושה שאם חס וחלילה אני אקלע לבעיה, תמיד יהיה אדם פשוט ברחוב שיהיה מוכן לעזור, בין אם זה בהחלפת פנצ'ר או סיוע אחר (ואני מדבר מניסיון).

 

דבר בשם עצמך. כאשר אני נתקעתי 96% מהזמן אפילו לא ירקו לכיוון שלי. 1% מהפעמים כמעט ירקו עליי (בכוונה. סיפור ארוך).

רק 3% חשבו שמשהו לא בסדר, וניגשו וניסו לעזור.

 

דבר נוסף שאני לא מוכן לוותר אליו (וגם לא ראיתי אותו הרבה אצל אומות אחרות בעולם) זו היכולת המופלאה הזו להתלכד כאשר משהו רע קורה.

 

זה נכון. אבל מה זה כבר עוזר לך אם באמת קורה משהו רע? לא עדיף לך להיות רחוק ובטוח?

 

זה קורה אצל כל חברה, אך פה בישראל הגיבוש החברתי במקרה סכנה מעורר השתאות בעולם. במקרה של מלחמה חס וחלילה, הייתי מעדיף להיות פה במדינה מאשר להמשיך לחיות בחו"ל.

 

תורכם..

 

וואלה? פה? דווקא בעת מלחמה? אחרי הביזיון של 2006?

בוא ואספר לך משהו.

כשהתחילה המלחמה, אמרתי לעצמי שאותי לא יבריחו מהבית. קומה אחרונה (רביעית), באיזור שחווה הרבה פגיעות (הדר). הפגיעה האחרונה של המלחמה הייתה קצת מעל הבית שלי.

כשהממשלה החליטה על הפסקת אש, מבחינתי המדינה הזו איבדה את זכות הקיום שלה.

טרוריסטים ירו טילים על אזרחים, והצבא בתגובה בעיקר הרג בניינים, במקום בעיקר להרוג מחבלים. משהו שקשור כנראה ב"טוהר הנשק". מסתבר שהבניינים יודעים לירות טוב.

אני לא מוכן לגור במדינה שנותנת שיירו עליי טילים ואחרי זה תלך ללקק ליורים את הבי3ים עד (כולל) הרקטום, או ש"תצא פ'סדר" עם העולם.

אז כן. אם יכלתי, הייתי עולה על המטוס (אנייה, רכבת, חללית, טלפורט-WHATEVER) הראשון שיוצא מפה.

[קאררה]

בגדול אם היתה אופציה להגירה חסרת תנאים, או אם היה לי דרכון זר, 99.9% שלא הייתי פה עכשיו.

מכיוון שזאת ההשקפה שלי, לאחר סיום התואר כנראה שגם אני אחפש כל דרך אפשרית לברוח מפה.

[Derish]

מתן,

 

אין לי כוונה להגיב לפי כל הסעיפים, כי כל הפוסט המקורי כתוב בצורה די ילדותית ומגמתית. ברור שמעולם לא גרת תקופה ממושכת בחו"ל ולכן כל הדיון הזה תיאורטי מבחינתך.

 

עד שתגור כמה שנים (ולא רק כמה שבועות או חודשים) בחו"ל ולא תראה את ההבדלים, לא תוכל להגיע למסקנות אמיתיות. ההבדלים מתחילים מהדברים הכי קטנים (מחיר כיכר לחם בסופר או ליטר בנזין בתחנה) ונגמרים בדברים הכי רציניים (הרגלי נהיגה, יחס לזרים ומהגרים, שילוב בשוק העבודה ועוד). זה בכל מקום, ולא תמיד אפשר לתאר את זה במילים. יש תחושות מסויימות שפשוט צריך לחוות כדי להבין.

