האם באמת כל כך רע פה?

[edan82]

 

1.האם אתם באמת מאמינים שבחו"ל יכול להיות יותר טוב מאשר בישראל?

שאלה מאוד בעייתית,אני אדגים לך למה אני מתכוון:

אתה יכול להיות תאילנדי שעוזב את בנגקוק ועובר לארץ כדי לעבוד פה בחממה של מישהו תמורת שכר מינימום (שעבורו זה עדיין בערך 3000% יותר ממה שהיה משתכר בבנגקוק).

אבל שורה תחתונה הוא פועל תאילנדי.

מצד שני אתה יכול להיות רופא כירורג שעוזב את המדינה והולך לגור בארה"ב, פותח מעבדה פרטית, מרוויח 400% יותר ממה שהרווחת בארץ, משלם פחות מיסים, נוסע בפורשה חדשה שעלתה לך יחסית גרושים וגר באחלה בית.

 

לכל מטבע יש 2 צדדים, השאלה אם עברת לחו"ל להיות "פועל תאילנדי" או שעברת לחו"ל כדי להשתדרג משמעותית בחיים.

בגדול, כן, במקצוע ובתנאים המתאימים אתה יכול לחיות בחו"ל ברמה שלעולם לא היית יכול לאפשר לעצמך בארץ (ותפסיקו להיות מקובעים רק על ארה"ב,אוסטרליה וקנדה....).

2.האם אתם חושבים ברצינות על האופציה להגר?

מגיל 16 ידעתי שלאחר השחרור מהצבא בהזדמנות הראשונה אני עובר לגור בחו"ל, בגיל 22 היתה הצעה ראשונה לאירופה,קיבלתי אותה וברגע האחרון ירדתי ממנה (היתה חברה תקופה ארוכה) ובגיל 24 הגיעה הצעה שניה שעליה קפצתי ב-2 ידיים,זה היה ב-2006, נכון לעכשיו אני עדיין בחו"ל.

 

3.האם אתם אופטימיים בנוגע למצבה העתידי של מדינת ישראל בתחומי הכלכלה, הדמוגרפיה ויחסיה עם מדינות ערב?

מצבה הכלכלי של ישראל לא רע כמו שנוטים לחשוב, לראייה זו אחת המדינות היחידות בעולם שהמשבר הכלכלי של 2008 חלף מעליה בהשפעה יחסית "מינימלית"- כן, היו פיטורים וחברות עברו ל-5 או 4 ימי עבודה אבל זה כלום לעומת מה שהלך בחו"ל.

מה שכן, יש שחיקה מתמדת של המעמד הבינוני-נמוך, שזה כמו שכבר נכתב פה תוצר של מיסוי גבוה שיש במדינה שנובע מהצורך בהחזקת צבא בסדר גודל שיש לישראל.

מבחינת היחסים עם מדינות ערב, למרות נבואות הזעם אני לא רואה את המצב הולך ומחמיר בצורה קיצונית עם המדינות קו מגע שלנו (סוריה,ירדן,מצרים),אני כן חושב שמחכה לנו עוד סיבוב עם חיזבאללה ויש את נושא אירן שזו בעייה גלובלית למרות שנוטים ליחס את זה ישירות לישראל.

4.האם אתם חושבים שהציבור הישראלי הוא באמת אדיש, או שיש מקום לתקווה מבחינת המחאות הפומביות בנושאים שונים?

כן,הציבור הישראלי אדיש לגזרות שנופלות עליו.

 

5.אילו דברים הייתם משנים במדינה? אילו דברים אתם אוהבים ולא מוכנים לוותר עליהם כשמדובר פה בארץ הקטנה עם השפם?

הייתי משנה את הטמפרמנט ה"חם יתר" של אנשים בארץ, אנשים עצבניים מאוד בארץ והייתי שולח את שר החינוך לראות איך נראים תלמידים בכל מיני מקומות בעולם,אנחנו יכולים ללמוד הרבה בתחום הזה (בוא נקרא לילד בשמו, יש לנו נוער חרא,תולדה של הורים שלא מתאימים להיות הורים ומערכת חינוך רכה מדי).

