מכוניות שמכרתם - האם נשארים בליבכם סנטימנטים?? חוויות ואכזבות

[renault5]

לפני שנה מכרתי רנו 5 שנת 86 שמאוד אהבתי.

אבל הייתי חייב להתקדם רציתי 106 ראלי ומכרתי אותה

לאחר מספר חודשים ראיתי את הרנו 5 שלי חונה לה ברחוב בחולון מלאה בפחיות של ,פיקדון ומתכות למינהן מראה שבורה ,והרבה דברים חסרים במילה קצרה עשו את הרכב לאוטו זבל

איך שאני שמרתי עליה היו זמנים

[bagira]

אני בעניינים האלה דביל אמיתי.

 

כל מכירה של אוטו מלווה אצלי ברגשות עזים של בגידה בחבר.

כ"כ הרבה שנים הלכנו ביחד, כ"כ הרבה חוויות ותקלות, כ"כ הרבה קילומטראג'ים מדן ועד אילת, ומה עכשיו ? ... עכשיו בשביל בצע כסף מטומטם, בשביל תואאת הממון אתה בוגד ככה בחבר?

אולי בשביל לממן את הטיול לקרנבל בריו תמכור גם את הילדים? חוצפן! חרה של בן אדם! תתבייש לך!

 

נשבע לכם שאני לא מגזים, זה מה שעובר לי בראש כשאני מוכר אוטו.

דבילי? כנראה! מוצדק?לא הגיוני? ממש לא, אבל מה לעשות, הרגש חזק מההגיון.

 

אחרי שמכרתי את ה GTI התבאסתי קשות והייתי במצב רוח מאפן איזה יומיים. לא שזה עמד להשתפר כשבעל הרכב התקשר אלי אחרי יומיים שהוא קרע רצועת טיימינג ב 6500 סל"ד ב 160 קמ"ש והלך המנוע.

פשוט ישבתי ובכיתי על מה שעשיתי לחברה שלי ששירתה אותי בנאמנות כ"כ הרבה זמן.

אישתי שישבה ליידי חשבה שהודיעו לי שמישהוא מת.

 

אמרתי כבר דביל

[B-TON]

עדיין בחיפושים אחר האחת שתעורר בי רגש כזה

[bagira]

ועל המיני שגנבו לי (1380 סמ"ק, ראש 16V,גאנטים מיניליייט, 5 הילוכים ועוד שלל ירקות) ישבתי שבעה.

 

רק שהשבעה נמשכה חודשים.

יניב

[rubycoupe]

מה אני יגיד? לפני 8 שנים מכרתי לילד בן 18 ת-קופה שלי חדשה ומנצנצת רק בשביל ל"זרוק טונות של כסף בחיפוש אחרי אותה הרגשה ולשוב ולקנות את אותה אחת במצב של חצי גרוטאה ושוב להשקיע בה ולהחזירה לאיתנה -

אידיוט,אידיוט, אידיוט

[f_yehuda]

אילן, אם אני לא טועה, לפני תקופת מה סיפרת לנו על אותו רכב שמכונאי השאיר את מכסה המנוע לא מאובטח ובמזל לא נגרם אסון....

XM זה רכב נהדר וכסיטרואנאי מתחיל אני רק יכול לומר שחבל על כל סיטרואן אומללה שמגיעה לידיים לא מיומנות.

במקרה שתארת הבחור וילדיו מוצלחים אחד אחד....

חבל נורא!

ה BX שמכרתי אחר כבוד לפני 5 שנים כבר גמעה 300K קילומטרים וכל מה ש"נשר" בדרך תוקן למישעי.

צריך לדעת למי למכור-זה במקרה שממש אכפת לך מהאוטו.

חבל לי שהיית צריך לראות את הדבר הזה, נראה שזה ציער אותך סתם.

יהודה

[דובי מילר]

ואני חשבתי שאני לבד בזה .

 

לפני הרבה שנים היתה לי אלפא-סוד TI 1350 אדומה ויפהפיה .

לאחר שנתיים שהיתה אצלי ואולטימטום שקיבלתי מאשתי למכור אותה נאלצתי לבחור באחת משתיהן ...

כשבועיים אחרי זה היא התרסקה בתאונה - הילד שקנה אותה בדק אם היא יותר חזקה מעמוד טלפון .

 

 

היום יש לי תמונה שלה למזכרת על הקיר

 

 

דובי

[M.Azulay]

רק רכב אחד מכרתי עד היום.

ולמרות שכל נסיעה היתה מלווה בהיתבשמות בריח הגאזים, ולמרות שמ 0ל 40 קמ"ש זה היה לוקח מהר אבל עד ל 80 קמ"ש כבר הייתי צריך לעצור, בעזרת מערכת הבלמים המיושנת, שכשלחצתי על דוושת הבלמים זה לא היה עושה כלום, נו טוב, אולי להדליק את אורות הבלימה...

למרות הכל אני מיתגעגע ומיצטער על המכירה.

וכל פעם שאני רואה אסקורט mk1 באיזו פינה אני מתמלא בגעגועים לאחת וליחידה שמכרתי...