 

נושא האנטישמיות הוא לא באמת גרוע כפי שמתארים אותו. אתה חושב שאתה בטוח בישראל? בנתניה לא יכולתי ללכת ברחוב בלי לפחד, ובשנים הראשונות בארץ לא יכולתי להשתחרר מתדמית ה"רוסי" שלי. גם היום, סביר להניח שלא אגיע רחוק בארץ עם שם כמו "ואדים". סמנכ"ל אולי אהיה, אבל מנכ"ל כבר לא. זאת זכות שאולי תהיה שמורה לילדים שלי, אם אקרא להם עפר ושחר. לעומת זאת, בברצלונה טרם נתקלתי בגילויי גזענות או אלימות משום שאני יהודי. מי יודע? למי אכפת? מי בודק בכלל? יתכן שאם הייתי עובד בתחום אחר או מעורה יותר בחיים פה (עם ילדים בגן וכד'), הייתי מרגיש זאת יותר, אבל בינתיים הנושא לא עלה. אם כבר, אז העובדה שאני מישראל מעוררת מחלוקת מדי פעם, אבל זה בגלל מה שמספרים בחדשות, ולא קשור למנהגי קבלת השבת שלי.

 

אני יכול לומר מנסיון שכן, בחו"ל יכול להיות יותר טוב. אחרי כמעט שלוש שנים בספרד, הבנתי שמקומי לא פה, ממגוון סיבות. עדיין, יש לפחות 5 מדינות אחרות שאעדיף לנסות בהן את מזלי לפני שאחזור לישראל. אני יודע מה מחכה לי שם, וזה לא מבטיח במיוחד. אני יודע בוודאות שלא ארצה לגדל שם את ילדיי. נעשו שם הרבה טעויות לאורך השנים, ויש שם הרבה תופעות שיש במדינות אחרות, אבל במדינה קטנה הן מורגשות הרבה יותר. הדבר הכי גרוע בעיניי הוא הסטטוס קוו, העובדה שאיש לא עושה שום דבר כדי לשנות משהו, למרות שכולם מתלוננים. אין ערבות הדדית בגרוש, כל אחד לעצמו, ובשביל שאנשים יתחילו להיות נחמדים זה לזה, באמת צריכה לקרות מלחמה. אם אראה מתישהו שמתחילים לזוז בכיוון של שינוי, אולי אשקול לחזור, אבל בינתיים אין על מה לדבר. לא יודע מה תהיינה הנסיבות בעתיד, אבל מרצוני החופשי ספק אם אשוב לשם.

 

לסיכום, נקודה למחשבה: http://tinyurl.com/6ege4dy

[matanfr]

.האם אתם באמת מאמינים שבחו"ל יכול להיות יותר טוב מאשר בישראל?

לחלוטין כן. משום מה, שאר העולם קצת יותר מפותח מאשר "פה". ובוא לא נשכח, ששום מדינה אחרת ב-ע-ו-ל-ם לא תיתן שיפלו טילים על האזרחים שלה, תכריז על הפסקת אש, ואז תתחיל באמת להילחם "רגע לפני".

2.האם אתם חושבים ברצינות על האופציה להגר?

התשובה הקודמת שלי? היא הטריגר. כן. אם הייתה לי האפשרות הפיננסית, כבר לא הייתי פה ממזמן.

3.האם אתם אופטימיים בנוגע למצבה העתידי של מדינת ישראל בתחומי הכלכלה, הדמוגרפיה ויחסיה עם מדינות ערב?

לא. למה, אתה יודע משהו שאני לא?

לא.

4.האם אתם חושבים שהציבור הישראלי הוא באמת אדיש, או שיש מקום לתקווה מבחינת המחאות הפומביות בנושאים שונים?

יש מקום לתקווה. המחאות גודלות אחת לחודש בעוד 2 אנשים וזקנת מזדרון אחת. זה בערך 70% גידול לחודש. (לבקשת הקהל, הבהרה- ציניות).

5.אילו דברים הייתם משנים במדינה? אילו דברים אתם אוהבים ולא מוכנים לוותר עליהם כשמדובר פה בארץ הקטנה עם השפם?

כל תוספת/הארה/הערה למה שהעליתי יתקבלו בברכה.

יש יותר מדיי בשביל להתחיל, וזה לא משנה כי אני לא בעמדה בשביל לשנות אף אחד מהם.

לא ביקשתי שתתחיל לשנות, ביקשתי את דעתך. אני מעוניין לשמוע.