 

 

אני לא מסכים עם אימרות כמו הדשא של השכן ירוק יותר בנושא הזה כי בתקופה שיש בארץ משבר מים והפסיקו להשקות את המדשאות השכנים שלנו כבר עברו לדשא סינטטי.

 

והוא באמת ירוק יותר.

[Super_T]

לא אענה על כל אחת מן השאלות שיש כאן בת'רד אבל אומר כך:

ביום שמישהוא (צדיק) יציע לי גרין קארד או אזרחות קנדית - אני משאיר לו ביד את תעודת הזהות הכחולה שלי מבלי למצמץ או לחשוב פעמיים.

נכון להיום יש לי בית פה בארץ (לא שוכר, בעל דירה) ואני פחדן מידי ומרגיש מבוגר מידי (בן 30 עוד כמה חודשים) כדי לעשות את השינוי ולעבור לחו"ל לחיות שם, משום מה אני משתפן כי אין לי שם עבודה מובטחת ומסודרת לפני שאני זז מכאן.

 

אני חושב שהעם הזה אדיש בטירוף, שימו לב לעניין עם המחאות על הדלק, רוב האנשים שאני מכיר ממעמד הביניים נוהגים ברכב מהעבודה, מעניין להם את הת*ת כמה עולה ליטר דלק והם ישבו בבית עם כוס קפה וערגליות מול הטלויזיה בזמן שאחרים ברחוב צעקו והפגינו, וציקצקו בלשונם בזמן שהם פולטים מידי פעם "לא בסדר הקטע הזה עם הדלק, חבל שזה ככה" ..

מעט מאוד אנשים יקומו ויעשו מעשה , אבל אין מה לצפות ממדינה שבה נהוג בכל מקום עבודה כמעט (הכוונה לארגון בינוני ומעלה) להיות "יס מן" כי ברגע שאתה פותח את הפה מעיפים אותך כי יש 200 כמוך שרוצים את המשרה שלך, אז איך תקום ותתמרד כנגד מה שקורע לך את הכיס אם אתה ביום יום רגיל לסתום ולהתעצבן מבפנים (אחת הסיבות שאני עובד כיום איפה שאני עובד היא בין השאר כי אני רשאי לבוא ולשאול ולהעלות את מה שאני חושב מול המנהל שלי, לפחות את זה..).

 

אין ספק בכלל שבחו"ל רמת החיים גבוהה יותר , אבל בהחלט תלוי היכן מסתכלים, כמו כן יש לשים לב למה עושה אותו בן אדם שמדווח על עלייה ברמת החיים שלו, אנשים יגידו מה שהם רוצים שתדעו, מצד שני , יש לי איזה 4-5 חברים בקנדה שלא חושבים בכלל על לחזור לחור הזה שבו אנו גרים ועוד שניים שלושה בארה"ב ובאירופה. אחת החברות שלי חוזרת עם בעלה לארץ בספטמבר מארה"ב ורק כי ממש קשה לה (נפשית) להיות רחוקה מהמשפחה שלה - רמת החיים שלה גבוהה פי כמה וכמה ממה שיהיה להם פה כשיחזרו.

 

למרות השירות הצבאי המלא שעשיתי ביחידה מודיעינית מרכזית - אני לא פטריוט ולא נעליים, אני אוהב את כל ה"אצילים" שממלמלים לעצמם "טוב למות בעד ארצנו" וכאלה , שאומרים לעצמם שחייבים לשמור על הבית ולדאוג למדינה, אני רואה בזה התנהגות לא נכונה, לדעתי (ולדעתי בלבד) , אדם צריך להבין היכן יהיה לו טוב יותר לחיות ואז לנהוג בהתאם , אם לעזור אז לעזוב, לא עוזר לי שיהיה פה חוק ספורט מוטורי בעוד 12 שנים ולא מעניין אותי שיורידו פה את מחיר המצרכים הבסיסיים בסופר בו אני קונה 4 פעמים בחודש בעדו 10 שנים, אני רוצה לחיות טוב היום ולא בגיל 50 להתחיל להינות מהחיים שלי, אנשים בגיל 30-35 בחו"ל חיים מצויין והם בשיא פריחתם, פה אנשים משתעבדים לעבודה ולבוסים שלהם כדי לסיים את החודש.