(שירשור המכירה: למכירה פורד אסקורט 1971 +תמונה אחרונה...).

משה אזולאי.

[koka]

אם היה לי את היכולת הכלכלית הייתי מאתר את כל הרכבים שהיו לי וקונה אותם -סתם שיעמדו -כל אחד היה יחיד ומיוחד במינו ולכל אחד שמורים זכרונות טובים. והשלושה שאהבתי במיוחד היו הטווינגו ,הגולף 2 gti וויטארה פתוחה.

 

אבל לפחות לגבי שניים מהם אני יודע שהם בידיים טובות אז אני דואג פחות..

[oren1001]

הפיאט 127:-( הרכב הראשון שלי. כשנסעתי עם החברים שלי הם רבו מי ישב מאחורה. היה לו מושב מאוד נוח.

לצערי הייתי חייב למכור בגלל שהתגייסתי.

[msigal]

לא אכזבה אלא סתם צביטה בלב - לראות את הספיידר החמודה שלך (לשעבר) בפרסומת בטלויזיה... ולחשוב שאני יכולתי להיות החטוב שליד הבלונדינית היפה (ולא, ירון, אתה לא חטוב!)

[mgmort]

אוטו שאבא מכר נחשב?

 

כאשר הייתי בן 13, אבא שלי מכר פורשה 914/6 2.0, מודל 1972. צהובה. יפהפייה אמיתית.

שאל אותי אם רציתי שהוא ישמור לי אותו על בלוקים עד שאני אגיע לגיל של רשיון נהיגה (16 בימים אלה בטקסס, כלומר עוד שנתיים וחצי).

ואני, בטפשותי, אמרתי "למה שאני ארצה אוטו בן 12 שמבלה יותר זמן במוסך מאשר בבית?"

 

עד היום לא סלחתי לעצמי. יכולתי להיות בעל הרכב הכי קול בכיתה, אבל לא. הוא מכר אותו בכמה אלפי דולרים בודדים, ואני נהגתי באוטו של אמא בתיכון (מרסדס 240D 1979, טנק של אוטו שעושה 0-100 ב37 שניות, ומגיע ל-120 רק בירידה ועם הרוח בגב), וגם זה רק בימים שאמא אישרה לי לקחת אותו.

[gluk]

אופנוע "ג'ווה" 88' חדש לחלוטין שלי- אופנוע הראשון, שהיה לי, עוד כשהייתי חייל, ושירת אותי בנאמות 3 שנים- אומנם, מכרתי אותו בסכום "מצויין" (למשהו, שאי-אפשר למכור בכלל, בטח לא לפי המחירון)- נידמה לי, 1300 ש"ח (והמחירון היה משהו כמו 1600, נידמה לי)- אבל הסכום הזה לא שינה לי יותר מדי גם ככה בקניית האופנוע הבא (EN500- 95), שהיה פי כ"כ הרבה יותר יקר- אבל עכשיו הייתי הבעלים של האופנוע יחסית חדש, שנכחד לחלוטין בזמן קצר בארצינו, לו לא הייתי מוכר אותו! אבל מי חשב אז על האספנות?

 

וכמובן- האסקורט 73' הצהובה- האוטו הראשון שלי, שלו לא הייתי מוכר אותה לטמבל- השכן שלי, שהרס אותה ונטש- הייתה עוד בחיים, סביר להניח!

 

ואני לא מצטער (לפחות נכון לעכשיו) על זה, שמכרתי לפני כמה שבועות את הקאפרי האהוב שלי בגרושים- מכוון, שאני מקווה, שיקבל אצל הבעלים החדש את מה שלא יכל לקבל ממני בזמן הקרוב- את השיפוץ המקיף וחזרה להכביש בכבוד!

[דרור]

אין מאושר ממני ,

 

מכרתי את הרכב לעידן , מלא התלהבות מצוייד באבא עם ידיים - זהב ,

עושה הכל , טיפל באוטו והחזיר למוטב את מה שהיה צריך.

אני עדיין קשור מאוד לרקורד 59 שלי ובזכות עידן והמשפחה - כן המשפחה

נקשרנו מאוד מאז המכירה / קניה , תלוי מאיזה כיוון מביטים ,

אז בזכותם אני עדיין יכול להביט על הרכב ולא להצטער.

אפילו יצאנו לטייל יחד - שני הרקורדים

הרכב בידיים טובות . עידן לומד נהיגה ובקרוב אף יהנה מהנהיגה ברכב שנת 1959 .

 

יישר כח "משפחה שכזאת" ואני שמח שאתם הקונים המאושרים , ואף כך אני .

 

בידידות נפלאה

דרור .

[יוגב R]

כואב לשמוע את סיפורים האלה.

לאנשים פשוט אין ערך למכוניות ובשבילם זה סתם חתיכת פח.

 

וכל הסיפורים האלה מראים לי למה כדי לי להשאר עם ה306

עדיף לי להשקיע בה עוד בנוסף למה שהשקעתי מאשר ליראות אותה גומרת את החיים על איזה עץ או נרקבת למוות.

 

יוגב