אני אתחיל:

1.אני חושב שבחו"ל לא יכול להיות יותר טוב מאשר בישראל. אמנם המשכורות יותר גבוהות, ותנאי המחיה הם *ברובם* טובים יותר מאשר פה, אך יש דבר אחד שבו חו"ל לא יכול להחליף את ישראל: את תחושת הביטחון והידיעה שפה אתה הולך ברחוב, ולא יתנכלו לך כי אתה "ז'יד מלוכלך" (כמו שעשו למשפחתי בשואה).

גם משפחתי שרדה את השואה. ואת כל המלחמות שהיו בישראל אחר כך. ואת כל הטילים שנפלו פה לאחרונה. אז מה? הסיכוי היחיד של המדינה הזו לשרוד זה להבין שהיא גוססת.

 

מסכים איתך.

3. אני לא אופטימי מכיוון שהכוחות הקיצוניים בקרב המוסלמים צוברים תאוצה, וזהו מצב של כדור שלג. מבלי להישמע גזעני, אני חושב שמספרם הגדול של המוסלמים באירופה יעמוד לנו לרועץ בעוד כמה שנים.

אירופה? למה אתה מרחיק עד אירופה? לא חסר לנו שכנים טובים פה בבלוק?

מבחינת הכלכלה-אני חושב שיש מקום לשיפור בקטע של הורדת מיסים, אך סה"כ אני לא מתלונן למרות שיכול להיות יותר טוב בחלק מהשירותים שהמדינה נותנת לאזרחיה.

בן כמה אתה אם אפשר לשאול? כי או שאתה מאד מאד צעיר, או שאתה מאד מאד מאד תמים. אתה מדבר על שיפור לשירותים. בוא ונדבר קודם על הגנת הציבור. ראית מה קורה עם המשטרה שלנו לאחרונה? לא יוצא לך לשמוע חדשות על כמויות הרוצחים והדוקרים שרק מתגברות מדי שנה, ובחלק גדול מהמקרים אף אחד לא נתפס? ומצד שני, אם תעיז להגן על עצמך, איך שהוא אתה תשמש כ"דוגמא" בבית המשפט (כי אותך כן יצליחו לתפוס, כי אתה נורמטיבי ולא תברח) ותקבל את מלוא הגזר והמקל, ושניהם הולכים לאותו מקום יחדיו, חביבי.

 

28. לא כל כך צעיר, ובוודאי שלא תמים. הגנת הציבור מבחינתי היא חלק משיפור השירותים לאזרח. פסקי דין חמורים, יותר כוח לשוטרים בידיים - ויותר כוח אדם איכותי למשטרה. כל עוד הגורמים הללו לא מטופלים - המצב הזה ימשיך.

4. אני חושב שהציבור אדיש, ולא נראה לי שתהייה סיטואציה שבה הציבור יצא למחאות גדולות שנועדו לשנות מדיניות של ממשלה נבחרת.

אולי רק אם הממשלה תחליט להעלות את המיסים על ציבור החרדים-או להוריד להם את הקצבאות. הם דווקא יודעים להתארגן היטב, ראו את מקרה החניון בירושליים. אם רק היינו יכולים לשלהב אותם לגבי הדלק, איכשהוא.

5. הייתי משנה את תרבות הנהיגה בכבישים, ואת היחס המצוי של "אני לא פראייר" שלצערי מתבטא לעיתים קרובות בכביש, בתור לסופר ובכלל- בחיים היומיומיים.

זה לא משהו שהיית "משנה". או שאתה נוהג אחרת, או שאתה נוהג כך.

הייתי נותן יותר כוח למערכת המשטרה בארץ-כי כן, אדם צריך לתת כבוד לשוטר.

לא הולך להגיב על זה.

הייתי משפר את יכולת המדינה לתת שירות לאזרחיה בהרבה תחומים, מעלה את מעמד המורה בארץ, וכמובן-מקצץ במשמנים של הבנקים וחברי הכנסת שלנו למינימום ההכרחי. לא יתכן מצב שבו בנק מרוויח מיליארדים, לישראל יש גביית מיסים עודפת של מיליארדי שקלים-ואנו עדיין צריכים לשבור את הראש איפה נישן חס וחלילה במיון בבית החולים (דוגמה אחת מני רבות).