יכול להיות שזה נשמע אגואיסטי, מתנשא או כל דבר אחר, אבל לא כאן הכוונה , הכוונה היא שאנשים ייתעוררו, כתוב בעיתונים על בריחת המוחות המטורפת מהארץ שלנו לטובת חו"ל - פעמים רבות בשנה - כל שנה, על עזיבה של משפחות והתפוררות של משפחות שנשארות כאן וההורים מפוטרים על ימין ועל שמאל, בכל מקום עבודה רוצים תעודות וענייינים ומיליון שנות ניסיון בשביל תפקיד שפעם מספיק שהיה לך דופק כדי שתוכל לעבוד בו (ואני אומר את זה ממרומי התואר הראשון בהצטיינות שיש לי שלא עוזר לי בש*ט), המצב בהחלט לא סביל ולא נוח, אם בחו"ל טוב יותר, שם אהיה. ביום שיהיה לי את האומץ. כרגע אני אשאר פחדן ואקטר בעיקר לעצמי.

[ברווז]

סופרT, אני קצת יותר מבוגר ממך, את השלושים עברתי לפני 5 חודשים.

יש לי רק קרוב אחד ויחיד בקנדה, ואם הוא היה יכול לעזור לי למצוא עבודה שם, הייתי הופך עולמות כדי לצאת מפה.

לך יש מספר גדול יחסית של קרובים בחו"ל. אני משוכנע שתוכל להיעזר בהם. במקרה הגרוע לפחות יהיה לך איפה לישון כמה ימים עד שתתארגן. אל תפחד. אם אתה יכול לעזור לעצמך, תעשה את זה. כבר הבנת שפה לא יהיה לך טוב.

[סולל הדרך]

לא קראתי את כל השירשור כי זה מיגע.

כן, רע, רע מאוד ונהיה רע יותר מיום ליום.

לא מגיע לנו לחיות כך.

[roee]

1.האם אתם באמת מאמינים שבחו"ל יכול להיות יותר טוב מאשר בישראל?

הייתי אומר "שונה", כי "טוב" זה דבר מאוד סובייקטיבי. בכל מקום יש את היתרונות שלו, מן הסתם. אני מאמין שאני יכול לחיות חיים מלאים ומעניינים יותר במקום אחר, גם אם לא בהכרח קלים יותר.

 

2.האם אתם חושבים ברצינות על האופציה להגר?

כן, באופן קונקרטי לחלוטין (טווח של שנה). יש סיבות עסקיות לכך (הרחבת חברה לארה"ב) אבל גם באופן אישי זה נראה כמו צעד מתבקש. קטונתי מלומר אם אי פעם נחזור או לא. באופן אישי לחלוטין, מבחינה תרבותית, אני מרגיש זיקה לארה"ב במידה רבה יותר מאשר לישראל. אני לא שומע מוזיקה ישראלית (בכלל), לא מקשיב לרדיו ישראלי (בכלל), לא רואה סדרות ישראליות (בכלל), הקשר התרבותי היחידי שלי לישראל הוא זה שאני קורא ynet. אני חושב שבשבילי, עם הניתוק התרבותי מישראל, יהיה מאוד קל ואולי אף נעים יותר מכאן (וזה אחד הדברים שדווקא גורמים לישראלים רבים לחזור, או לפחות להתקבץ בגטאות של ישראלים אחרים).

אני גם לא טיפוס חברותי במיוחד, יש לי מעט מאוד חברים טובים באמת, שלפחות אחד מהם יעבור ביחד איתי (שותף) כך שגם הפאן הזה לא מפריע לי במיוחד.