בוודאי שייתכן. כך זה עובד. וזה לא הולך להשתנות. למה? כי כל כך הרבה כסף, זה ממכר. אז אם צריך להשכיב מליון או 2 על שוחד כדי להשאיר רווח של מליארד, זה יקרה (סביר מאד מאד להניח שזה קורה יום יום).

מה שאני אוהב פה? החום של האנשים. התחושה שאם חס וחלילה אני אקלע לבעיה, תמיד יהיה אדם פשוט ברחוב שיהיה מוכן לעזור, בין אם זה בהחלפת פנצ'ר או סיוע אחר (ואני מדבר מניסיון).

 

דבר בשם עצמך. כאשר אני נתקעתי 96% מהזמן אפילו לא ירקו לכיוון שלי. 1% מהפעמים כמעט ירקו עליי (בכוונה. סיפור ארוך).

רק 3% חשבו שמשהו לא בסדר, וניגשו וניסו לעזור.

 

דבר נוסף שאני לא מוכן לוותר אליו (וגם לא ראיתי אותו הרבה אצל אומות אחרות בעולם) זו היכולת המופלאה הזו להתלכד כאשר משהו רע קורה.

 

זה נכון. אבל מה זה כבר עוזר לך אם באמת קורה משהו רע? לא עדיף לך להיות רחוק ובטוח?

 

זה קורה אצל כל חברה, אך פה בישראל הגיבוש החברתי במקרה סכנה מעורר השתאות בעולם. במקרה של מלחמה חס וחלילה, הייתי מעדיף להיות פה במדינה מאשר להמשיך לחיות בחו"ל.

 

תורכם..

 

וואלה? פה? דווקא בעת מלחמה? אחרי הביזיון של 2006?

בוא ואספר לך משהו.

כשהתחילה המלחמה, אמרתי לעצמי שאותי לא יבריחו מהבית. קומה אחרונה (רביעית), באיזור שחווה הרבה פגיעות (הדר). הפגיעה האחרונה של המלחמה הייתה קצת מעל הבית שלי.

כשהממשלה החליטה על הפסקת אש, מבחינתי המדינה הזו איבדה את זכות הקיום שלה.

טרוריסטים ירו טילים על אזרחים, והצבא בתגובה בעיקר הרג בניינים, במקום בעיקר להרוג מחבלים. משהו שקשור כנראה ב"טוהר הנשק". מסתבר שהבניינים יודעים לירות טוב.

אני לא מוכן לגור במדינה שנותנת שיירו עליי טילים ואחרי זה תלך ללקק ליורים את הבי3ים עד (כולל) הרקטום, או ש"תצא פ'סדר" עם העולם.

אז כן. אם יכלתי, הייתי עולה על המטוס (אנייה, רכבת, חללית, טלפורט-WHATEVER) הראשון שיוצא מפה.

 

ברווז, אבוא ואספר לך סוד קטן-בתקופת לבנון השנייה שירתתי בגזרה שלך בפיקוד העורף, כך שאני יודע על מה אתה מדבר. אני יודע מאיפה הכעס הזה על ההתנהלות של הממשלה והצבא מגיע, אך אני חושב שעודף המשפטיזציה במדינה גם פגע בהתנהלות שלנו כנגד אויביינו. פעם לא היה בג"ץ ובצל"ם, ולא היה את הפחד הקמאי הזה מ"מה יגידו השכנים". הסירוס של הצבא ויכולת הלחימה שלנו ע"י התקשורת ובג"ץ הוא בעוכרינו, וצריך לטפל זה כמה שיותר מהר.

 

 

מתן,

 

אין לי כוונה להגיב לפי כל הסעיפים, כי כל הפוסט המקורי כתוב בצורה די ילדותית ומגמתית. ברור שמעולם לא גרת תקופה ממושכת בחו"ל ולכן כל הדיון הזה תיאורטי מבחינתך.

 

הדיון הזה נועד לשמוע דעות של אנשים, וכן-גם אלה שגרים בחו"ל. אין פה שום מגמתיות מבחינתי. אני פשוט הגעתי לנקודה שבה אני שואל את עצמי האם המדינה שלנו יכולה להתקיים כך או שנאכל את עצמנו וכן-אני רוצה לדעת מה אנשים חושבים.

 

עד שתגור כמה שנים (ולא רק כמה שבועות או חודשים) בחו"ל ולא תראה את ההבדלים, לא תוכל להגיע למסקנות אמיתיות. ההבדלים מתחילים מהדברים הכי קטנים (מחיר כיכר לחם בסופר או ליטר בנזין בתחנה) ונגמרים בדברים הכי רציניים (הרגלי נהיגה, יחס לזרים ומהגרים, שילוב בשוק העבודה ועוד). זה בכל מקום, ולא תמיד אפשר לתאר את זה במילים. יש תחושות מסויימות שפשוט צריך לחוות כדי להבין.

 

עוד חזון למועד.

נושא האנטישמיות הוא לא באמת גרוע כפי שמתארים אותו. אתה חושב שאתה בטוח בישראל? בנתניה לא יכולתי ללכת ברחוב בלי לפחד, ובשנים הראשונות בארץ לא יכולתי להשתחרר מתדמית ה"רוסי" שלי. גם היום, סביר להניח שלא אגיע רחוק בארץ עם שם כמו "ואדים". סמנכ"ל אולי אהיה, אבל מנכ"ל כבר לא. זאת זכות שאולי תהיה שמורה לילדים שלי, אם אקרא להם עפר ושחר. לעומת זאת, בברצלונה טרם נתקלתי בגילויי גזענות או אלימות משום שאני יהודי. מי יודע? למי אכפת? מי בודק בכלל? יתכן שאם הייתי עובד בתחום אחר או מעורה יותר בחיים פה (עם ילדים בגן וכד'), הייתי מרגיש זאת יותר, אבל בינתיים הנושא לא עלה. אם כבר, אז העובדה שאני מישראל מעוררת מחלוקת מדי פעם, אבל זה בגלל מה שמספרים בחדשות, ולא קשור למנהגי קבלת השבת שלי.

 

אני לא יודע כמה אנטישמיות באמת יש בחו"ל, אך אני חושב שהמצב יהיה גרוע יותר עם הזינוק הדמוגרפי בתומכיו של האיסלם הקיצוני באירופה.

 

אני יכול לומר מנסיון שכן, בחו"ל יכול להיות יותר טוב. אחרי כמעט שלוש שנים בספרד, הבנתי שמקומי לא פה, ממגוון סיבות. עדיין, יש לפחות 5 מדינות אחרות שאעדיף לנסות בהן את מזלי לפני שאחזור לישראל. אני יודע מה מחכה לי שם, וזה לא מבטיח במיוחד. אני יודע בוודאות שלא ארצה לגדל שם את ילדיי. נעשו שם הרבה טעויות לאורך השנים, ויש שם הרבה תופעות שיש במדינות אחרות, אבל במדינה קטנה הן מורגשות הרבה יותר. הדבר הכי גרוע בעיניי הוא הסטטוס קוו, העובדה שאיש לא עושה שום דבר כדי לשנות משהו, למרות שכולם מתלוננים. אין ערבות הדדית בגרוש, כל אחד לעצמו, ובשביל שאנשים יתחילו להיות נחמדים זה לזה, באמת צריכה לקרות מלחמה. אם אראה מתישהו שמתחילים לזוז בכיוון של שינוי, אולי אשקול לחזור, אבל בינתיים אין על מה לדבר. לא יודע מה תהיינה הנסיבות בעתיד, אבל מרצוני החופשי ספק אם אשוב לשם.

 

לסיכום, נקודה למחשבה: http://tinyurl.com/6ege4dy

[ברווז]

ברווז, אבוא ואספר לך סוד קטן-בתקופת לבנון השנייה שירתתי בגזרה שלך בפיקוד העורף, כך שאני יודע על מה אתה מדבר.

אז ניחשתי נכון, אם היית בסדיר, אז אתה אכן די צעיר. זה בסדר, בגילך גם לי היו מחשבות דומות.