 

ומהצד שני, יש לי כמה סיבות לא רעות לעבור: גם עסקיות (הרצון להרחיב את פעילות החברה), גם מרחבים וטבע שמאוד חסרים לי כאן - אני כבול לגוש דן וגם מעבר יש מעט מאוד לאן ללכת - גם עודף בירוקרטיה וגם הרצון לחיות במקום אחר. אין כאן שום שיקול כלכלי, אגב, אני אסתדר כאן ואני אסתדר שם - למרות שקל לי להניח ששם אני אסתדר טוב יותר.

 

3.האם אתם אופטימיים בנוגע למצבה העתידי של מדינת ישראל בתחומי הכלכלה, הדמוגרפיה ויחסיה עם מדינות ערב?

 

שתי הבעיות העיקריות הן דמוגרפיה ומינהל תקין. באופן יחסי, מצבה הבטחוני של ישראל משתפר כל הזמן - פער טכנולוגי מתרחב משמעותית בכל רגע ורגע - והיחסים עם מדינות ערב שלאחר המהפיכות לא ידועים כרגע (אם כי אני מעט פסימי בנוגע לטיב המהפיכות האלו, לי זה נראה כמו מהלך מקדים לשלטון מוסלמי קיצוני).

הכלכלה בהחלט טובה כרגע. הבעיה הדמוגרפית מוכרת לכולם, ומאיימת על צביון המדינה באופן ממשי, ובעיית המינהל התקין מביאה איתה שפע של רעות חולות שמתחילות בפוליטיקאים חדלי אישים, שלטון מקורבים, עודף בירוקרטיה ושחיתות. יש לזה השלכה יום יומית ומובהקת לרמת החיים של כולנו. כששר אוצר לוקח שוחד זה כנראה בעניין נקודתי, עם השלכה מוגבלת על הציבור; כשהוא ממנה את המקורבים שלו, שממנים את המקורבים שלהם, שנשארים במשרד שנים על גבי שנים וגורמים לכך שהמערכת קורסת תחת נטל של חוסר יכולת, נפוטיזם ושחיתות, נוצרת בעיה חמורה מאוד.

 

4.האם אתם חושבים שהציבור הישראלי הוא באמת אדיש, או שיש מקום לתקווה מבחינת המחאות הפומביות בנושאים שונים?

 

בניגוד לקולקטיב הדביק שנכפה על כולנו מדי יום, אין כזה דבר "ציבור ישראלי", מאחר וישראל היא לא מדינה הומוגנית. יש המון תת קבוצות עם אינטרסים שונים, חלקן יודעות להפגין וחלקן - החלק אליו אני מרגיש שאני משתייך - לא בנויות למאבק ציבורי. אני חושב שהחלק החילוני מהמעמד הבינוני-גבוה לא מסוגל לארגן מחאה אזרחית, חד וחלק.

 

5.אילו דברים הייתם משנים במדינה? אילו דברים אתם אוהבים ולא מוכנים לוותר עליהם כשמדובר פה בארץ הקטנה עם השפם?

 

אני מניח שאפשר להבין מה הייתי משנה. אין כאן שום דבר מיוחד שאני יכול להגיד שאני אוהב ואתגעגע אליו ברמה הקולקטיבית מלבד, כנראה, האוכל. אני כנראה אדע יותר אם וכאשר אעבור.

 

MEHHH

[שומאכר]

לא אענה על כל אחת מן השאלות שיש כאן בת'רד אבל אומר כך:

 

ביום שמישהוא (צדיק) יציע לי גרין קארד או אזרחות קנדית - אני משאיר לו ביד את תעודת הזהות הכחולה שלי מבלי למצמץ או לחשוב פעמיים.

נכון להיום יש לי בית פה בארץ (לא שוכר, בעל דירה) ואני פחדן מידי ומרגיש מבוגר מידי (בן 30 עוד כמה חודשים) כדי לעשות את השינוי ולעבור לחו"ל לחיות שם, משום מה אני משתפן כי אין לי שם עבודה מובטחת ומסודרת לפני שאני זז מכאן.