עזוב. אני לא מעוניין לדבר יותר על הנושא. המדינה הזו ואני, זה כמו הנישואים שנמשכים עד שהילדים יגדלו מספיק כדי שהגרושים לא יגרמו להם להתאבד- ברגע שיהיה כסף, אני עובר למדינה שאשכרה שמה זין על כל העולם ומגינה על אזרחיה. ולא שזה לא אפשרי. ראה דוגמא קטנה וקלילה:

אי שם ב-2001, היה איזה פיגוע בארצות הברית. פיגוע אחד.

 

אתה זוכר כמה פיגועים היו בארץ בתחילת שנות האלפיים? ומה הממשלה עשתה? מאות הרוגים, ואודי חמודי השמוק עם פני התינוק פנה למחבלים ואמר להם: "תפסיקו! רעים שכמותכם!". -מילא אם לפחות היה שם בהמשך איזה "הא לך אוייב אכזר" אחד או שניים.

 

בכל מקרה, בעקבות הפיגוע (האחד, כן?) שהיה בארה"ב, אז ארצות הברית הכריזו מלחמה (!!!!!!!) על מדינה אחת, ואחרי זה על עוד אחת. רודן אחד הוצא להורג מספר שנים לאחר מכן (באופן מפתיע, מסתבר שהם לא יכלו לעשות לו את זה במלחמה הקודמת שהייתה באותו איזור), והטרוריסט עדיין מתחבא, אם כי ייתכן שנהרג כבר.

 

אז. מה למדנו פה היום?

[matanfr]

אז ניחשתי נכון, אם היית בסדיר, אז אתה אכן די צעיר. זה בסדר, בגילך גם לי היו מחשבות דומות.

 

אני התגייסתי בגיל יותר מאוחר. ודווקא אני לא מכיר הרבה אנשים שחשבו כך על המדינה בגיל שלי.

 

עזוב. אני לא מעוניין לדבר יותר על הנושא. המדינה הזו ואני, זה כמו הנישואים שנמשכים עד שהילדים יגדלו מספיק כדי שהגרושים לא יגרמו להם להתאבד- ברגע שיהיה כסף, אני עובר למדינה שאשכרה שמה זין על כל העולם ומגינה על אזרחיה. ולא שזה לא אפשרי. ראה דוגמא קטנה וקלילה:

אי שם ב-2001, היה איזה פיגוע בארצות הברית. פיגוע אחד.

 

אתה זוכר כמה פיגועים היו בארץ בתחילת שנות האלפיים? ומה הממשלה עשתה? מאות הרוגים, ואודי חמודי השמוק עם פני התינוק פנה למחבלים ואמר להם: "תפסיקו! רעים שכמותכם!". -מילא אם לפחות היה שם בהמשך איזה "הא לך אוייב אכזר" אחד או שניים.

 

בכל מקרה, בעקבות הפיגוע (האחד, כן?) שהיה בארה"ב, אז ארצות הברית הכריזו מלחמה (!!!!!!!) על מדינה אחת, ואחרי זה על עוד אחת. רודן אחד הוצא להורג מספר שנים לאחר מכן (באופן מפתיע, מסתבר שהם לא יכלו לעשות לו את זה במלחמה הקודמת שהייתה באותו איזור), והטרוריסט עדיין מתחבא, אם כי ייתכן שנהרג כבר.

 

מה ההבדל בין ארה"ב לבינינו, אתה יודע? לארה"ב יש את הכוח לשים *** על כל העולם, כשהיא בטוחה בצדקתה. אנו לא יכולים לעשות זאת - כי אנו מפחדים "מה יגידו השכנים".

 

אז. מה למדנו פה היום?

 

למדנו היום שארה"ב בזבזה משאבים, כוח אדם, במרדף אחרי טרוריסט אחד על פני חצי עולם - במקום לטפל טיפול שורש יסודי במקור הכספים, האידאולוגיה והתמיכה שלו.

[ברווז]

ומה זה אומר עלינו בדיוק?

וחוץ מזה. ברגע שמדובר בשמירה על חיי האזרחים, גם הממשלה שלנו הייתה צריכה לשים *** על כל העולם, ופשוט לטפל בבעייה בכל הכח. האמריקאים היו תומכים בנו באותה תקופת זמן, אם רק להנהגה היו את הבי3ים לעשות את זה.

אתה עדיין בעד מדינה שמרשה לטרוריסטים להרוג את תושביה.