 

אני חושב שהעם הזה אדיש בטירוף, שימו לב לעניין עם המחאות על הדלק, רוב האנשים שאני מכיר ממעמד הביניים נוהגים ברכב מהעבודה, מעניין להם את הת*ת כמה עולה ליטר דלק והם ישבו בבית עם כוס קפה וערגליות מול הטלויזיה בזמן שאחרים ברחוב צעקו והפגינו, וציקצקו בלשונם בזמן שהם פולטים מידי פעם "לא בסדר הקטע הזה עם הדלק, חבל שזה ככה" ..

מעט מאוד אנשים יקומו ויעשו מעשה , אבל אין מה לצפות ממדינה שבה נהוג בכל מקום עבודה כמעט (הכוונה לארגון בינוני ומעלה) להיות "יס מן" כי ברגע שאתה פותח את הפה מעיפים אותך כי יש 200 כמוך שרוצים את המשרה שלך, אז איך תקום ותתמרד כנגד מה שקורע לך את הכיס אם אתה ביום יום רגיל לסתום ולהתעצבן מבפנים (אחת הסיבות שאני עובד כיום איפה שאני עובד היא בין השאר כי אני רשאי לבוא ולשאול ולהעלות את מה שאני חושב מול המנהל שלי, לפחות את זה..).

 

אין ספק בכלל שבחו"ל רמת החיים גבוהה יותר , אבל בהחלט תלוי היכן מסתכלים, כמו כן יש לשים לב למה עושה אותו בן אדם שמדווח על עלייה ברמת החיים שלו, אנשים יגידו מה שהם רוצים שתדעו, מצד שני , יש לי איזה 4-5 חברים בקנדה שלא חושבים בכלל על לחזור לחור הזה שבו אנו גרים ועוד שניים שלושה בארה"ב ובאירופה. אחת החברות שלי חוזרת עם בעלה לארץ בספטמבר מארה"ב ורק כי ממש קשה לה (נפשית) להיות רחוקה מהמשפחה שלה - רמת החיים שלה גבוהה פי כמה וכמה ממה שיהיה להם פה כשיחזרו.

 

למרות השירות הצבאי המלא שעשיתי ביחידה מודיעינית מרכזית - אני לא פטריוט ולא נעליים, אני אוהב את כל ה"אצילים" שממלמלים לעצמם "טוב למות בעד ארצנו" וכאלה , שאומרים לעצמם שחייבים לשמור על הבית ולדאוג למדינה, אני רואה בזה התנהגות לא נכונה, לדעתי (ולדעתי בלבד) , אדם צריך להבין היכן יהיה לו טוב יותר לחיות ואז לנהוג בהתאם , אם לעזור אז לעזוב, לא עוזר לי שיהיה פה חוק ספורט מוטורי בעוד 12 שנים ולא מעניין אותי שיורידו פה את מחיר המצרכים הבסיסיים בסופר בו אני קונה 4 פעמים בחודש בעדו 10 שנים, אני רוצה לחיות טוב היום ולא בגיל 50 להתחיל להינות מהחיים שלי, אנשים בגיל 30-35 בחו"ל חיים מצויין והם בשיא פריחתם, פה אנשים משתעבדים לעבודה ולבוסים שלהם כדי לסיים את החודש.

יכול להיות שזה נשמע אגואיסטי, מתנשא או כל דבר אחר, אבל לא כאן הכוונה , הכוונה היא שאנשים ייתעוררו, כתוב בעיתונים על בריחת המוחות המטורפת מהארץ שלנו לטובת חו"ל - פעמים רבות בשנה - כל שנה, על עזיבה של משפחות והתפוררות של משפחות שנשארות כאן וההורים מפוטרים על ימין ועל שמאל, בכל מקום עבודה רוצים תעודות וענייינים ומיליון שנות ניסיון בשביל תפקיד שפעם מספיק שהיה לך דופק כדי שתוכל לעבוד בו (ואני אומר את זה ממרומי התואר הראשון בהצטיינות שיש לי שלא עוזר לי בש*ט), המצב בהחלט לא סביל ולא נוח, אם בחו"ל טוב יותר, שם אהיה. ביום שיהיה לי את האומץ. כרגע אני אשאר פחדן ואקטר בעיקר לעצמי.

 

 

מסכים איתך כמעט בכל דבר.